07 נובמבר 2021

1. לפנינו תביעה להכללת תוספת "משמרות 20%" בשכרה הקובע של התובעת לצורך חישוב גמלתה. למעשה מדובר בערעור נגד החלטת הממונה על הגמלאות המוגש מכח סעיף 43(א) לחוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970 (להלן: חוק הגמלאות). בהליך התקיימה ישיבת קדם משפט והצדדים ביקשו לסכם טענותיהם בכתב ללא שנשמעו עדים.

רקע עובדתי

1. התובעת הועסקה כעובדת מדינה בתפקיד מזכיר ראשי (אחה"צ) בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, החל מיום 14.11.94.
2. מתכונת עבודה של התובעת הייתה כדלקמן: ארבעה ימים בשבוע עבדה התובעת בין השעות 14:00-22:30 ויום בשבוע עבדה בין השעות 7:30-16:00.
3. עבור עבודתה בשעות אחה"צ, קיבלה התובעת תוספת של 20% עבור ערך שעה, תוספת אשר צוינה בתלוש השכר שלה כ"משמרות 20%" (להלן: התוספת).
4. התוספת לא הייתה זהה בכל חודש אלא היוותה 20% מערך השעה במכפלת שעות עבודתה אחה"צ באותו חודש.
5. ביום 30.4.19 פרשה התובעת לגמלאות בדרגה 41+ בדרוג המח"ר. התובעת פרשה בפנסיה תקציבית בשיעור 60.50%.
6. התוספת לא נכללה במשכורת הקובעת לחישוב הגמלה אותה מקבלת התובעת, ומכאן תביעתה כי היה על הנתבעת לכלול את התוספת בחישוב השכר הקובע.

דיון והכרעה

1. הצדדים חלוקים בשאלה האם התוספת שקיבלה התובעת הייתה "תוספת קבועה" כמשמעותה בסעיף 8 לחוק הגמלאות:

""משכורת קובעת", לגבי אדם פלוני בזמן פלוני – שיעור המשכורת, לרבות התוספות הקבועות, כמפורט להלן, לפי העניין, כפי שהוא מעודכן לפי הוראות סעיף 9...

"תוספת קבועה" – תוספת המשתלמת על משכורתו היסודית של עובד ושהוכרה על ידי המשלה כתוספת קבועה לענין חוק זה."

1. אם כן, נפקות ההגדרה של התוספת כ"תוספת קבועה" היא הכללתה במשכורת הקובעת של התובעת לצורך חישוב גמלתה.
2. לטענת הנתבעת, המקור הנורמטיבי לתשלום התוספת הינו בפרק 27.6 לתקשי"ר, שם נקבע כך:

27.622" עובד, המועסק שלוש שעות לפחות במכסת שעות העבודה הרגילות באותו יום בתחום המשמרת השנייה, בין אם העבודה מבוצעת לסירוגין בשתי משמרות קבועות ומלאות ליום עבודה ובין אם לא , זכאי - בעד שעות עבודתו החלות בתחום המשמרת השנייה, לתוספת של %20 של שכר שעה בעד אותן שעות, אם אינו נהוג ביחידה בה הוא מועסק, שבוע עבודה מקוצר עקב עבודה במשמרות."

1. הוראת סעיף 27.625 לתקשי"ר מציינת במפורש כי התוספת אינה נכללת כחלק מהמשכורת לעניין חוק הגמלאות:

"התוספות לפי סעיף זה הן בשיעור כולל ואינן נחשבות כחלק מהמשכורת לעניין תשלום תוספת היוקר, לעניין חוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970, לעניין פיצויי פיטורים או לכל עניין אחר."

1. התובעת טוענת שהמקור הנורמטיבי לתוספת המשולמת לה אינה בהוראה זו בתקשי"ר כיוון שעבודתה אינה מוגדרת עבודה במשמרות וכי משרתה מעולם לא הוגדרה כ"עבודה במשמרת שנייה", אולם לא מצביעה על כל מקור נורמטיבי אחר בגינה משולמת לה התוספת.
2. לטעמינו אין ספק כי זהו המקור לתשלום. בהתאם לסעיף 27.611 לתקשי"ר (סעיף ההגדרות) "תחום המשמרת השנייה" מוגדר כעבודה בין השעות 14:00-22:00 ו"עובד" הינו "כל סוגי העובדים בשירות, למעט עובד המועסק על-פי חוזה מיוחד..." ועל כן אין דרישה בסעיף כי על העובד להיות מוגדר כ"עובד משמרות" דווקא.
3. עוד טוענת התובעת, כי התוספת הינה תשלום קבוע שכן היא שולמה לה באופן קבוע לכל אורך שנות עבודתה בגין ארבעה ימים בשבוע. בהתאם להלכה הפסוקה, תוספת שאינה מהווה חלק מהשכר הקובע הינה כזאת המותנית בתנאי או במצב, אשר בהעדרם חדל התשלום. אולם, התוספת שולמה לה בגין משרתה הרגילה שנעשית בשעות אחה"צ ועל כן לא יכול להיווצר מצב בו לא יתקיים התנאי לתשלום התוספת.
4. כראייה לכך, טוענת התובעת כי גם בימי גיבוש וימי השתלמות שולמה לה התוספת האמורה.
5. לעומתה, טוענת הנתבעת כי התוספת היא תוספת מותנית, המשולמת בעד עבודה בפועל במשמרת שנייה ובהתאם למספר השעות בהם עבד העובד בפועל.
6. אין חולק כי התוספת ששולמה לתובעת השתנתה מידי חודש בכפוף לדיווח החודשי של שעות העבודה של התובעת. הדבר עולה בבירור מתלושי השכר שצירפה התובעת כנספח ד' לכתב התביעה.
7. סוגיה זו של הכללת תוספת משמרות בגמלה התקציבית נדונה בפסיקה והוכרע שאין מדובר בתוספת קבועה. בעניין זה יש להפנות למשל לפסק הדין המפורט של בית הדין האזורי בתל אביב קג (ת"א) 30788-01-13‏ ‏ משה שמואל מיכאלי נ' מדינת ישראל - משרד האוצר החשב כללי‏ (3.5.16) ולפסיקה הנכללת בו. בין היתר עמד שם בית הדין על כך שההלכה הנוהגת היא שתשלום המותנה בעבודה במשרות מסוימות אף אם הוא משולם בקביעות למעשה- הוא בגדר תוספת. (ראה המובאות שם בבג"צ 5572/92 זכאי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז (3) 602; בע"ע (ארצי) 439/06 מאיר מן – מדינת ישראל הממונה על הגמלאות (ניתן ביום 14.4.2008); ע"ע 249/03 קאהן נ' מדינית ישראל, נציבות שירות המדינה)
8. עוד ראה את פסק דינו של בית הדין הארצי ע"ע (ארצי) 66754-09-14 אולג סיידורוב ואח' - מדינת ישראל (16.8.18), גם שם נקבע כי תוספת משמרות אשר היא תוספת אשר תשלומה מותנה בעבודה בפועל הינה תוספת מותנית, אף אם תפקידו של העובד מחייב את ביצוע התנאי בקביעות. אמנם שם לעניין קרן השתלמות אך הדברים יפים גם לענייננו.
9. גם העובדה שהתוספת שולמה לתובעת בימי גיבוש והשתלמות אינה בה כדי לשנות ממסקנתנו, שכן מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי זו שולמה לה לפנים משורת הדין וכיוון שמדובר בימי היעדרות מהעבודה שהינם ביוזמת המעסיק ועל מנת לשמר את שכרה רגיל. לראייה, מציגה הנתבעת כי כאשר חלו ימי הגיבוש וימי ההשתלמות בימי שני, בהם עובדת התובעת בשעות הבוקר, לא שולמה לה התוספת. אין חולק כי בימי חופשה, מחלה, הצהר וכו' לא שולמה התוספת.
10. זאת ועוד. ניתן לראות מתלושי השכר של התובעת כי בוצעו הפרשות לקרן פנסיה צוברת בגין תוספת המשמרות. גם עניין זה עולה בקנה אחד עם הדין ועם ההסדרים בין המדינה להסתדרות על מנת לתת מענה לרכיבי השכר אשר אינם נכללים בחוק הגמלאות. (ראה בע"ע 249/03 עניין קהאן האמור ובק"ג 30788-01-13 עניין מיכאלי האמור). עובדה זו מלמדת גם כי התובעת הייתה מודעת כל העת לכך שהתוספת אינה כלולה במסגרת חישוב שכרה לפי חוק הגמלאות. אשר לטענות כי המדינה לא הפרישה בגין כל השנים לפנסיה צוברת (אלא רק משנת 2011)- אלו אינן במסגרת חזית המחלוקת בתביעה וככל שהן נכונות ניתן לבררן בנפרד (כמובן במגבלות חוק ההתיישנות).
11. עוד נציין כי על פי החוק אין די שתוספת מסוימת תהיה קבועה אלא עליה גם להיות מאושרת על ידי הממשלה, דבר שאין חולק שלא נעשה בענייננו ואדרבא, כאמור ההסדר הקיבוצי החל על עובדי המדינה קובע מפורשות כי אינה נחשבת כחלק מהמשכורת לעניין חוק הגמלאות.
12. אם כן, המדובר בתוספת שאינה קבועה גם על פי מהותה וגם על פי הגדרתה הפורמאלית והמערכת של ההסדרים הקיבוציים החלה על הצדדים.
13. סוף דבר- התביעה נדחית. משמדובר בגמלאית ולאור החיסכון הניכר בהוצאות עם ויתור על שמיעת ראיות- אין צו להוצאות.

ניתן היום, ג' כסלו תשפ"ב, (07 נובמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".