הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע שתי עבירות של נהיגת רכב בזמן בו רישיון נהיגתו היה פסול וזאת כאשר הוא גם ללא ביטוח תקף.

לאחר שתסקיר של שירות המבחן למבוגרים התקבל בעניינו, טענו הצדדים בפני לעונש.

ב"כ המדינה עתר לענישה מחמירה הכוללת מאסר ארוך מאחורי סורג ובריח, בקשה להפעלת מאסר מותנה שלשיטת המדינה הוא חב הפעלה ופסילה של רישיון הנהיגה לתקופה שלא תפחת מ-10 שנים.

בטיעוניו הפנה ב"כ המדינה לפסיקה רלוונטית של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע אשר ניתנה לאחרונה וקיבעה בנסיבות דומות מתחם ענישה שנע בין 6 חודשי מאסר בפועל ועד 20 חודשים.

המדינה ביקשה לאמץ מתחם זה לפרשה זו תוך שביקשה ענישה מחמירה בתוך המתחם עצמו לאור עברו התעבורתי המכביד של הנאשם (נהיגה שלישית ורביעית של הנאשם בזמן פסילה בשתי פרשות אלה).

ב"כ הנאשם ביקש את בית המשפט לאמץ את המלצתו השיקומית של שירות המבחן למבוגרים.

לטענתו לא תלוי כנגד הנאשם מאסר מותנה חב הפעלה כי אם בר הפעלה.

לנאשם לדבריו סיכויי שיקום ממשיים ויש הצדקה להארכת המאסר המותנה על פני שליחתו לריצוי מאסר באחורי סורג ובריח.

עוד נטען על ידי ההגנה כי אין כל הצדקה בנסיבות לפסילה בהתאם לסעיף 40א' בפקודת התעבורה שכן הנאשם לא ביצע את נהיגתו השלישית בזמן פסילה תוך 3 שנים מהעבירות האחרות ולא בוצעו על ידו עבירות נלוות המעידות על ביריונות כבישים.

לפי פסיקה שמצאה ההגנה, רק במקרים בהם בוצעו עבירות נלוות הפעיל בית המשפט במלואו את סעיף 40א' בפקודה, ואין המדובר בפרשה זו בנסיבות דומות.

לסיכום טענות ההגנה, התבקש בית המשפט לגזור ענישה בעלת אופי שיקומי ולהימנע משליחת הנאשם למאסר בפועל.

קביעת מתחם העונש ההולם לפרשה זו -

הערך המוגן שנפגע ומידת הפגיעה בו:

זכותו של הציבור לנוע בבטחה בדרכים הוא ערך מוגן בו פוגע נהג לגביו נקבע כי אסור לו לנהוג ברכב, ולמרות איסור זה, נע ונוהג הוא בדרכים בניגוד לאותו האיסור.

ערך מוגן נוסף רלוונטי הוא החובה לכבד ולהישמע להחלטות שיפוטיות או מנהליות הקובעות איסור נהיגה והרחקה של נהג מסוכן מיכולת נהיגה. הפרה או פגיעה בערך זה מייצרת אנרכיה שעלולה להוביל לאבדן חיי אדם.

בפרשה זו פגע הנאשם פעמיים בערכים המוגנים:

פגיעתו הראשונה עת נפסל מנהלית על ידי קצין משטרה ולמרות פסילתו נתפס נוהג ארבע שעות לאחר ההחלטה המנהלית בכביש 25.

השנייה עת נפסל בנוכחותו בבית המשפט עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, ובמקביל היה תחת פסילה פעילה בת 89 יום. למרות שתי פסילות אלה (שתיהן בנוכחותו) נהג רכב בכביש היציאה מהישוב שגב שלום.

שתי נהיגות אלה של הנאשם מייצרות פגיעה חמורה וקשה הן בזכותו של הציבור לנוע בבטחה בדרכים והן בחובה לכבד ולציית להחלטות שיפוטיות ומנהליות המורות על פסילת רישיון נהיגה.

מתחם הענישה הראוי –

ביום 20.1.20 קבע בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, כבוד השופטת שלו, בעפ"ת 21538-08-19 מדינת ישראל נגד גניים (להלן – פרשת גניים) את הדברים הבאים:

"לא אחת נקבע, כי העבירה של נהיגה בזמן פסילה היא אחת מעבירות התעבורה החמורות, שכן מעבר לסכנה הנשקפת לציבור, מנהיגתו של מי שרשות מוסמכת קבעה כי הוא מסוכן באופן המצדיק את פסילתו; הרי שמדובר בעבירה המבטאת זלזול בשלטון החוק וברשויות אכיפת החוק. עוד נקבע, כי "עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רשיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת" (רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל (24.1.11)‏‏). יפים בהקשר זה דברי כב' השופט לוי ברע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' אבו-לבן (8.5.07):

"נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב... על כן נקבע בסעיף 67 לפקודת התעבורה, כי 'מי שהודע לו שנפסל מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, וכל עוד הפסילה בתקפה הוא נוהג ברכב שנהיגתו אסורה בלי רשיון לפי פקודה זו ... דינו – מאסר שלוש שנים'".

על כן, נקבע בפסיקה ענפה, כי על בתי המשפט להטיל בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה ענישה מחמירה, לרבות עונשי מאסר בפועל; ובעניין אבו לבן הנ"ל נקבע, כי אין מניעה להטיל עונש של מאסר בפועל בגין עבירה זו, גם על מי שלא תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי (ראו גם רע"פ 1211/12 ישראלי נ' מדינת ישראל (15.2.12)). הדברים נכונים, על אחת כמה וכמה, בעניינו של מי שאין זו הרשעתו הראשונה בעבירה זו. וכך נקבע ברע"פ 1483/19 ליפשיץ נ' מדינת ישראל (‏6.3.19, להלן- עניין ליפשיץ):

"נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רישיון טומנת בחובה סכנה לביטחונם ולשלומם של הנהגים והולכי הרגל שבסביבה, והיא אף משקפת יחס מזלזל בחיי אדם, בצווי בית המשפט ובחוק... בנוהגו בפעם השלישית בזמן פסילה, בעוד עונש מאסר בשל פסילה בזמן נהיגה תלוי ועומד מעל לראשו, ביטא המבקש כי אין עליו מורא הדין והוא אינו נרתע מסיכון חיי אדם. יש לייחס חומרה רבה להתנהגות זו, המצדיקה, בנסיבות העניין, עונש מאסר בפועל כפי שנגזר על המבקש".

גם העבירה של נהיגה כשרשיון הנהיגה פקע לתקופה ארוכה, היא עבירה שהערכים המוגנים בגדרה דומים, ושלא ניתן להקל ראש בחומרתה; כאשר ככל שתקופת הפקיעה ארוכה יותר, ראוי להתייחס אל הנהג כמי שאינו מורשה כלל לנהיגה, כך שפוטנציאל הסכנה לציבור הטמון בנהיגתו, גבוה."

בפרשת גניים קיבע בית המשפט המחוזי כמתחם ענישה ראוי עונש מאסר בפועל שנע בין 6 ועד 20 חודשי מאסר.

במקרים אחרים שקדמו לפסיקה לעיל, וכאשר הנסיבות היו שונות, קבע בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מתחמים אחרים לעבירה של נהיגה בזמן פסילה:

בעפ"ת 59810-07-12 דרור אביטל נגד מדינת ישראל נקבע:

"מתחם הענישה הקבוע לעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נע בין מאסר על תנאי בנסיבות קלות באופן מיוחד, עד לתקופת מאסר בת שנה."

מתחם תקופת פסילת רישיון הנהיגה ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, נקבע

בעפ"ת 43966-08-13 (מחוזי באר-שבע) חאלד זידאן נגד מדינת ישראל:

"הטווח של עשרים וארבעה חודשי פסילת רישיון הינו בתוך מתחם העונש ההולם, אשר נע בין 6 חודשים ועד לחמש שנים."

כפי שנקבע בסעיפים 40ב', ג' ו-ט' של חוק העונשין, לחומרת מעשה העבירה בנסיבות ובמידת אשמו של הנאשם יינתן המשקל הראוי לצורך קביעת מתחם הענישה המתאים למקרה הנדון.

במקרים שבפני לא יוחסה לנאשם עבירה של נהיגה פוחזת מעבר לעצם הנהיגה בזמן פסילה.

הנאשם גם לא היה בלתי מורשה לנהיגה במקור ולא נטען כלפיו כי רישיונו לא היה בתוקף (זולת עצם היותו פסול מכח החלטה שיפוטית ומנהלית במקרה השני).

בהינתן שהמדובר בשני אירועים של נהיגה בפסילה, שניהם נהיגה בכביש בו משתמשים נהגים אחרים, ובשניהם ללא ביטוח תקף, נכון בעיני מתחם אשר מתחיל ב- 6 חודשי מאסר ומגיע עד 18 חודשי מאסר בפועל.

ביחס לרכיב הפסילה בפועל אני סבור כי בנסיבות חומרת מעשה העבירות שביצע הנאשם נכון מתחם פסילה של רישיון הנהיגה שנע בין 12 חודשים ועד 5 שנים.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה –

הנאשם שבפני הוא עבריין תנועה סדרתי ומסוכן.

מסקנה זו נלמדת מעברו התעבורתי המכביד כפי שיפורט להלן:

עוד טרם עבר את מבחני הרישוי בשנת 2018 כבר נהג הוא ברכב ללא רישיון נהיגה תקף.

ביום 31.8.10 נתפס לראשונה נוהג רכב ללא רישיון נהיגה וכבר נגזר עליו מאסר מותנה ופסילה לתקופה של שנה.

ענישה זו לא יצרה כל הרתעה כלפי הנאשם שכן ביום 19.1.14 נהג שוב כבלתי מורשה ברכב, שוב נפסל מיכולת לקבל רישיון ונגזר עליו מאסר מותנה חדש ביום 13.12.15.

לא חלפה חצי שנה ושוב נתפס הנאשם נוהג ביום 5.5.16 , הפעם כבר נהג בזמן פסילה ועדיין כבלתי מורשה לנהיגה בפעם השלישית.

בעקבות אירוע זה כבר נשלח הנאשם למאסר של שלושה וחצי חודשים ונגזר עליו מאסר מותנה של 6 חודשים.

בית המשפט שגזר את עונשו של הנאשם ביום 28.11.16 סבר כי המאסר בפועל ירתיע אותו, מה שהתברר כלא נכון ביום 2.4.17 עת נהג הנאשם בפעם השנייה בזמן פסילה ובפעם הרביעית ללא רשיון נהיגה, התנהגות שגררה 6 חודשי מאסר בפועל, וגזירת מאסר מותנה נוסף לתקופה של 5 חודשים (מאסר מותנה שהוא חב הפעלה בפרשה זו כפי שיוסבר להלן).

נהיגות הנאשם בפסילה בשני המקרים שבפני הן נהיגות שלישית ורביעית שלו לאחר שפעמיים נגזרו עליו מאסרים בפועל ולאחר שארבע פעמים רצופות נגזרו עליו עונשים של מאסרים מותנים.

התנהגות הנאשם כרצדיויסט בתחום התעבורה אינה מאפשרת ענישה שקרובה לחלקו הנמוך של המתחם ומצדיקה מאסר שקרוב יותר לחלקו העליון של המתחם.

מסקנה זו מתחזקת גם נוכח העובדה כי לנאשם זה גם שתי עבירות פליליות קודמות, האחת בתחום הסמים (בגינה ריצה 5 חודשי מאסר) ובנוסף החזיק רכוש חשוד כגנוב והחזיק סכין.

תסקיר שירות המבחן –

המדובר בתסקיר עומק אשר סוקר את נסיבות חיי הנאשם שהוא אדם בן 32 נשוי העובד לאחרונה בעבודה מסודרת לאחר שהשתחרר ממאסר שריצה.

אף ששירות המבחן מגדיר את הנאשם כאדם הנוטה לעיתים להתנהגות פזיזה ופועל בהתאם לרצונותיו ומטרותיו האישיות, סבור השירות כי יש לו לנאשם פוטנציאל שיקומי ככל שייקח חלק בפעילות ארוכה הכוללת סדנת תעבורה בת 14 מפגשים.

שירות המבחן המליץ על הארכת המאסר המותנה ובניית תוכנית של"ץ (שאינה יישומית כרגע בשל מגפת הקורונה).

קריאת תסקירו של שירות המבחן מייצרת המלצות שאינן ישימות לנאשם זה ואסביר את עמדתי.

על נאשם זה נגזר ביום 10.1.19 מאסר מותנה של 5 חודשים למשך 3 שנים ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה.

נהיגות הנאשם בפרשות אלה בוצעו על ידו בימים 10.4.20 ו- 7.10.19, שתיהן בתוך תקופת המאסר המותנה כך שמאסרו בפרשה זו הינו חב הפעלה כפי שטענה המדינה.

במצב המתואר לעיל אין כל אפשרות חוקית להאריך את המאסר המותנה וגם אין כל אפשרות מעשית לענישה הכוללת של"ץ כאשר רכיב של מאסר ממשי מחויב המציאות לאור עברו של הנאשם והעובדה כי המדובר בשני אירועים של נהיגה בפסילה.

אני דוחה את המלצות השיקום של שירות המבחן וקובע כי ככל שירצה הנאשם בשיקום, יוכל הוא לעשות כן במהלך ריצוי מאסרו ולא כחלק מתוכנית שיקום שמחליפה עונש מאסר ממשי.

לצורך קביעת הענישה הסופית בתוך מתחם הענישה אותו קבעתי, יש לקחת בחשבון נתונים נוספים לזכות הנאשם:

הנאשם הודה ולקח אחריות מלאה על מעשיו, לא ניהל הוכחות ולא תוקן לטובתו כתב האישום במסגרת הסדר כזה או אחר עם המדינה.

עוד נכון בעיני לקחת בחשבון את העובדה כי הנאשם הפך ב-2018 למורשה לנהיגה לאחר שעבר את מבחני הרישוי ולכן אין המדובר בשתי נהיגות אלה במי שאין לו מושג בחוקי התנועה או מי שלא עבר הכשרה מסודרת לנהיגה מעשית ברכב.

שקלול העובדה כי המדובר בשתי נהיגות רצופות בזמן פסילה, שתיהן כאשר מאסר מותנה מרחף מעל ראשו של הנאשם, והכל כאשר ברקע עבר תעבורתי מכביד ועבר פלילי מניב בעיני לצד השיקולים לקולה תקופת מאסר ראויה בת 9 חודשים.

אין אני מוצא בנסיבות הספציפיות של נאשם זה כל הצדקה להפעלת המאסר המותנה בחופף למאסר הראוי לפי עקרון ההלימה.

אני סבור כי נכון ליישם את החוק באופן בו ירוצה המאסר המותנה שהוא חב הפעלה במקרה זה במצטבר לתקופת המאסר שקבעתי כראויה.

ביחס לפסילת הנאשם בפועל, מקבל אני באופן מלא את עמדת המדינה על פני עמדת ההגנה ואסביר את עמדתי:

סעיף 40א' בפקודת התעבורה מתייחס לביצוע עבירה שלישית שתחייב פסילה בת 10 שנים אם הורשע הנאשם פעמיים תוך 10 שנים באחת מהעברות אותן קבע המחוקק בחוק במפעילות סנקציה זו.

במקרה זה כבר הורשע הנאשם ב- 10.1.19 ו- 28.11.16 בעבירה על סעיף 67 בפקודת התעבורה ולכן הרשעותיו בפרשות אלה (פעמיים בעבירה על סעיף 67 בפקודה) הן הרשעתו השלישית (ואף הרביעית) בעבירה על סעיף 67 בפקודה, מה שהופך את סעיף 40א' לרלוונטי לחלוטין. מצבו של הנאשם לאור עברו מצדיק פסילה של רישיונו הרבה מעבר לגבול העליון של המתחם אותו קבעתי (במנותק מעברו של הנאשם) וזאת בשל הוראות החוק.

בדקתי את טענות ההגנה ביחס להפעלת הסעיף רק בהתקיים נסיבות המעידות על בריונות כבישים.

לא מצאתי ממש בטענה זו, קל וחומר כאשר המדובר בשתי נהיגות של הנאשם בזמן פסילה.

לא מצאתי כל ממש בטענת ההגנה לפיה נהיגה בזמן פסילה בעקבות החלטת פסילה של קצין משטרה נופלת בחומרתה מנהיגה בפסילה אותה הטיל בית המשפט. הטענה לפיה הנאשם "הבין" כי הוא יכול לנהוג 24 שעות לאחר פסילתו על ידי הקצין, לא גובתה בכל ראייה ממשית, וגם אם "הבין" כך הנאשם, אין בהבנה לכאורית זו כדי לייצר פטור או הקלה בחומרת המעשה שבוצע.

הנאשם הוא עבריין תנועה סדרתי אשר פעם אחר פעם בעשור האחרון נוהג רכב בזמן פסילה, ומתברר כי ענישה קלה שהוטלה עליו במקרים האחרונים לא יצרה אצלו כל הפנמה של חומרת מעשיו.

בנסיבות אלה מתקבלת עתירת המדינה לפסילת הנאשם ל-10 שנים כפי שקובע החוק.

בשל משך הפסילה שייגזר, תופעל הפסילה המותנית התלויה אף היא להפעלה בחופף לפסילה זו.

לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

א. קנס בסך 1500 ₪ או 15 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם תוך 120 יום מהיום.

ב. הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון הנהיגה לתקופה של 10 שנים.

רישיון הנהיגה יופקד תוך 30 יום מהיום במזכירות בית המשפט ואם לא יעשה כן יחשב

הנאשם פסול מיכולת לקבל או להחזיק רישיון נהיגה, אך פסילתו לא תימנה.

ג. הנני פוסל הנאשם מלקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 12 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

ד. הנני גוזר על הנאשם 9 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה

של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה עם רשיון נהיגה שאינו תקף ביחס לעבירה מסוג הזמנה לדין והכל תוך3 שנים מהיום.

ה. גוזר על הנאשם 9 חודשי מאסר לריצוי בפועל מאחורי סורג ובריח.

ו. מורה על הפעלת 5 חודשי מאסר מותנה כפי שנגזרו על הנאשם ביום 10.1.19 בבית משפט זה בתיק 194-04-17 לריצוי י באופן מצטבר למאסר שנגזר בסעיף ה' לעיל כך שבסה"כ ירצה הנאשם 14 חודשי מאסר בפועל כתוצאה מגזר דין זה.

הנאשם יתייצב לתחילת ריצוי מאסרו ביום 1.11.20 בכלא באר-שבע בשעה 08:00.

ז. מורה על הפעלת 6 חודשי פסילה מותנית כפי שנגזרו על הנאשם בתיק 194-04-17 ביום 10.1.19 בבית משפט זה לריצוי באופן חופף לפסילה שנגזרה בסעיף ב' לעיל.

ח. מורה על הוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הנאשם.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתנה היום, ט"ז אייר תשפ"א, 28 אפריל 2021, בנוכחות הצדדים.