01 נובמבר 2021

תביעה להכיר בליקוי שמיעה כתוצאה של חשיפה לרעש במקום העבודה.

1. התובע, יליד 1951, עבד בחשיפה לרעש מזיק כחשמלאי מטוסים בתעשייה האווירית, בין השנים 1981 ל-1995.
2. על יסוד הסכמת הצדדים לתשתית העובדתית שלעיל, מונה בהחלטה מיום 20.1.2021, דר' משה גולדשר כמומחה-יועץ רפואי לקביעת הקשר הסיבתי בין ליקוי השמיעה של התובע לבין תנאי עבודתו בתעשייה האווירית.
3. בחוות דעתו, מיום 9.2.2021 קבע המומחה כי התובע סובל מליקוי שמיעה בכל התדירויות, אך זו ירידה בשמיעה שאינה אופיינית לנזק מחשיפה לרעש, אלא מתהליך תחלואתי טבעי באוזניו עקב דלקות אוזניים כרוניות. עוד הוסיף, כי השפעת החשיפה לרעש על אוזניו של התובע היתה מינימלית. המומחה הוסיף כי לא מצא תלונות על טנטון בתיקים הרפואיים של התובע.
4. במענה לשאלות הבהרה, השיב המומחה ביום 3.6.2021, כי על פי תיקו הרפואי של התובע, הוא סבל מדלקות אוזניים חוזרות בילדותו ונשאר לו נקב בקרום התוף השמאלי. התובע אובחן כסובל מדלקת אוזן כרונית, בשתי אוזניו, אשר ידוע כי הן משפיעות על השמיעה לכל החיים. באורח פרדוקסלי, כך לפי המומחה, דווקא ליקוי זה יוצר חסינות בפני נזקים של חשיפה לרעש, כך שגם אם קיימת פגיעה עצבית כלשהי בשמיעה באוזניים שסבלו מדלקות אוזניים כרוניות בעבר, כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק "ההשפעה היא מינימלית בלבד". המומחה לא מצא הבדל בין שתי האוזניים ביחס לפגיעה האמורה וסיכם תשובותיו במילים "לא ניתן לקבוע שהחשיפה לרעש בעבודתו לא השפיעה כלל וכלל על שמיעתו של התובע. בכל זאת, יש לומר שהשפעה כזו, אם הייתה, היא מינימלית בלבד".
5. על רקע זה, סיכמו הצדדים טענותיהם:

לטענת התובע, די בקשר סיבתי כלשהו בכדי לקבוע שמדובר בפגיעה בעבודה, שכן מדובר במחלת מקצוע. במקרים כאלו לא נדרשת בחינה של מאזן ההשפעות ולכן גם השפעה מינימלית מספיקה לקבלת התביעה..

לטענת הנתבע, מחוות הדעת עולה בבירור שהמומחה סבור כי אין קשר סיבתי בין הירידה בשמיעה של התובע לבין תנאי עבודתו בתעשייה האווירית.

הכרעה

1. שני הצדדים מבקשים לאמץ את חוות דעתו של המומחה, אלא שאין בידינו לקבל את טענת התובע שיש בה קביעה לקיומו של קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה לבין החשיפה לרעש מזיק.
2. המומחה קבע מפורשות בחוות דעתו כי ליקוי השמיעה של התובע אינו אופייני לנזק מחשיפה לרעש, אלא שהוא נובע מתהליך תחלואתי טבעי באוזניו עקב דלקות אוזניים כרוניות. קביעה זו שוללת את הקשר הסיבתי הראשוני בין המחלה לבין תנאי העבודה. נזכיר, כי פריט 7 לתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד-1954, מתייחס לנזק אשר נגרם כתוצאה מחשיפה לרעש, אך כאמור – המומחה קבע כי לא זהו הנזק של התובע.
3. קביעתו של המומחה כי אם היתה השפעה היא מינימלית בלבד, אינה מלמדת כי המומחה קבע שהיתה השפעה מינימלית ויש לקרוא אותה במצורף לכלל הקביעות אשר בחוות הדעת, כאמור לעיל, שאינן קושרות בין החשיפה לרעש לבין הנזק. קביעה זו אכן מתייחסת למאזן ההשפעות שאינו רלוונטי למקרה דנן והמומחה לא נשאל עליו, אולם היא לבדה אינה זו שמקיימת את הקשר הסיבתי הנדרש בין ליקוי השמיעה לבין החשיפה לרעש. מרגע שהמומחה קבע כי מדובר בנזק שאינו אופייני לחשיפה לרעש ואף הסביר את מקורו של הנזק, הרי שנסתרה החזקה בדבר קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה לבין החשיפה לרעש.
4. לפיכך, על יסוד חוות דעת, דין התביעה להידחות.

סוף דבר

1. התביעה נדחית.
2. בשים לב למהותה של התביעה, ישא כל צד בהוצאותיו.
3. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה – כדין.

ניתן היום, כ"ו חשוון תשפ"ב, (01 נובמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.