ניתן ביום 11 ינואר 2021
1.להב גופר 2.אורן צבי 3.סגנון סוכנות לביטוח (1992) בע"מ | המערערים והמשיבים שכנגד | |
- | ||
שרון לוי | המשיב והמערער שכנגד | |
לפני: סגן הנשיאה אילן איטח, השופטת לאה גליקסמן, השופטת חני אופק-גנדלר נציג ציבור (עובדים) מר ירון לוינזון, נציגת ציבור (מעסיקים) גב' יעל עפרון |
ב''כ המערערים - עו''ד מוטי ברקן
ב''כ שרון לוי - עו''ד שלומי וינברג, עו''ד אביתר כהן
פסק דין |
השופטת חני אופק גנדלר
רקע ותמצית פסק דינו של בית הדין האזורי
"עו"ד שרון לוי עבד כמקדם מכירות בסוכנות הביטוח שבשליטתי... במשך שנים רבות עד לפיטוריו בחודש מאי 2016. עו"ד שרון לוי הגיש תביעה כנגדי וכנגד סוכנות הביטוח שבשליטתי בדרישות נזיקיות ובדרישות לקבלת "תיק הביטוח"- שהיינו הלקוחות ששרון לוי בתפקידו כמקדם מכירות הצליח לגרום שיחתמו על פוליסות ביטוח. במסגרת התביעה שהגיש שרון לוי הוא הצהיר במפורש, שעל פי הסכם העבודה עליו חתם אסור לו לפנות ללקוחות, ולכן עקב איסור זה הוא דורש פיצוי נוסף של 10,000 ₪ לחודש. על אף הצהרתו של עו"ד שרון לוי בכתב התביעה שהגיש, פונה שרון לוי ללקוחות. חמור מכך מתברר שעו"ד שרון לוי זייף מסמכים הן באופן שזייף את החתימות הלקוחות והן זייף פרטים לגבי הלקוחות, כגון בשאלת הזיהוי. זיוף מסמכים היא עבירה חמורה, ובמיוחד לגבי עו"ד. זו גם התנהגות שאיננה הולמת עו"ד ומהווה עבירה אתית של עורך דין. רצ"ב מסמכים התומכים בתלונה... רצ"ב ... כתב ההגנה שמדגיש את העבירות שעשה עו"ד שרון לוי. זיוף חתימת הלקוח אברהם וירג'ינה, זיוף חתימת הלקוחה רבקה אפלבוים. דוגמאות לפניות אסורות ללקוחות...".
בית הדין האזורי קבע כי תלונה זו הגיעה לפחות לעוד אדם נוסף מלבד העובד (מי שקיבל את התלונה ומי שטיפלו בה), ולכן משלוחה מהווה פרסום. כאמור, בתלונה יוחסו לעובד זיוף מסמכים והתנהגות שאינה הולמת עורך דין המהווה עבירה אתית. בית הדין האזורי קבע כי אדם סביר היה מבין שפרסום כזה נועד לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו, וכן מיועד לפגוע באדם, במשרתו, במשלח ידו או במקצועו, ולכן מהווה הפרסום לשון הרע. הגם שלשכת עורכי הדין עשויה להיחשב "רשות מוסמכת לקבלת תלונות" לצורך סעיף 15(8) לחוק, נקבע כי הגנה זו, המותנית בהיות הפרסום בתום לב - לא עומדת למערערים, בשל דרך ניסוח התלונה. וכך נאמר:
"29. בהגשת תלונה לרשות מוסמכת ישנה חשיבות גם לאופן שבו מנוסחת התלונה. לטעמינו האופן בו ניסח הנתבע 1 את התלונה כנגד התובע, תוך שאינו מסייג את דבריו, כפי שסייג אותם בחקירתו הנגדית, אינה עולה עם חובת תום הלב הנדרשת במסגרת ההגנה לפי סעיף 15(8) לחוק.
30. מעבר לאמור, יצוין כי הנתבע 1 לא הציג כל פניה לחברת הביטוח בזמן אמת, עובר להגשת התלונה, וכן לא הוצג כל נתון עובדתי בנדון בנוגע לביטול פוליסות או החזרת כספים לאותן מבוטחים המצוינים בתלונה".
בגין פרסום זה חייב בית הדין האזורי את החברה והמערער 1, ביחד ולחוד, בתשלום פיצוי בסכום של 20,000 ₪.
"47. משכך שוכנענו כי יש לקבל את גרסת התובע שנתמכה בתצהיר ועדות שלא נסתרה של גב' שטיינהורן. משכך שוכנענו כי אכן מדובר בפרסום המקשר את התובע לזיוף מסמכים לרבות זיוף חתימות, הגשת תביעות בגין עבירה על החוק, ותלונות כנגד לחברת הראל על זיופים. משכך שוכנענו כי אכן אדם סביר היה מבין פרסום שכזה ככזה שנועד לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; וכן מיועד לפגוע באדם במשרתו במשלח ידו או במקצועו שפורסם לעוד אדם.
48. משכך שוכנענו כי מדובר בפרסום שיש בו משום לשון הרע. מדובר באמירות שנאמרו תוך הצגת תשתית עובדתית ללא כל ביסוס תוך הכפשת שמו של התובע ויש בהן כדי להוות לשון הרע".
בגין פרסום זה חייב בית הדין האזורי את המערערים, ביחד ולחוד, בתשלום פיצוי בסכום של 20,000 ₪.
"54. ממכלול האמור, עולה כי גם הנתבעים אינם מכחישים כי לא מן הנמנע כי אכן הפגישה התקיימה ומנגד לא מביאים גרסה כלשהי כדי לסתור את הדברים. ומשכך אנו מבכרים לקבל את גרסת התובע שנתמכה בגרסתו של מר ישראל פטשניק שלא נסתרה בנדון על פני גרסת הנתבעים.
55. משכך שוכנענו כי אכן מדובר בפרסום המקשר את התובע לזיוף מסמכים לרבות זיוף חתימות, של אנשים אחרים שלא קשורים כלל למר פטשניק שנאמרו ללא כל סיבה של ממש ומבלי שניתן כל הסבר מדוע היה צריך להכפיש את שמו של התובע אל מול מר פטשניק. משכך שוכנענו כי אכן אדם סביר היה מבין פרסום שכזה ככזה שנועד לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; וכן מיועד לפגוע באדם במשרתו במשלח ידו או במקצועו שפורסם לעוד אדם.
56. משכך שוכנענו כי מדובר בפרסום שיש בו משום לשון הרע. מדובר באמירות שנאמרו תוך הצגת תשתית עובדתית ללא כל ביסוס תוך הכפשת שמו של התובע ויש בהן כדי להוות לשון הרע".
בגין פרסום זה חייב בית הדין האזורי את המערערים, ביחד ולחוד, בתשלום פיצוי בסכום של 20,000 ₪.
"62. במקרה דנן לא שוכנענו כי מדובר בפרסום שנכנס להגדרת לשון הרע. בניגוד למקרים הקודמים כאן היה שימוש בניסוח זהיר לפיו יש חשד. מעבר לאמור עיון בנספח ה' לתצהיר הנתבעת מעלה כי אכן מדובר על כמה סוגי חתימות שאכן יש הצדקה לבחינת הדברים.
63. גם עיון בחקירתה הנגדית של העדה מעלה כי היא אישרה כי "אם יש להם חשש והם שואלים אז זה בסדר" ולא התייחסה לדברים נוספים בעדותה שנאמרו כדברי לשון הרע על התובע וזאת בניגוד לתצהירה".
"67. במסגרת דיון ההוכחות הגב' עפרוני לא התייצבה ותצהירה נמשך מחומר הראיות.
68. משכך לא שוכנענו כי התובע הרים את הנטל הנדרש ממנו בנוגע לפרסום זה".
"80. זה המקום לציין כי הנתבעת לא הביאה כל ראיה כי אכן פוליסות אלו בוטלו ו/או כי החזירו כספים למבוטחים הנדונים. נתון זה יפעל לחובתם.
[...]
84. הנתבעים לא הציגו כל ראיה ממנה עולה כי אכן שלחו בזמן אמת את התלונות לחברת הראל וכי נעשה בדיקה ו/או בירור בנדון".
"89. אכן עיון בחוק איסור לשון הרע מעלה כי קיימת הגנה בהתאם להוראת סעיף 14 לחוק, בעניין הגנת סעיף 14 לחוק (אמת הפרסום), לאחר שעיינו בכלל הראיות לא שוכנענו כי הנתבעים עמדו בנטל המוגבר המוטל עליהם להוכיח את המעשים החמורים המיוחסים לתובע במסגרת הפרסומים שפורטו לעיל.
[...]
92. לא שוכנענו כי הנתבעים הרימו את הנטל להוכיח כי אכן התובע הוא זה שאחראי לזיוף המסמכים. הנתבעים לא הביאו לעדות את המבוטחים שבנדון, לא הביאו מכתבי מזמן אמת המיידעים את חברת הביטוח הראל או שחברת הביטוח הראל מיידעת אותם בנוגע לטענת הזיופים. הנתבעים לא הביאו ראיות בדבר ביטול הפוליסות שבנדון או בדבר החזרת כספים למבוטחים שנטען כי התלוננו. כמו כן הנתבעים לא הציגו הקלטות מזמן אמת של השיחות של התובע מול אותם לקוחות שיכלו לתמות בעמדתם בכל הנוגע לכיסוי הביטוחי האמיתי שהוצע וניתן.
93. מעבר לאמור גם אם היינו סבורים כי יש אמת בפרסום עדין לא חל החלק השני של ההגנה- "עניין ציבורי", באשר לא הוכח כי התעורר צורך ציבורי לפרסם את הדברים, למעט ניסיון להעביר את האשמה מהנתבעים אל התובע. מעבר לאמור ככל שעלה חשד כלשהו , הרי שלא ברור מדוע הנתבעים לא פנו לתובע לפני שפנו ללקוחות והאשימו את התובע , מבלי שכלל בדקו עימו את הדברים עובר לכך. כמו כן לא ברור מדוע לא פנו למפקח על הביטוח בנדון, שאמור לברר תלונות שכאלו.
94. לעניין ההגנות המנויות בסעיף 15 לחוק להן טענו הנתבעים, המותנות בכך שהפרסום נעשה "בתום לב" – לא שוכנענו כי קמה לנתבעים חזקת תום הלב שבסעיף 16 לחוק, וזאת בשל כך שהפרסום שנוגע לפרסומים שהכרנו כלשון הרע, חרגו מגדר הסביר באותן נסיבות, ומשכך הנטל עליהם להוכיח את תום ליבם, נטל שלא עמדו בו. במקרה דנן פרסום לשון הרע היה ישיר ופרסונלי. שמו של התובע אוזכר מספר פעמים. לטעמינו, אופן פרסום זה הסיט את מוקד הפרסום בכללותו מגופו של ענין לגופו של אדם, ומשכך אין המדובר עוד בהדגמת מדיניות כללית באמצעות מקרה פרטני".
"100. לאור הכללים דלעיל, שקלנו את גובה הפיצוי הראוי בנסיבות מקרה זה בהתחשב בחזקה לפיה נגרם נזק לשמו הטוב של התובע מעצם פרסום וזאת אף ללא צורך להוכחת נזק ממון. כמו כן לקחנו בחשבון את העובדה כי מדובר בהכפשות חוזרות ונשנות , שהנתבעים לא בחנו את התלונות ואת העובדות לעומק ולא פנו בזמן אמת לחברת הביטוח לבצע את הבדיקה, , השתמשו בתלונה ללשכת עורכי הדין בנוסח של קביעת האשמה ולא חשד, ניסוח דברי לשון הרע היה פוגע תוך רצון לפגוע בתובע עצמו ובפרנסתו, כשיקולים לקולא, שקלנו את העובדה כי אכן קיים סכסוכים נוספים בין בעלי הדין לרבות בנוגע לפנייה ללקוחות, וכי לא כי נגרם לתובע נזק ממשי או פגיעה במקור פרנסתו בשל הפרסומים.
101. לאור כל האמור, ונוכח קביעתנו לעיל בעניין הפגיעה בשמה הטוב של התובעת באנו למסקנה כי על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי ללא הוכחת נזק מכוח חוק לשון הרע , בסכום של 20,000 ₪ לכל פרסום. קרי סך של 60,000 ₪".
"108. ...מר גופר אחראי באופן ישיר על התלונה שהגיש לשכת עורכי הדין. מר אורן הינו הממונה הישיר ולכן אחראי על התלונות הקשורות אליו. אולם שוכנענו כי גם מר גופר היה מעורב בתלונות הקשורות למר אורן ומשכך הוא חב על כלל הארועים . ואילו מר אורן יהיה חב רק לתלונות שהוגשו על ידו. קרי הנתבע 1 והנתבעת 3 אחראית על כלל האירועים ואילו הנתבע 2 אחראי לכלל האירועים למעט הפרסום בגין התלונה ללשכת עורכי הדין".
טענות הצדדים
דיון והכרעה
"פוגעניותו של רכיב זה בפרסום נובעת מייחוס מעשה פלילי, עת המדובר היה בחשד ראשוני ופליליותו של המעשה היתה נתונה בספק, ובדיעבד, ומבלי להפחית מחומרת המעשה, לא הוכח ביצוע העבירה הפלילית שעניינה גניבה. במימד זה ברישא של הפרסום גלומה פוגעניות יתר, שספק אם מתקיימים לגביה יסודות סעיף 15, ובכל מקרה לא הוכח שפרסום רכיב זה, קרי הרישא בנוסחה זה, היה בתום לב, הנמדד על פי מבחן אובייקטיבי".
דברים אלו, בהתאמה, יפים גם לנדון כאן.
אמנם, לגבי הפרסום הראשון, הגם שצירף המערער 1 מכתבי לקוחות למכתב התלונה ללשכת עורכי הדין - לשון מכתב התלונה הייתה נחרצת והמכתבים צורפו כראיות לטענתו, אך לא כטענה שעל הלשכה לבחון ולבדוק, ולכן אין בידי המערערים להיבנות מכך.
ניתן היום, כ"ז טבת תשפ"א (11 ינואר 2021) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
אילן איטח, סגן נשיאה, אב"ד | לאה גליקסמן, שופטת | חני אופק גנדלר, שופטת |
|
|
תאריך | כותרת | שופט | צפייה |
---|---|---|---|
29/10/2020 | החלטה שניתנה ע"י אפרת קוקה | אפרת קוקה | צפייה |
01/12/2020 | החלטה שניתנה ע"י אפרת קוקה | אפרת קוקה | צפייה |
14/12/2020 | הוראה למשיב 1 להגיש תגובת משיב | אפרת קוקה | צפייה |
11/01/2021 | פסק דין שניתנה ע"י חני אופק גנדלר | חני אופק גנדלר | צפייה |
תפקיד | שם | בא כוח |
---|---|---|
מערער 1 | להב גופר | מרדכי ברקן |
מערער 3 | אורן צבי | מרדכי ברקן |
מערער 4 | סגנון סוכנות לביטוח (1992) בע"מ | מרדכי ברקן |
משיב 1 | שרון לוי | שלומי וינברג |
מערער שכנגד 1 | שרון לוי | שלומי וינברג |
משיב שכנגד 1 | אורן צבי | מרדכי ברקן |
משיב שכנגד 1 | סגנון סוכנות לביטוח (1992) בע"מ | מרדכי ברקן |
משיב שכנגד 2 | להב גופר | מרדכי ברקן |