1. לפניי תביעה לתשלום סך של 122,085 ש"ח, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת, בעטיה של תאונת דרכים מיום 18.12.2019 ("התאונה"). התאונה התרחשה בכביש 6, והיו מעורבים בה רכב התובעת מ.ר. 670-57-401, שבו נהגה גב' רות רלבג; רכב הנתבעים, מ.ר. 12-547-74, שבו נהג הנתבע 1, מר חסן אבו סעדיה; וכן רכב נוסף, מ.ר. 572-20-201 ("רכב צד ג'"), שבו נהג מר לירן אורן.
2. בדיון שהתקיים ביום 20.12.2022 העידו ארבעה עדים: גב' רלבג; מר אורן (מטעם התובעת) והנתבע 1 ומר מוחמד אבו בדר, שנכח עמו ברכב בעת התאונה (מטעם הנתבעים). כן הוגשו לעיון בית המשפט תיק המשטרה שנפתח בעקבות התאונה, הכולל את הודעות ארבעת המעורבים הנ"ל ותמונות צבע שצילם הנתבע 1 או מי מטעמו.
3. גב' רלבג מסרה בהודעתה במשטרה כך:

"בנתיב השמאלי, כאשר ראיתי בצג מצד שמאל שאני עולה על המהירות המותרת, האטתי בהדרגה כדי להוריד מהירות וניסיתי לעבור לנתיב האמצעי. מיד עם תחילת ההאטה, נכנס בי מאחור בעוצמה אדירה רכב מסוג יונדאי 12-547-74. הרכב שלי סטה והסתובב פגע בגדר ההפרדה. רכב נוסף נפגע, להבנתי מהרכב שפגע בי, כי אין פגיעה נוספת ברכב שלי ואף לא חשתי בפגיעה נוספת. ברכב היו שני בחורים צעירים".

1. בעדותה בבית המשפט סיפרה גב' רלבג כי היא נסעה בנתיב השמאלי, והחליטה לסטות לנתיב האמצעי. לדבריה, "בעוד אני מאטה ובהדרגה וסוטה לנתיב המרכזי, נכנס בי בכוח מאוד גדול רכב מאחור, האוטו שלי הסתובב מהעוצמה של המכה, האמת שנבהלתי מאוד, הגיע רכב נוסף, אני לא הרגשתי מכה ממנו אבל היה רכב נוסף אפור" (עמ' 4 ש' 22-19). כשנשאלה בחקירה הנגדית באיזו מהירות נסעה, השיבה "128 קמ"ש והחלטתי שזה לא מועיל ואין סיבה למהר" (עמ' 5 ש' 29). עוד טענה גב' רלבג כי אינה זוכרת שראתה רכב נוסף בנתיב האמצעי (עמ' 6 ש' 12).
2. מר אורן מסר בהודעתו במשטרה כך:

"בזמן שנסעתי הביתה מהעבודה על כביש 6 במהירות (מוערכת) 130-120 על הנתיב האמצעי בכביש לא עמוס, מלפני 2 רכבים התנגשו בנתיב השמאלי. ראיתי עשן מהגלגלים ועצירה פתאומית רגעים לפני ההתנגשות. לחצתי על הברקס והרכב האחורי החל להסתחרר ועבר לנתיב שלי והתנגשתי בו בדלת".

1. בעדותו בבית המשפט העיד (עמ' 7 ש' 13-11):

"בנתיב השמאלי ראיתי עשן יוצא מהגלגלים של אחד הרכבים, ראיתי התנגשות ראיתי חלקים עפים באוויר, זה קרה מאוד מהר, ראיתי שאחד הרכבים הסתחרר ועף לנתיב שלי, שמתי ברקס, לא הספקתי לעצור, נכנסתי בו בחזית טיפה שמאלה, הפנס השמאלי מרוסק לגמרי".

בחקירתו הנגדית הוסיף (עמ' 8 ש' 10-8):

"ראיתי עשן מהגלגלים, אני זוכר את הפגיעה ועפים דברים, לא יודע להגיד מה בדיוק הפוזיציה, יודע שזה הנתיב השמאלי, ראיתי שאני הולך לעבור והכל בסדר. אחד הרכבים בהתנגשות הסתחרר ונכנס לי בנתיב".

1. הנתבע 1 מסר בהודעתו במשטרה:

"ג'יפ היה לפני הנמיך את המהירות הרכב אני לחצתי על הברק[ס] חזק יצאה רעש לגלגלים והמערכת ברקסים היה רועד ונכנסתי בא א[ח]רי מספר שניות עוד או[ט]ו מאחרי נכנס בי חזק".

בעדותו בבית המשפט מסר הנתבע 1 כך (עמ' 8 ש' 32 – עמ' 9 ש' 1):

"הג'יפ אאודי עשה וינקר לפניה ימינה ועוד רכב לידי לא נתן לה להכנס, הוא נסע... היא ברחה ימינה בברקס מלא, אני עצרתי גם ברקס מלא עד שמערכת הבלימה רעדה ונגעתי בה, נגיעה קטנה, שאלתי את הבחור לידי איך הוא מרגיש הוא לא דיבר עדין ופתאום עוד רכב נכנס ב[נ]ו מסוג רנו".

ובחקירתו הנגדית הוסיף (עמ' 9 ש' 27-26):

"היא חזרה למסלול, אני הייתי במהירות נורמלית, במרחק של 20-10 מטר בבלימה פתאומית לא הצלחתי, שמתי ברקס חזק, כשהגעתי אליה היתה מכה קטנה, המכה הרצינית היתה מאחורה".

1. מר מוחמד אבו בדר מסר בהודעתו במשטרה כך:

"הייתי עם חבר באוטו והייתה איזה רכב עצר פתאום לפנינו ונכנסו בה אחר כך עוד אוטו נכנס בנו מאחורה".

בעדותו בבית המשפט העיד כך באשר לנסיבות התאונה (עמ' 10 ש' 35-28):

"שמרנו מרחק, היינו במהירות טובה, לא עברנו את המהירות, היא היתה קדימה והחליטה להיכנס לתחנת הדלק... היא היתה צריכה להאט ולבלום, היא עצרה ורצתה להיכנס, מצד ימין יש עוד אוטו שממשיך ישר, אנחנו מאחוריה, היא רצתה לעבור מסלול ואי אפשר וחזרה, איך שהיא האטה ברחנו ממנה, לא ציפינו שהיא תעצור או תעשה משהו... התחלנו לברוח לצד שמאל והיא יצאה לכיוון תחנת הדלק היא ראתה שיש עוד אוטו וחזרה לנתיב שלנו, אנחנו פגענו בה מאחורה בצד שמאל... עצרנו את האוטו דיברנו אני וחסן ופתאום בום עוד מכה מאחורה עוד מישהו שנכנס בנו מאחורה".

בחקירתו הנגדית הדגיש כי "כל התאונה קרתה מיד כשיצאה מהמסלול וחזרה" (עמ' 11 ש' 28).

1. במהלך הדיון הוגשו לעיוני תמונות מטעם הנתבעים המתעדות את רכבם של הנתבעים מספר שעות לאחר התאונה, לרבות אופן עמידתו בכביש (בנתיב השמאלי, כשחלקו הקדמי פונה ימינה). יצוין, כי התמונות מציגות את חלקו הקדמי של הרכב בלבד. מהתמונות המציגות נזק משמעותי ביותר לחלק הקדמי של הרכב, ניתן להתרשם כי עוצמת הפגיעה הייתה גדולה. מהתמונות לא ניתן להתרשם אם הייתה פגיעה בדלת (כפי שטען מר אורן) או אם הייתה פגיעה נוספת בחלק האחורי של הרכב (כפי שטען הנתבע 1).
2. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במוצגים, בתמונות הרכבים, בטפסי ההודעה, בהודעות הנהגים בתיק המשטרה ולאחר ששמעתי את עדויות המעורבים, במסגרת הדיון שהתקיים לפני, ואת טיעוני הצדדים, וכן עמדתי על נסיבות התרחשות התאונה, הגעתי לכלל מסקנה, כי אירוע התאונה התרחש כאשר נהגת התובעת האטה במטרה לסטות לנתיב הנסיעה האמצעי, ורכב הנתבעים פגע בה בעוצמה מאחור. יצוין, כי לא ראיתי לקבל את גרסת הנתבע 1 וחברו שלפיה הפגיעה ברכב התובעת הייתה מינורית ורק בעקבות פגיעת רכב צד ג' נגרמה התאונה הקשה. גרסה זו אינה מתיישבת עם גרסת נהגת התובעת כמו גם עם גרסתו של מר אורן, שאינו צד להליך דנן, אשר העיד כי הבחין בהתנגשות, בחלקים עפים באוויר, וכי אחד הרכבים הסתחרר (עדות המתיישבת עם גרסתה של נהגת התובעת). כמו כן, גרסת הנתבע 1 וחברו אינה מתיישבת עם תמונות הנזק של רכב הנתבעים, מהן עולה נזק משמעותי מאוד לחזית הרכב, המעיד על פגיעה חזקה ברכב שהיה לפניהם.
3. תקנה 49(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 קובעת:

"לא ינהג אדם רכב בעקבות רכב אחר אלא תוך שמירה על ריווח המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה, בהתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי הרכב, במצב הדרך ובמצב הראות והתנועה בה".

1. מעדות הנתבע 1 עולה כי הוא לא שמר מרחק מספק בהתחשב במהירות הנסיעה של כלי הרכב. הנתבע 1 העיד כי שמר מרחק של 10-15 מ', בעוד שמהירות הנסיעה הייתה "כחוק" (120 קמ"ש). מהירות הנסיעה עולה גם מדברי נהגת התובעת ומר אורן, אשר שניהם העידו כי המהירות הייתה בין 120 ל-130 קמ"ש. מחובתו של הנתבע 1 היה לשמור מרחק המאפשר לו לבלום גם במקרה של בלימה פתאומית של הרכב שלפניו, קל וחומר, האטה לצורך סטייה לנתיב אחר. עצם העובדה כי לא עלה בידו לבלום, תוך שפגע בעוצמה ברכב התובעת, מעידה על אי שמירת מרחק מספק ואי שימת לב לתנאי הדרך.
2. כעת יש לבחון האם, כטענת הנתבעים, יש לייחס לנהגת התובעת אשם תורם המפחית את אחריותם של הנתבעים לתאונה. ב"כ הנתבעים הפנתה לפסקי דין שבהם נקבע אשם תורם במקרים דומים, לשיטתה. אלא שעיון בפסקי הדין שאליהם הפנתה מעלה כי לא ניתן להסיק מהם לענייננו. באחד מהם (ע"א (מח' ת"א) 2109/08 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ (22.10.2009)) מדובר היה בעצירה פתאומית באמצע צומת) ואילו במקרה השני (תא"מ (שלום ת"א) 28602-01-17 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' נחאיסי (2.5.2018)) מדובר היה ברכב שעצר בשול תוך שהוא חוסם חלק מהנתיב. לעומת זאת, בענייננו מדובר במקרה של האטה לצורך סטייה לנתיב האמצעי. לא הוכח כי נהגת התובעת ביצעה פעולה פסולה כלשהי (אפילו לדברי הנתבע 1 עצמו, הנזק המשמעותי בגלל הפגיעה הנוספת מאחור, ולא בגלל בלימתה או האטתה של נהגת התובעת). נוכח כל האמור, לא ראיתי לייחס לנהגת התובעת אשם תורם בשיעור כלשהו.
3. אשר לנזק שנגרם לרכב התובעת, זה הוערך על ידי שמאי בסך של 107,850 ש"ח בצירוף ירידת ערך בסך של 13,668 ש"ח. כן נשאה התובעת בעלויות גרירה בסך 167 ש"ח ובשכ"ט שמאי בסך של 400 ש"ח. לכתב התביעה צורפו חשבוניות בגין העלויות שבהן נשאה התובעת, לרבות תיקון הנזקים. הנתבעים לא סתרו את חוות דעת השמאי, לא הציגו חוות דעת נגדית ולא ביקשו לחקור את השמאי. ב"כ הנתבעים טענה כי התובעת היא חברת ליסינג ואילו חשבוניות התיקון אינן מלמדות על הפחתת הנחות שלהן היא זכאית, ולכן ביקשה מבית המשפט להפחית שיעור של 30%. בהקשר זה, אמנם קיימת פסיקה המורה כי בהיעדר הוכחה על הסכום ששולם בפועל, יש מקום להפחתה בגין הנחות חלפים שלהן זכאית חברת ליסינג (ר' למשל תא"מ (שלום ת"א) 43314-04-12 אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ נ' חנוכייב (23.3.2014) והסקירה הנרחבת של הפסיקה המופיעה שם). עם זאת, במקרה דנן, לתביעה צורפה, מלבד חוות דעת שמאי וחשבונית, גם קבלה על סך של 126,653 ש"ח. לכן, לא ראיתי מקום להפחית מסכום הפיצוי שיעור כלשהו.
4. תוצאת הדברים היא כי התביעה מתקבלת במלואה. הנתבעים (באמצעות הנתבעת 3, הכשרה חברה לביטוח בע"מ) ישלמו לתובעת סכום של 122,085 ש"ח. בנוסף, יישאו בשכר עדי התובעת כפי שנפסק בדיון; באגרת בית המשפט כפי ששולמה (3,168 ש"ח) ובשכר טרחת עו"ד בסך של 13,240 ש"ח. הסכום הפסוק ישולם תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית.

זכות ערעור כדין לבית המשפט המחוזי מרכז לוד.

ניתן היום, ד' טבת תשפ"ג, 28 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.