1. שני ההליכים המאוחדים שלפניי עוסקים בנזקי רכוש שנגרמו באותה תאונת דרכים.

2. ביום 29.5.2017 התרחשה תאונת דרכים בכביש 5, כאשר הרכב המבוטח על ידי התובעת בת"א 35509-03-19 ("הפניקס"), נפגע מאחור על ידי רכב סובארו בו נסע הנתבע 1 בת"א 35509-03-19 ("הסובארו" ו"גלפרין", בהתאמה), והסובארו נפגע מאחור על ידי רכב פולקסווגן שהיה נהוג על ידי מר אמיר מלחם ז"ל ("המנוח"). מר מלחם ז"ל נהרג, למרבה הצער, בתאונה שהתרחשה לאחר הגשת התביעה, ובעקבות כך תוקנה התביעה והוא הוחלף בנתבעים 4-3 בת"א 35509-03-19, שהם יורשיו.

3. שתי מחלוקות עיקריות מתעוררות במסגרת ההליכים דנא: האחת, האם רכב הפניקס נפגע על ידי הסובארו, ולאחר מכן נפגע הסובארו על ידי רכב הפולקסווגן, או שמא רכב הפולקסווגן הדף את רכב הסובארו אל רכב הפניקס; והשנייה, האם יש לרכב הפולקסווגן ביטוח בתוקף (לגבי רכב הסובארו, אין מחלוקת שהוא מבוטח על ידי הנתבעת 2 בת"א 35509-03-19). הטענה להעדר ביטוח נובעת מכך שלפי פוליסת הביטוח גיל המינימום של הנהג הוא 21 שנים, אולם במועד התאונה טרם מלאו למנוח 21 (חסרו לו כשלושה שבועות לשם כך).

במסגרת ת"א 35509-03-19 תובעת הפניקס שיבוב בגין הפיצויים ששילמה למבוטחה עבור הנזק שנגרם לו בסך 86,921 ש"ח, ובנוסף בגין שכר טרחת השמאי בו נשאה בסך 1,177 ש"ח. התביעה הוגשה נגד נהגי שני הרכבים וחברות הביטוח שלהם. מכיוון שחברת הביטוח של המנוח, הנתבעת 5 בת"א 35509-03-19 ("מנורה"), טוענת להעדר כיסוי ביטוחי, הגיש נגדה המנוח הודעת צד שלישי. במסגרת ת"א 6641-05-20 תובע הבעלים של הרכב בו נהג המנוח את מנורה בגין הנזקים שנגרמו לרכבו, בסך 75,630 ש"ח, וזאת מכוח פוליסת הביטוח המקיף של הרכב.

עד עתה נשמעו ראיות וסיכומים בשאלת האחריות בלבד, ופסק דין זה עוסק רק בה.

4. במסגרת הדיון העידו נהג רכב הפניקס, מר מורדי אנואר; מר גלפרין; ובוחן התנועה המשטרתי שהכין דו"ח בנוגע לתאונה. יוער, כי בעקבות התאונה הוגש כתב אישום נגד המנוח, והוא הורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות הקשורות לפגיעה ברכב הסובארו מאחור. להרשעה זו אין משקל בכל הנוגע לשאלה שעל הפרק, שכן היא אינה מתייחסת לשאלה האם הסובארו פגע ברכב הפניקס לפני שנפגע מאחור על ידי המנוח, או שמא המנוח הדף את הסובארו אל רכב הפניקס.

5. מר אנואר העיד כי הוא היה בנסיעה כאשר רכבו קיבל מכה אחת מאחור, והרכב שלו נזרק מטר לכיוון שמאל. הוא ירד מהרכב ואז הבחין ברכב לבן (הסובארו) מסתובב בכביש וברכב נוסף (הפולקסווגן) מאחור. הוא לא ראה את הפגיעה בין הפולקסווגן לסובארו. מר גלפרין העיד, כי הוא איבד את ההכרה ואינו זוכר דבר מהתאונה. גרסה דומה מסר מר גלפרין גם במשטרה. המנוח לא הספיק להעיד במשפט. במסגרת הודעתו במשטרה טען המנוח, כי הסובארו פגע ברכב הפניקס עוד לפני שהוא פגע בסובארו, אולם הנתבעים 2-1 מתנגדים לקבילות ההודעה.

בדו"ח שהוכן על ידי בוחן התנועה המשטרתי נקבע, כי הסובארו פגע ברכב הפניקס לפני שהוא נפגע מאחור על ידי הפולקסווגן. כאמור, החוקר זומן לעדות במשפט, ועמד על חוות דעתו גם במסגרת עדותו.

דיון והכרעה

6. מדובר בתאונת שרשרת, בה אין מחלוקת שהרכב הראשון נפגע על ידי הרכב השני והרכב השני נפגע על ידי הרכב השלישי. המחלוקת היא האם הרכב השני נהדף אל הרכב הראשון על ידי הרכב השלישי, או שהוא פגע בו לפני שנפגע על ידי הרכב השלישי. נהג הרכב הראשון העיד שקיבל מכה אחת, וכי לאחר התאונה הרכב השני לא היה צמוד אליו. משמעות הדברים היא שעדותו של הנהג הראשון אינה מסייעת להכריע בין שתי האפשרויות, שכן שני התרחישים מתיישבים עם העובדה שהרכב הראשון קיבל מכה אחת בלבד: ייתכן שהרכב השני פגע בראשון והדף אותו, ואז הוא נפגע על ידי הרכב השלישי אך הרכב הראשון לא חש במכה נוספת מכיוון שהוא כבר התרחק מהרכב השני; וייתכן שהרכב השני נהדף על ידי הרכב השלישי, ולכן הרכב הראשון קיבל מכה אחת בלבד.

7. בענייננו, נוצר מצב בו לא הושמעה במשפט גרסה על ידי הנהגים השני והשלישי. הנהג השני מכיוון שהוא איבד את ההכרה ואינו זוכר דבר מהתאונה, והנהג השלישי מכיוון שלמרבה הצער הוא נהרג בתאונה אחרת לאחר מכן. הודעותיו של הנהג השלישי במשטרה הן עדות שמיעה, ואף אחד מהצדדים לא טען כי ניתן להכשיר את קבילותן מכוח חריג כזה או אחר, ולפיכך לא אדרש לעניין זה והנחת המוצא תהיה כי ההודעות אינן קבילות.

8. הראיה הממשית היחידה היא, אפוא, חוות דעתו של החוקר המשטרתי, אשר הטיל כאמור את האחריות על הנהג השני. לא בכדי, הקדיש בא כוח הנתבעים 2-1 מאמצים רבים על מנת לקעקע את חוות הדעת. אולם, הגם שהוא הצליח להצביע על נקודות חולשה כאלו או אחרות בחוות הדעת, אני סבור כי ביסודה היא לא התערערה, ויש בה כדי להטות את הכף לטובת הקביעה כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים 2-1. לא למותר להזכיר, כי הנהג המבוטח על ידי הפניקס נפגע מאחור בתאונה, ואין מחלוקת שהוא לא אחראי לה. האחריות לפגיעה ברכבו מוטלת או על הנהג השני או על הנהג השלישי, ודי בהטיה קלה של מאזן ההסתברויות לטובת אחת האפשרויות על מנת להכיר בזכותו של נהג הרכב הראשון (או מי שבא בנעליו) לפיצוי מאותו נהג.

9. בחוות הדעת קבע החוקר, כי קיימים סימני בלימה של הסובארו באורך כ-38 מטר עד הנקודה בה הוא פגע ברכב הפניקס, ולאחר מכן סטה הסובארו סטייה קלה ימינה והמשיך עוד כ-17 מטר ואז סטה בחדות ימינה עד שנעצר. כפי שהסביר החוקר בעדותו, מהנקודה בה החל רכב הסובארו לבלום ועד הנקודה בה פגע ברכב שלפניו, אין שינויים בסימני הבלימה, מה שמוכיח שהסובארו לא נפגע בשלב זה מאחור, שכן ככל שהדבר היה קורה יש להניח שהיו נראים שינויים בסימני הבלימה. קביעה זו נראית הגיונית, היא נשענת על מומחיותו של החוקר והיא לא נסתרה. אין ספק גם שרכב הסובארו לא נהדף לאורך 38 מטר. התרחיש המסתבר, אפוא, הוא שרכב הסובארו החל לבלום אולם לא הצליח להשלים את העצירה ופגע ברכב הפניקס, ואז הוא נפגע על ידי הפולקסווגן שהיה נהוג על ידי המנוח וסטה ימינה. מכאן, שהתאונה שבה נפגע רכב הפניקס התרחשה ללא כל מעורבות של הפולקסווגן.

לטענת בא כוח הנתבעים 2-1, תרחיש זה אינו אפשרי שכן אילו היה הסובארו נפגע לאחר שפגע ברכב שלפניו, הוא היה נהדף אליו שוב ורכב הפניקס היה מקבל שתי מכות. בהקשר זה מציין בא כוח הנתבעים 2-1, כי נהג רכב הפניקס העיד שהוא נהדף מטר אחד בלבד קדימה, כך שלא ייתכן שרכב הסובארו נהדף ולא פגע ברכב הפניקס. אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, נהג רכב הפניקס העיד שהוא נהדף לצד שמאל, ואילו רכב הסובארו נהדף לצד ימין, כך שגם אם רכב הפניקס נהדף רק מטר קדימה תיתכן אפשרות שהסובארו לא יפגע בו לאחר שנהדף על ידי הפולקסווגן. בא כוח הנתבעים 2-1 מציין כי בעדותו במשטרה לא טען נהג רכב הפניקס שהוא נהדף לצד שמאל, אולם מעיון בהודעה עולה שכן מוזכר בה שהרכב נעצר בצד שמאל (גם אם לא מצוין במפורש שהוא נהדף לשם), ובוודאי שלא נאמר אחרת, ומכל מקום איני רואה סיבה להטיל ספק בעדותו של הנהג במשפט בעניין זה, הנתמכת גם מהתמונות בהן רואים את הרכב בשול השמאלי. שנית, גם אם נניח שרכב הפניקס נהדף ישר, די בכך שהוא נהדף למרחק של מעט יותר ממטר (ובוודאי שאין לצפות לדיוק מלא בעדות בעניין המרחק) על מנת לאפשר תרחיש בו הסובארו שנהדף ימינה לא יפגע בו.

הנה כי כן, התמיהה שהעלה בא כוח הנתבעים 2-1 אינה מפריכה את המסקנה בחוות דעת המומחה, ומכל מקום לא הוצע הסבר סביר אחר להעדרו של שינוי בסימני הבלימה של הסובארו לאורך 38 מטר עד נקודת הפגיעה ברכב הפניקס, מלבד התזה בה צידד המומחה כי הדבר מלמד על כך שהסובארו לא נפגע מאחור לפני שפגע ברכב שלפניו.

10. המסקנה המתבקשת היא, אפוא, כי הוכח ברף הרלוונטי שהסובארו פגע ברכב הפניקס לפני שנפגע מאחור על ידי הפולקסווגן. מכיוון שרכב הפניקס נפגע רק פעם אחת, המסקנה המתחייבת היא שלמעורבותו של הפולקסווגן לא הייתה השפעה כלשהי על התאונה. ממילא, האחריות על הפגיעה ברכב הפניקס מוטלת במלואה על נהג הסובארו.

11. לאור האמור, התביעה במסגרת ת"א 35509-03-19 מתקבלת נגד הנתבעים 2-1, ונדחית נגד הנתבעים 5-3. ממילא, נדחית גם הודעת הצד השלישי שהוגשה על ידי המנוח (אשר הנתבעים 4-3 באו בנעליו) נגד מנורה.

הנתבעים 2-1 בת"א 35509-03-19 ישלמו, באמצעות הנתבעת 2, לתובעת בתיק זה סך של 88,098 ש"ח, בתוספת אגרת המשפט כפי ששולמה, שכר העד שנפסק בדיון, ושכר טרחת עורך דין בסך 10,308 ש"ח.

עקב דחיית התביעה נגד הנתבעים 4-3 הם זכאים להוצאותיהם מהתובעת, אולם מכיוון שהגשת התביעה נגדם הייתה סבירה, על הנתבעים 2-1 לשאת בהוצאותיהם (ראו, ע"א 410/83 פטרולגז חברת הגז הישראלית 1969 בע"מ נ' קאסרו, פ"ד מ(1) 505, פסקה 28 (1986)). לפיכך, ישלמו הנתבעים 2-1 לנתבעים 4-3 שכר טרחת עורך דין בסך 3,500 ש"ח.

אין צו להוצאות בתביעה נגד מנורה בת"א 35509-03-19 ובהודעת הצד השלישי.

נוכח התוצאה, הדיון בת"א 35509-03-19 הסתיים, והדיון בת"א 6641-05-20 יימשך. המזכירות מתבקשת להפריד בין התיקים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 60 יום.

ניתן היום, כ' ניסן תשפ"ב, 21 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.