1. לפניי תביעת שיבוב והפסדים, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה מבטחת למבוטחה, ובגין ההפסדים שנגרמו למבוטח בשל הפעלת הכיסוי הביטוחי בעקבות נזקי רכוש על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים אירעה ביום 27.10.2019 בין כלי רכב, מ"ר 26-997-78 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי התובעת 1 בביטוח נזקי רכוש ובבעלות התובע 2 (להלן: "רכב התובעים") לבין כלי רכב, מ"ר 64-103-38 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבעת 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים לגבי האחריות לקרות התאונה ולגבי הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה ועד ראייה נוסף, אחיו של נהג רכב התובעים, שישב לצדו בעת התאונה.

4. בתום ישיבת ההוכחות הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לרבות תמונות שצולמו בזירת התאונה, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית בלבד, כדלקמן:

5.1. אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב הנתבעות, על פני גרסתם של נהג רכב התובעים ואחיו.

גרסתה של נהגת רכב הנתבעות הייתה ברורה, אינטואיטיבית, התיישבה עם נתוני הכביש ועם מנח הרכבים בעת התאונה, בעוד שגרסת עדי התובעים הייתה מתחמקת, מהוססת, מתפתחת, מאולצת, בלתי עקבית, והקרינה חוסר מהימנות.

5.2. השתכנעתי כי קודם לתאונה רכב הנתבעות נכנס למעגל התנועה ולאחר נסיעה קצרה בו ביקש לצאת ממנו, כאשר רכב הנתבעות האט את מהירות נסיעתו, (לא מן הנמנע כי רכב הנתבעות הגיע עד כדי עצירה) אלא שרכב התובעים הגיח במהירות מאחור, תוך ניצול רוחבו של הנתיב, וניסה לעקוף את רכב הנתבעות משמאל על מנת לצאת ממעגל התנועה. בעשותו כן, גרם נהג רכב התובעים ברשלנותו לקרות התאונה.

5.3. בנסיבות אלו, לא היה באפשרותה של נהגת רכב הנתבעות לנקוט בכל פעולה למניעת התאונה. משכך, האחריות לקרות התאונה חלה במלואה על נהג רכב התובעים.

5.4. אשר למחלוקת בעניין הנזק הנטען, הרי שלאור מסקנתי בשאלת האחריות לקרות התאונה, ברי כי הדיון בשאלת הנזק מתייתר.

6. התביעה נדחית, ללא צו להוצאות, למעט שכר העדה כפי שנפסק בדיון, אשר ישולם תוך 30 יום.

7. התובעת 1 תישא בשכר העדים מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. הואיל והצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט, וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, א' טבת תשפ"א, 16 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.