12 ספטמבר 2021

לפני:

כב' השופטת שרון אלקיים

החלטה

הליך זה מאחד לצרכי הטיפול בשלבים המקדמיים 41 תיקים של עובדים נגד מעסיקתן – רשת שיווק המזון בר כל רשתות בע"מ (הנתבעת 1), ונגד חברת האם של הנתבעת 1 ומחזיקה במלוא מניותיה- חב' ברכת הארץ בע"מ (הנתבעת 2).

יצוין כי בחלק מהתיקים כתב התביעה הוגשה נגד הנתבעת 1 לבדה. באותם תיקים בהם נתבעה גם הנתבעת 2 נטען שמתקיימות העילות להרמת מסך כלפיה והטלת אחריות עליהן ביחד ולחוד.

בשלב זה של הדיון עומדת לפני להכרעה הסוגיה העיקרית שבמחלוקת בין הצדדים –האם צו ההרחבה בענף רשתות שיווק מזון 2010 (הצו או צו ההרחבה) חל על מערכת יחסי העבודה בין התובעים לבין הנתבעת 1.

דיון והכרעה

1. צו ההרחבה בענף רשתות שיווק מזון נחתם ביום 29.6.09 והוא חל, על פי לשונו, "על כל העובדים המועסקים ברשתות לשיווק מזון, למעט עובדים המועסקים בחוזים אישיים".

"עובדים המועסקים בחוזים אישיים" מוגדרים בצו כ-"עובדים בדרגת מנהל סניף ומעלה" והם, כאמור, מוחרגים מתחולתו.

"מעסיק" הינו "רשת שיווק מזון" לפי הצו אם וכאשר הוא נופל תחת אחת משתי ההגדרות הבאות:

"1. רשת המפעילה לפחות 2 חנויות לממכר מזון (כסניפים עצמאיים או כזכיינים) לרבות מוצרי צריכה אחרים כרשת ארצית או אזורית;

2. חנות לממכר מזון (כסניף עצמאי או כזכיין) לרבות מוצרי צריכה אחרים ששטח המכירה שלה עולה על 500 מ"ר".

2. כתבי התביעה הוגשו בעילות שונות הנשענות ברובן על צו ההרחבה – אי הפרשות לגמל; אי הפרשה לקרן השתלמות; דמי חופשה; משכורת 13; דמי ביגוד; הבראה; תוספת ותק; דמי חגים; שעות נוספות (צו ההרחבה קובע שבוע עבודה של 6 ימים ומסגרת שעות מיוחדת עבור עבודה בימי חג ובחול המועד); ופיצויי פיטורים (לפי צו ההרחבה עובד שהתפטר זכאי בכל מקרה לשחרור כספי פיצויי הפיטורים שהופרשו עבורו). נוסף לאמור ושלא מכוח צו ההרחבה נתבע בנוסף גם פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי עבודתו, פיטורי עובדות בהריון וסעדים נוספים. אשר לאחריות הנתבעת 2 נטען שהתקיימו העילות לרמת מסך כלפיה.

3. עמדתן הנחרצת של הנתבעות בכל אחד מהתיקים הייתה שצו ההרחבה בענף רשתות השיווק והמזון אינו חל עליהן. זאת, שכן הן אינן חברות בארגון מעבידים החתום על ההסכם הקיבוצי שהורחב. נוסף לכך הן טענו ל"חוסר תום לב וניקיון כפיים" מצד התובעים אשר היה ידוע להם כי הנתבעת 1 – מעסיקתן – "פועלת ומופעלת בהתאם לדין תורה, בקרה אוכלוסייה ייחודית של עובדיה ולקוחותיה... בעלת כללים משלה, המתכתבים באין מפריע עם חוקי המדינה בסטטוס קוו ואף מקבלים גושפנקא משפטית של מערכת המשפט האזרחית אשר במקרים רבים מאשרת את הכללים המשפטיים וההלכתיים הנהוגים בקרב אוכלוסייה זו".

בטענה זו, יובהר, כיוונו הנתבעות את דבריהן לכללים הנהוגים בחברה החרדית בישראל.

4. אל מול עמדה זו, ביום 17.12.20 הגישו הנתבעות הודעה שלוותה בתצהיר סמנכ"ל הנתבעת 1, מר אשר כרמל, לפיה עד 8/19 הנתבעת 1 הפעילה ברחבי הארץ 44 סניפים לממכר מזון. 12 מתוכם בבני ברק.

5. ביום 24.12.20 הגישו הנתבעות הודעה נוספת לפיה שלושת הסניפים הגדולים ביותר אותם הפעילה הנתבעת 1 עד 8/19 היו בעיר בני ברק: סניף 21 ברח' שלמה המלך 8 – שטח מכירה של 2,324 מ"ר; סניף 47 ברח' יצחק מאיר הכהן 2 – שטח מכירה 416 מ"ר; וסניף 22 ברח' סמטת אזר 6 – שטח מכירה 408 מ"ר.

6. קרי, מהודעות הנתבעות עולה שמתקיימים בנתבעת 1 שתי החלופות להגדרת המונח "רשת שיווק" בצו ההרחבה, כך שצו ההרחבה חל עליה למעשה ביחסי העבודה שלה עם עובדיה, פרט לעובדים במעמד מנהלי סניפים ומעלה בחוזים אישיים.

7. ביום 16.3.21 נערך דיון מקדמי בסוגית תחולתו של צו ההרחבה בענף המזון. לאור ההודעות שהוגשו נשאלו הנתבעות אם הן עומדות על הטענה לאי תחולת צו ההרחבה על אף שהמסמכים שהגישה בתיק מוכיחים אחרת והן השיבו בחיוב. לבסוף, על דעת הצדדים הוחלט להגיש סיכומים בשאלה שבמחלוקת מבלי צורך להגיש תצהירים.

8. ביום 20.5.21 הגישו התובעים סיכומים מפורטים המנמקים מדוע חל צו ההרחבה. אולם, מבלי להתייחס לטענות התובעים לגופם הודיעו הנתבעות ביום 1.6.21 כי הן חוזרת בהן מהטענה לאי תחולתו של הצו. לצד האמור ביקשו להחריג בשלב זה מקביעתו של בית הדין את תחולתו של הצו על מנהלי הסניפים בתיקים סע"ש 24718-03-20; סע"ש 67883-01-20; וסע"ש 39553-04-20. זאת, ככל הנראה, נוכח ההוראה המחריגה את תחולתו של הצו מעובדים בדרגת מנהלי סניפים בחוזים אישיים. ביחס לעובדים התבקש שיערך דיון לגופו של עניין.

9. ביום 6.6.21 ענו בתגובה התובעים שהם מסכימים לדון בתחולתו הספציפית של הצו ביחס למנהלי הסניפים אם כי הם עומדים על כך שהצו חל גם לגביהם.

10. אם כן, לאור הודעת הנתבעות נקבע בזאת שצו ההרחבה בענף רשתות שיווק מזון חל על יחסי העבודה עם כלל התובעים, פרט לשלושה שפורטו לעיל. לגבי שלושת העובדים שפורטו יערך דיון נפרד אם חלים לגביהם שני התנאי המצטברים להחרגתו של הצו: 1. אם מדובר בעובדים שהינם בדרגת מנהלי סניפים ומעלה; 2. ואם עובדים אלו הועסקו בחוזים אישיים.

כמו כן, נקבע בזאת כי הנתבעת 1 היא "רשת שיווק" כהגדרתו של המונח בצו ההרחבה. קביעה זו, יצוין, עולה בקנה אחד עם ההודעות שהגישו הנתבעות בדבר מספר הסניפים שהפעילה הנתבעת 1; גודל הסניפים שהיא מפעילה ומהות עיסוקה; וכן עם ההגדרות שהובאו לעיל מתוך צו ההרחבה.

סוף דבר

11. נקבע בזאת שהנתבעת 1 הינה "רשת שיווק מזון" כהגדרתו של מונח זה בצו ההרחבה בענף רשתות השיווק מזון;

צו ההרחבה חל על כל עובדי הנתבעת 1 בתביעות שהוגשו נגדה. זאת פרט לעובדים בתיקים סע"ש 24718-03-20; סע"ש 67883-01-20; וסע"ש 39553-04-20, לגביהם טענו הנתבעות שהם מוחרגים מתחולתו של הצו בהיותם מנהלי סניפים. לגבי עובדים אלה תידון תחולתו של הצו בנפרד.

12. לאור האמור לעיל תשלמנה הנתבעות בשלב זה את הוצאות התובעים בסך 20,000 ₪ שתתחלקנה ביניהם בשווה. ההוצאות תתחלקנה גם בין התובעים בתיקים סע"ש 24718-03-20; סע"ש 67883-01-20; וסע"ש 39553-04-20. זאת שכן חזרת הנתבעות מטענתן משמעה, ביחס לאותם תובעים, שהם צדקו בטענתם לתחולתו העקרונית של צו ההרחבה. כל שנותר להם לדון כעת הוא בחריג לצו ותחולתו הקונקרטית לגביהם.

ניתנה היום, ו' תשרי תשפ"ב, (12 ספטמבר 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.