ביום 15.6.20 ניתן צו לפתיחת הליכים בעניין היחיד.

עו"ד סיוון מונתה נאמנת לניהול ההליך.

צו התשלומים הועמד תחילה על סך 150 ₪ והועלה בהדרגה לסך של 600 ₪ ולאחר מכן לסך של 1500 ₪ ולסך של 2000 ₪. הקביעות האחרונות התבצעו על יסוד אישור בקשת היחיד למתן היתר לניהול עסק ומתוך ציפייה כי הכנסותיו יעמדו על סכום שלא יפחת מאשר 8,000 ₪ לחודש.

במקביל, ביום 11.8.20 בוצעה קציבת מזונות לשלושת בנותיו הקטינות בסך 3900 ₪.

דו"ח ממצאים מטעם הנאמנת הוגש לממונה ביום 15.7.21.

הממונה הגישה דו"ח ממצאים ביום 16.8.21.

תגובת היחיד הוגשה ביום 7.10.21.

בעלי התפקיד מתייחסים בהמלצותיהם לאישור תכנית שיקום המתייחסת לתוספות של למעלה
מ 100,000 ₪ לקופת ההליך וזאת תחת ההנחה כי היחיד משתכר לפרנסתו כעצמאי.

בפועל, היחיד הודיע כי אינו משתכר כלל למחייתו, נתמך לחלוטין בהוריו אשר אף נושאים בתשלום המזונות והתשלום השוטף בהליך זה ואף מקום מגוריו אצלם אינו יציב, נוכח מחלוקות. בית המגורים של בני הזוג נמכר בשנת 2019 וליחיד לא נותרו כל זכויות כספיות נוכח חוב מזונות לגרושה שסולק מכספי המכר.

במהלך הדיון נשמעו באריכות דברי היחיד. מדבריו נחזה כי עבר טלטלה משמעותית בשל הליך הגירושין שהחל בשנת 2018 ולמעשה לא התאושש מאז. מדבריו עלה כי אינו מסוגל או מעוניין לחזור ולעסוק בתחום השיפוצים, על אף שמדי פעם עוזר לאביו, המנהל עסק דומה, ומקבל ממנו תשלומים מזדמנים עבור כך. באשר להשתלבות בשוק העבודה גם בכך לא הראה היחיד עניין ולא ניכר כי הינו מפנים את חובותיו בהליך או מגוייס לתהליך שיקום אמיתי בשלב זה. למעשה, מדברי היחיד לא נראה כי הינו מעוניין להשתלב באופן כלשהו במעגל העבודה.

גרושתו של היחיד התייצבה גם היא לדיון וטענה, בהגינות, כי לא הגישה תביעת חוב בגין המזונות על אף שקיים חוב בגין התשלום השוטף עבור 3 חודשים שטרם שולם וזאת מכיוון שקיוותה כי ההליך יסייע ליחיד להשתקם אולם התנהלות היחיד 'אינה נורמלית' כדבריה והיא מצפה שייקח אחריות על בנותיו.

בעלי התפקיד סברו בדיון כי מצבו של היחיד אינו מגלה כל אופק שיקומי או מחוייבות להליך ולכן סבורים כי יש מקום להורות על ביטולו.

לאחר ששמעתי את דברי היחיד והתרשמתי ממנו באופן בלתי אמצעי, דומה כי יש צדק בעמדת בעלי התפקיד.

מבלי להקל ראש בחוויה הקשה שהסב ליחיד מצבו המשפחתי, חלפו קרוב ל – 3 שנים מאז הליך הפירוד והיחיד אינו נחזה מגוייס להליך שיקום מכל סוג שהוא. נהפוך הוא, דומה כי היחיד דבק בהנצחת המצב הקיים ואינו עושה את המאמץ המצופה והנדרש על מנת להתפרנס כראוי, לשקם את חייו ולפרנס את בנותיו. בנסיבות אלה, בהיעדר כל נכונות למצות פוטנציאל השתכרות ובהיעדר כל ניסיון להשתלב בשוק התעסוקה, מתקיימים תנאי סעיפים 163(ג)(1) ו – 183 לחוק וכן נחזה כי אין בהותרת הצו על כנו כדי לסייע במניעת חדלות פרעונו של היחיד, כמובנו בסעיף 286 לחוק. לכן, יש לבטל את ההליך מחמת היעדר תועלת בהמשך ניהולו ובאין מקום להותיר את היחיד תחת חסות הליך זה וליהנות מהגנותיו, מבלי שיירתם לעמוד בחובותיו המינימלים בהליך זה.

לפיכך, אני מורה על ביטול צו פתיחת ההליכים שניתן בעניין היחיד ומוחקת את הבקשה מטעמו, על כל ההשלכות הנובעות מכך.

בנסיבות אלה, ההגבלות שהושתו במסגרת הצו לפתיחת ההליכים מבוטלות.

צו עיכוב יציאה מן הארץ יעמוד בתוקפו למשך 90 ימים נוספים.

הגשת בקשה עיקרית חדשה תהא בהתאם להלכת אלקצאצי (ע"א 8673/13 אלקצאצי נגד כונס הנכסים הרשמי (פורסם במאגרים,2.4.14)) ובכפוף להפקדת סך של 2,000 ₪ לקופת הממונה, ואליה ידאג היחיד לצרף פסק דין זה.

הוצאות ההליך ישולמו בהתאם לתקנות ולחלופין, לפי הנחיות הממונה לעניין תעריפים מינימאליים לפי הגבוה מביניהם. היתרה תועבר לנושים בכפוף לכל דין תקף.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ה' חשוון תשפ"ב, 11 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.