1. עסקינן בתביעה אשר הוגשה בסדר דין מהיר, ועל כן, כמצוות התקנות, פסק הדין יינתן בתמצית.
2. התביעה כוללת שני ראשים, האחד, תביעת שיבוב של התובעת מס' 1, מבטחת רכבו של התובע מס'2, וכן תביעה של התובע מס' 2, בגין ההשתתפות העצמית שהוא נשא, בהתאם לתנאי הפוליסה שהנפיקה עבורו התובעת מס' 1.
3. תביעת התובעת עומדת על סך 21,415 ש''ח.
4. תביעת התובע מס' 2, בגין חיובו בהשתתפות העצמית, על הנזק הישיר ועל ירידת הערך, עומדת על סך 2,814 ש''ח וכן נזק לא ממוני על סך 500 ש''ח.
5. מדובר באירוע תאונת דרכים שהתרחש בתאריך 12/11/2019, עת נהג התובע מס' 2ברכבו מ''ר 19660701 (להלן: רכב התובע) , כי אז, רכב הרשום על שם הנתבעת הנושא מ''ר 6724873 (להלן: הרכב הפוגע) , פגע ברכב התובע מאחור, וגרם לו לנזק, עקב אי שמירת מרחק.
6. במועד קרות התאונה, ונדמה שעל כך אין חולק, הרכב הפוגע לא היה מבוטח בביטוח נזקי צד ג' .
7. התובע מס' 2, פוצה על נזקיו ע''י מבטחת רכבו, ומכאן, הגשת התביעה כאן.
8. טענת ההגנה היחידה שהנתבעת העלתה בכתב הגנתה, הייתה שהיא לא נהגה ברכב הפוגע במועד קרות התאונה (סעיף 3 לכתב ההגנה).
9. הנתבעת טענה בכתב ההגנה , סעיף 4, כי הרכב היה רשום על שמה באופן פורמלי בלבד, וכי אין היא הבעלים האמיתיים של הרכב הפוגע.
10. עוד טענה הנתבעת בכתב ההגנה, כי פרטי הנהגת ברכב התובע ידוע לתובעים.
11. פרטי הנהגת ברכב הפוגע לא צויינו כלל ע''י הנתבעת בכתב ההגנה.
12. בדיון שהתקיים לפניי היום, העידו התובע והנתבעת.
13. הנתבעת לא זימנה את הנהגת ברכבה למתן עדות, ורק בסיכומים טען בא כוחה כי הוא מבקש לאפשר לו לזמן את הנהגת למתן עדות.
14. התובע העיד, ומסר פרטים אודות נסיבות קרות התאונה, וחקירתו הנגדית התמקדה בשאלת זהות הנהגת.
15. מעדות התובע, אדם מבוגר בן למעלה מ 80 שנם, עולה כי מיד לאחר קרות התאונה, הנהגת ברכב, ואדם נוסף שנסע עימה ברכב, שוחחו עימו, הציעו לשלם לו סכום זעום של 500 ש''ח לפיצוי על נזקיו, הנ''ל דחה את ההצעה וביקש כי הרכב ייבדק במוסך, הנוסע ברכב הפוגע התלווה לתובע אל המוסך, וגם שם, הוא הציע כי רכב התובע יתוקן על ידו, הצעה שגם היא נדחתה.
16. נתון חשוב שיש לציין כאן, הוא ניסיון של אותו אדם שנסע ברכב, וככל הנראה גם הנהגת, למסור לתובע פרטי רכב אחר, בתור הרכב הפוגע, כדי שיהיה כיסוי ביטוחי לאירוע, ניסיון שגם הוא כשל.
17. בלית ברירה, ובשל אותם נסיונות למסור פרטים לא נכונים אודות הרכב הפוגע, כאמור, התובע פנה למבטחת רכבו וקיבל את הפיצוי על נזקיו ממנה.
18. להבדיל מהתובע, שהותיר רושם של אדם אמין דובר אמת, ושככל הנראה נעשה ניסיון לנצל את גילו המבוגר, ו"להלביש" את התאונה על רכב אחר, ניסיון אשר, כאמור, לא צלח, חקירתה של הנתבעת הייתה רצופה באי דיוקים, והתחמקויות שהותירו רושם שלילי באשר לאמינות דבריה, במיוחד בשאלת זהות הנהג ברכב הפוגע במועד קרות התאונה.
19. כפי שצויין לעיל, בכתב ההגנה, טענה הנתבעת כי מדובר ברכב שאיננו שלה, וכי הוא נרשם על שמה באופן פורמלי בלבד.
20. בעדותה לפניי, העלתה הנתבעת גירסה שונה במהותה, וטענה כי את הרכב היא רכשה מכספה, כי באותו מועד לא היה ברשותה רישיון נהיגה, וכל כן, היא הסתייעה בבני משפחתה, להסיע אותה ברכבה, לפי בקשתה.
21. הנתבעת, משום מה, ועל אף שידעה כי גיסתה היא זאת אשר נהגה ברכב הפוגע במועד קרות התאונה, לא טרחה לציין זאת בכתב ההגנה, לא נשלחה הודעה לצד ג' נגד הנהגת בפועל, ועושה רושם כי היא עשתה כל מאמץ כדי לחמוק מאחריות, בין אם שלה ובין אם של אותה נהגת.
22. הנתבעת, שהרכב, כאמור, היה שלה, טענה כי כלל לא ידעה כי התרחשה תאונה, או כי נגרם נזק לרכב, טיעון חסר כל היגיון, אם אכן הרכב הוא שלה, גם אם הוא נמסר למי מבני משפחתה לצורך הסעתה למקום זה או אחר, הרי שאם מישהו מבני משפחתה קיבל את הרכב לידיו, ונגרם נזק לרכב בשל תאונה, תמוה למדיי, כיצד לא תתעניין הנתבעת אודות התאונה, כיצד התרחשה, ומי נהג ברכב.
23. עוד טענה הנתבעת כי נודע לה על קרות התאונה מספר ימים לאחר שהתרחשה, ואם אכן כך הם פני הדברים, כיצד יתכן שלא ידעה מי נהג ברכב בזמן אמת? כיצד יתכן שהיא איננה יודעת מדוע אחיה ניהל מו''מ מול התובע לתיקון הנזק, כיצד יתכן שהיא איננה יודעת אם רכבה היה מבוטח אם לאו?
24. עוד היתממה הנתבעת עת נשאלה אודות הפרטים המטעים שאחיה אחמד מסר לגבי הרכב הפוגע, ושאלה "מי זה אחמד? אני לא יודעת מי זה" (עמ' 3 לפרוטוקול).
25. לאחר מכן כשנשאלה הנתבעת מי זה אחמד עבאס, לפתע היא נזכרה כי מדובר באחיה!.
26. תשובה מוזרה נוספת שהנתבעת נתנה, הייתה לשאלה אם היא תיקנה את רכבה בעקבות התאונה, כאשר היא השיבה כי היא הורידה את רכבה מהכביש, אך מיד לאחר מכן, וכשנשאלה מפורשות, התברר כי הורדת הרכב מהכביש נעשתה לפני זמן קצר, קרי, ללא קשר לתאונה עסקינן.
27. תשובותיה המתחמקות של הנתבעת, הותירו רושם שלילי מאוד, והימנעותה מלהזכיר את פרטי גיסתה שנהגה ברכב, עוד בזמן אמת עם הגשת התביעה, מעידים על ניסיון פסול לחמוק מאחריות, כולל אחריותה של גיסתה שנהגה ברכב.
28. ניסיונה של הנתבעת להציג את עצמה כאדם תמים, רחוקה מאוד מלשכנע.
29. הטענה של הנתבעת כי היא לא ידעה בזמן אמת מי נהג ברכבה, גם היא נשמעת תמוהה, וחזקה עליה, עת מדובר בבני משפחתה, כי תדע במאמצים פשוטים למדיי, מי מבין בני משפחתה נהג ברכב.
30. התביעה הוגשה נגד הנתבעת כמי שרשומה כבעלים הרשום של הרכב, ומי שהתירה את השימוש בו, ועת לא עשתה הנתבעת דבר כדי לגלות את פרטי הנהגת בפועל, אין לבוא בטרוניה לתובע שהוא הגיש את התביעה נגדה היא.
31. לו הייתה הנתבעת נוהגת בתום לב, ניתן היה , בין אם במסגרת כתב ההגנה, ובין אם במסגרת הודעה לצד ג', לגלות את פרטי הנהגת בפועל, כי אז ניתן היה לתקן את כתב התביעה ע''י צירוף נתבעת נוספת, או החלפת פרטי הנתבעת, ע''י הגשת התביעה נגד הנהגת בפועל, אך אין באי הגשת התביעה נגד הנהגת, כדי לאיין את אחריותה של הנתבעת, בתור מתירת השימוש ברכב.
32. לא ברור מדוע למועד הדיון לא זומנה גיסתה שנהגה ברכב, או אחיה שטיפל ברכב.
33. סוף דבר- דין התביעה להתקבל.
34. בהתאם, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים כדלהלן:

לתובעת מס' 1 את הסך של 21,415 ש''ח.

לתובע מס' 2 את הסך של 2,814 ש''ח.

1. סכומים אלו נכונים ליום הגשת התביעה, 11/5/2020 ומאותו מועד הם ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד לתשלום המלא בפועל.
2. בנוסף, תישא הנתבעת בהוצאות התובעים בגין אגרת התביעה, כפי ששולמה, וכן שכר טירחת עו''ד בשיעור 4,500 ש''ח.
3. סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום מהיום.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ג חשוון תשפ"ב, 19 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.