1. פסק דין זה ניתן על דרך הפשרה על פי הוראות סעיף 79א(א)(1) לחוק בתי המשפט, נוסח משולב תשמ"ד-1984 לאור ההסכמה הדיונית שהושגה בין הצדדים.
2. גם אם מדובר בפסק דין הניתן על דרך הפשרה הרי שאין בכך כדי לפטור בעל דין מחובתו להוכיח את תביעתו על פי דיני הראיות ובימ"ש מוסמך במסגרת הליך זה לדחות את התביעה או לקבלה במלואה.
3. עסקינן באירוע תאונת דרכים, אשר בעקבותיו נפגע רכב התובע, ע''י רכב מבוטח הנתבעת, ונגרמו לו נזקים, אותם הוא עותר לקבל במסגרת הליך זה.
4. בין הצדדים אין מחלוקת באשר לאחריות מבוטח הנתבעת לקרות התאונה, וחבותו לפצות את התובע על נזקיו, וקיומו של כיסוי ביטוחי לאותו מבוטח, כך שהנתבעת היא זאת אשר תישא בתשלום כל פיצוי שייפסק לתובע.
5. המחלוקת בין הצדדים היא בשני נושאים, האחד- האם היה מקום להשתמש בחלפים מקוריים ולא משומשים, לגבי אותם חלקים ברכב התובע שניזוקו והוחלפו בעקבות התאונה, והשני- שאלת ירידת הערך, כאשר המחלוקת היא לגבי ערך הרכב אשר לפיו ייעשה החישוב של אותה ירידת ערך.
6. הנתבעת לא הגישה חוות דעת שמאי מטעמה, ובדיון שהתקיים לפניי היום, נחקר השמאי מטעם התובע על חוות דעתו, וכן נחקר התובע.
7. לפי חוות דעת השמאי מטעם התובע, עלות תיקון הרכב עמדה על 16,654 ש''ח, ירידת הערך עמדה על 5,869 ש''ח, והתובע נשא בשכר טירחת השמאי על סך 1,800 ש''ח.
8. הנתבעת, על אף שהכירה באחריות מבוטחה לקרות התאונה, כאמור, ומאחר והיא חלקה על קביעות השמאי מטעם התובע, כמפורט לעיל, קיזזה מהסכומים שנקבעו ע''י שמאי התובע, סך של 4,975 ש''ח בגין החלפים, כאשר לגישתה, אין מקום לפצות את התובע בגין אותם חלפים, בחלפים חדשים, לאור גילו של הרכב, כאשר, פיצוי כאמור איננו משיב את מצבו של הרכב למצב בו הוא היה עובר לתאונה, כי אם משפר את מצבו, קיזזה סך של 500 ש''ח מסכום שכר הטירחה ששולם לשמאי, וכן קיזזה סך של 893 ש''ח מסכום ירידת הערך של הרכב.
9. לא הוצגה חוות דעת שמאית נגדית ע''י הנתבעת, קיזוז הסכומים שפורטו לעיל, נעשה ע''י פקידת תביעות, על פי פרמטרים שפורטו באותו מכתב של הנתבעת, אך , שוב, לא הוצגה חוות דעת נגדית.
10. השמאי נחקר חקירה נגדית ממצה אודות ממצאי חוות דעתו, נשאל לגבי ערך הרכב, הסוגיה של חלפים מקוריים, והאם נעשה ניסיון לאתר חלפים משומשים, והלה נתן תשובות מפורטות וארוכות.
11. אחד הנתונים הרלוונטיים לעניינו, והקשור לסוגיית ירידת הערך , הוא העובדה שהרכב, עובר לרכישתו ע''י התובע, היה בבעלות חברה בע''מ, היא החברה המייבאת את רכבי היונדאי לארץ, ולפי התובע, והשמאי מטעמו, מדובר היה ברכב הדגמה אשר הוצג באולם התצוגה של היבואן, ושימש כרכב לצרכי נסיעת מבחן.
12. לפי התובע, ולפי הנתבונים שהוצגו לפניי, הרכב היה בבעלות אותה נציגות רכב לפרק זמן של פחות משנה, ועת נמכר הוא לתובע, מד האוץ היה של כ- 4,000 ק''מ.
13. נתונים אלו לא פורטו בחוות הדעת, ולא צויינו פרטי העיסקה עם היבואן, או תימוכין לטענה בדבר היות הרכב רכב הדגמה.
14. בהתבסס על חקירת השמאי מטעם התובע, ואף אם לא הוגשה חוות דעת נגדית, ניתן לקבוע ממצאים ולהכריע במחלוקת בין הצדדים לגבי הסכומים שבמחלוקת.
15. לגבי שכר טירחת השמאי, על פי המסמכים שהוצגו, הסכום הנטען הוא הסכום ששולם, ולא הייתה התייחסות בטיעוני הצדדים בשאלה זו.
16. לאחר חקירת השמאי, כאמור, ובהסתמך על תשובותיו לשאלות אשר הופנו אליו, התביעה מתקבלת חלקית כך שעל הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 5,475 ש''ח אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה – 12/5/2020 ועד התשלום המלא בפועל.
17. כמו כן, תישא הנתבעת בהוצאות אגרת התביעה ששולמה , הנושאת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.
18. כמו כן, תישא הנתבעת בשכ"ט עו"ד בשיעור 1,800 ₪ שישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
19. לאור ההסדר הדיוני שהושג בין הצדדים, אני פוטרת את התובע מתשלום החצי השני של אגרת התביעה.

ניתן היום, ה' ניסן תשפ"א, 18 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.