1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת הבכירה ס. אברמוביץ - קולנדר) מיום 05.05.19 ועל ההחלטה המשלימה מיום 03.05.20.
2. בית המשפט קמא הכריע בתביעות כספיות שהגישו הצדדים זה נגד זה, שעניינן יחסים מסחריים שהתקיימו ביניהם, ובמסגרתם סיפקה המערערת למשיבה שירותי אריזה למוצרי המשיבה הנשלחים ללקוחותיה.
3. ביום 05.05.19 ניתן פסק דינו של בית משפט קמא, בו דחה את מרבית תביעת המערערת, וקיבל באופן חלקי את תביעת המשיבה. בית משפט קמא קבע כגרסת המשיבה, כי ההסכמה בין הצדדים הייתה שהמערערת תארוז את המוצרים באריזות עץ, אך החיוב יהיה לפי אריזות קרטון (שמחירן נמוך יותר). עוד קבע, נוכח עדותה של עדת המשיבה, גב' גורדון, כי יש לבחון את כל הזמנות המחיר ופניות הלקוחות למשיבה, וכי במקרים בהם מצוין שהאריזה תהיה אריזת עץ, יש לנהוג לפי הצעת המחיר ולחייב במחיר של אריזת עץ.

ערעור שהגישה המערערת על פסק הדין מיום 5.5.19 (ע"א 67594-05-19) נדחה, מהטעם שהערעור הקדים את זמנו, שכן בית משפט קמא טרם השלים את פסק הדין בעניין עריכת החישובים המפורטים שכפי שנקבע בפסק דינו. התיק הוחזר לבית משפט קמא על מנת שישלים את פסק הדין.

1. בהתאם לכך, לאחר שעמדו בפני בית משפט קמא הפירוט שהגישה המערערת ותשובת המשיבה לפירוט שהוגש, קבע בית משפט ביום 30.12.19 כי לא ניתן לקבל את הטבלה שהגישה המערערת, הן מהטעם שלטבלה לא צורפו אסמכתאות, הן נוכח טענות שהעלתה המשיבה בתשובתה.

יחד עם זאת, הוסיף וקבע בית המשפט קמא כך:

"לפנים משורת הדין אאפשר לתובעת להגיש פירוט נוסף תוך 14 יום שלא בטבלה, המפרט מקרים בהם התבקשה אריזת עץ במפורש ע"י הנתבעת, ואשר הנתבעת לא שילמה תמורת אריזת העץ... (ההדגשה במקור)

על התובעת לעשות כן ולצרף אף אסמכתאות עבור כל הזמנה כזו, המוכיחות שהנתבעת ביקשה בהזמנה זו אריזת עץ במפורש אולם לא שילמה תמורתה...".

1. המערערת הגישה מספר בקשות ארכה להגשת הנדרש ממנה, ואלה נעתרו. הארכה האחרונה שניתנה לה הייתה עד ליום 24.2.20, בהתאם להחלטה מיום 10.2.20.

משלא הגישה המערערת את הנדרש ממנה, עד המועד הנ"ל ואף לאחר מכן, הגישה המשיבה ביום 7.4.20 בקשה למתן פסק דין נגד המערערת על בסיס המסמכים הקיימים.

בהחלטה מיום 10.4.20 נקבע "לתגובת התובעת תוך 20 יום".

משלא הוגשה תגובה, פנתה המשיבה לבית המשפט בבקשה למתן החלטה, וביום 3.5.20 ניתנה החלטה כדלקמן:

"לאור העובדה שהתובעת לא עומדת בהחלטות בית המשפט ולא מגיבה למרות ארכות שניתנו לה, אזי יש מקום לקבל הבקשה. התובעת לא הגישה כל פירוט של מקרים בהם התבקשו במפורש אריזות עץ. על כן אין לקבל בקשתה. פסק הדין עומד בעינו. כן יש להשיב את הסך של 400,000 ₪ ששולם כערבון".

משמעות החלטה זו היא, כי משלא ניצלה המערערת את האפשרות שניתנה לה בפסק הדין מיום 05.05.19, להוכיח כי היא זכאית לכספים נוספים, נדחית תביעתה במלואה.

1. ערעור המערערת הופנה כלפי פסק הדין מיום 5.5.19 וההחלטה מיום 3.5.20.
2. לאחר שעיינו במכלול החומר ושמענו את טענות באי כח הצדדים, החלטנו לדחות את הערעור על פסק דינו של בית משפט השלום מכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (שעדיין חלות על ערעור זה), שכן, התקיימו בפסק הדין, מושא הערעור, כל התנאים הנקובים בתקנה האמורה. אין מקום להתערב בקביעות מהימנות ובממצאים עובדתיים שנקבעו בפסק הדין, הממצאים תומכים במסקנה המשפטית, ואין בפסק הדין טעות שבחוק.
3. השאלה היחידה שהטרידה אותנו הייתה אם ההחלטה מיום 3.5.20 ניתנה בטרם חלף המועד שנקצב להגשת תגובת המערערת לבקשת המשיבה למתן פסק דין, ונסביר.

בעת שניתנה החלטת בית המשפט קמא ביום 10.4.20 "לתגובת התובעת תוך 20 יום", הייתה בתוקף הודעתו של שר המשפטים על החלת תקנות 3 עד 5 לתקנות בית המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין במצב חירום מיוחד), תשנ"א-1991 (להלן: "התקנות"), על בתי המשפט, בשל מצב חירום מיוחד. באותה עת הוחלו התקנות מיום 22.3.20 עד 16.4.20, ולאחר מכן הוארכה תקופה זו עד 10.5.21 (י"פ 8808 מיום 12.4.20, עמ' 5450).

תקנה 4 לתקנות קובעת כי:

"תקופת תקפה של ההודעה לא תבוא במניין הימים לעשיית דבר שבסדרי דין או בנוהג, שנקבעו בחיקוק או שקבע בית המשפט...".

נוכח האמור בתקנה הנ"ל, ביום בו ניתנה החלטת בית המשפט מיום 3.5.20, טרם חלף המועד להגשת תגובתה של המערערת לבקשה למתן פסק דין.

עם זאת, לא מצאנו באמור לעיל טעם לקבלת ערעור המערערת, שכן המועד שנקצב לה (לפנים משורת הדין) בהחלטה מיום 30.12.19 להגשת הנדרש ממנה, הסתיים, לאחר ארכות, ביום 24.2.20, והיא לא הגישה דבר.

לפיכך, בקשת המשיבה מיום 7.4.20 למתן פסק דין לא חייבה תגובה של המערערת, וניתן היה ליתן את פסק הדין על אתר.

כיוון שכך, לא נפגעו זכויות המערערת מכך שפסק הדין ניתן בטרם התקבלה תגובתה לבקשה למתן פסק דין, שכן לא היה צורך בתגובה לבקשה זו.

1. אשר על כן אנו דוחים את הערעור.
2. המערערת תשלם למשיבה הוצאות הערעור בסך 20,000 ₪, שיועברו למשיבה מתוך העירבון שהופקד על ידי המערערת.

ניתן היום, ט' אדר תשפ"א, 21 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.