1. התובע, נהג משאית במקצועו, הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה, אשר לטענתו התרחשה ביום 12.12.18.

2. ביום 4.7.19 הודיע הנתבע לתובע על דחיית תביעתו, זאת מאחר ולא הוכח שהיה אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו:

"מעיון בפרטי תביעתך ומברור נסיבות האירוע עולה, שהתאונה הנ"ל אירעה שעה שסייעת לאישה מבוגרת לתקן פנצ'ר בגלגל הרכב שלה.

ובנסיבות אלה אין לראותך כמי שנפגע עקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו".

(ההדגשות במקור).

מכאן, התביעה שלפנינו.

3. במסגרת כתב התביעה התובע תיאר את הפגיעה בעבודה כדלקמן:

"ביום 12.12.18 בשעה 11:45 או בסמוך לכך, במהלך עבודתו של התובע בהובלת פיגומים ובהיותו נוהג במשאית בסמוך למקום אירוע התאונה היינו בגבעת דאנוס 27 חיפה בכרמל, אז בדרך ובמהלך הנסיעה, התובע קיבל סימון מאישה מבוגרת, בשם אליאן קנשט אורבך, אשר נתקעה עם פנצ'ר בצמיג הרכבה (צ.ל- רכבה – מ.ק) וכן ביקשה את עזרתו להחלפת הפנצ'ר מאחר ואינה יכולה לעשות זאת בעצמה, התובע נענה בחיוב לבקשתה של המבוגרת ותוך כדי הרמת הרכב באמצעות הג'ק, הג'ק החליק ואז התובע נפגע מהמצולב והרכב ירד על שתי רגליו וכתוצאה מכך נגרמו לו נזקים של ממש" (להלן: "האירוע הנטען").

התובע חזר על עיקר הדברים גם בתצהירו.

4. בכתב ההגנה, חזר הנתבע על האמור במכתב הדחייה, טען כי ביום 12.12.18 לא אירעה לתובע פגיעה בעבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק"), קרי גם אם אירע לתובע אירוע תאונתי ביום 12.12.18 הרי שזה לא אירע תוך כדי ועקב העבודה. הנתבע הוסיף כי ממילא אין כל קשר סיבתי בין האירוע הנטען והמוכחש לבין הליקוי הנטען וכי הליקוי הנטען הוא תוצאה של גורמים תחלואתיים ו/או של גורמים אחרים.

5. מאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות, ניתנה החלטה בדבר הגשת תצהירים.

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, וכן את תצהירה גב' אליאן קנשט אורבך – לה סייע התובע בתיקון התקר בצמיג (להלן: "גב' אורבך"). למען שלמות התמונה נציין, כי התובע הגיש תצהיר גם מטעם מר אדהם סלים נחאש – שעבד עם התובע והיה עד לאירוע הנטען. אולם, מאחר שהעד לא התייצב לדיון שנקבע ליום 27.1.21 עקב בידוד אגב חשיפה לחולה קורונה, ב"כ התובע ביקש למשוך את תצהירו ולוותר על עדותו.

הנתבע, מצידו, הגיש את הודעתו של התובע לחוקר הנתבע וכן את הודעתו של מר סלים נח'אש – מעסיקו של התובע (להלן: "המעסיק").

ביום 27.1.21 נשמעו עדויותיהם של התובע ושל גב' אורבך.

עיקר טענות הצדדים

6. התובע טען בכתב התביעה כי סייע לאישה מבוגרת שהזעיקה את עזרתו בהחלפת צמיג הרכב עקב אירוע פתאומי שאירע לה. התובע חשש לחייה ולבריאותה של האישה וכן להיותה לבד בדרך ללא כל עזרה כך שהשארתה ללא עזרה בנסיבות העניין הייתה מסכנת את חייה. התובע פעל, לטענתו, בהתאם לחוק לא תעמוד על דם רעך, התשנ"ח – 1998 (להלן: "חוק לא תעמוד על דם רעך").

בסיכומיו, התובע הוסיף וטען כי מדובר בתאונה שאירעה תוך כדי עבודתו, בסביבת מקום עבודתו, ובעשותו להצלת גוף ו/או רכוש ו/או למניעת נזק ו/או סכנה לגוף ו/או רכוש – ומכאן יש לראות באירוע הנטען תאונת עבודה בהתאם לסעיף 80(2) לחוק.

לאור האמור, יש לקבל את התביעה, להכיר באירוע הנטען כתאונת עבודה ולשלם לתובע דמי פגיעה בהתאם.

7. הנתבע טען בכתב ההגנה, כאמור, כי האירוע הנטען לא אירע תוך כדי ועקב העבודה. בסיכומיו הוסיף הנתבע כי התובע לא הוכיח כי התנהלותו עולה בקנה אחד עם הוראות חוק לא תעמוד על דם רעך. כך, הנתבע הדגיש כי חובת ההצלה והושטת העזרה בהתאם לחוק האמור הינה כאשר מדובר בסכנה חמורה ומיידית לחייו, לשלמות גופו או בריאותו של אדם וזאת כאשר העזרה ניתנת מבלי להסתכן או לסכן את הזולת. בעניינינו, האמור אינו חל.

באשר לטענות התובע בעניין סעיף 80(2) לחוק, הנתבע טען כי התובע לא עשה "להצלת גוף או רכוש או למניעת נזק או סכנה לגוף או לרכוש", מאחר שהתובע לא הוכיח שאכן הייתה קיימת סכנה לגוף או לרכוש.

לפיכך, יש לדחות את התביעה.

המסגרת הנורמטיבית

8. סעיף 80 לחוק מונה מקרים מיוחדים שבהתקיימם תחשב תאונה כתאונת עבודה:

"רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם -

(2) אירעה תוך כדי עבודתו של המבוטח במקום העבודה או בסביבתו הקרובה ביותר לעשותו להצלת גוף או רכוש או למניעת נזק או סכנה לגוף או רכוש".

השאלה שבמחלוקת

9. האם ביום 12.12.18 אירע לתובע אירוע תאונתי כמשמעו בסעיף 80(2) לחוק?

דיון והכרעה

10. כפי שעולה מהעדויות בתיק, האירוע הנטען התרחש בסמוך לאתר בניה ובכביש חד סטרי.

11. התובע החנה את משאיתו בצד אחד של הכביש, בעוד שבצידו השני עמד רכבה של גב' אורבך.

12. התובע העיד כי הכביש היה צר: "אבל הכביש היה צר. הרכב שלה והמשאית שלי, המרחק 3.5 בחד סטרי" (ראו ע' 5 ש' 29 לפרוטוקול). התובע הוסיף כי אוטובוס או משאית נוספת שיגיעו לאתר הבניה לא יוכלו לעבור בו:

" ש: רכבים יכלו לעבור בפנים.

ת: אבל אוטובוס או עוד משאית שתביא חומר, לא תוכל".

(ראו ע' 5 ש' 30 וע' 6 ש' 1 לפרוטוקול).

13. בהמשך התובע העיד כדלקמן:

"ש: הגעת עם משאית?

ת: כן.

ש: נהגת בה?

ת: כן.

ש: המשאית הייתה עם סחורה?

ת: כן עם פיגומים.

ש: מה היה תפקידכם? להרים את הפיגומים במנוף?

ת: להרים ולהרכיב.

ש: איך עושים זאת?

ת: אני מפעיל את השלט ומתחיל להרים.

ש: אתה לא צריך לפתוח רגליים וידיים למשאית משני הצדדים?

ת: כן.

ש: כולל לכיוון הכביש?

ת: מעט.

ש: ואם אני פותח רגליים של המשאית מעבר לכביש, מה יהיה עם הרכב החונה?

ת: עוד יותר גרוע. מדובר בכביש חד סטרי.

ש: מבחינת בטיחות, סביר שרכב כזה יעמוד מהצד השני? או שאם היה רכב, היית ניגש ואומר שאתה רוצה להוריד פיגומים? או שזה לא רלוונטי?

ת: צריך לפתוח את הרגליים אבל הרגל מאיפה שאתה מרים צריך לפתוח עד הסוף. אתה צריך להיות עם בטיחות. אני עובד על שלט, אני לא עומד באמצע הכביש. אני יכול להיות בתוך הבניין אפילו ולעבוד על המנוף.

ש: מבחינת המשאית, השטח צריך להיות נקי ואנשים יכולים לעבור חופשי?

ת: מהצד שאני חניתי, לא.

ש: לא צריכים לעבור איפה שחנית?

ת: לא. ויש שם שלטים שאסור לעבור ושצריך לעבור מהצד השני.

ש: המשאית חנתה במקביל לרכב של העדה?

ת: כן".

(ראו ע' 6 ש' 21-30 וע' 7 ש' 1-17 לפרוטוקול).

מעדותו זו של התובע עולה כי התובע היה צריך להרים פיגומים ולהרכיבם באמצעות מנוף. לצורך כך, עליו לפתוח עמודי תמיכה למשאית משני צידיה ("ידיים ורגליים"), כאשר חלקם מונחים על הכביש. במצב כזה כאשר מעבר לכביש חונה רכבה של גב' אורבך, רוחב הכביש, שהינו כאמור חד סטרי, קטן עוד יותר. לכך נוסיף, שככל שהכביש צר יותר, בנסיבות בהן על התובע להרים פיגומים במנוף, כך הסכנה גדולה יותר, גם להולכי הרגל וגם לרכבים העושים שימוש בדרך זו.

14. אין חולק שהתובע היה תוך כדי עבודה בזמן שהגיע לסייע לגב' אורבך. כך גם, עולה שאותו סיוע התרחש ממש מעבר לכביש בו החנה את משאיתו, קרי בסביבה הקרובה ביותר למקום העבודה. יוצא אפוא, שהאירוע הנטען התרחש תוך כדי עבודתו של התובע, בסביבת העבודה, תוך שהתובע פעל למניעת נזק או סכנה לגוף או לרכוש.

ונדגיש. בתנאי הצפיפות שתוארו, נחה דעתנו כי השארת רכבה של גב' אורבך במקומו, יכל לגרום לנזק או לסכנה הן לגב' אורבך שעמדה ליד הרכב, הן לרכבה, הן לעוברי הדרך במקום והן לרכבים שעברו בכביש, על יושביהם.

סיכום

15. לאור האמור, התביעה מתקבלת.

שוכנענו כי ביום 12.12.18 אירע לתובע אירוע תאונתי בעבודה, כמשמעו בסעיף 80(2) לחוק.

16. הנתבע ישלם לתובע סך של 3,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד וזאת תוך 30 יום.

17. כל אחד מהצדדים רשאי להגיש ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת תוך 30 יום מיום קבלתו.

ניתן היום, כ"ד אייר תשפ"א, (06 מאי 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.