לפניי תביעה כספית ע"ס 12,760 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 23.6.19. התביעה הוגשה והתבררה בסדר דין מהיר.

הקיים והרלוונטי בתיק

• ביום 17.5.20 הוגש כתב תביעה. נטען כי מדובר בתאונת שרשרת בת שלושה רכבים, שבה רכב הנתבעים האחרון פגע ברכב התובעים האמצעי והדפו לעבר הרכב הראשון.
• ביום 1.12.20 הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעת 2 בלבד. נטענה טענה עיקרית של היעדר כיסוי ביטוחי עקב אי-שיתוף פעולה (מספיק) בבירור נסיבות התאונה ובבירור חבות שאלת הנתבעים בתאונה. לכתב הגנה זה גם צורף טופס הודעה על תאונה (שאינו חתום ע"י מבוטח/נהג רכב הנתבעים ונערך ע"י גורם שלא העיד במשפט), שבו נרשמה גרסה לפיה מדובר בתאונת שרשרת בת שלושה רכבים, שבה רכב הנתבעים (דווקא) הוא הרכב האמצעי, שבו פגע רכב מאחור והדפו על הרכב הראשון (רכב התובעים מן הסתם).
• ביום 18.3.21 ניתן פס"ד שמחק התביעה מחוסר מעש נגד הנתבע 1 (ע"י המותב הקודם שטיפל בתיק).
• ביום 3.6.21 נערך דיון ראשון (לפני מותב קודם שטיפל בתיק), שבו לא נשמעו ראיות הצדדים מאחר שהתובעים הודיעו כי הם לא היו מודעים לפסה"ד הנ"ל מיום 18.3.21 ונוכח הסכמת הצדדים לבטל את פסה"ד, שאכן בוטל ביום 3.6.21.
• התובעים אמנם ביצעו מסירה של מסמכי התביעה לנתבע 1, אך לא קיימו אחר הוראת החלטתי מיום 21.7.21 בדבר הגשת עדכון רלוונטי לגבי הנתבע 1 עד יום 20.9.21.
• ביום 30.9.21 נערך דיון שני (הפעם בפניי).
  • לדיון זה התייצב גם הנתבע 1 עצמו (שכזכור לא התגונן ולא קיבל כיסוי ביטוחי וייצוג מטעם הנתבעת 2 עד אותו שלב), שזומן כעד מטעם הנתבעת 2.
  • בתחילת הדיון ולאחר ששמעתי את ב"כ הצדדים, נתתי החלטה הדוחה את בקשת הנתבעת 2 לדחות שוב את מועד הדיון כדי לאפשר לה לערוך בירורים נוספים, וקבעתי שהיה לנתבעת 2 זמן מספיק לערוך עד הדיון השני כל בירור דרוש ורלוונטי. קבעתי גם שתמוה שהנתבעת 2 לא הזמינה לדיון וכעדה מטעמה את החוקרת הפרטית שחקרה בעבר את הנתבע 1 והגיעה למסקנה שהוא אינו משתף פעולה עמה באופן מספיק (הנתבעת 2 טענה כי עדותה של החוקרת אינה נחוצה).
  • לאחר מכן נשמעה עדותם של שני הנהגים המעורבים, תחילה עדותו של הנתבע 1 ואח"כ עדותו של התובע 2.
  • בתום הדיון הוחלט על הגשת סיכומי טענות בכתב.
• שני הצדדים אכן הגישו סיכומיהם (סיכומים אחרונים מטעם הנתבעת 2 ביום 11.10.21).

דיון והכרעה

דין התביעה נגד הנתבעת 2, להתקבל (ולהימחק מחוסר מעש נגד הנתבע 1).

בסיכומי הנתבעת 2 אומרת הנתבעת 2 כי "היא נסוגה מטענתה להעדר כיסוי ביטוחי עקב העדר שיתוף פעולה", כך שטענה זו (שהייתה טענתה העיקרית בכתב הגנתה) יורדת מעל הפרק ואין צורך להכריע בה. יוער כי ספק רב אם, בכל מקרה, יכולה הייתה הנתבעת 2 להוכיח טענה זו, ללא החוקרת הפרטית מטעמה, שאותה הנתבעת 2 לא זימנה לעדות במשפט.

בנסיבות אלה ולאחר עיון בסיכומים שהוגשו, אני קובע כי השאלה היחידה שנותר להכריע בה בפס"ד זה היא שאלת נסיבות התרחשות התאונה ושאלת האשם הנזיקי בהתרחשותה.

לאחר שנתתי דעתי למכלול טענות וראיות הצדדים, אני קובע כי הוכח שגרסת התובעים הנ"ל בכתב התביעה, בדבר תאונת שרשרת שבה אשם נהג רכב הנתבעים האחרון באופן בלעדי (בכך שפגע ברכב התובעים והדפו קדימה לעבר הרכב הראשון בשרשרת), היא הגרסה הנכונה.

להלן נימוקיי, בתמצית הראויה לפס"ד בסדר דין מהיר:

• מצאתי שעדות התובע 2 מהימנה ומשכנעת יותר מאשר עדות הנתבע 1.
• התרשמתי כי עדות הנתבע 1 הייתה מגמתית ומדוקלמת, והיא לא שכנעה אותי, לצערי.
• הנתבעת 2 הגישה תצלומים שצילם הנתבע 1 בזירת התאונה (מוצג נ/1), והנתבע 1 נשאל מדוע הרכב הראשון נראה עומד בהטיה שמאלה בתצלומים, והוא השיב כי אין לו מושג אך העלה השערה לפיה הרכב הראשון הגיע למצב זה בעקבות המכה מאחור שקיבל מרכב התובעים. לעומתו, התובע 2 נתן הסבר משכנע ואמין הרבה יותר, בכך שהעיד (בספונטניות ובעדותו החופשית ואף ללא שנשאל על התצלומים הללו) כי הרכב הראשון היה במגמה של פניה שמאלה בצומת הנראה בתצלומים.
• בשונה מהגרסה שהנתבעת 2 הציגה בכתב הגנתה (בעקבות החוקרת הפרטית מטעמה שמילאה את טופס ההודעה הנ"ל שצורף לכתב ההגנה), הנתבע 1 העיד בדיון השני כי רכבו היה הרכב השלישי והאחרון בשרשרת, ולא הרכב השני בשרשרת.
• לחובת הנתבעת 2 נזקפת העובדה שהחוקרת הפרטית מטעמה לא העידה על הגרסה הרשומה בטופס ההודעה. גרסה זו נגבתה ע"י החוקרת בשיחת טלפון שקיימו השניים, ויש להניח שהשיחה הוקלטה, אך ההקלטה הזו לא הוצגה ע"י הנתבעת 2, כדי לאפשר לביהמ"ש להתרשם מהדברים שמסר (ככל שאכן מסר) הנתבע 1 לחוקרת הפרטית.
• לא נעלם מעיני מחדלם הראייתי של התובעים להעיד את שני יושבי הרכב הראשון בתאונה. בנסיבות אחרות היה אולי במחדל זה כדי להביא לדחיית התביעה, אך בנסיבות שלנו, ולנוכח העדיפות המובהקת של עדות התובע 2 על עדות הנתבע 1 ולנוכח שאר האינדיקציות הראייתיות, אין באותו מחדל כדי לשנות ממסקנתי הכללית הנ"ל.

סיכום

התביעה נגד הנתבעת 2 מתקבלת (ונמחקת מחוסר מעש נגד הנתבע 1).

הנתבעת 2 תשלם לתובעים את הסכומים הבאים:

1. סך של 12,760 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 17.5.20 ועד יום התשלום המלא בפועל.
2. סך של 380 ₪ בגין מחצית ראשונה של אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 17.5.20 ועד יום התשלום המלא בפועל.
3. סך של 377 ₪ בגין מחצית שנייה של אגרת בית משפט שטרם שולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל.
4. סך של 600 ₪, בגין שכר העד בו חויבו התובעים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל.
5. סך של 4,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל.

הגזברות תפעל לגביית המחצית השנייה של אגרת ביהמ"ש שטרם שולמה.

ניתנה היום, ו' חשוון תשפ"ב, 12 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.