לפני בקשת הנתבעת 2 (להלן: המבקשת) למתן רשות להגן.

הבנק הגיש תביעה בסד"מ נגד הנתבע 1 (להלן: החייב), שנטל בשנת 2017 הלוואה בסך 234,000 ש"ח למיחזור חוב קיים. יתרת החוב הלא נפרע בעת הגשת כתב התביעה המתוקן עומדת על 144,089 ₪.

המבקשת, שהיתה באותה תקופה נשואה לו (עד לגירושיהם בשנת 2019), חתמה כערבה.

המבקשת העלתה בבקשה טענות לגבי הפרת חובת הגילוי כלפיה כערבה על גובה חובו של החייב לבנק, אך הטענה הועלתה באופן סתמי וללא פירוט. לא נטען כי מעבר לסכום ההלוואה המופיע באותיות מודגשות על גבי כתב הערבות עליו חתמה, היו לחייב חובות נוספים לבנק, עליהם לא יודעה המבקשת, והתבררו לה בדיעבד.

לפי כתב הערבות ומסמך "גילוי מידע מהותי לערב" עליהם חתמה המבקשת, גולה לה סכום ההלוואה וכן העובדה כי ההלוואה ניתנה למיחזור חוב קיים לבנק הנפרע כסדרו. המבקשת חתמה לצד סעיפים אלה בחתימה ספציפית.

בנוסף, נטען בבר"ל כי לא נמסר למבקשת תוך 90 יום על אי עמידת החייב בפרעון השוטף של ההלוואה. בהקשר זה יצויין כי בן זוגו של החייב מוחרג מהגדרת "ערב יחיד" בסעיף 19 לחוק הערבות, ולכן ההגנות העומדות לערב יחיד בסעיפים 20 ואילך לחוק הערבות, לרבות סעיף 26 שעניינו חובת היידוע של הערב היחיד תוך 90 יום מיום אי הקיום של החייב, אינן חלות על המבקשת.

לעניין קיזוז זיכויים שנכנסו לחשבון החייב, מדובר בהתחשבנות הנערכת באופן סופי לפני מתן פסק הדין, ולא בטענת הגנה.

לסיכום, טענות ההגנה שהעלתה המבקשת הן קלושות וסתמיות, והמבקשת מוחזקת כמי שהבינה את הכתוב במסמך עליו היא חותמת, ובפרט כאשר נדרשה לחתום לצד סעיפים ספציפיים בעלי חשיבות במסמך גילוי מידע מהותי לערב.

לפיכך אני רואה לנכון להתנות את מתן הרשות להגן בהפקדת סך של 100,000 ₪ בקופת בית המשפט תוך 15 יום.

תז"פ ליום 3.1.21 לבדיקת ההפקדה.

ניתנה היום, ב' טבת תשפ"א, 17 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.