16 יולי 2020

<#2#>

בעלה של המערערת, מר יוסף פור

ב"כ המוסד עו"ד הלנה מרק

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי באר שבע (השופטת רחל גרוס ונציגי הציבור מר אריק חדד וגב' אילנה מסד; ב''ל 34161-12-18) אשר דחה את תביעת המערערת לגמלת ניידות מאחר ועברה את גיל הפרישה.

2. לאחר שבחנו את טענות הצדדים בכתב ובעל פה, באנו לכלל מסקנה כי פסק דינו של בית הדין האזורי ראוי להתאשר מטעמיו וזאת בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ''ב-1991.

3. על כך נוסיף את הדברים הבאים:

א. המערערת ילידת 21.8.49 הגישה תביעה לניידות ביום 3.3.16. תביעתה נדחתה משהליקויים מהם סבלה לא נכללים בהסכם הניידות ולכן, לא קמה לה זכאות.

ב. במסגרת ערעור שהגישה לבית הדין האזורי (ב''ל 24142-09-16) הסכימו הצדדים להחזיר את עניינה לוועדה הרפואית לעררים.

ג. הוועדה לעררים שבה על החלטתה והמערערת שבה והגישה ערעור לבית הדין (ב''ל 19856-09-17). בדיון מיום 15.1.18 העיר בית הדין כי לא עולה פגם משפטי בהחלטת הוועדה משפעלה בהתאם להוראות פסק הדין הקודם.

ד. במענה להערה זו, ביקשה המערערת למחוק את הערעור והודיעה כי תגיש תביעה חדשה, תוך שתנסה להשיג חוות דעת רפואית המפרטת מדוע הליקויים שלה עונים על פרטי הליקוי שבהסכם הניידות. משכך, התביעה הקודמת של המערערת נדחתה והפכה לחלוטה.

ה. תביעה חדשה של המערערת הוגשה ביום 16.4.18. לאחר שהמערערת כבר עברה את גיל הפרישה ולכן תביעתה נדחתה משהזכויות לפי הסכם הניידות מוגבלות למי שהגיש את תביעתו לפני גיל הפרישה. קביעה זו של בית הדין האזורי מעוגנת בדין ולכן דין הערעור להידחות.

ו. למעלה מן הדרוש נציין, כי גם לאחר עיון בערעור של המערערת על ההחלטה החוזרת של הועדה הרפואית לעררים, עולה כי לא נפל פגם בהחלטה. לכן, ממילא כל תביעה שהמערערת היתה מגישה לאחר מועד הוועדה, היה בבחינת תביעה חדשה שמוגשת לאחר שהמערערת עברה את גיל הפרישה.

4. סוף דבר – הערעור נדחה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ד תמוז תש"פ (16 יולי 2020), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.