תביעה ותביעה שכנגד בגין נזק רכוש לרכבי הצדדים בתאונה מיום 18.9.2019.

על פי הנטען בכתב התביעה עת יצא רכב התובעת מחניה כדין בזהירות, הרכב של הנתבעים עקף רכב צד ג' שעמד מאחורי רכב התובעת, פגע ברכב התובעת והסב לו נזקים של ממש.

לפי גרסת הנתבעים/התובעים שכנגד רכב התובע נסע בנתיבו כדין, לפתע רכב הנתבעת יצא מחניה בצד הדרך בחוסר זהירות, פגע ברכב התובע והסב לו נזקים רבים.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את המוצגים באתי למסקנה כי עליי לחלק את האחריות 80-20% לטובת הנתבעים, כאשר הרשלנות של נהגת התובעים מקימה אחריות.

אין מחלוקת שהנתבע נסע ישר ואילו התובעת יצאה מחניה. מי שיוצא מחניה צריך לוודא כי צאתו מהחניה תהיה אך ורק כשהוא בטוח שאין רכב בנתיב אליו הוא יוצא מהחניה, לשון אחר זכות הקדימה היא לרכב שנוסע ישר. התובעת ניסתה לשכנע כי חרף האמור האחריות היא על הנתבעים, שכן לטענתה רכב שלישי עמד מאחוריה ורצה להיכנס במקומה, והתאונה אירעה כאשר נהג הנתבעים עקף את אותו רכב.

טענה זו מוכחשת על ידי הנתבעים שטוענים שלא היה רכב שלישי שעמד מאחורי רכב התובעת לטענתה. התובעת ביקשה לחזק את גרסתה בכך שטענה שיש לה את כל הפרטים של הנהג של הרכב השלישי. מיד אומר כי היא הנותנת שצריך לדחות את הטענה שלה, שהרי אם יש לה את הפרטים של הנהג של הרכב שחסם אותה ושלטענתה יכול להעיד לטובתה ולאמת את גרסתה, הרי שהמחדל של אי הבאתו פועל לרעתה. במובן זה על בית המשפט להניח כי אילו זומן למתן עדות הוא היה מעיד דווקא לרעתה של התובעת.

לאחר שדחיתי את הטענה בדבר רכב שלישי שעמד מאחורי התובעת כביכול ונעקף על ידי רכב הנתבעים, נותרנו עם מצב קלאסי של יציאה מהחניה ואי מתן זכות קדימה. מצב שבו האחריות על מי שיוצא מחניה.

באשר לאשם התורם, מהנסיבות עולה כי נהג הנתבעים נסע במהירות גבוהה. מתבטא הדבר בשלושה דברים – האחד שעל פי עדותו כלל לא ראה את התאונה אלא הרגיש מכה, זאת למרות שהפגיעה אצלו בפינה קדמית ימנית. הדבר השני – שעצמת המכה ברכב של התובעת מתיישבת עם מהירות גבוהה של רכב הנתבעים. הדבר השלישי הוא שרכב הנתבעים הדף את רכב התובעת על רכב שלישי שגם הוא ניזוק, ועל כך אין מחלוקת. במצב זה אני רואה לייחס לרכב הנתבעים 20% אשם תורם המקים אחריות.

לאור זאת אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 3,593 ₪ וכן החזר אגרה בסך של 380 ₪.

אני מקבל את התביעה שכנגד ומחייב את הנתבעת שכנגד לשלם לתובע סך של 12,709 ₪ וכן החזר אגרה בסך של 380 ₪ .

לאור התוצאה אליה הגעתי אני מחייב את התובעת לשלם לנתבע בשתי התביעות שכר טרחת עו"ד בסך של 4,000 ₪.

ניתן היום, י"ג טבת תשפ"א, 28 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.