לפניי תביעה כספית, לנזק לרכב, שנגרם כתוצאה מנפילת עץ.

טענות התובעת:

1. לטענת התובעת, ביום 8.12.18, בשעה 17:00 לערך, עת חנה הרכב הנפגע בחנייה מוסדרת, ברחוב הבוצרים 11 ראשון לציון, נפל ו/או קרס עץ גדול ממדים על הרכב הנפגע.
2. בעת קרות אירוע התאונה היה העץ הנדון באחריותה ובאחזקתה של הנתבעת והיא, התובעת, אינה יכולה לדעת מהן הנסיבות שגרמו לאירוע התאונה וכי אירוע התאונה מתיישב יותר עם רשלנותה וחוסר זהירותה של הנתבעת, מאשר עם שמירת כללי הזהירות מצידה.

טענות הנתבעת

1. לטענת הנתבעת, העץ המדובר בכתב התביעה היה נטוע בשטח פרטי שהינו רכושם של דיירי המתחם, מתחם הבוצרים, גוש 5039 חלקה 50, ובתור בעלי המקום, הם אלו שהיו אחראים למצבו לכל הקשור בו, ובוודאי אף על נזקים ממנו, שהרי העץ הינו רכושם.
2. הנתבעת עבדה בתקופה המדוברת מכוח חוזה אחזקת גינון עם עיריית ראשון לציון, שהחל ביולי שנת 2018, כחמישה חודשים בלבד לפני האירוע. גם באזור המדובר, ופעלה בהקפדה בהתאם לחוזה ולאחזקה שוטפת של שטחי גינון שנמסרו לה.
3. אין בפעולה ובהתחייבויות שנטלה כל רשלנות, חוסר זהירות, חוסר מיומנות או הפרת חובה שבחוק, ולכן אין להטיל כל אחריות לאירוע – שאירע בין היתר בסיוע מזג האוויר הסוער בסוף שבוע זה.
4. הנתבעת הינה חברה קבלנית אשר במסגרת החוזה שלה עם עיריית ראשון לציון, מבצעת עבודות אחזקת גינון על פי הוראות והנחיות של העירייה.
5. העץ המדובר מוקם בשטח פרטי, שטחם של דיירי מתחם הבוצרים, והיה רכושם הבלעדי ועל כן האחריות לכל המצוי בשטח, הינה של מחזיקי הקרקע, בעלי הדירות במתחם. האירוע אירע ביום שבת, בו הנתבעת כלל אינה עובדת במקום.
6. מבדיקת נתוני מזג האוויר ביום שישי ושבת, עולה כי ירדו באזור משקעים בכמות רבה, מעל 80 מ"מ, של גשם יחד ומן הסתם אף נשבו רוחות, שיחדיו ככל הנראה תרמו גם הם לאירוע של נפילת העץ.
7. על פי תמונות, ניתן לראות כי העץ נעקר משורשיו.
8. לנתבעת אין מושג מי שתל את העץ במקום בו נשתל, כיצד בוצעה השתילה, מי הגורם המקצועי שפיקח על השתילה, האם נעשו עבודות כלשהן בשטח הסמוך לעץ אשר פגעו בשורשיו, מי דאג להשקיה סדירה של העץ (מערכת ההשקיה במקום אינה של העירייה, מי טיפל בעץ במשך השנים ועוד.
9. ממבט של תמונת גזע העץ מנוסר לאחר האירוע, לא מתגלה כל מחלה או ריקבון בעץ. על פי נתונים שמסרה העירייה, העץ נגזם בשלהי חודש אפריל תחילת מאי 2018, סמוך לפני כניסתה של חברתנו לעבוד בשטח (יולי 2018).
10. הנתבעת ביצעה את כל העבודות ובכלל זה טיפול בעצים, בהתאם ועל פי הנחיות העירייה ולשביעות רצונה המלא. מעולם לא ניתנה לחברתנו כל הוראה לגבי העץ הנדון, כולל לא הוראה לבצע טיפול מיוחד כלשהו, בפרט לא גיזום של אותו עץ, שכאמור נגזם מספר חודשים קודם. יתרה מזאת, איש מבעלי ודיירי המקום לא העלה טענה לנתבעת בקשר לעץ הנדון.
11. בחוזה העבודה עם עיריית ראשון לציון, נכתב בין היתר "עבודת הגיזום תעשה בעונות השנה המתאימות ובכל עת שיידרש בהנחיית המפקח... לא יבצע כל גיזום ללא אישור מנהל".
12. הנתבעת אינה מפעילה במסגרת החוזה כל אגרונום והעירייה היא שמבצעת סקרי עצים בהתאם לשיקוליה.
13. בנסיבות האמורות, מאחר ומדובר בשטח פרטי ובעץ פרטי, האחריות היא של בעלי המקום, הנתבעת פעלה כפי המצופה ממנה מעיריית ראשון לציון והתובעת לא הצליחה להוכיח את תביעתה.
14. בדיון שהתקיים בפניי ביום 27/1/22, העיד נהג הרכב הנפגע כי עת הגיע לרכבו, ראה כי נפלו עצים על הרכב. עוד סיפר כי לא ידוע לו אם המתחם הוא באחריות הדיירים, שכן מדובר בגינה ציבורית פתוחה, ומגיעים אנשים בכל האזור למקום. מידי שבוע, ביום ראשון, מגיעים גננים, לקראת החורף הם גוזמים את העצים ובמקום חברת ניקיון.
15. בחקירתו הנגדית, השיב נהג הרכב הנפגע כי אינו מומחה לרישום מקרקעין ואישר כי לא יודע מי מנהל את הטיפול באזור, מבחינתו עיריית ראשון לציון אחראית על האזור.
16. נציג הנתבעת העיד כי הנתבעת נותנת שירותי אחזקה וגינון לרשויות לפי חוזים שנחתמו במסגרת מכרז. עיריית ראשון לציון פנתה אליו, הוא הודיע לה כי מדובר בשטח פרטי ואף הציג נסח טאבו. בחקירתו הנגדית ולשאלה האם זה נכון שעיריית ראשון לציון או מי מטעמה מגיע למקום ודואג לגיזום, השיב: "אנו פועלים בהתאם להנחיות שאנו מקבלים מעיריית ראשון. מה שהחברה מטילה עליי מבוצע" (עמ' 3 שורה 3 לפרוטוקול).

דיון והכרעה:

1. יצוין כבר בפתח הדיון כי פסיקת ביהמ"ש קבעה כי עץ אינו דבר מסוכן כהגדרתו בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") במובנו בסעיף 38 לפקודת הנזיקין ובענייננו, אף לא חל הכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין (הדבר מעיד על עצמו), אף בנסיבות של מזג אויר סוער.

(וראו ע"א (נצ') 16783-03-21 עיריית נצרת נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (5.9.21)).

1. משכך, לא חלות החזקות בדין ועל התובעת להרים את נטל הראיה מראשית ועד כלה, הן ביחס לאופן התרחשות הנזק והן לעניין אחריותה של הנתבעת לנזקים אלה. לעניין זה פסק ביהמ"ש העליון ברע"א 9144/11 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' המועצה המקומית פרדס חנה- כרכור (21.8.12) כי כל מקרה ייבחן בהתאם לנסיבותיו לאור הכללים שנקבעו בדין לעניין נטלי הראיה.
2. לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שהוצגו בפניי, מצאתי כי התובעת הוכיחה ברף הנדרש בדין, כי הנזקים עליהם הצביעה בחוות הדעת השמאית, שצורפה לכתב התביעה, הינם פועל יוצא של נפילת עצים.
3. עוד אני מוצאת כי התובעת הצליחה להרים את הנטל, להוכיח כי, הרכב הנפגע, נפגע מהעצים באזור רחוב הבוצרים 11 בעיר ראשון לציון.
4. המחלוקות העולות מטענות הצדדים עניינן שתיים, האחת, באחריות של מי מצוי העץ שנפל, והשנייה, האם הוכחה רשלנות הנתבעת בכל הנוגע לנסיבות נפילת העץ.
5. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את טענות הצדדים והעדים מטעמם ועיינתי במסמכים התומכים, מצאתי כי דין התביעה להתקבל.
6. בכתב התביעה המתוקן, התובעת לא נוקטת בשאלה, בבעלות או בהחזקת או באחריות מי מצויה הקרקע שבה היה נטוע העץ, עובר לנפילתו (להלן: "הקרקע").
7. תחילה, הוגש כתב התביעה כנגד עיריית ראשון לציון, כאשר עולה מבקשה שהוגשה בהמשך לתיקון כתב תביעה, כמו גם מכתב התביעה המתוקן, כי התובעת פנתה אל העירייה בדרישה לפצותה על נזקיה, אך זו הפנתה אותה אל הנתבעת, בטענה, כי הנתבעת היא שמתחזקת את העצים באזור.
8. הנתבעת הגישה כתב הגנה, במסגרתו טענה כי אכן עובדת במקום ומתחזקת את העצים, בהוראת עיריית ראשון לציון, אך מדובר בקרקע פרטית, עצם העובדה כי מבצעת שירותי גינון וטיפול בעצים, אין בהם כדי ליצור זיקה נזיקית רלוונטית בין התובעת לנתבעת.
9. הנתבעת מטעמים השמורים עמה, בחרה שלא להגיש הודעת צד שלישי, לא כנגד עיריית ראשון לציון, היא שלוחתה ואף לא כנגד דיירי שכונת הכרמים, בו נפל העץ.
10. לאחר שעיינתי בראיות שהוצגו לי על ידי הנתבעת, אני מוצאת כי הבעלות בקרקע שבנדון היא אכן פרטית, אלא שההחזקה והטיפול בקרקע הם של עיריית ראשון לציון והנתבעת שלוחתה, מבצעת עבודות החזקה ותחזוקה באזור. מכאן, שלנתבעת זיקה ראשונית מספקת בנזיקין לתביעה ולאירוע הנזק מושא התביעה, מה גם שלעירייה אחריות כללית להסרת מפגעים משטחים שבאחריותה המוניציפאלית, גם כאשר אלה אינם נמצאים בבעלותה.

1. מכלול הראיות והעדויות שהוגשו ונשמעו מצביע על הנתבעת שתחזקה את הקרקע שבנדון וטיפלה בה פיסית ובפועל. נכון אמנם כי לשיטת הנתבעת פעלה באזור רק במשך כ- 5 חודשים וקודם לכן, פעלה במקום, חברה קבלנית יעודית אחרת. אלא שבזמן אירוע נפילת העץ, הנתבעת היא שביצעה עבודות תחזוקה וגינון באזור.
2. נשאלת השאלה, האם לנתבעת, כמי שמטפלת באזור, קמה אחריות לנזק שנגרם לרכב הנפגע, בין היתר בשל הטענה כי העץ הינו עץ פרטי, אשר נשתל בגינה פרטית ועל כן האחריות היא על דיירי הבניין ו/או דיירי שכונת כרמים.
3. סיבת נפילת העץ נותרה עלומה, כמו גם הפעולות הקשורות בנטיעת העץ, תחזוקת העץ והקרקע שבנדון בה צמח העץ וממנה הוא נפל. בכתב התביעה מציינת התובעת כי עץ נפל על רכבה מתוך שטח שבאחריות הנתבעת, אך לא הציגה כל ראייה לגבי מצבו של העץ עובר לנפילתו, פעולות תחזוק העץ והקרקע שבנדון.
4. כאמור, נטל הוכחת עוולת הרשלנות, מוטל על התובע לאותה עוולה, והנטל לא עובר אל הנתבע להוכיח שהוא לא רשלן, אלא כאשר מתקיים דבר על פי סעיפים 38, 49 ו- 41 לפקודת הנזיקין ("דבר מסוכן", "אש", "הדבר מעיד על עצמו"). בענייננו, לא מתקיים דבר כאמור.
5. בענייננו, אין חולק ולא יכול להיות חולק, בדבר קיומה של חובת זהירות מושגית כלפי התובעת, בין היתר בשל חובתה הכללית הידועה של הרשות המקומית באופן ישיר, ובדרך עקיפה (באמצעות שכירות שירותיהם של קבלני משנה) להסיר מפגעים בתחומה המוניציפאלי.
6. בע"א 73/86 שטרנברג נ' עיריית בני ברק, פ"ד מג (3) 343 (להלן: "עניין שטנברג") נקבע, כי, על יסוד שני כללים משפטיים נפרדים, ניתן להעביר את נטל הבאת הראיה (להבדיל מנטל ההוכחה, שנותר על שכם התובע) אל הנתבע: האחד, הוכחת הרשלנות באמצעות ראיות נסיבתיות, דהיינו, תובע בתביעה שעילתה עוולת רשלנות נגד רשות מקומית, מצביע על נסיבות שיש בהן כדי להצביע על רשלנות לכאורה מצד הרשות המקומית. אז עובר נטל הבאת הראיה אל כתפי הנתבעת, להוכיח כי לא התרשלה. דהיינו האם נקטה הרשות המקומית בצעדים סבירים למניעת נפילת העץ.
7. השני, עניינו בידיעה הייחודית בדבר גורמי התופעה, השמורה בידי הנתבע: דהיינו העברת הנטל, מקום בו הראיות מצויות בידיעתה ובשליטתה הייחודית של הרשות המקומית הנתבעת בנזיקין, ובענייננו, הנתבעת, מתי טיפלה בעץ ומהן הפעולות שבוצעו על ידה.
8. יישום הלכת שטרנברג בענייננו, מביאני למסקנה, לפיה נטל הבאת הראיה עובר לכתפי הנתבעת להראות כי לא התרשלה בטיפול בעת ובקרקע, כמו גם בפעולות הקשורות באיתור בעיות העלולות להביא לקריסת העץ. בידי הנתבעת יומני עבודה, כדי להציג מתי טופל העץ, מתי נגזמו ענפיו, האם בוצעו פעולות למניעת קריסת העץ.

הנתבעת לא הרימה נטל זה.

1. מדברי הנתבעת ניכר אפוא כי מדובר בקרקע שמטופלת באופן שוטף על ידה, משאין דרכם של עצים ליפול כך סתם, קל וחומר כשהם בריאים, נראה כי נפילת העץ קשורה באופן בו נטעו או תחזקו את העץ. טענות הנתבעת לגבי כוח עליון נטענו בעלמא ובשפה רפה, לא הוצגו נתונים לגבי מזג האוויר, לגבי השאלה האם היו גשמים או רוחות מיוחדים שיכולים היו לגרום לנפילת העץ הספציפי הזה ולא העצים מסביבו, כל שהוצג הוא מסמך בנוגע לכמות הגשמים שירדה באותו היום (נספח ג' לכתב ההגנה).
2. לא מצאתי כי הנתבעת הצליחה להראות כי לא התרשלה וכי ביצעה עבודתה בשטח כראוי, לא הציגה נוהל עבודה מסודר של קיום מעקב ובקרה תקופתיים, תיעוד של מצב העצים, טיפול יזום על ידי איש מקצוע, ייעוץ של אגרונום מוסמך וכיו"ב.

סוף דבר:

1. הנתבעת אחראית בנזיקין כלפי התובעת והתביעה כנגד הנתבעת מתקבלת.
2. אשר על כן, תשלם הנתבעת לתובעת סך של 5,887 ₪.
3. עוד תישא בהוצאות העד בסך של 300 ₪ וכן בשכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪.
4. סה"כ תשלם הנתבעת לידי התובעת סך של 8,187 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה עד למועד תשלומם בפועל.
5. זכות ערעור כדין.
6. המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, ו' אדר א' תשפ"ב, 07 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.