ניתנה ביום 03 יוני 2020

הרשמת אפרת קוקה

1. לפני בקשת המבקשת להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב מיום 23.2.2020 (כב' השופט תומר סילורה ונציגי הציבור מר אמיר אופיר ומר דניאל הרפז; סע"ש 14362-06-15, להלן: פסק הדין).

2. לאחר בחינת טיעוני הצדדים בבקשה ועיון בחומר המצוי בתיק בית הדין, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, כמפורט מטה:

3. פסק הדין הומצא למבקשת ביום 24.2.2020, באמצעות 'הודעה באתר', בהתאם לתקנה 497ג(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלה בבית הדין לעבודה על פי תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. בהתאם, חל המועד האחרון להגשת ערעור המבקשת ביום 20.5.2020. זאת, נוכח הוראת תקנה 4 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין במצב חירום מיוחד), התשנ"א- 1991 (להלן: תקנות החירום) לפיה, אין למנות את ימי תוקפה של ההודעה על מצב החירום המיוחד לצורך עשיית דבר שבסדרי דין. תקנה 4 לתקנות החירום הוחלה בבתי הדין לעבודה בתקופה שמיום 16.3.2020 ועד יום 10.5.2020, מתוקף הודעות שר המשפטים אשר פורסמו מעת לעת. יוטעם, כי הודעתו האחרונה של שר המשפטים מיום 7.5.2020, אשר האריכה את תוקף תקנות החירום מיום 11.5.2020 ועד ליום 17.5.2020, לא כללה הארכה של הוראת תקנה 4 לתקנות החירום. בהתאם, יש לשוב ולמנות את הימים להגשת הערעור מיום 11.5.2020 ואילך.

לאור האמור, הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור וכתב הערעור, אשר הוגשו על ידי המבקשת ביום 21.5.2020, הוגשו באיחור של יום אחד.

4. תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה, התשנ"ב-1991 מסמיכה את בית הדין להאריך מועדים שנקבעו בחוק או בתקנות "מטעמים מיוחדים שיירשמו". בעניין זה נקבע בפסיקה כי:

"אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא" (ע"ע (ארצי) נג/59 -9 אליעזר גת – הבנק הבינלאומי הראשון, פד"ע כה 552),

וכן כי: ''יש ומשקלם המצטבר של מספר טעמים, אשר כל אחד מהם כשלעצמו אינו מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, עולה לכדי טעם מיוחד כאשר מצרפים אותם יחד'' (עא''ח (ארצי) 1005/02 קובטי הישאם - מועצת העדה האורתודוכסית בנצרת, 19.6.2002).

עוד נקבע בפסיקה, כי "ככל שאינטרס הסופיות של בעל הדין האחר הוא מובהק יותר, והסתמכותו על חלוף המועד ברורה יותר, כך יהיה מקום לדרוש שלטעם המיוחד ישווה אופי של העדר שליטה או תקלה שאינה רגילה או צפויה" (ע"א (עליון) 6842/00 ידידיה נ' קסט, פ"ד נה (2) 904).

בכל הנוגע לקיומו של הליך תלוי ועומד נקבע, כי: "הליך תלוי ועומד לפני בית הדין מהווה טעם אשר בצירופו לטעמים אחרים יכולים אלה להוות טעם מיוחד להארכת המועד" (פס"ד קובטי הישאם).

5. במקרה שלפני שוכנעתי, כי מתקיימים מספר טעמים אשר משקלם המצטבר מצדיק היעתרות לבקשה. ראשית, מדובר באיחור קל בן יום אחד בהגשת הערעור, אשר המשיב לא הוכיח פגיעה באינטרס סופיות הדיון שלו במהלכו. הדברים אמורים ביתר שאת לנוכח העובדה, שהמבקשת הביאה לידיעת המשיב את כוונתה להגיש ערעור עוד במסגרת המועדים הקבועים בדין להגשתו, באופן אשר שלל את צפייתו לסופיות ההליכים. הודעתה של המבקשת על כוונתה להגיש ערעור ניתנה באופן מפורש במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שהגישה לבית הדין האזורי ביום 23.4.2020. בהתאם להלכה הפסוקה, הודעתו של בעל דין לצד שכנגד על כוונתו להגיש ערעור טרם חלוף המועד להגשתו, או הגשת בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי בתוך המועד, שוללת את צפייתו של הצד שכנגד לסופיות ההליכים ומצביעה על שקידתו בטיפול בענייניו (ראו: בש"א 3094/01 שמואל שמואלי נ' עתים סוכנות החדשות הישראלית, 8.5.2001; בר"ע (ארצי) 334/03 משה אלקיים נ' רשיפן הנדסה אזרחית והובלות 1999 בע"מ, 20.5.2004; בש"א 1483/04 לופו – מיני מרקט עזרא, 10.11.2004).

לטעם זה, מצטרף קיומו של הליך תלוי ועומד 'באותו עניין'. שכן, המשיב הגיש ערעור מטעמו על פסק הדין ביום 19.5.2020 (ע"ע 44935-05-20). עיון בכתבי הערעור של הצדדים מעלה, כי סוגיות הנדרשות להכרעה בערעור המבקשת, עומדות ממילא להכרעת בית דין זה במסגרת ערעור המשיב, ובכללן השגות הצדדים על פסיקת בית הדין האזורי ברכיבי גמול השעות הנוספות וגמול העבודה בחג ובמנוחה השבועית. מבלי לחוות דעה בעניין סיכויי הערעור, מן הנכון הוא, שבית דין זה ידון ויכריע בטענותיהם של שני הצדדים בסוגיות אלה. זאת ועוד, עובדת קיומו של הליך תלוי ועומד מטעם המשיב באותו עניין, מפחיתה את עוצמת הפגיעה באינטרס סופיות הדיון שלו, אשר ידרש ממילא לניהול ההליך. טעמים אלה, די בהם על מנת להצדיק היעתרות לבקשה להארכת מועד.

6. אוסיף למעלה מן הצורך, כי טעותה של באת כח המבקשת בהתייחס לתחולת תקנה 4 לתקנות החירום בתקופה שלאחר יום 10.5.2020, אינה מהווה 'טעם מיוחד' להארכת המועד, שכן מדובר בטעות שהיתה ניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית בהוראות הדין (ראו: בש"א (עליון) 1818/03 חניה שלום נ' הכונס הנכסים הרשמי ואח', פ"ד סד 182; וראו גם: בש"א 6708/00 יוסף אהרן נ' אהרון אמנון ואח', פ"ד נד (4), 702). הוא הדין בכל הנוגע לטענה בעניין אשפוזו של אביה של ב"כ המבקשת החל מחודש פברואר 2020, שחרף ההבנה הרבה, לא פורטה כנדרש באופן שתוכל להוות לכשעצמה טעם מיוחד להארכת המועד.

7. תוצאת הדברים היא, כי הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור מתקבלת, וכתב הערעור אשר הוגש ביום 21.5.2020 מתקבל לרישום.

8. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"א סיוון תש"פ (03 יוני 2020) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.