ניתנה ביום 04 יוני 2020

בשם המבקשת – עו"ד נעמי לאופר-בן ארי ועו"ד מיכל זילוני חדד

בשם המשיב – עו"ד אילן גורביץ ועו"ד גל גורביץ'

החלטה

השופט אילן סופר

1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (השופטת שגית דרוקר ונציגי הציבור שושנה שורק ועמי שראל; סע"ש 8871-09-17) (להלן – פסק הדין), במסגרתו חויבה המבקשת (להלן – המעסיקה), לשלם למשיב (להלן – העובד) סך של 325,917 ש"ח.

הרקע לבקשה

1. על פי הקביעות העובדתיות בפסק הדין במהלך כל תקופת עבודתו העובד קיבל את שכרו בהתאם לחשבוניות שהוציא למעסיקה וזאת החל מנובמבר 2010. אז החל את קשריו עם המעסיקה במתן ייעוץ ומ 2013 הוא מונה למנכ"ל בהיקף משרה גדול יותר אך עם שכר דומה. לאחר שבחן בית הדין את מאפייני ההתקשרות שבין הצדדים החל מחודש מרץ 2013, הגיע למסקנה כי התקיימו יחסי עובד-מעסיק החל ממועד זה, ועד לפיטוריו ביום 23.8.2017. בית הדין קבע כי על יסוד שכרו הקובע של העובד בסך 29,000 ש"ח, הוא זכאי לפיצויי פיטורים בסך 128,083 ש"ח; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין וללא עריכת שימוע בסך 20,000 ש"ח; שכר עבודה עבור חודש אוגוסט 2017 בסך 23,000 ש"ח; פדיון חופשה שנתית בסך 55,000 ש"ח; דמי הבראה בסך 10,584 ש"ח; פיצוי בגין אי הפקדה לקופת גמל בסך 89,250 ש"ח.

מנגד, דחה בית הדין את תביעת העובד לקבל פיצויים בשל פיטורים שלא כדין בניגוד לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954, מכיוון שלא הוכיח כי פיטוריו היו בעת שהיה בטיפולי פוריות. כמו כן, נדחתה תביעת העובד לתשלום חלף הודעה מוקדמת; לתשלום בונוס יחסי לשנת 2017; ותשלום פיצויי הלנה.

1. על פסק הדין הגישה המעסיקה ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. ביום 6.5.2020 הוריתי על מתן צו ארעי לעיכוב ביצוע פסק הדין.

תמצית טענות הצדדים

1. המעסיקה טוענת כי סיכויי הערעור משמעותיים זאת משום שלטענתה בית הדין שגה בכך שהכיר ביחסי עבודה בין העובד והמעסיקה בדיעבד. המעסיקה טוענת עוד כי בית הדין שגה ביישום מבחן ההשתלבות; כי בית הדין התעלם מכך שהעובד נתן שירותים לגורמים נוספים; וכי המעסיקה הסתמכה על הצעת המחיר שנתן לה בתחילת ההתקשרות עמו ביחס לחישוב גובה שכרו.

המעסיקה מוסיפה וטוענת כי בית הדין שגה ביישום הדין ביחס לנסיבות סיום העסקתו של העובד, אשר לטעמה מצדיקות שלילה מלאה של פיצויי הפיטורים.

נוסף על כך, טוענת המעסיקה כי שגה בית הדין ביישום הגישה החישובית ובאופן החישוב של רכיבי השכר. המעסיקה טענה כי בית הדין כלל בשכר הקובע הוצאות חודשיות ששולמו לעובד לצורך חישוב השכר הקובע שאין לקחתן בחשבון. עוד טענה המעסיקה כי יש לקזז את התמורה העודפת שמעבר לשכר הקובע, להפחית את ימי החופשה שאותם ניצל העובד לפי הודאתו, וכן לקחת בחשבון כי פסיקת פיצוי בגין אי הפקדה בגמל הינה תשלום בכפל שעה שהעובד הודה כי הפקיד לקרן פנסיה מיוזמתו.

1. בהתייחס למאזן הנוחות טוענת המעסיקה כי הסכום שנפסק לטובת העובד גבוה לאדם פרטי ויש בו כדי להוות שיקול בהערכת מידת הקושי בהשבתו במקרה שתוצאת פסק הדין תשתנה בערעור. כמו כן, טוענת המעסיקה כי מדובר בסכום משמעותי שיהיה לה קשה לגייס בשלב זה ובזמן משבר הקורונה, וכי היא חברה סולבנטית ותוכל לפרוע את הסכום בסיום הליך הערעור. בתשובה לתגובת העובד הוסיפה המעסיקה כי בדיון בבית הדין האזורי העובד ציין כי הוא בקשיים כלכליים בעטיים אין הוא יכול לממן טיפולים רפואיים. כמו כן לתצהיר העובד צורף תלוש שכר שאינו עדכני מינואר 2019.
2. העובד טוען כי סיכויי הערעור נמוכים משום שטענות המעסיקה דלות וסיכוין להתקבל קלוש. עוד טוען העובד כי מדובר בטענות שהעלתה המעסיקה ונדחו בפסק דין מפורט ובהתבסס על פסיקה מתחום זה. כמו כן, טוען העובד כי ערעור המעסיקה נוגע להכרעות עובדתיות. קביעות שבהן ערכאת הערעור נמנעת מלהתערב.

זאת ועוד, העובד חוזר על קביעות בית הדין ביחס להכרה בו כעובד שכיר, גובה השכר הקובע, חישוב פיצויי הפיטורים, יישום הגישה החישובית וטוען כי מדובר בעניינים המצביעים על סיכויים נמוכים לערעור. לבסוף ציין כי גם הוא הגיש ערעור על קביעות פסק הדין ושיש בעניין זה כי להעיד על סיכויי הערעור.

1. באשר למאזן הנוחות טוען העובד כי המעסיקה לא הוכיחה שיהיה לו קושי להשיב את סכום פסק הדין היה ותוצאתו תשתנה בערעור. העובד הצהיר כי שכרו החודשי עומד על סך 25,000 ש"ח וכי לא תהיה לו כל בעיה להשיב למעסיקה את כספיה במקרה שבו תשתנה תוצאת פסק הדין. נוסף על כך, טוען העובד כי המעסיקה לא הוכיחה שייגרם לה נזק בלתי הפיך היה וייושם פסק הדין באופן מידי.

דיון והכרעה

1. נקודת המוצא היא כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין. הצדקה לעיכוב ביצוע מותנית, דרך כלל, בהצטברות שני תנאים: האחד - סיכויי הערעור להתקבל טובים (ע"א 8374/13 איי.פי.סי. טכנולוגיות ייבוא ושיווק בע"מ נ' ג'או ויז'ן אינק (10.3.14)). מטבע הדברים, בשלב זה של הדיון עמדתו של בית הדין בנוגע לסיכויי הערעור משקפת את התרשמותו על פני הדברים, ואין בה כדי לקבוע מסמרות בנוגע לסיכויי הערעור (ע"א 6146/00 עיריית תל אביב יפו נ' בצלאל אהובה (19.11.2000)); השני - הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע (מאזן הנוחות). בין שני התנאים מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", באופן שככל שסיכויי הערעור טובים יותר כך ניתן להקל בדרישה לנטיית מאזן הנוחות לטובת המבקש, ולהיפך (ע"א 136/14 דן אופ בע"מ נ' קורנוקופיה אקוויטיז בע"מ (10.3.14)).
2. לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. עיון בפסק הדין, בטענות המעסיקה בהודעת הערעור ובבקשה מעלה כי ליבת הערעור נוגעת להכרעה בשאלת קיומם של יחסי עובד מעסיק. טענות המעסיקה בעניין זה נוגעות לשאלה משפטית התלויה ועומדת במסגרת מותב מורחב (ע"ע 15868-04-18; ע"ע 12372-04-118; ע"ע 34665-10-17; ו-ע"ע 7338-10-17). השאלות המתעוררות בערעור הינן כאלו שראוי שתתייחס אליהן ערכאת הערעור. משכך, לא ניתן לומר כי סיכויי הערעור משוללי יסוד.
3. באשר למאזן הנוחות – לא ניתן להתעלם מכך שהסכום שנפסק לטובת העובד הוא סכום לא מבוטל לאדם פרטי וכי יש בעניין זה כדי לפגוע ביכולתו להשיב את הסכום היה ותוצאת פסק הדין תשתנה (ראו למשל: בש"א 7637/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני עמ' 8 (13.11.2006)).
4. סוף דבר – הבקשה מתקבלת. ביצוע פסק הדין יעוכב אם המעסיקה תפקיד בקופת בית הדין 200,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית עד ליום 21.6.2020. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ב סיוון תש"פ (04 יוני 2020) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.