1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 30.12.2019 ברח' החלוץ בלוד. התובעת טוענת לנזקים בסך כולל של 18,400 ₪ (מתוכו סך 2,000 ₪ עבור נזקים כלליים).

2. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

3. התובעת מספרת כי התאונה ארעה בקטע הרחוב הקרוב לכיכר חיל התחזוקה. בשל עומס תנועה, היא עמדה בנתיבה ללא נוע, לקראת כניסה למעגל התנועה (רכבה מופנה מזרחה), וקו הפרדה רצוף מפריד בינה לבין הנתיב הנגדי, משם הגיע אוטובוס הנתבעים, המשמש להוראת נהיגה, ואגב התנועה הסיבובית הנדרשת ליציאה ממעגל התנועה, התחכך עם הפינה השמאלית-קדמית בדופן שמאל של רכבה, מהדלת ועד לפינה האחורית. האוטובוס לא עצר, ובסיוע עובר אורח היא דלקה אחריו והדביקה אותו לאחר כמה רחובות, שם התעמתה עם הנתבע 1, מורה הנהיגה, אשר הכחיש כל פגיעה ברכבה.

4. יוער בהקשר לעדותה, שהגם שהיא הצביעה על דופן שמאל של האוטובוס כמקום בו היה המגע, המחישה את התאונה באמצעות רכבי צעצוע באופן עקבי, המתאר חיכוך של הפינה הקדמית של האוטובוס ברכבה. עוד יוער, כי הגם שטענה שהאוטובוס לא הגיע מהכיכר, ניכר היה מהתיאור, כי מדובר בקשיי התנסחות, וכוונתה היתה שהאוטובוס פנה ימינה במעגל התנועה, לאמור, יצא לכיוונה ביציאה הראשונה מבחינתו (ולא הגיע מהעבר השני של מעגל התנועה).

5. הנתבע 1, וכן תלמידו, שהתייצב למתן עדות, מסרו גרסה אחרת. לדבריהם, הארוע היה בהמשך רח' החלוץ, כמה עשרות מטרים לאחר היציאה ממעגל התנועה, לאחר עיקול שמאלה בכביש. שדה הראיה היה פתוח, ומולם היה עומס תנועה, אלא שרכב התובעת סטה מנתיבו לנתיבם, תוך חציית קו ההפרדה הרצוף. הם לא הבחינו במגע בין האוטובוס לרכב, אולם כשעצרה אותם התובעת בהמשך דרכם, והתעמתה איתם, זיהו כי מדובר באותו רכב שסטה ממסלולו, והסיקו כי הוא שפגע באוטובוס, ולא להפך.

6. לדברי הנתבע 1, הנזק באוטובוס הוא בחלקו האחורי של דופן שמאל, והוא הפנה לסימני שפשוף שתועדו בתמונות שצורפו כמוצג נ/1, תמונות שלדבריו הוא צילם מייד בעת שהתנהל השיח בינו לבין התובעת (הגם שהן נראות כמאפיינות תמונות שמאי, והוגשו ביחד עם חוות-דעת שמאי שבדק את האוטובוס (כחצי שנה לאחר התאונה).

7. יוער בהקשר לעדותם, שהיו בין הגרסאות מספר הבדלים, כגון, שהתלמיד טען שהרכב יצא לעקיפה תוך חציית קו לבן, בעוד המורה טען שהרכב רק סטה ממסלולו; ועוד, שהתלמיד, בתאורו הספונטני, טען שלא הרגיש "שפגעתי בה"; ועוד, שהתלמיד סיפר שבעת העימות לא ירד מהאוטובוס, אולם הוא לא נראה בתמונות האוטובוס שהוגשו על ידי הנתבעים, ושכביכול צולמו בעת העימות עם הנהגת.

8. מעבר להבדלי הגרסאות ולפליטות הפה האמורים, התקשיתי גם לקבל את הטענה הבסיסית, לפיה ארוע זניח כגון רכב החוצה קו לבן, בלא הקשר של תאונה (שכן באותו שלב עדיין לא היו מודעים, לדבריהם, לכך שמיוחסת פגיעה של האוטובוס ברכב) ייחרת בזכרונם עד כדי כך, שכאשר תפגוש אותם התובעת לאחר כמה דקות, יוכלו לזהות את הרכב המסוים בתור אותו רכב שראו, כמה עשרות מטרים לפניהם, סוטה כך מנתיבו. יצוין, כי מדובר ברכב נפוץ, מדגם טויוטה ורסו לבנה, והנתבע 1 אף אישר כי לא יכול היה לדעת אם ברכב יושב נהג או יושבת נהגת.

9. לא מצאתי את עדותם של עדי ההגנה מהימנה, אפוא, ואני מעדיף את גרסת התובעת על פני גרסתם.

10. לאור אי הוכחת ראש הנזק של נזקים כלליים – אני דוחה רכיב זה של התביעה.

11. לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 16,400 ₪, וכן את אגרת התביעה (כולל המחצית השניה, ככל שתחויב ותשולם), ושכר-טרחת עו"ד בסך 2,878 ₪. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

ניתן היום, כ"ח חשוון תשפ"ב, 03 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.