ד

1. כללי

פסק דין בעתירה מנהלית בה נתבקש בית המשפט לסעדים כדלקמן:

א. פסק דין המורה למשיב (להלן: "משרד הרווחה") לבטל את מכרז 150/2019 שלב ב' למכרז להפעלת פנימיות עבור ילדים ובני נוער, מכל המגזרים, בפריסה ארצית (להלן: "המכרז"), בנוסחו הנוכחי; וכן –

ב. פסק דין המורה למשרד הרווחה לפרסם במסגרת המכרז החדש שיפורסם (חלף המכרז) את כל מרכיבי תעריפי האחזקה שישולמו לפנימיות על ידי משרד הרווחה והעלות הייחודית שנקבעה לכל מרכיב ומרכיב בתעריף האחזקה;

ג. לחילופין – פסק דין המורה למשרד הרווחה לתקן את המכרז ובכלל זה – לפרסם את כל מרכיבי תעריפי האחזקה שישולמו לפנימיות על ידי משרד הרווחה והעלות הייחודית שנקבעה לכל מרכיב ומרכיב בתעריף האחזקה; לאפשר לפנימיות לבחון עלויות אלה; ולתקן את התעריף הגרעוני שנקבע במכרז לאחר קבלת התייחסותן;

ד. לחילופי חילופין – כל סעד אחר אשר יראה לבית המשפט הנכבד כראוי והולם בנסיבות העניין.

ברקע, מהלך רגולטורי שמבקשת המשיבה להוביל בכל הקשור להפעלת פנימיות לנוער בסיכון לגווניו. על הפרק כ- 220 מתחמי טיפול עבור נוער המתמודד עם קשיים מסוגים שונים. היקף הנוער בפנימיות אלה לסוגיהן, כ- 6500.

אשר לצדדים, נכון אני כבר עתה לתת ביטוי להערכתי, שחפץ כל אחד מביניהם בטובת העניין, ברווחתו של הנוער הנצרך לעזרה, ובעזרה הנדרשת לו. עושים כולם במלאכתם בחרדת קודש, גם אם מדרך העולם, רואים העותרים את הנושא מזוית אחרת מזו בה רואה המשיבה את תמונת המצב ואת חובותיה כלפי נוער זה והנושא בכללותו.

2. הליכים שקדמו לעתירה זו

עתירה זו הינה הרביעית במניין, ודומה, שלהבנת תמונת המצב הכוללת ראוי ליתן ביטוי להליכים הקודמים ולתמצית ההחלטות שניתנו בגדרם.

א. ההליך הראשון בסדרה – עתירה מנהלית שהוגשה לבית משפט זה לפני קרוב ל 5 שנים: עת"מ 22194-10-15 כפר ילדים ונוער אהבה עמותה לקידום ילדים נוער וצעירים בסיכון ואח' נ' מדינת ישראל – העתירה נדונה בפני כב' השופט סובל. עניינה, כמפורט בסעיף 1 בפסק הדין שניתן על ידי כב' השופט סובל ביום 6.4.2016 בטענות דומות לאלה שבפני היום, שלא לומר – כמעט זהות:

בעתירה זו מבקשות העותרות מבית המשפט להורות למשרד הרווחה והשירותים החברתיים (להלן – המשיב) לבטל את מכרז פומבי מס' 106/2015 אותו פרסם, להפעלת פנימיות שיקומיות מלאות ופנימיות יום במבנה ארגוני קבוצתי או משפחתוני עבור ילדים ובני נוער, מכל המגזרים, בפריסה ארצית (להלן – המכרז); לפרסם את המכרז בנוסח חדש הכולל פירוט של כל מרכיבי תעריף האחזקה שישולם לפנימיות השיקומיות המלאות (דהיינו פנימיות הכוללות לינה) ושל העלות שנקבעה לכל מרכיב; להתאים תעריף זה למלוא העלויות הדרושות בפועל להפעלת פנימיות על פי דרישת המכרז; ולהשוות את התעריף המשולם לגוף ציבורי לתעריף המשולם לגוף פרטי, לרבות בנוגע למרכיב הרווח.

העתירה התקבלה, ובסעיף 9 לפסק דינו פסק בית המשפט כדלקמן:

נוכח הפגמים המשמעותיים שהוכחו בקביעת תעריף האחזקה, כמפורט לעיל; מאחר שהמשיב לא הרים את הנטל, שעבר אליו, להוכיח את התאמת עלות השירותים הנדרשים במכרז לעלות השירותים עליהם ביססה ועדת גדעון את המלצותיה; ולנוכח המטריה בה עסקינן, שהיא הגנה על זכויותיהם של ילדים ונערים בעלי צרכים מיוחדים, הזכאים לכך שבחירת המדינה להפריט את שירותי הרווחה המסופקים להם לא תפגע בהיקף השירותים – בהצטרף כל השיקולים הללו יחד, סבורני כי הכף מכריעה לתוצאה של ביטול המכרז ופרסום מכרז חדש המפרט את כל המרכיבים של התעריפים הנכללים בו, תוך הלימה בין העלות בפועל של כל מרכיב אל מול התמורה הכספית אותה מתחייב המשיב לשלם לזוכים במכרז.

ב. בשנית, פנו העותרים לבית המשפט הגבוה לצדק במסגרת בג"ץ 6356/17 פנימית אחוזת שרה – אמונה ו – 44 נוספים נ' משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים. העתירה – נדחתה (פסק דין מיום 18.7.2019). ייתכן שראוי היה להביא כאן את עיקרי פסק הדין, ואולם, באשר עתידה מסקנתי להתיישב עם האופן בו ראה בית המשפט העליון את התמונה, בחרתי, להותיר את דברי בית המשפט העליון לפסקת הסיום של דברי, ועיין להלן.

ג. עתירה שלישית הוגשה לבית משפט זה, ושוב באותו נושא, והפעם כנגד שלב המיון המוקדם (עת"מ 2880-01-19 כפר ילדים ונוער אהבה ואח' נ' משרד הרווחה) העתירה, שהובאה בפני כב' השופט ע' שחם, לבסוף נמחקה בהסכמה (פסק דין מיום 27.1.2019).

ד. המכרז דנן פורסם ביום 1.8.2019 (כשהפרסומים לשלב המיון המוקדם התבצעו עוד ביום 22.10.2018).

ה. העותרים לא אמרו נואש, הגישו עתירה נוספת (עת"מ 34478-12-19) שנמחקה על ידי כב' השופטת ע' אבמן-מולר בהיותה מוקדמת (החלטה מיום 25.5.2020).

3. תמצית טענות העותרים

א. הטענה שמהווה את אבן הפינה של העתירה כולה הינה זו שאותה בחרו העותרים להדגיש בסעיפים 5.4 - 5.5 לנימוקי העתירה, ואביא את הדברים בלשונם:

5.4 התעריף הינו גרעוני במספר רב של מרכיבים, לרבות שכר עבודה בלתי אפשרי; חוסר תקצוב של שעות עבודה בהיקף הנדרש במכרז; שכר דירה נמוך ועוד.

5.5 התעריף מתעלם לחלוטין מהעלויות הגבוהות מאוד הנדרשות ממפעילי הפנימיות הקיימים לצורך שיפוץ מבני הפנימיה (ואף החלפתם) והתאמתם לדרישות החדשות שקבע המשרד במסגרת המכרז".

ב. כתימוכין לטענה הנ"ל אף צירפו העותרים חוות דעת מטעמם: הכלכלן דוד בועז הגיש ביחס לרבים מבין רכיבי המכרז את חוות דעתו המבקשת ללמד על תמחור בחסר. בפרט הודגש תמחור הפנימיות המתנהלות במודל הורי מבוזר, ועוד הודגש תמחור חסר בכל הקשור לשכר עבודת הצוות, ולאי-תמחור שיפורים שנדרשו בתשתיות הפנימיות.

ג. בד בבד נטען שיש בהתנהלות המשיבה משום הפרה של פסקי הדין הקודמים שניתנו בפרשה, בדגש על דבריו של כב' השופט סובל בעתירה הראשונה. מעבר לכך נטען, שגם התחשיב המונח כיום בפני העותרים אינו מפורט דיו ואינו מתיישב עם הוראות בית המשפט.

ד. במהלך הדיונים בפני הוסיפו העותרים והדגישו את חוסר ההלימה, לשיטתם, בין דרישות הדין בהקשרים שונים בכל הקשור למעונות ולפנימיות לנוער מן הסוגים הרלוונטיים, לבין האמור במכרז והאופן בו תומחרו הרכיבים המתאימים. אשוב לכך עוד בהמשך. אף נטען, בין היתר בתשובה לשאלות בית המשפט, שבהינתן תקציב נתון, כי אז הנכון הוא מבחינת המשיבה להתאים כלפי מטה את דרישותיה. במקביל, הובאו בפני בית המשפט דוגמאות לרכיבים מהותיים אחדים המשקפים את התמחור בחסר שמאפיין, לפי הנטען, את המכרז. בתוך כך הופנה בית המשפט לשכר עובדים, לפחות ביחס לחלקם, לדרישת המכרז להתאמת מבנים ותשתיות של כפרי נוער לדרישות המשיבה, דרישה, שלא זכתה לכיסוי תקציבי, לסוגיית הביטוח ותמחורו, ועוד.

ומעבר לאמור אסכם את טענות-הליבה של העותרים במילותיי: נטען, שתמחורם של רכיבים רבים שנדרשים ממפעילי פנימיות אינם מפורטים ואינם מנומקים, בכך יש משום הפרה של חובת ההנמקה המוטלת על רשויות השלטון, וכתוצאה מכך לוקה תמחורם של רכיבים שונים בחסר. 'טענת-העל' הינה, שמכרז שכזה חורג ממתחם הסבירות, וכשנדרשים מפעילי פנימיות למלא את תפקידם תוך תקצוב חסר, על הפרק מהלך בלתי סביר, ובפרט, נוכח הפגיעה הצפויה בנוער הנצרך לשירותי פנימיות אלה. בפרט הודגש שבמקרים מסוימים, משמעות התקצוב החסר בפועל היא קביעת סטנדרט הנמוך מהוראות החוק והתקנות. בנסיבות אלה התבקש בית המשפט להתערב.

4. תמצית טענות המשיבה

א. אשר לפירוט האופן בו חושבו והוצגו העלויות של הרכיבים השונים, נטען, שמאז פסק דינו הראשון של בית משפט זה (כב' השופט סובל), פורט אופן החישוב, הוראות פסק הדין קוימו במלואן, ומלוא שיקול הדעת שקוף לעותרים, וכלשון סעיף 10 לתגובת המשיבה:

יודגש כבר עתה כי בניגוד לנטען על ידי העותרים, המשיב עמד במלוא התחייבויותיו כפי שהובאו בתגובה לעתירות של העותרים בבית המשפט העליון ובפני בית המשפט הנכבד. במסגרת המכרז נכלל פירוט מלא אודות מבנה התעריפים וכן הושם דגש מיוחד על כך שתהיה הלימה מלאה בין דרישות המכרז לבין התמורה הכספית המשולמת למפעילים. אין מקום לטענת העותרים כי המשיב לא פעל על פי פסק הדין, המשיב פרסם במסגרת המכרז את התעריף על כלל רכיביו.

ב. במקביל הדגישה המשיבה שמלוא הסמכויות לקביעת תנאי המכרז נתונות בידה, וכי, למעשה, וגם אם לא נטען הדבר במפורש, מבקשים העותרים ליטול לעצמם מהסמכות הנתונה למשיבה כחוק.

ג. אשר לדרך שעברה המשיבה מתחילת הפרשה, הודגשה מורכבותו הרבה של המכרז, וכי מאז פורסם לראשונה נערכו 3 סבבים של שאלות הבהרה במסגרתם נענו למעלה מ - 800 שאלות הבהרה. נוכח זאת, נטען, שמלוא התמונה אשר לשיקולי המשיבה ואופן התמחור מצוי כבר בידי העותרים. (בסעיף 69 לעתירה ניתן אישור לדברים, הגם, שכמובן, מבחינת תוכן הדברים, לשיטת העותרים לא היה בתשובות ובפירוט כדי לספק);

ד. עוד הדגישה המשיבה את השלב בו מצוי המהלך המכרזי – לאחר מיון מוקדם שהתבצע כדין, אך קודם שיצא המכרז לדרך. הודגש, שיש במהלכי העותרים, הנמשכים, זו כבר השנה החמישית, כדי לעכב רפורמה נחוצה בכל הקשור לטיפול בנוער בסיכון, הנצרך לשירותים אלה. אשר לחיוניות הרפורמה, אף הופנה בית המשפט לדו"ח מבקר המדינה משנת 2016 שיוחד לסוגיה זו.

5. דיון והכרעה

א. שלושה דיונים נערכו בפני בשל חשיבות הנושא. ואולם, קודם שאפנה לסוגיות לגופן, יתכן שנכון לתת ביטוי לדברים שאף עלו במהלך דיונים אלה, לפיהם, יתכן שהשימוש שנעשה בעקרונות ובעולם המושגים מתחום דיני המכרזים, בהקשרם של ילדים בסיכון ושל כפרי נוער שלא נועדו להשיא רווחים לבעליהם, אינו אופטימלי. אין לנו בפרשה עניין עם מציעים שיזכו ומציעים שיפסידו בנסיבות האופייניות למכרז עסקי. אין כלל על הפרק תחרות "בין מציעים" אלא מאמץ מתואם, גם אם, לבטח, לגיטימי לחלוטין, בין מציעים, כלפי תנאי ההסדרה של 'הרגולטור'. ולמעשה, על הפרק החלטת המשיבה, שמחובתה להסדיר את הרגולציה בתחום, לקבוע קריטריונים לאישור כפרי נוער ולתקצובם. הערך המוגן העיקרי של דיני המכרזים הם השוויון בנגישות לעסקאות עם הרשויות לסוגיהן, והשוויון בתחרות ביניהן. דא עקא, בהליך זה טענות לאי-שוויון, מקומן, לכל היותר, בשולי הדיון. על הפרק, אפוא, הליך המתנהל על הפלטפורמה של דיני המכרזים, אך מתחייבת עירנות לכך, שהסוגיה שבפנינו, על טענות הצדדים בעניינה, אינה סוגיה מכרזית מובהקת, אלא מאמצי הרשות להסדיר תחום, וטענות 'ספקי השטח', כלפי הליך זה בכללותו, וכלפי אופן תקצובו, בפרט.

ב. מאמץ ניכר נעשה על ידי בית המשפט לבחינת השאלה האם ועד כמה עמדה המשיבה בדרישות שהופנו כלפיה. לא נמצא טעם להרחיב בדיון ביחס לכל רכיב ולכל טענה ועדיף, תחת זאת, לפנות לתמונה הכללית. בכל הקשור לאופן פירוט דרך החישוב של רכיבים שונים, ללא ספק, עשתה המשיבה כברת דרך של ממש מאז פסק הדין הראשון, ואף בית המשפט העליון כבר התרשם כך, ודבריו בעניין - מפורשים. הגם שמקבל אני שאין התמונה חד משמעית, ובנקודות אחדות משקפת את הדבר גם חוות הדעת שהוגשה על ידי העותרים, שקראתיה בקפידה, ולא ביחס לכל רכיב ורכיב על הפרק מצד המשיבה, פירוט ממצה המשקף גם כיסוי ריאלי של כל העלויות, מצויה המשיבה עתה כבר במקום שונה לחלוטין מזה בו עמדה לפני כארבע שנים.

ג. ברם, מעבר לאופן בו בחרו העותרים לפרט את טענותיהם, עולה בבירור העיקר, והדברים משתקפים גם ממשפט הסיום של המבוא לנימוקי העתירה, באותיות בולטות בעמוד הראשון: "מימוש הרפורמה על פי הוראות המכרז והתעריף הקבוע בו, נועד לכשלון חרוץ, תוך פגיעה קשה במפעילים אשר נדרשים לספק שירותים ללא תקצוב מינמאלי של דרישות אלה".

אלא, שעתה נדרשת השאלה, עד כמה נכון לבית המשפט לעניינים מנהליים לדון בשאלת תקציבן של פעולות הרשות.

ד. ובשלב זה, ראוי לטענת העותרים שתיאמר בקול צלול וברור: ליבת טענת העותרים, והמניע מטעמם להליכים אלה, המתנהלים, זו כבר השנה החמישית, הינה במישור הכספי, ובמלים הכי פשוטות שרק אפשר – שלא תוכלנה העותרות להוסיף ולספק שירותים בסכומים שיקבלו, בוודאי לא שירותים בהיקף וברמה שדורש מהם המכרז. וככל שנתעל טענה זו לעולם המושגים של המשפט המנהלי, טענתם היא, שהמכרז על תנאיו, ועל תחשיביו הכספיים, אינו סביר, והתנהלות בלתי סבירה מצד הרשות מחייבת התערבות.

למותר לציין, שהמשיבה בתשובתה, דוחה מכל וכל טענות אלה, ובדיונים בפני, מצד המשיבה התייצבו בדיונים הראשונים גם חשב המשרד וראשי האגף, החולקים על כך לחלוטין. החשב אף הוסיף וטען, שבמהלך השנים התקציב המיועד לנוער בסיכון מוסיף ועולה, הן בהשוואה למצב הנכחי, והן במהלך השנים בהן מתגבש המהלך אליו חותרת המשיבה, ושכלפיה מופנית עתירה זו.

ה. סדרי העדיפויות בכל הקשור לתקציב המדינה, וכנגזרת של כך, גם סדרי העדיפויות של משרדי הממשלה והרשויות השונות ביחס לתקציביהן, הינם בשיקול דעת הרשות המבצעת, וזאת, על פי חוק. אולי למעט במקרי קיצון, חריגים שבחריגים, קשה להלום התערבות מצד בית המשפט בהחלטות הרשות במישורים אלה. למעשה, מתבקש אני לאחת מהאפשרויות הבאות: האחת - לבלום כליל את הרפורמה במעונות לנוער בסיכון, ולא לאפשר למשיבה לבצע את, שלדעתה, נכון לבצע; השניה לאפשר את ביצועה אך תוך שאביא לתוספת תקציב שיבוא על חשבון פעילויות אחרות של המשיבה; או לאתר דרך כלשהי להוסיף על תקציבה של המשיבה. ברם, ספק רב אם מוסמך אני כלל למי מבין אפשרויות, ואף אם אני מוסמך (למשל, לאפשרות הראשונה ולקבוע שאין הרפורמה סבירה), ספק רב ביותר אם נכון שאפעיל בנסיבות שפורטו את סמכותי זאת. ואשר לסדרי העדיפויות התקציביים – התערבות מצידי, איני ראויה בעליל, בידענו שקביעת סדרי העדיפויות להקצאת כספים הינה נושא המצוי בליבת סמכויותיה של הרשות המבצעת.

ו. כאמור, לא מלוא דרישות בית המשפט מההליכים הקודמים קוימו 'עד הפסיק האחרון'. אינני בדעה שכל טענות העותרים, טענות סרק הן. עם זאת, מצוי המהלך אותו מבקשת להוביל המשיבה במקום אחר לחלוטין, מכפי מקומו בראשית הדרך. זאת, במידה רבה הודות להוראת בית המשפט לספק יתר פירוט לאופן חישוב העלויות הכרוכות בדרישות שהופנו למפעילי העמותות, והודות להידברות שהיתה כרוכה בכך בין הצדדים. מחייב הדבר, עתה, גם את שינויה של נקודת האיזון. על הפרק רפורמה שהצורך בה מוכר מזה שנים לא מעטות, והמשיבה מנסה לקדמה כבר כחמש שנים. בנקודת זמן זו, נוטה הכף לאפשר את הדבר, גם אם כל הקשור לפירוט רכיבי העלות ושאלת התקצוב ההולם של דרישות המשיבה, אינן אופטימלוית.

ז. ובנקודה זו, אוסיף, שסביר בעיני, אפוא, שככל שבמעלה הדרך נלמד, שרבים מדי הם כפרי הנוער שאינם מסוגלים להתמודד תוך עמידה בתנאיו, ונפלטים ילדים לרחוב, כבר תתעשת המשיבה ותתאים את תנאיה ותאפשר פתרון. לשון אחר: נוטה דעתי להערכה, שאם יתברר, שקיימת בעיה יסודית בתימחור דרישותיהם של כפרי הנוער, ורבים מהם לא יכלו להתמודד ולזכות, ולא ניתן יהיה לבצע השמה ראויה של כל הנוער הנצרך לשירותים אלה, השטח כבר יחייב את תיקון תנאי המכרז. וככל שלאחר כל זאת, יתברר שנוער בסיכון אינו מוצא את מקומו בשל הרפורמה שמובילה המשיבה, ואף עלול להיפלט לרחוב, לבטח יצדיק הדבר מידית עתירה נוספת שללא ספק תטופל ללא דיחוי. ומנגד, ככל שכפרי נוער אחדים יתקשו להתמודד עם תנאי המכרז, ואולי אף ייפלטו בשל כך, אך יהיו די אחרים שיעשו כן טוב יותר, ובאופן שילמד על יתר יעילות בהתנהלותם, הרי זו בכלל אחת ממטרות המהלך, כך למדתי מפי המשיבה. מכל מקום, ספק רב אם מצדיק הדבר התערבות מצד בית המשפט.

6. סוף דבר.

ער אני לחלוטין לכך שאין בפני מצד המשיבה תמונת מצב אופטימלית. אף לא אסתיר שלא נחה דעתי, שתקצוב הטיפול בנוער מוחלש זה הולם את הנדרש ואת הראוי. זכאי נוער זה ממדינת ישראל, למירב ולמיטב. ועם זאת, בנסיבות הקיימות ומהטעמים שפורטו בהרחבה, אין על הפרק עתירה שיהא נכון לקבלה. ראייתי את מצב הדברים מתיישבת עם הכרעת בית המשפט העליון, המגולמת בסעיפים 7 ו-8 לפסק דינו בבג"ץ 6357/17 הנ"ל. ראוי, אפוא, לדברי בית המשפט העליון שיהוו את דברי הסיכום גם לפסק דין זה, ואדגיש שההדגשות בציטוט אינן המקור, ומקורן בי:-

"7. פסק דינו החלוט של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים – במסגרתו בוטל, כזכור, מכרז להפעלת הפנימיות השיקומיות, משום שלא עלה בידי משרד הרווחה להרים את הנטל שהועבר אליו, ולהוכיח שהתעריף הקבוע בו אינו גירעוני – עשוי לשמש כנקודת המוצא לדיון בעתירה הנוכחית, אך בוודאי אינו נקודת הסיום. יש לזכור כי בית המשפט אינו מחליף את שיקול הדעת של הרשות המוסמכת בשיקול הדעת שלו – וכי הנכונות להתערב בהכרעותיה "מצטמצמת במיוחד כאשר מדובר בהחלטה מקצועית הנתונה למומחיות מיוחדת" (ראו, למשל, בג"ץ 4675/03 פייזר פרמצבטיקה ישראל בע"מ נ' מנכ"ל משרד הבריאות, [פורסם בנבו] פסקה 39 (12.5.2011)), או בעיצוב מדיניות כלכלית וקביעת סדרי עדיפויות (בג"ץ 434/09 דוידוב נ' שר הבריאות, [פורסם בנבו] פסקה 41 (3.5.2009); בג"ץ 1105/06 קו לעובד נ' שר הרווחה, [פורסם בנבו] פסקה 37 (22.6.2014)). סוגיית התקציב שיש להעביר למפעילי הפנימיות, לאור העלויות הכרוכות בדרישות המהותיות שקובע משרד הרווחה לגבי אופן הפעלתן, נושאת אופי מקצועי-כלכלי בולט – ומכאן שיהיה מקום להתערב בהחלטות הרשויות המוסמכות בעניין רק במקרים חריגים. אכן, בפסק הדין נקבע כי חזקת התקינות נסתרה, וכי לא עלה בידי משרד הרווחה להוכיח שהתעריף שקבע במכרז מושא אותו הליך אינו גירעוני – אלא שהנסיבות בענייננו שונות. המשרד הצביע כבר בתגובתו המקדמית על העדכונים שנעשו בתעריף לאחר מתן פסק הדין, וטען כי התקציב הכולל המועבר לפנימיות מכסה עתה את הוצאותיהן הממשיות. לפיכך, גם אם עלה בידי העותרים לעורר שאלות ותהיות באשר לרכיב זה או אחר, אין בכך כדי להוכיח כי מודל התשלומים הנוכחי פגום מיסודו. מאותו טעם, אין לראות בנכונותו של משרד הרווחה לצעוד לכיוון העותרים – ולתת מענה הודאה באי תקינות המצב הקיים. אדרבה, העדכונים שבוצעו משתלבים בעמדת המדינה, ומפחיתים את הצורך להתערב בהחלטותיה לגבי היקף התקציב המועבר לפנימיות בתקופת הביניים... אינני סבור כי בנקודת הזמן הנוכחית, ולאחר ביצוע העדכונים שעליהם נמסר תוך כדי ההליך, העתירה מגלה עילת התערבות בהחלטות המשיב.

8. הדברים נכונים ביתר שאת על רקע ההתקדמות ביישום מדיניות ההפעלה החדשה – שבמסגרתה ייכנסו, כאמור, לתוקף מודלים תעריפיים חדשים. כמובן, דין פרוטה כדין מאה, ונדרשת רגישות מיוחדת בנוגע לטיפול בילדים ובני נוער שגורלם לא שפר עליהם גם ביחס לתקופת הביניים שנותרה עד להטמעת מודלים אלה. אולם, בתקופה שבה יוצאת לדרכה רפורמה מקיפה במערך הפנימיות, אין למצוא חוסר סבירות בהחלטת משרד הרווחה להתמקד בקידום רפורמה זו, ובבניית מודלים תעריפיים התואמים את מתכונת הפעולה העתידית של המערך, חלף השקעה בניתוח מקיף של תעריפי העבר-הווה. במצב זה, די במתן מענה נקודתי להשגה כזו או אחרת, או בהשוואה כוללת של התקציב אל מול ההוצאות, מבלי שיהיה בכך כדי להצדיק את התערבות בית המשפט במישור המנהלי. במילים אחרות, משרד הרווחה בוחן את הסוגיה בכלים ובמודלים שונים, ולא מצאתי מקום להתערב בגישה זו בשלב הזה. באשר לעתיד – יש לקוות כי המכרז החדש יצא אל הפועל במהירות, וכי מנגנון ההפעלה שיגובש יענה על הצרכים, ויאפשר למפעילי הפנימיות להמשיך במלאכת הקודש שלהם ולספק לילדים ובני נוער בסיכון מרחב בטוח – וסיכוי לעתיד טוב יותר. מכל מקום, אין בדחיית העתירה דנן כדי לחסום בפני העותרים מסלולים משפטיים אחרים – ודלתותיו של בית המשפט לעניינים מינהליים פתוחות בפניהם בכל הקשור למכרזי העתיד, וכך גם, כמובן, של בית משפט זה במקרה ובשלב המתאימים."

ניכר, שהיה בית המשפט העליון מודע לחלוטין לבעייתיות אך במקביל נקט במדיניות הממעטת בהתערבות בהליך ההסדרה שמצוי היה אותה עת (וכך גם כיום) – בעיצומו. ואם באותה עת כבר סבר בית המשפט העליון שראוי שימעט בהתערבות, עתה, לאחר שהתקדמנו עוד, נדרשת מסקנה זו, מקל וחומר.

7. על יסוד כל האמור, העתירה – נדחית.

הגם שמן הדין היה לחייב את העותרים בהוצאות, בתקציבן של עמותות אלה, לא אגע, ותשא המשיבה בהוצאותיה בעצמה.

ניתן היום, י"ג אב תש"פ, 03 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.