החלטה

בפניי בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם בת"פ 51027-05-20.

1. נגד המשיבים, שהנם אב (משיב 3), ושלושת בניו (המשיבים 1, 2 ו-4) הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו. כן מייחס כתב האישום למשיב 1 בלבד, עבירות לפי תקנות התעבורה, של נהיגה ללא לוחית זיהוי ושימוש ברכב שלגביו נמסרה הודעת אי שימוש.

בכתב האישום (מתוקן, מיום 27.5.20) נטען, כי ביום 14.5.20, סמוך לשעה 00:30, נהג המשיב 1 ברכבו, מסוג פולקסוואגן, מ.ר. 4906054, בכביש שפרעם-נצרת, כשהרכב ללא לוחית זיהוי קדמית, ושהוצאה לגביו הודעה של אי שימוש ברכב, על-ידי משטרת ישראל, ביום 3.5.20.

באותו הזמן, שוטרים שהיו בסיור שגרתי, הבחינו ברכבו של משיב 1 כשהוא נוסע והאגזוז מרעיש. השוטרים נסעו אחרי הרכב, ולאחר שהרכב פנה לכיוון שכונת ספאפרה בנצרת, הם הורו לו לעצור בצד. השוטרים ניגשו לרכב וביקשו מן המשיב 1 להזדהות. בתגובה, טען משיב 1 כי אין ברשותו תעודת זהות. בעקבות זאת, התפתח דין ודברים בין המשיב 1 לבין השוטרים.

עוד נטען בכתב האישום כי מיד לאחר מכן החלו להתקהל במקום אזרחים מהשכונה, ביניהם המשיבים 2 - 4, אז החל להתפתח עימות בין המשיבים ובין השוטרים. במהלך העימות, המשיב 1 הניף את ידו לעבר רס"מ אוואט, ודחף אותו. המשיב 2, התקרב אל השוטרים, צילם אותם באמצעות הטלפון הנייד, צעק לעברם ואיים עליהם באמרו "מי שמוציא את היד אני שובר לו אותה." כן, דחף המשיב 2 את רס"מ אוואט. בנוסף, משיב 4 משך את רס"מ אוואט, החזיק אותו באזור הצוואר, דחף אותו לאחור, והצמידו לרכב שהיה במקום. בנוסף נטען כי משיב 1 הגיח לעבר רס"ר שיבלי, ובעט בו בגבו, וכתוצאה מכך נפל השוטר על רכב שהיה במקום. המשיב 1 רץ לעבר רס"מ אוואט, דחף אותו והפילו ארצה, ובעודו שרוע על הארץ, הגיע משיב 3 ותקף את רס"מ אוואט במכת אגרוף בחלק האחורי של ראשו.

2. בד בבד עם כתב האישום הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים.

בבקשה נטען כי בידי המבקשת ראיות טובות לכאורה לביצוע העבירות על ידי המשיבים, ובהן הודעות השוטרים וכן סרטונים המתעדים את האירוע.

עוד טענה המבקשת כי כנגד המשיבים קמה עילת מעצר של מסוכנות, מפאת החשש לשלום הציבור, הנלמדת מחומרת העבירות המיוחסות להם, ונסיבות ביצוען. צוין כי למשיבים אין עבר פלילי, למעט המשיב 2, אשר לחובתו הרשעה בעבירות של חבלה במזיד ברכב, הצתה וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, בגינה ריצה עונש מאסר בן 10 חודשים בעבר. כן צוין כי המשיב 4 נמלט מיד לאחר האירוע, נעשו ניסיונות רבים לאתרו עד שהסגיר עצמו שבוע לאחר האירוע.

3. בדיון שהתקיים ביום 27.5.20, עתר ב"כ המשיבים להורות על שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר בכפר טורעאן, בפיקוח משמורנים, בבית בתו של המשיב 3, ואחותם של יתר המשיבים.

ב"כ המשיבים אישר כי מתקיימות ראיות לכאורה, ואולם נטען גם כי מחומר הראיות הלכאורי עולה תמונה של התנהלות בלתי סבירה והפעלת כוח בלתי-סביר מצד השוטרים, המלמדת כי מדובר במקרה קיצוני המצדיק את שחרורם של המשיבים. נטען, כי המשיבים הם אנשים נורמטיביים וללא עבר פלילי, המעשים המיוחסים להם לכאורה אינם בעלי חומרה חריגה, הן מבחינת המעשה והן מבחינת התוצאה – והם נעדרים אלמנטים כתכנון מוקדם, הצטיידות בנשק או אכזריות מיוחדת, ולפיכך אין מתקיימת בעניינם עילת מעצר. כן נטען כי הטענה שאחד המשיבים הכה באגרוף שוטר, אינה מעוגנת כלל בתיעוד הויזואלי. התיעוד המצולם אף תומך בטענות המשיבים בדבר התנהגות מתריסה מצד השוטרים, אשר ליבתה את האירוע, ושימוש מופרז בטייזר ובגז מדמיע. לעומת זאת, המשיב 3 נצפה כמי שמנסה להרגיע את הרוחות. עוד נטען כי דוחות הצפייה אינם מתעדים במלואם את הסרטונים ומשמיטים פרטים בדבר אמירות והתנהלות של השוטרים, וכי עיון בהודעות השוטרים מעורר ספק בדבר גרסתם, והתאמתה לתיעוד הויזואלי.

בנוסף נטען גם כי נפלו ליקויים בהתנהלות המאשימה, שחרף קיומם של חשודים אחרים שנעצרו ואשר יוחסו להם מעשים דומים ואף חמורים מן המעשים המיוחסים למשיבים כאן (כשימוש באבן), הרי שאלה שוחררו ממעצר ללא תנאים. בא כוחם של המשיבים טען כי יש לשחרר המשיבים לביתם בהגבלות בלתי מכבידות. לחילופין הוצעה כאמור חלופת מעצר בכפר טורעאן, בביתה של אחותם הנשואה של המשיבים 1, 2 ו-4 – בתו של המשיב 3.

4. ב"כ המבקשת עמדה בדיון על קיומה של עילת מעצר, והתנגדה לשחרורם של המשיבים לחלופת מעצר. נטען, כי מדובר באירוע חמור, במהלכו שוטרים בפעילות שגרתית, אשר דרשו מנהג רכב להזדהות בפניהם, נקלעו לזירה אלימה. האירועים מתועדים בתיעוד ויזואלי ממצלמות הגוף של השוטרים, וניתן להתרשם מעוצמת האלימות שהופנתה כלפי השוטרים על-ידי ארבעת המשיבים. עוד נטען כי שעה ששוטרים בודדים מותקפים על-ידי ההמון, יש לבחון בזהירות רבה את הטענות ביחס לאלימות מצד שוטרים, נוכח הציפייה הסבירה כי יגנו על עצמם מפני התקפה. ב"כ המשיבה ציינה כי אמנם, במסגרת האירוע הושלכו גם אבנים, אך לא ניתן להתרשם מחומר הראיות מי השליך אותן. צוין, כי למשיבים יוחס אך ורק מה שנצפה בתיעוד הויזואלי, משיקולים ראייתיים. בנסיבות, נטען, אין לראות בהתנהלות המשיבים באירוע כמשקפת הלך רוח נורמטיבי, ולא ניתן לתת האמון הנדרש בהם בשעת שחרור לחלופה.

ראיות לכאורה

5. עיינתי בחומר הראיות בשים לב לטענות ב"כ המשיבים. אין כאמור מחלוקת על כך שכתב האישום מבוסס על חומר ראייתי, ואכן, גרסאות השוטרים שנכחו בשלבי האירוע השונים מבססות כדבעי את כל המיוחס למשיבים. לעומת זאת, בגרסאותיהם של המשיבים ניכרת הרחקה עצמית, כשבתחילת החקירה מסרו גרסאות שנסתרו מאוחר יותר בסרטונים. מעבר לכך, כאמור, קיימים בחומר הראיות סרטונים מהאירוע עצמו, אשר שניים מהם, זה אשר הופק ממצלמת הגוף שנשא השוטר אואט, וסרטון נוסף, שהופץ ברשתות החברתיות, הוקרנו בעת הדיון בבית המשפט. עיון בחומר החקירה והצפייה בסרטונים מביאני למסקנה ברורה כי אין דופי בהתנהגות השוטרים, ואין כל חולשה ראייתית רלוונטית, שעניינה בתמונה עובדתית שונה מזו אשר מפורטת נאמנה בכתב האישום. מצאתי כי כתב האישום אכן נוסח בזהירות, כפי שטענה ב"כ המבקשת, וכי טענה של מי מהשוטרים, אשר אינה מגובה בצילום מוסרט, לא נכללה בכתב האישום.

6. צפייה בסרטונים חושפת כי משיב מס' 1, שנהג בשעות הלילה ברכב אשר לא היה מורשה לשימוש, ואין מחלוקת כי היה לכאורה ללא לוחית רישוי קדמית, התבקש ע"י השוטר אוואט להציג תעודת זיהוי. בשלב זה יש לציין את המובן מאליו, כי מדובר בפעילות משטרתית לגיטימית של סיור שגרתי, ופנייה לאזרח החשוד בעבירה (במקרה זה חשד לעבירת תעבורה, ויתכן שגם בעבירה פלילית הקשורה לרכב ולסימני זיהוי). המשיב 2, תחת שיציית לחוק המחייב נשיאת תעודת זהות והצגתה לדרישת שוטר (ראו כדוגמא את הוראות סעיף 2 לחוק החזקת תעודת זהות והצגתה תשמ"ג – 1982, וכן סעיף 4 לחוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור, תשס"ה -2002 ), השיב לשוטר בטון רם ומתריס, שאין לו תעודת זהות. תוך זמן קצר מאד, לאחר שהשוטר הורה למשיב 1 לצאת מהרכב, והוא היה מחוץ לרכב, התגודד במקום קהל, כשהמשיב מס' 4, בגופיה על גופו, הגיע למקום והיה דומיננטי בהתנגדות לשוטרים, בליבוי האווירה, באלימות פיזית ואיומים כמיוחס לו בכתב האישום.

7. למקום הגיע כהרף עין קהל נוסף, וגם המשיב 3, אביהם של הצעירים, הגיע תוך זמן קצר מאד, לבוש בפיג'מה ביתית. התנהגותו של המשיב הבוגר מאופיינת אף היא בהתלהמות ובאלימות כמיוחס לו בכתב האישום, ובשיא הדברים תועד משיב 3 מכה באופן נמרץ את השוטר אוואט. הטענה כי המשיב 3 ניסה להרגיע את הרוחות או להפריד נסתרת בסרטונים, ואינה עולה בקנה אחד עם התמונה שבה שני שוטרים מוקפים בקהל עוין, ובו ארבעת המשיבים וקהל נוסף, שבו בין היתר אלמונים שהשליכו אבנים. הסרטון שהופץ ברשתות (כך הוא מכונה על גבי הדיסק), מתעד את האירוע באופן חלקי. בשלב מסוים, המשיב 3 נשמע אמנם בין היתר משמיע אמירה מהסוג המרגיע, ואולם באופן כללי תועדה מצדו התנהגות מתנגדת ומלבה, שבשיאה כאמור, תקף באופן קשה את השוטר.

8. צפייה בסרטונים מביאה למסקנה כי התרחש אירוע שהסלים במהירות, וממנו ניכרת עוינות קשה של המשיבים ושל הקהל לשוטרים, חוסר ציות, היעדר מורא חוק ואף התרסה בוטה, הגובלת בפרובוקציה וביצירה מכוונת של עימות. הביטוי "להפריד" שבו השתמש הסנגור לתאר את התנהגותו של המשיב 3, הנו ביטוי המלמד על תפיסת פעילות החוק כבלתי לגיטימית, משל היה מדובר במריבה בין אזרחים, אשר אזרח נוסף נקרא "להפריד" ביניהם. היוזמה "להפריד" אינה סבירה כשמדובר במי שמפעיל כוח במטרה לסייע לאדם אחר להתנגד למשטרה בפעילות על פי דין. המשיב 3 לא "הפריד" ולא "הרגיע" אלא תקף שוטר והפריע לעבודה לגיטימית של המשטרה. כמוהו עשו לכאורה אף בניו, יתר המשיבים.

9. לא מצאתי ממש בטענה כי התנהגות המשטרה הייתה בלתי סבירה. אמנם בשלב מהיר של האירוע נעשה שימוש בטייזר (נשמע בסרטון מעין "צקצוק" של המכשיר, ואולם בשלבים הראשונים אין אינדיקציה כי אדם נפגע מהטייזר), ואולם, כאמור, שימוש בטייזר תואם את הסלמת האירוע, ואת הסיכון הרב שנוצר במהירות לשלומם של השוטרים, מפני קהל עוין ומתגודד שהתאסף במקום. השוטרים מצאו עצמם מיד מעטים מול רבים, ומול גל מתגבר של טינה ותוקפנות מסכנת. הסיטואציה המסוכנת נוצרה מעניין פעוט, ובשל התנגדות לעיכוב נהג שעבר עבירת תעבורה. בניגוד לנטען ע"י ב"כ המשיבים, לא מצאתי ראיות לתוקפנות בלתי מידתית של אנשי המשטרה, וההיפך הוא הנכון, התמונה המתקבלת הנה כי ההתנגדות של המשיבים, ואלימותם, היא זו שאינה עומדת בכל פרופורציה, לדרישה סבירה וחוקית של אנשי המשטרה מהמשיב 1 להזדהות ולהציג תעודת זהות. ביטויים מילוליים שהשמיע השוטר אוואט, ואליהם התייחס הסנגור בטיעוניו, דוגמת הביטוי "בוא תשבור", שהשוטר השמיע בתשובה לאיומיו של המשיב 4 "לשבור ידיים", אינם הצדקה לתקיפת שוטרים ברוטאלית ולהתנגדות רבת משתתפים שסיכנה את השוטרים.

10. ראוי לציין כי המשיב 3, בגרסתו הראשונה מיום האירוע 14/5/20, כלל לא טען שהופעל כוח בלתי סביר על ידי השוטרים, או כי הוא "הפריד" או התנגד לאלימות משטרתית, אלא טען שירד לראות את פשר המהומה, נדחף ואף נעצר על לא עוול בכפו. באותו שלב, שבו טרם הוצגו למשיב 3 הסרטונים, הוא בחר להכחיש כל תקיפה , וגרסה זו, שנסתרת בראיות, מחזקת את המצע הראייתי נגד המשיבים. רק בחקירתו המאוחרת, מיום 19/5/20, השמיע המשיב 3 לראשונה את הטענה כי השוטרים נהגו בתוקפנות, וגם אז הכחיש את הטענה כי תקף שוטר, וזאת גם אחרי שהסרטון הוצג בפניו, ולמרות שהוא נצפה במפורש מפעיל אלימות ברורה. בחקירתו מיום 19/5/20, המשיב 3 נשאל לגבי זהותו של מי שהיום אין מחלוקת כי הוא בנו, המשיב מס' 4. המשיב 3 מסר בכזב כי אינו יודע מי אותו אדם. גישה זו מחלישה את טענת ההגנה כי המשיבים פעלו בתגובה לאלימות משטרתית, שכן אילו כך סברו, היה מצופה שיטענו טענה זו מיד בתחילת החקירה, ולא יתחמקו. לא כך נראית חקירה של משיבים הטוענים כי יש להטיב עמם מחמת שיקולי צדק.

11. אין כאמור מחלוקת לגבי קיומן של ראיות לכאורה, ולגבי זיהויים של כל המשיבים באירוע, ולכן לא אתייחס לראיות בעניין זה. יחד עם זאת אחזור ואציין כי בלט היעדרו של שיתוף הפעולה של המשיבים, אשר בחרו שלא למסור מי הם אותם אנשים שתועדו בסרטונים, למרות שאחד מהם היה אחיהם. המשיב מס' 4, שהיה דומיננטי באירוע, הגיע ראשון והתערב בפעולת המשטרה כלפי אחיו המשיב 1, תקף לכאורה את השוטר אוואט , ואיים – לא אותר, ושוכנעתי לכאורה כי התחמק בתקופה בה היה מבוקש ושבה הופץ ברשתות החברתיות הסרטון שתיעד את האירוע. ראיות אלה מחזקות את מידת ההוכחה לכאורה, ואף משפיעות על עילת המעצר.

12. לא ראיתי שיש משקל בשלב זה לטענות אכיפה הבררנית. בחקירה נחשדו ואף נעצרו ונחקרו מעורבים נוספים, ואולם ההחלטה שלא להעמידם לדין בשלב זה תוך בקשת מעצר עד תום ההליכים, נומקה בנימוק ראייתי סביר.

13. לסיכום – מצאתי כי תיק החקירה מקים בסיס ראייתי מספק של ראיות לכאורה לנוסחו של כתב האישום, ולעבירות המיוחסות לכל ארבעת המשיבים, ללא חולשה משמעותית, וללא "אשם תורם" או אי סבירות בהתנהגות אנשי המשטרה.

עילת מעצר

14. מדובר בעבירה אשר אינה מקימה חזקת מסוכנות, ואולם מסוכנות עושיה נלמדת מהתנהגותם. לא מדובר בהתנהגות מאורגנת או כזו המאופיינת בתחכום יוזמה או תכנון. ניכר כי המשיבים ביצעו לכאורה את העבירות באופן ספונטני, כתגובה להתרחשויות שהחלו, כאמור, בעיכובו של המשיב 1 על ידי השוטרים, כשיתר המשיבים הגיעו למקום במהירות מביתם הסמוך, זה בגופייה וזה בפיג'מה.

ואולם היעדר התכנון והיעדרה של מזימה עבריינית מתוחכמת אינן שוללות קיומה של מסוכנות מצד המשיבים.

ההתנהגות עלולה להעיד על קיומן של אימפולסיביות ושל נטייה לאלימות מתפרצת מצד המשיבים במצבים בהם הם חשים תחושות איום סובייקטיביות, גם כשבפועל אין לאלימות מצדם כל הצדקה לצרכי הגנה עצמית, וללא כל כורח .

16. בנוסף, נגזרת מסקנה ברורה לגבי זלזול בחוק מצד המשיבים, וזלזול כלפי המשטרה. קיים חשש כי המשיבים עלולים לנהוג באופן דומה במצבים עתידיים בהם ייאכף החוק כלפיהם או כלפי סביבתם על ידי גורמי אכיפה לגיטימיים, באופן שלא ייראה בעיניהם מוצדק.

המסוכנות נחלשת במידת מה לאור נתוניהם החיוביים של המשיבים, אשר למעט המשיב 2 הנם נעדרי כל עבר פלילי. המשיב 3, יליד 1963, עומד לדין לראשונה בחייו, ובכך יש עובדה ממתנת מסוכנות.

סבורני אם כן כי קיימת עילת מעצר שהנה מסוכנות, ואולם אין מדובר במסוכנות אלימה כלפי כולי עלמא, אלא בכזו העלולה לסכן את הציבור ובייחוד אנשי משטרה בסיטואציות דומות של התנגשות.

חלופת מעצר

17. לנוכח קביעתי כי מדובר במסוכנות מוגדרת ומוגבלת, סבורני כי ראוי לאתר חלופת מעצר הולמת, שתענה על מטרות המעצר, ושיהא בה למנוע התנגשות בלתי מבוקרת של מי מהמשיבים עם אנשי חוק ומשטרה.

הזמנת תסקיר מעצר לשם אמידת מסוכנות ובחינת אישיותם של המשיבים, והחלופות שיציעו, כרוכה בהכרח בהארכת מעצר נוספת של כחודש. בתקופה זו, בה טרם תם מצב החירום הרפואי, נמנעים קציני המבחן מפגישה עם עצורים בבתי מעצר, ותסקירים נערכים על סמך שגרה טלפונית. נוהל זה מפחית במידת מה את יתרונותיהם של תסקירי מבחן, בהתרשמות מנאשמים, לעומת יכולתו של בית המשפט.

18. אני סבורה כי שלום הציבור וההכרח למניעת אלימות דומה בעתיד, מחייבים את עקירתם של המשיבים ממקום ביצוע העבירה, מביתם ומנצרת. הרחקה זו נדרשת להבטיח את שמירת הסדר ואת המשך עבודתה התקינה של המשטרה בזירה המקורית בה בוצעו העבירות ובה התלקח האירוע החמור בגין העבירות שהמשיבים ביצעו לכאורה.

19. בנוסף, עיון בחומר הראיות הביאני למסקנה כי יש בעת זו להפריד בין ארבעת המשיבים לבל ישהו ארבעתם יחד בחלופת מעצר משותפת. אין צורך לומר כי מקרה כמו המקרה דנן עלול להתרחש בכל מקום בו נדרש להבטיח את שלומם של אנשי חוק, ולכן הרחקה מנצרת אין בה די. האירוע הסלים, בין היתר, עקב חבירתם של ארבעת בני המשפחה זה לזה במטרה מיותרת ובלתי מוצדקת לסייע לבן, המשיב 1. מכאן עולה הצורך להפריד, ולו חלקית, את קבוצת הארבעה.

20. הוצעה חלופה יחידה מחוץ לנצרת, לפיה המשיבים, כל הארבעה, ישהו יחדיו בביתה של גב' נסאר, האחות והבת, בטורעאן. התרשמתי לחיוב מהמשמורנית הראשית, בעלת הבית, וממשמורן נוסף, קרוב משפחה מנצרת, שהציע עצמו להשגחה, ואולם, כאמור, מצאתי בסופו של דבר כי השמת כל הארבעה יחדיו עלול השלא לענות על מטרות המעצר.

במקרים בהם תידרש אכיפה משטרתית בטורעאן, לגבי פיקוח על מעצר בית, או בעניין אחר, עלולה חבירתם של ארבעת המשיבים זה לזה להתלקח לאלימות דומה, וזאת יש למנוע.

מעבר לכך, נראה כי המשמורנים עלולים להתקשות להעניק השגחה ואירוח לזמן ממושך לארבעה משיבים במעצר בית, על כל הקושי שבדבר. לשם איזון, כשמחד הצורך לפצל את קבוצת הארבעה, ומנגד ההכרה בקושי של המשיבים להציג ארבע חלופות, מצאתי כי י שלצל את הקבוצה המשפחתית לשני זוגות שישהו בחלופות נפרדות.

21. לסיכום - מצאתי כי ניתן לשחרר שניים מהמשיבים לבית בטורעאן, בהשגחת המשמורנים, ובערבויות כספיות הולמות ומשמעותיות.

היה ותוצע חלופה נאותה נוספת, שלא ליד זו הנוכחית, ומחוץ לנצרת – ניתן יהיה לשחרר אליה את שני המשיבים האחרים. לאחר שישוחררו המשיבים יוזמן תסקיר מעצר לבחון את המשך תנאי השחרור.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ט' סיוון תש"פ, 01/06/2020 במעמד הנוכחים.

ניתנה היום, ט' סיוון תש"פ, 01 יוני 2020, בהעדר הצדדים.