1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בפ"ת מיום 12.3.20 (כבוד הש' מירב כפיר), בת"א 2126-02-18, אשר דחה בקשה להזמנת חלק מהעדים שהתבקשו להעיד מטעם המבקש, וכן קצב את זמן החקירה ביחס לכל עד שהזמנתו אושרה.
2. מדובר בתביעת לשון הרע שהגיש המשיב כנגד המבקש. המשיב הינו איש ציבור פעיל בעיריית ראשל"צ, לשעבר סגן ראש העיר ומתמודד ברשימה עצמאית א-פוליטית - כנגד המבקש. המבקש הינו בעלים של אתר חדשות, שהוא גם מנהלו ועורכו הראשי. התביעה הוגשה בגין שישה פרסומים שבוצעו באתר ואף ברשת החברתית פייסבוק ובטוויטר.
3. ביום 25.11.19 הגיש המבקש "בקשה להזמנת עדים", במסגרתה עתר לזמן 17 עדים מטעמו. בתגובתו, התנגד המשיב להזמנת חלק מהעדים. בהחלטתו מיום 26.1.20 קבע ביהמ"ש, כי הבקשה תידון בדיון.
4. בדיון שהתקיים ביום 12.3.20, לאחר שנשמעו טענות הצדדים, בהתחשב בהסכמת המשיב לזימון חלק מהעדים, ובהתחשב במספר העדים שביקש המבקש להזמין למתן עדות, הורה ביהמ"ש על זימונם, בהסכמה, של 9 עדים בלבד.

ביהמ"ש קבע עוד, כי המבקש יפקיד סך 750 ₪ להבטחת הוצאות כל עד וכי בהתחשב בהיקף התיק ובזמנו של ביהמ"ש, תוגבל משך חקירת העדים (ראשית – עד 10 דק' ונגדית – עד 10 דק').

1. לגבי העדים שהזמנתם לא היתה מוסכמת, קבע ביהמ"ש כדלקמן:
2. עורכות הדין הדר מנצורי ואינסה גולדנברג לוי – מדובר ביועצות משפטיות אשר נתנו חוות דעת בענייני ניגוד עניינים, כאשר הפרסומים מייחסים למשיב שוחד בפועל, מה גם שנראה על פי חוות הדעת, כי מדובר בעדויות שמיעה, ונראה כי עדותן אינה רלוונטיות להליך.
3. איציק אמסאלם, ניסים סרוסי, שרגא פיליפפורטוב וג'נט דעבול – המבקש מתייחס לצורך בהעדתם בענייני ניגוד עניינים בלבד, כאשר בפועל מיוחסות טענות של שוחד ועל כן, עדותם אינה רלוונטית להליך.
4. יגאל ומשה גינדי – נטען, כי מעוניינים לברר שוחד וטובות הנאה שניתנו בפועל ועל כן, ביהמ"ש התיר זימונם.
5. כאמור, בית המשפט דחה חלקית את בקשת המבקש להזמנת עדים, והגביל את זמן החקירה של כל עד ומכאן בקשת רשות הערעור שלפני.

תמצית טענות המבקש

1. בית המשפט שגה בהחלטתו לעניין זימון חלק מהעדים - העדים שהזמנתם התבקשה דרושים להוכחת הגנת המבקש; המבקש טען גם באשר לניגוד עניינים של המשיב במסגרת תפקידו (מפנה לפרסום הראשון, השני והשלישי); עבירת השוחד קובעת תוצאות עונשיות להפרת הכלל האוסר על עובד ציבור להימצא במצב של ניגוד עניינים ולכן, הוכחת ניגוד העניינים – תבסס את יחסי השוחד הנטענים בפרסומים; המבקש רשאי להסתמך בהגנתו על כל נוסחו של הפרסום ואין להגביל את הגנתו רק לסוגיות ספציפיות.
2. לעניין הגבלת זמן החקירה טוען המבקש, כי 10 דק' לחקירה הנו זמן בלתי סביר באופן קיצוני; זהו משך זמן שנקבע לעדים שוליים שעדותם קצרה וקצר באופן בלתי מתקבל לחלוטין על הדעת ביחס לעדים מרכזיים; ביהמ"ש לא קיים אבחנה בין העדים והגביל אפריורית את משך זמן חקירת כל העדים; משך זמן החקירה מסרס הלכה למעשה כל אפשרות מעשית לנהל הגנה כדבעי; מדובר בעדים שסירבו ליתן תצהיר וחלקם אף עדים לעומתיים והגבלת משך חקירתם הנה בבחינת עיוות דין.

דיון והכרעה

1. דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בקבלת עמדת הצד שכנגד.
2. החלטות בית המשפט קמא – הן ביחס להזמנת עדים והן ביחס להגבלת משך החקירה - הינן החלטות דיונית, המצויות בשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית. כידוע, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות דיוניות באשר לאופן ניהול ההליך וערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בהחלטות מסוג זה, אלא אם כן ההחלטה ניתנה בניגוד לדין או גורמת לעיוות דין – ר' 2577/17 עזבון המנוחה לטיפה זבידאת נ' זהרה חלאילה, מיום 6.6.17;

לעניין הזמנת עדים נקבע מפורשות, כי ערכאת הערעור אינה מתערבת, גם כאשר מדובר בסירוב להזמין עדים, או להתיר הבאת ראיות נוספות – ר' רע"א 9156/12 פז חברת נפט בע"מ נ' תחנת תדלוק ושירותים צבר בע"מ, מיום 1.1.13 ו- רע"א 4010/13 ניצנים קבוצה ארץ ישראלית א' של הנוער הציוני ואח' נ' קבוצת אפאל בע"מ, מיום 26.6.13.

1. לא מצאתי, כי המקרה שבפני נכנס לגדר החריגים המצדיקים התערבות ערכאת ערעור.

לעניין הזמנת העדים - החלטת בית המשפט קמא מנומקת, מפורטת ויסודית, היא מתייחסת לכל אחד ואחד מהעדים הנדרשים לעדות לבקשת המבקש וחזקה על ביהמ"ש קמא, כי הוא יודע את פרטי התיק על בוריים, לרבות מידת הרלוונטיות של העדים שהתבקשו.

לפיכך, אין מקום להתערב בהחלטתו המנומקת והמפורטת כנדרש של ביהמ"ש קמא, המצויה במתחם הסבירות ובשיקול דעתו הנרחב של בית המשפט, כאמור.

ודוק – בהחלטתו, ציין ביהמ"ש קמא, כי המבקש "אף לא יודע לומר האם הדברים ידועים להם בעדות שמועה או בעדות ראשית, טוב היה עושה הנתבע אילו היה מברר דברים אלה מראש ולא בדרך זימונו של בית המשפט" (ר' עמ' 12, ש' 15-17 לפרוטוקול).

נראה, כי בית המשפט קמא, יצר בהחלטתו את האיזון המתבקש ביחס לעדים שהתבקש להזמינם לעדות, באופן שהתיר גם עדותם של עדים שלא הוסכמו על ידי המשיב ודחה עדותם של עדים שעדותם אינה רלוונטית.

יחד עם זאת, ככל שיתקדם שלב ההוכחות, יוכל המבקש לשוב ולחזור על בקשתו להזמנת עדים, ויהיה על ביהמ"ש קמא לדון בבקשתו נוכח ההתקדמות הראייתית בתיק.

1. כך גם ביחס להגבלת משך החקירה. ביהמ"ש קמא נימק החלטתו בהתחשב בהיקפו של התיק ובזמנו של ביהמ"ש.

ודוק – בהחלטתו, ציין ביהמ"ש קמא, כאמור, כי המבקש אינו יודע לומר האם הדברים ידועים לעדים מעדות שמיעה או בעדות ראשית. בנסיבות אלה, קבע ביהמ"ש, כי "אי הידיעה אך מחזקת את טענות התובע, כי מדובר בעדויות שמיעה ואזי ממילא זימון העדים מתייתר". על כן, לא מצא ביהמ"ש לנכון לשנות את הגבלת זמן החקירה.

חזקה על ביהמ"ש קמא, כי יפעיל שיקול דעתו במהלך החקירות, בהתחשב בהתנהלות החקירות ומידת הרלוונטיות של העדויות להליך, ובהתאם, ינהל את משך זמן החקירות באופן שלא יפגע במי מהצדדים ויאפשר ניהול הליך תקין.

1. כאמור, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטות בית משפט קמא, ועל כן - הבקשה נדחית.

משלא התבקשה עמדת הצד שכנגד, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ב סיוון תש"פ, 04 יוני 2020, בהעדר הצדדים.