1. לפני בקשה לביטול איסור מנהלי על שימוש ברכב, אשר הוגשה על פי סעיף 57ב לפקודת התעבורה.

2. ביום 30.5.20, בעקבות שימוע בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב, החליט קצין המשטרה על השבתה מנהלית של הרכב בו נהג מר אולג סיצ'וב (להלן – הנהג), פרטי, מסוג "יונדאי", מ.ר. 5974039, למשך 30 יום בגין עבירה לכאורה של נהיגה בשכרות, לאחר שבדגימת אויר נשוף נמצא אצלו ריכוז אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף, של 577 מיקרוגרם.

המבקשת היא אשתו של הנהג, הבעלים של הרכב.

3. ב"כ המשיבה טוען תחילה שהמבקשת אינה הבעלים של הרכב, כך שאין לה מעמד לדרוש החזרת הרכב ובעל הרכב הוא הנהג. כן צוין שהבקשה אינה מפורטת ולא צורף תצהיר, ומטעם זה בלבד יש לדחותה. צוין שהיות שהמבקשת אינה הבעלים הרשום של הרכב לא ניתן לחקור אותה לעניין החלופות של הסעיף. בית המשפט הופנה לראיות לכאורה, שכרות שהיא מעל 500 מ"ג.

ב"כ המבקשת טוען, מנגד, שהמבקשת היא אשתו של הנהג, בעל הרכב. אמנם אינה רשומה כבעלים של הרכב, אולם הרכב משמש את בני הזוג ומדובר ברכוש משותף, כך שביכולתה להגיש את הבקשה. צוין שמדובר בזוג עולים חדשים, שנמצאים בארץ זה שנתיים, והמבקשת זקוקה לרכב להסעת בנה לגן ולנסיעה לעבודתה, בנהריה. הסנגור ציין שאכן מדובר בעבירה חמורה, ועל אף שהמבקשת אינה עומדת בתנאי הפסיקה לעניין החזרת הרכב, נוכח מצב החירום ששורר במדינה, עקב נגיף הקורונה, יש להתחשב במבקשת ולהשיב לה את הרכב כך שתוכל להמשיך ולפרנס את משפחתה.

הגורם המוסמך להגשת בקשה לביטול הודעת איסור שימוש

4. ראשית, לעניין הגורם המוסמך להגשת בקשה לביטול הודעת איסור שימוש, הוראת סעיף 57ב לפקודת התעבורה, קובעת שבעל רכב שלגביו ניתנה הודעת איסור שימוש, וכן הנהג שקיבל את ההודעה, הם שרשאים לבקש מבית המשפט המוסמך לבטל את הודעת איסור השימוש.

סעיף 1 לפקודת התעבורה מגדיר מיהו בעל רכב:

""בעל" - אחד מאלה:

(1) הבעל הרשום ברשיון הרכב;

(2) לענין רכב שיש עליו הסכם שכירות או הסכם של מקח-אגב-שכירות או הסכם מכר - האדם המחזיק ברכב מכוח ההסכם;

(3) לענין רכב הרשום על שם חבר בני אדם - מנהל פעיל, שותף או עובד מינהלי בכיר בחבר, האחראים לאותו רכב".

בענייננו, המשיבה טענה שהמבקשת אינה רשומה כבעלת הרכב. הסנגור לא חלק על כך שהמבקשת אינה רשומה ברישיון הרכב כבעלים של הרכב, אולם טען שקיימת חלוקת רכוש בין בני זוג ועל כן יש לה מעמד בבקשה.

לאחר שבחנתי טענות הצדדים אני סבורה שהיות שהמבקשת אינה רשומה ברישיון הרכב כבעלים של הרכב, על פי סעיף 57ב, אינה מוסמכת להגיש את הבקשה.

עוד יצוין שלבקשה לא צורף תצהיר ומטעם זה ניתן היה לדחותה.

חרף זאת, אדון בבקשה גם לגופו של עניין.

ראיות לכאורה

5. תיק המשטרה הוגש לעיוני. עיינתי בחומר החקירה ומצאתי שקיימות ראיות לכאורה לנהיגה בשכרות של הנהג. אפנה לעניין זה לכתב האישום, שם צוינה אינדיקציה לשכרות, פלטי בדיקת ינשוף, דוח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות - ממנו עולה שבשיחה ראשונית מסר הנהג ששתה "2 קורונה" בחוף, בבדיקת הליכה על קו לא הצמיד העקב לאגודל, ובתחקורו מסר ששתה 2 בקבוקי בירה קורונה לפני חצי שעה -, דין וחשבון על בדיקת שכרות באמצעות ינשוף, ממנו עולה שבדגימה נמצא ריכוז אלכוהול בליטר אחד אויר נשוף של 577 מ"ג.

6. על פי ס' 57ב(ב) לפקודת התעבורה, לבית-המשפט סמכות לבטל את הודעת איסור השימוש, אם נוכח שהתקיים אחד מאלה:

"1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו.

2. מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה."

על פי ס' 57ב(ג), רשאי בית המשפט לבטל את הודעת איסור השימוש או לקצרה:

"אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב...".

בענייננו, מי שנהג ברכב הוא הבעלים של הרכב ועל כן שתי החלופות הראשונות אינן מתקיימות.

7. לעניין סעיף 57ב(ג), לא התרשמתי שקיימות נסיבות אחרות המצדיקות ביטול ההודעה. מדובר בעבירה, לכאורה, חמורה, של נהיגה בשכרות, בריכוז אלכוהול של 577 מ"ג.
יצוין שטענת ב"כ המבקשת שעקב מצב החרום ששורר במדינה יש להשיב למבקשת את הרכב, שמשמשה לפרנסתה ולהסעת בנה, דינה להידחות.

מצב חירום אין בו כדי לאפשר לבצע עבירה, לכאורה, ברכב. לעניין הצורך הכלכלי של המבקשת ברכב, הרי שאין חולק שהחלטת הקצין בדבר איסור שימוש ברכב גורמת למבקשת פגיעה מסוימת באורח חייה, אלא שפגיעה זו מידתית, בהתחשב בחומרת העבירה שבוצעה על ידי הנהג, לכאורה, ברכב. הפגיעה האפשרית במבקשת, הובאה בחשבון על ידי המחוקק, ובאה במטרה למנוע עבירות מסוג זה. לעניין זה ראה דבריו של כב' השופט נ' סולברג ברע"פ 1286/11 אמברם נ' מדינת ישראל (16.10.12):

"במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו, בה מקפחים את חייהם אזרחים רבים, ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק. עיון בפסיקה של הערכאות הדיוניות מלמד כי אכן נעשה שימוש בסמכות זו. האמצעי האמור נועד ליתן כלים אפקטיביים במלחמה הקשה בקטל בדרכים. נכון כי השבתת הרכב, מקום בו בוצעה העבירה, שלא על-ידי הבעלים, כי אם על-ידי אחרים, יכולה לעורר קשיים. אולם נדמה כי קשיים אלו קיבלו מענה במהלך הדיונים בוועדת הכלכלה ובנוסח החוק שאושר על-ידי הכנסת. המחוקק ניסה לאזן בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים. "

8. נוכח האמור, מאחר שמדובר בעבירה של נהיגה לכאורה בשכרות, שהיא עבירה חמורה, ונוכח הראיות לכאורה בתיק, כשריכוז האלכוהול שנמדד, לכאורה, הוא 577 מ"ג, אני סבורה שאיסור השימוש ברכב למשך 30 יום הוא מידתי וסביר בנסיבות.

לאור האמור לעיל, הבקשה לביטול הודעת איסור השימוש נדחית.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

המזכירות תחזיר את תיק החקירה למשיבה.

ניתנה היום, י"ב סיוון תש"פ, 04 יוני 2020, בהעדר הצדדים.