ניתנה ביום 30 יולי 2020

השופטת חני אופק גנדלר

1. בפני בקשת עיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי תל-אביב (סגנית הנשיאה אריאלה גילצר-כץ ונציגי הציבור גב' חנה קפלניקוב ומר גיל אלוני; סע"ש 1101-12-16; סע"ש 9911-12-16; סע"ש 9857-12-16; סע"ש 9843-12-16; סע"ש 9835-12-16; סע"ש 9813-12-16; סע"ש 9805-12-16; סע"ש 9787-12-16; סע"ש 9783-12-16) (להלן – פסק הדין) מיום 8.3.20, בגדרו התקבלה חלקית תביעת המשיבים – "המועסקים במשרד האוצר ביחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבנייה, אשר נקלטו משנת 2003 ואילך בחוזה מיוחד להעסקת עובד חיוני בדירוג 587" – כנגד המבקשת (המדינה), בשאלה "האם קמה חובה למדינה לקלוט ולהעסיק את התובעים על פי תנאי השכר שנקבעו לעובד חיוני בהודעת נציב שירות המדינה "העסקת עובדים בחוזה מיוחד - משכורת כוללת" מיום 10.2.97 והאם הם זכאים להפרשי שכר ונלווים עקב כך" (הציטוטים מתוך מבוא פסק הדין).

תמצית פסק הדין

1. בפסק הדין מושא הערעור במסגרתו הוגשה הבקשה שלפני, נדונה תביעתם של המשיבים, אשר נקלטו לשירות המדינה בחוזה מיוחד להעסקת עובד חיוני בשכר כולל על פי סמל שכר 587, משנת 2003 ואילך. בכתבי תביעתם עתרו למתן סעד הצהרתי לפיו יש להחיל עליהם את תנאי ההעסקה לפי הודעת הנציב מ- 2/97, ולסעד כספי לתשלום הפרשי שכר בגין קליטה והעסקה ברמת שכר נמוכה מרמת השכר התחילית בהודעת הנציב מ-2/97 וכן זכויות נלוות הנגזרות מכך.
2. בפסק הדין, בין היתר, נדחתה טענת המדינה שהתביעה התיישנה, שכן "מדובר בעילת תביעה מתחדשת נוכח אי ההעסקה ברמת השכר הנכונה והפגיעה בשכר המתחדשת מידי חודש בחודשו" (סעיף 35 לפסק הדין); כן נדחתה טענתה לשיהוי (סעיפים 36- 39); עוד קבע בית הדין האזורי כי "הגענו לכלל מסקנה כי בניגוד לטענת המדינה מתקיימים כל התנאים לקיום 'השתק פלוגתא'" (סעיף 42), לאור תיק ס"ע (י-ם) 2431/06 רחמים עזרא ואח' נ' מדינת ישראל (7.10.10) (להלן – עניין עזרא), בגדרו נקבע כי על התובעים שם חלה הודעת הנציב מ-2/97, עליו המדינה לא ערערה. זאת על אף, ש"לא נעלמה מעיני בית הדין טענת המדינה כי ההכרעה התקבלה מבלי שהיה לנגד עיני בית הדין המסמך המכונה על ידה 'חוזר מרקוביץ'" (סעיף 49). לאור קביעות אלו קבע בית הדין האזורי כי:

"61. ...משקיים מעשה בית דין הרי שדין התביעה להתקבל לעניין זכאות התובעים המועסקים בחוזה 87 להיקלט ברמת שכר תחילית שאינה פחותה מרמת שכר המקבילה לדרגה 39 מח"ר מכוח הודעת הנציב.

62. משעה שהמדינה לא יישמה את קביעת בית הדין בעניין עזרא או לא הגיעה להסכם דומה עם יתר התובעים בתיק זה, בהינתן השתק פלוגתא, המדינה הפרה גם את עיקרון השוויון, חובת תום הלב, הנאמנות וההגינות השלטונית".

גם לגופו של עניין, קיבל בית הדין האזורי את טענות המשיבים וקבע כי "אנו סבורים כי התובעים היו זכאים להיקלט ברמת שכר תחילית המקבילה לדרגה 39 מח"ר לפחות, לפי הודעת הנציב מ-2/97. זאת שעה שלא השתכנענו כי הגב' מרקוביץ ויתר הגורמים פעלו כדין בכל הנוגע לפתיחת רמות שכר נמוכות מרמת שכר המקבילה לדרגה 39 מח"ר בחוזה 87" (סעיף 64); כן נקבע כי "התנהלות המדינה והשינויים בגרסה שלה מצביעים על אי מהימנות גרסת המדינה בכל הנוגע ל'הנחיות' מכוחן, לטענתה, העסיקה ברמות שכר נמוכות ושונות מהאמור בהודעת הנציב מ-2/97" (סעיף 80), וכי פעולות המדינה בפתיחת רמות משרה תחיליות נמוכות מרמת שכר תחילית המקבילה לדרגה 39 מח"ר בחוזה 87 הן בהעדר סמכות ובניגוד לכללי המנהל התקין (סעיפים 82- 105); העדר פרסום 'חוזר מרקוביץ' ומכתב מרוז הם פגם מנהלי היורד לשורש העניין (סעיפים 106- 115). עם זאת נקבע כי:

"165. עם זאת, הגם שמקובל עלינו כי מדובר במסלול העסקה עם 'רמות שכר' משלו, לא השתכנענו בטענת התובעים כי סעיף 2ב(2)(א) להודעת הנציב מ-2/97 (המצוטט לעיל) מלמד כי ניתן לקלוט עובדים חיוניים בכל אחת מרמות השכר המקבילות לדרגה 39 עד דרגה 43 בדירוג המח"ר. במילים אחרות, לא השתכנענו כי 'מתח רמות השכר' של כל משרה חיונית נע בין רמה ח' ל-יב' וכי כל תובע היה זכאי להתקדם אוטומטית מרמת שכר ח', 'המקבילה' לדרגה 39 בדירוג המח"ר עד לרמת שכר יב', 'המקבילה' לדרגה 43 בדירוג המח"ר, ונפרט".

כמו כן, נדחתה טענת המדינה בדבר פגיעה במבנה הארגוני ההירארכי וחריגת שכר שלא כדין (סעיפים 182- 197).

1. לאור האמור, ניתן הסעד הבא:

"199. כאמור לעיל, הגענו לכלל מסקנה כי:

א. התובעים היו זכאים להיקלט בעת קבלתם לעבודה, לכל הפחות, ברמת שכר תחילית ח' המקבילה לדרגה 39 מח"ר.

ב. התובעים היו זכאים כי מתח רמות השכר של משרתם יהיה מתח רמות שכר המקביל למתח דרגות 39 – 41 מח"ר.

ג. אופן הקידום בתוך מתח רמות השכר, כאמור בסעיף ב' לעיל, יעשה בהתאם להוראות התקשי"ר.

200. [...]

201. הואיל ואין לפנינו את מלוא הנתונים לצורך עריכת התחשיב הגענו לכלל מסקנה כי המדינה תערוך את החישובים וזאת בהתבסס על העקרונות דלעיל וכמפורט להלן.

202. המדינה תערוך מחדש תחשיב של הפרשי השכר בין השכר ששולם לתובעים בפועל בגין 3/2009 - 3/2016 (התקופה שנתבעה) לבין השכר שהיו זכאים לקבל, לו נקלטו ברמת שכר תחילית מינימלית המקבילה לדרגה 39 מח"ר או רמת שכר תחילית המקבילה לדרגה 40 מח"ר או ברמת שכר מקסימלית המקבילה לדרגה 41 מח"ר.

203. השיבוץ בתוך מתח רמות השכר המקביל לדרגות 39 - 41 מח"ר צריך להיות בהתאם למס' שנות הניסיון בהודעת הנציב וכן כאמור אופן הקידום בתוך מתח רמות השכר צריך להיות בהתאם לכללי התקשי"ר.

204. חישוב הפרשי השכר יתבסס על טבלאות השכר המעודכנות של חוזה 587 שפורסמו מעת לעת בחוזרים השונים על ידי המדינה ביחס לרמת השכר המקבילה לדרגה 39 מח"ר ועד דרגה 41 מח"ר. במסגרת התחשיב כאמור יש גם לקחת בחשבון את גמולי ההשתלמות של כל תובע אם וככל שהיה זכאי לגמול השתלמות בתקופה בגינה הוגשה התביעה. אין באמור לעיל כדי לגרוע מדרגה אישית ככל שניתנה לתובע במהלך התקופה הנתבעת.

205. נוסף על הפרשי השכר, התחשיב יתייחס גם לכספים שכל תובע היה אמור לקבל בגין הפרשות לקרן השתלמות, הפרשות לפנסיה (גמל ופיצויים), הפרשים בגין רכיב שעות נוספות, הפרשים בגין רכיב תוספת כוננות ודמי לידה - הפרשים אלו יחושבו לפי הפער בין מה ששולם בפועל בגין רכיבים אלו לבין הכספים שהיו אמורים לקבל אילו היו התובעים נקלטים ברמת שכר המקבילה לדרגות 39 – 41 מח"ר (ולא ברמת השכר שבה נקלטו בפועל), כל זאת ביחס לתקופה בגינה הוגשה התביעה.

כן נפסקו הוצאות משפט:

"215. ...נוכח התנהלותה הדיונית של המדינה בתיק דנן ובכלל זה בהתנהלותה הדיונית שגרמה להתמשכות ההליכים דנן ועינוי דין לתובעים אנו קובעים כי המדינה תישא בשר טרחת ב"כ התובעים בסך של 3,000 ₪ שישולמו לכל תובע ותובעת לחוד וכן 1,000 ₪ הוצאות משפט לכל תובע ותובעת. המדינה תשלם האמור תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין".

בקשת עיכוב ביצוע

1. המדינה הגישה ערעור על פסק הדין. לטענתה, בין היתר, שגויה דחיית טענת ההתיישנות, שכן כבר במועד חתימתם על חוזה ההעסקה יכולים היו המשיבים לדעת מהם תנאי העסקתם. כמו כן, אין באפשרות המדינה לאתר מסמכים במשך תקופה של כ- 20 שנים; שגויה דחיית טענת השיהוי; לא מתקיימים התנאים להיווצרות השתק פלוגתא, שכן לא קיימת זהות עובדתית ומשפטית בין הפלוגתא שעמדה לדיון בעניין עזרא לבין הפלוגתא בהליך זה. כמו כן, פסק הדין בעניין עזרא אינו מחייב את המדינה לגבי עובדים אחרים; בית הדין האזורי לא ערך אבחנה נכונה בין הפררוגטיבה הניהולית הנתונה המדינה לקביעת תקן לבין מתכונת העסקת המשיבים וסוגי התפקידים שהנציבות קבעה שבהם ניתן להעסיק החוזים מיוחדים; שגויות הקביעות שהמדינה פעלה בחוסר סמכות, שהמדינה הציגה ריבוי גרסאות, וכי היעדר פרסום חוזר מרקוביץ הינו פגם היורד לשורש העניין; שגויים הסעדים אותם נתן בית הדין האזורי ושגויה קביעתו כי אין לקבל את טענת המדינה לפיה קבלת התביעה תוביל לפגיעה במבנה הארגוני וחריגת שכר שלא כדין.
2. לטענת המדינה בבקשה שלפני ובתגובתה לתשובת המשיבים, נימוקי הערעור מעלים שורת שאלות נכבדות הראויות לדיון וכי נוכח הקשיים האמורים בפסק הדין סיכויי הערעור גבוהים, ולמצער אינם משוללים כל יסוד, כנדרש בפסיקה.

אשר למאזן הנוחות, נזקה של המדינה יהיה ממשי, שכן המדובר בתיק אחד מתוך שמונה תיקים שונים שנידונו בבית הדין האזורי בתל-אביב העוסקים בתביעות דומות. בכל התיקים, פסק הדין של בית הדין קמא חייב את המדינה לשלם לתובעים תשלומים בגין הפרשי שכר, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, הוצאות ושכ"ט עו"ד. המדובר בסכום שאינו מבוטל לגבי כל אחד מהם וכן יישום וביצוע תשלום עבור למעלה מ-130 עובדים, באופן המהווה הכבדה על המדינה. ביצוע החישוב המורכב עבור עובדים רבים מחייב הקצאת משאבים רבים מצד המדינה. אילו הערעור יתקבל, המשאבים שיוקצעו - יושקעו לשווא. יתרה מכך, גם המשיבים הגישו ערעור על פסק הדין, אשר יש בו כדי להשפיע על בסיס חישוב הפרשי השכר. המדינה מפנה לעס"ק (ארצי) 11802-04-20 מדינת ישראל - יעקב משולם (8.6.20) (להלן – עניין משולם) לפיו "יש לתת את הדעת גם על ההכבדה הצפויה למבקש מיישום פסק הדין, למשל שעה שמדובר בזוכים רבים, שכן המשאבים המושקעים בביצוע פסק דין כזה עשויים להיות רבים ואם יתקבל הערעור יתברר כי ירדו לטמיון". כן טוענת כי בהקשר זה יש לקחת בחשבון את השיהוי הרב בהגשת התביעה בידי המשיבים. לבסוף טוענת, כי הגם שאינו ידוע לה מצבו הפיננסי של כל משיב ומשיב, קיים ספק לגבי היכולת להשיב את הסכומים שייפסקו, ככל שיתקבל ערעור המדינה, ומאידך אין חשש שהמדינה לא תוכל לבצע את פסק הדין לאחר סיום הליך הערעור.

1. המשיבים טוענים כי סיכויי הערעור נמוכים, נוכח הנמקות בית הדין האזורי, המעוגנות היטב בחומר הראיות והדין, לרבות פסק הדין בעניין עזרא; נוכח הקביעה שהמדינה הפרה את עקרון השוויון, חובת ההגינות ותום הלב, והנאמנות השלטונית; ונוכח כך שהערעור מעלה פלוגתאות אשר הוכרעו זה מכבר ומבקש לדון בהן בפעם הרביעית. אשר למאזן הנוחות, המדובר בפסק דין כספי, אשר ככלל לא יעוכב, וטענות המדינה בדבר ספק להשבתם של התשלומים נטענה בעלמא. ההפך הוא הנכון, למדינה לא יהיה כל קושי לקזז משכרם של המשיבים כל סכום כסף שייקבע בתום הליך הערעור. כמו כן, טענתה בדבר הכבדה ו"חישוב מורכב" נטענה בסתמיות ולא הוכחה.
2. הצדדים העלו טענות בדבר מועד הגשת הערעור, אולם מאחר שעניין זה הוכרע בהחלטת רשמת בית הדין בהחלטה מיום 3.6.20, לא מצאתי מקום להידרש לטענות אלו.

דיון והכרעה

1. נקודת המוצא בדיון בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין היא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין, משהכלל הוא כי הזוכה זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי. לפיכך סטייה מנקודת מוצא זו מוצדקת רק אם עומד המבקש בשני תנאים: האחד - סיכויי הערעור להתקבל טובים, והשני - הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע (ע"א 8374/13 איי.פי.סי. טכנולוגיות ייבוא ושיווק בע"מ נ' ג'או ויז'ן אינק (10.3.14)). בין שני התנאים מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", באופן שככל שסיכויי הערעור טובים יותר כך ניתן להקל בדרישה לנטיית מאזן הנוחות לטובת המבקש, ולהיפך (ע"א 136/14 דן אופ בע"מ נ' קורנוקופיה אקוויטיז בע"מ (10.3.14)).
2. כמו כן, וכפי שקבע בית דין זה בעניין משולם, "כשמדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי, ההנחה היא שביצועו לא יוצר מצב בלתי הפיך ושאם יתקבל הערעור ניתן יהיה לגבות את התשלום חזרה, ולכן גוברת הנטייה שלא לעכב את ביצועו. יחד עם זאת, בנסיבות המצדיקות זאת ניתן לעשות כן... יש לתת את הדעת גם על ההכבדה הצפויה למבקש מיישום פסק הדין, למשל שעה שמדובר בזוכים רבים, שכן המשאבים המושקעים בביצוע פסק דין כזה עשויים להיות רבים ואם יתקבל הערעור יתברר כי ירדו לטמיון. נתון נוסף שיש לשקול בהקשר זה הוא מועד הדיון הצפוי בערעור".
3. בשים לב לכללים האמורים ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים וכלל החומר המצוי בתיק, מצאתי כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין ברכיב התחשיב של הפרשי השכר עד להכרעה בערעור. אולם, אין לעכב את ביצוע רכיב תשלום ההוצאות.

אשר לסיכויי הערעור – ראשית, המחלוקת בין הצדדים היא נוגעת לשאלה האם הודעת נציב שירות המדינה "העסקת עובדים בחוזה מיוחד - משכורת כוללת" מיום 10.2.97 חלה על המשיבים והאם הם זכאים להפרשי שכר ונלווים עקב כך. לכך מתעוררות שאלות נלוות, כגון מועד תחילת ההתיישנות, האם מתקיים 'השתק פלוגתא' בעניינם של הצדדים לאור ענין עזרא ועוד. עיון בפסק דינו של בית הדין האזורי ובהודעת הערעור מטעם המדינה מעלה כי טענות המדינה בנוגע לשאלות האמורות ראויות להתברר על ידי ערכאת הערעור, וזאת מבלי שאחווה דעה לגבי סיכוייהן.

לעניין מאזן הנוחות – אני סבורה כי ביחס לתחשיב הפרשי השכר, זה נוטה לטובת המדינה. אמנם למדינה אין מידע אודות מצבם הכלכלי של המשיבים ובמובן זה לא הוכח כי יקשה עליה להיפרע מהם אם יתקבל הערעור. אלא שלצד זאת ניצבים השיקולים של הכבדה בביצוע ומועד דיון קרוב: אשר להכבדה בביצוע, מדובר בתחשיב זכויות עבר עבור כ- 130 זוכים (בכלל שמונת התיקים שנידונו בבית הדין האזורי בתל-אביב העוסקים בתביעות דומות, כאשר בכולם הוגשו ערעורים ובקשות עיכוב ביצוע) ובתשלום שעלול להגיע לכדי עשרות אלפי שקלים. ביצוע התחשיב וביצוע התשלום למספר כזה של זוכים כרוך בהקצאת משאבים לא מבוטלת העשויה לרדת לטמיון אם יתקבל הערעור. כמו כן, הדיון בערעור קבוע ליום 14.12.2020, כך שהיעתרות לבקשה לא תגרור דחייה ממושכת של תשלום כספי הזכייה, אם יידחה הערעור. משכך, לאור שקלול האמור לעיל, הן לעניין סיכויי הערעור והן לעניין מאזן הנוחות, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין ברכיב התחשיב של הפרשי השכר, וזאת עד להכרעה בערעור.

אשר לתשלום ההוצאות - נימוק ההכבדה בביצוע מתייחס, כמובן, רק לרכיב תחשיב הפרשי השכר ואינו רלבנטי לרכיב תשלום ההוצאות שנפסקו, בהם המדובר בסכום פסוק. כמו כן, המדובר ברכיב זה בסכום שאינו גבוה (לכל משיב ומשיב) והחשש שמי מהמשיבים לא יוכל להשיבו ככל שיידרש, אינו גבוה. על כן, ובהתאם להלכה הפסוקה, לפיה משמדובר בחיוב כספי מובהק, בתי המשפט אינם נוטים לעכב ביצוע של תשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין (ע"א 7419/13 חג'ג נ' מגן דוד אדום בישראל (3.11.13)) – אני מורה כי ביחס לרכיב זה, לא יעוכב ביצוע התשלום.

1. סוף דבר – דין הבקשה להתקבל חלקית, כאמור בסעיף 11 לעיל. הוצאות בקשה זו יובאו בחשבון בגמר הליך הערעור.

ניתנה היום, ט' אב תש"פ (30 יולי 2020) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.