בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בנצרת (כב' השופט העמית י. שדמי) בת"ק 24726-05-19 מיום 11.5.20

1. למבקש סדנה לטיפוח מכוניות (כך הוא מכנה את עיסוקו). המשיב פנה אליו על מנת שיטפל במכוניתו (שנת ייצור 2020), ובכלל זה יבצע בה צבע כללי, תמורת סך 9,000 ₪. לטענת המשיב, הטיפול במכוניתו היה כושל, והסב נזק למכלולים שונים במכונית. מכאן באה תביעתו, ובה הוא ביקש לחייב את המבקש לשלם לו פיצויים בסך של 28,000 ₪. המבקש התגונן מפני הטענה והתכחש לטענה כי ביצע עבודה כושלת עבור המשיב.

2. בית המשפט קמא קיבל את עדותו של המשיב כמהימנה. לא כך מצא את עדות המבקש, ולכן לא קיבל איזה חלק מגירסתו, זו שהתכחשה לנזק שאירע במכונית בעקבות הטיפול. הוא קיבל את התביעה כמעט במלואה, וחייב את המבקש לשלם למשיב סך 24,115 ₪. השופט הנכבד קמא בחר שלא לזכות את המשיב בהוצאות משפט, בשל כך שהכביר בהגשת מסמכים לתביעתו, עד כי לא התאימה להליך שבבית משפט לתביעות קטנות.

3. על פסיקה זו מלין המבקש בבקשת רשות לערער שהניח לפניי. הוא מלין על דחיית גירסתו העובדתית, ומונה טעמים שונים מדוע היה על בית המשפט קמא לקבל את גירסתו ולא את זו של המשיב. נוסף על כך מלין המבקש על כך שלאחר פסק הדין ניתנה בידי המשיב רשות להגיש מסמכים, ואחר כך ניתנה לו זכות תגובה, אלא שבטרם חלף המועד למתן תשובתו, כבר ניתן פסק הדין.

המשיב מבקש, בתורו, לדחות את הבקשה, כשהוא נסמך בין היתר על ההלכה לפיה אין מתערבים בנקל בפסיקה של בית משפט לתביעתו קטנות.

4. לאחר שעיינתי בשלל החומר שבתיק בית המשפט קמא ובתיק שלפניי, ושקלתי את טענות הצדדים, מצאתי לקבל את הבקשה, לראות בה כאילו הוגש ערעור על פיה, ואת הערעור לקבל. אלה טעמיי:

5. שמיעת הראיות ("הוכחות") התקיימה בפני בית המשפט קמא ביום 2.2.20. בסופו של הדיון (מוקלט) החליט בית המשפט קמא כך:

הצדדים יעבירו לבית המשפט בתוך 14 יום כל הקלטה שהקליטו של שיחות ביניהם וכל התכתובת ביניהם ואחר כך יינתן פסק דין.

החלטה זו לא היה לה מקום. את הראיות היה על הצדדים להציג במהלכו של הדיון. אילו רצה מי מן הצדדים להגיש ראיות נוספות על אלה שהוגשו בדיון, היה בידי בית המשפט לקבוע דיון המשך, בו יוגשו הראיות הנוספות. דיון המשך נדרש על מנת לאפשר לצד שכנגד לחקור את יריבו אודות ההקלטות או ההתכתבויות שיגיש, ואולי להסביר את שנאמר ושנכתב באותן הקלטות והתכתבויות. הגשה של ראיות לתיק בית המשפט בלא עד שיתמוך בהן ובלא שתינתן אפשרות לחקור את העד שתי וערב, ואולי גם להביא ראיות שכנגד, אינה הדרך לגבות ראיות.

6. בהסתמכו על ההחלטה הנ"ל של בית המשפט קמא הגיש המשיב, ביום 16.2.20, מסמך שהוא בבחינת סיכומים, מסמך ארוך המפרט את הוצאותיו בקשר עם הנזק שגרם לו הטיפול במכונית על ידי המבקש. להוצאות נילוו הסברים למכביר, ואליהן צורפו גם מסמכים ממסמכים שונים עליהם ביקש המשיב להסתמך. המבקש ביקש אורכה למתן תגובה לסיכומיו של המשיב, ובקשתו נענתה ("כמבוקש, לעיוני בעוד 10 ימים"). המשיב הביע התנגדות להחלטה הנ"ל של בית המשפט קמא, זו שהתירה למבקש להגיב. בתגובה קבע כב' השופט קמא: "ליצור משימת פסק דין. בית המשפט יתחשב אך ורק בראיות אותן הרשה להביא בהחלטתו האמורה כאן בסעיף 3".

7. אלא שכשלושה שבועות אחר כך, ביום 30.3.2020, יצאה מלפני כב' השופט קמא החלטה כלהלן:

"על התובע להעביר לבית המשפט בתוך 14 יום, כל ראיה על הוצאה שהוציא לטענתו בשל מעשי ומחדלי הנתבע בפרשה זו, ובלבד שהוגשה כבר לתיק, עם העתק לנתבע. הנתבע רשאי להגיב בתוך 7 ימים לאחר קבלת החומר. לאחר מכן יינתן פסק דין...".

8. ביום 19.4.2020 הגיש המשיב "דו"ח ואומדן הוצאות", המפרט את כלל הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מעבודת המבקש, וצירף מסמכים ממסמכים שונים התומכים בטענותיו. סך כל העלויות אותן הוא ריכז בסיכומיו עמד על 41,430 ₪, "ללא סעיפים שניתנים לשיקול דעת בית המשפט הנכבד". אזכיר כי סכום התביעה עמד על 28,000 ₪, סכום הכולל פיצויים על נזק לא ממוני.

9. ביום 20.4.2020 הורה בית המשפט קמא למבקש להגיב לאותו "דו"ח ואומדן הוצאות" שהגיש המשיב, בתוך 21 יום. אלא שפסק הדין ניתן כבר ביום 11.5.2020. פסק הדין קיבל את התביעה כמעט במלואה, והמבקש חויב לשלם למשיב כ-24,000 ₪ מתוך 28,000 ₪ שנתבעו מלכתחילה.

10. כפי שציינתי מעלה, הדרך בה בחר בית המשפט קמא לגבות ראיות לאחר סיום הדיון, אינה עולה בקנה אחד עם סדרי הדין הנהוגים, גם אם מדובר בבית משפט לתביעות קטנות, בו קיימת גמישות בסדרי הדין. כפי שיכולנו לראות, המשיב הגיש סיכומים מפורטים, בלא שהותר לו לעשות כן, ואחר כך הגיש "דו"ח ואומדן הוצאות" כשהוא תומך אותם במסמכים למיניהם. את כל אלה היה עליו לעשות לפני הדיון שבו נגבו הראיות, ולכל המאוחר במסגרת הדיון, על מנת ליתן בידי המבקש הזדמנות להתמודד עם הטענות ועם המסמכים שהוגשו. המשך ההתדיינות בהתכתבות אינה הדרך הנאותה לקיים בה בירור משפטי, גם אם מדובר בתביעה קטנה. אדגיש, כי אף אם לא היה השופט קמא נדרש באופן מפורש בפסק דינו לסיכומים ולדו"ח שהגיש המשיב, השתלשלות העניינים שבאה לאחר שנסתיימה שמיעת הראיות פוגמת בהליך, עד כי לא ניתן להותיר את פסק הדין על כנו. בפועל נראה, כי השופט קמא נשען על אותו "דו"ח ואומדן הוצאות" שהגיש המשיב לאחר שנסתיימה השמיעה, וזאת אני מסיק מכך, שהסכומים בהם זוכה המשיב בפסק הדין לא פורטו בתביעתו, ולא בחוות הדעת של המומחה מטעמו, כי אם באותו "דו"ח ואומדן הוצאות".

11. קושי אחר בפסק הדין נעוץ באמירתו של השופט קמא:

התביעה על פי היקף המסמכים שהכביר התובע, לא התאימה כלל להליך זה ואמורה הייתה להתברר בהליך "רגיל".

אם סבור היה כב' השופט קמא כי התביעה אינה ראויה להידון כתביעה קטנה, היה עליו להעבירה להליך "רגיל", ודאי לא ליתן בה פסק דין, שהרי הכברת המסמכים נעשתה כבר מלכתחילה. ואם כוונתו להכברת המסמכים במסגרת אותו "דוח ואומדן הוצאות" (ונראה כי לכך הכוונה), גם אז היה על השופט קמא להורות על העברת ההליך מבית המשפט לתביעות קטנות, אם הוא סבר כי הגשת מסמכים לרוב מוציאה את הבירור מהיותו כשיר להידון בבית משפט לתביעות קטנות. הוא לא עשה כן, כי אם ציין את הדברים על מנת להסביר מדוע אין לזכות את המשיב בהוצאות משפט. במאמר מוסגר אציין, כי אינני מביע את דעתי אם ההליך ראוי להידון כתביעה קטנה אם לאו. את זאת יעשה השופט שאליו יועבר התיק לאחר ביטול פסק הדין, כאמור מטה.

12. סיכומם של דברים, אני מקבל את הערעור ומורה על ביטולו של פסק הדין. העניין ישוב לבית המשפט קמא, ויישמע בפני שופט אחר, כפי שיקבע כב' נשיא בתי משפט השלום בצפון. השופט שייקבע ייתן דעתו לטענה לפיה ההליך אינו ראוי להידון כתביעה קטנה.

בנסיבות העניין בחרתי שלא ליתן צו להוצאות בהליך שלפניי.

ניתן היום, ב' חשוון תשפ"א, 20 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.