1. לפניי תביעת הפרשים, בסדר דין מהיר, בגין הפרשי נזקי רכוש נטענים שנגרמו בתאונת דרכים שלא שולמו על ידי הנתבעים.

תאונת הדרכים ארעה ביום 18.07.2019 בין כלי רכב, מ"ר 25-404-31 שבעת התאונה היה בבעלות התובע (להלן: "רכב התובע") לבין כלי רכב, מ"ר 57-020-33 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה ולעניין אחריות הנהג ברכב הנתבעים לקרות התאונה, מה גם שהנתבעת 2 כבר שילמה לתובעת את הנזק בגין נזק שאינו שנוי במחלוקת, אך מיאנה לשלם את מלוא שכר טרחתו של השמאי בסך 4,000 ₪ וקיזזה מחצית ממנו בסך של 2,000 ₪, וכן קיזזה סך של 10,019 ₪ בגין מכירת שרידי הרכב.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות במסגרתה הוצגו ראיות הצדדים ונשמעו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה.

4. בתום ישיבת ההוכחות הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לרבות תמונות מזירת התאונה ומסמכים נוספים שהוגשו יום אחד ערב הדיון וביום הדיון, ולרבות עדותו של התובע וחקירתו בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית בלבד, כדלקמן:

5.1. התובע הגיש תביעתו לפי שיעור הנזק שנגרם לו בגין התאונה ועל בסיס חוות דעתו של שמאי רכב שבדק את הנזקים.

התובע פוצה על ידי הנתבעת 2 בגין הנזק לרכבו בסך של 38,088 ₪, אלא שהנתבעת 2 קיזזה סך של 10,019 ₪ בגין גובה השרידים המוערך בשל אבדן הכללי של הרכב.

אני מקבל את טענת ב"כ התובע כי הנתבעת 2 ביצעה ערבוביה שכן אם התובע היה תובע לפי אבדן ערך הרכב, הרי שאז נכון היה לקזז בגין תמורת השרידים שקיבל. עם זאת, התובע בחר לתבוע לפי שיעור הנזקים שהוערכו בידי השמאי.

מה עוד, שאם התובע היה בוחר לתבוע לפי אבדן ערך הרכב בניכוי שרידים הרי שסביר כי סכום התביעה היה גבוה יותר, בהשוואה לסכום התביעה בתביעה לפי שיעור הנזק.

משכך, אין רלוונטיות לסכום שקיבל התובע בגין מכירת השרידים.

אף אם הייתי מתייחס לגובה השרידים (בסך של 9,000 ₪) הרי שהיה להפחית אותם משוויו של הרכב (בסך של 64,600 ₪) כך שההפרש היה 55,600 ₪ (רק בגין הפסד בגין אבדן כללי של הרכב ללא תוספות בגין שכ"ט שמאי והפסדים נוספים) שהינו סכום גדול יותר מהסכום שהתובע דרש בפועל מהנתבעת 2. כך שטרונייתה של הנתבעת 2 אינה במקומה.

משכך, אני קובע כי על הנתבעת 2 להוסיף ולשלם לתובע סך של 10,019 ₪.

5.2. איני מקבל את עלות שכ"ט שמאי בסך של 4,000 ₪.

אני מסכים עם הנתבעת 2 כי מדובר בסכום מוגזם לשכ"ט שמאי ששולם עבור בדיקת רכב שניזוק בתאונת דרכים. מעיון בחוות הדעת לא עולה ממנה כי נעשו פעולות יוצאות מגדר הרגיל המצדיקות שכ"ט בסדר גודל שכזה. משכך, בדין קיזזה הנתבעת 2 מחצית מסכומו.

5.3. איני מקבל את ראש הנזק בגין נזקי האופניים. מעיון בתמונות שצולמו בזירת התאונה נראים אופניים שהיו בתא המטען של רכב התובעת ורואים את תא המטען ניזוק בצורה קשה. אולם, לא ניתן לראות נזק ברור לאופניים. מה עוד שעובדת הנזק לאופניים רק צוינה בחוות דעתו של שמאי התובע מבלי לציין את מרכיבי הנזק לאופניים. משכך לא אוכל לאשר כי נגרמו נזקים לאופניים.

5.4. אשר לראש הנזק בגין טרדה ובטלה מדובר בראש נזק שנטען בעלמא. לא ברור אלו טרדה ובטלה נגרמו לתובע בגין התאונה. ראש נזק לא הוכח.

6. אשר על כן, הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובע את הסכומים הבאים:

6.1. סך של 10,019 ₪, בתוספת אגרת בית המשפט כפי ששולמה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התאונה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בשיעור 17.55% מהסכום המוצמד שנפסק.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. הואיל והצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה, ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה, וכלל שזו שולמה, היא תושב למשלם.

8. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"ט שבט תשפ"א, 01 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.