1. בפני תביעה כספית בסך 25,596 ₪ אשר הוגשה ע"י התובע, עו"ד במקצועו כנגד הנתבעת לתשלום שכר טרחתו.
2. התובע, עו"ד במקצועו ייצג את הנתבעת בתביעה שהוגשה בבית הדין לעבודה לתשלום פיצויי פיטורין ורכיבי שכר עבודה נוספים, אשר לטענתה הייתה זכאית לקבל ממעבידיה.
3. אין חולק כי הנתבעת עדכנה את התובע כי אינה יכולה לשלם שכ"ט עו"ד בשל מצבה הכלכלי הקשה ועל כן הוסכם בין הצדדים כי תשלום שכר הטרחה יתבצע לאחר קבלת תשלום שיתבצע ממעסיקה מכח פסה"ד.
4. ביום 31.5.16 הוגשה התביעה בבית הדין לעבודה, וביום 8.8.16 ניתן פס"ד בהעדר הגנה.
5. בסמוך לאחר מתן פסה"ד ומאחר ומעסיקיה של הנתבעת לא שילמו את חובם לנתבעת, פתח התובע תיק הוצל"פ לגביית החוב הפסוק. הליכי הגבייה לא הניבו פרי ולא נגבו מהחייב בתיק כל כספים (למעט סכום של כ-600 ₪ אשר הועברו לצד ג' לטענת התובע מכח החלטת רשם ההוצאה לפועל).
6. לאחר מכן, ומשלא נגבו כל כספים אף בתיק ההוצל"פ, הציע התובע לנתבעת להגיש תביעה להכרזת החייבים כפושטי רגל בביהמ"ש ולדבריו – הנתבעת לא מסרה את עמדתה ביחס להליכים אלו ועל אף שנדרשה לסור למשרדו על מנת לחתום על תביעת חוב ומסמכים נוספים, לא התייצבה הנתבעת.
7. התובע טוען כי שכר הטרחה המגיע לו מן הנתבעת מורכב מהסכומים הבאים:
8. שכ"ט עו"ד בגין הטיפול המשפטי בסע"ש 63529-05-16- בסך של 19,293 ₪.
9. שכ"ט עו"ד בגין הטיפול בתיק ההוצל"פ – בסך של 6,688 ₪ (שכ"ט א' ו-ב' כפי שנפסקו בתיק).
10. שכ"ט עו"ד בגין הכנת חומרים לתיק הפש"ר – לא ננקב סכום כלשהו ביחס לרכיב זה בכתב התביעה.
11. תמצית טענות התובע
12. התובע טוען כי הנתבעת ידעה בטרם נפתח תיק ההוצל"פ כי הליכים אלו כרוכים בהוצאות ובתשלום שכ"ט עו"ד. לטענתו היא ביקשה ממנו לפתוח את תיק ההוצאה לפועל על מנת להתחיל לגבות את החוב.
13. במסגרת הליכי הגבייה בהוצל"פ בוצעו מאות הליכים אולם ללא הצלחה. בעקבות זאת יידע התובע לטענתו את הנתבעת כי עליה לשקול הגשת בקשה לביהמ"ש לצורך הכרזה על החייבים כפושטי רגל והנתבעת התחמקה ולא מסרה את עמדתה ביחס להצעתו.
14. משנודע לתובע כי החייבים הגישו בעצמם בקשה להכרזתם כפושטי רגל, הודיע על כך לנתבעת וביקש ממנה להגיע למשרדו לחתום על תביעת החוב אולם על אף הבטחותיה, הנתבעת לא הגיעה.
15. עבור הטיפול המשפטי בעניינה של הנתבעת, אשר לטענתו בוצע במקצועיות רבה, הן בהליך בבית הדין לעבודה, הן בתיק הוצאה לפועל והן בהליכי הפש"ר של החייבים – עותר התובע לקבלת תשלום שכ"ט מהנתבעת.
16. תמצית טענות הנתבעת:
17. הואיל והסכם שכר הטרחה אשר נחתם ביחס לתביעה בבית הדין קובע מפורשות כי שכר הטרחה ישולם "רק לאחר התשלום של פסק הדין" ומשאין מחלוקת כי פסק הדין לא שולם והתובע לא טען לשכר טרחה ראוי הרי שדין תביעתו להדחות.
18. הנתבעת נשאה בכל ההוצאות הכרוכות בטיפול התובע בתיק ההוצל"פ ושילמה לתובע סכום של 1,068 ₪ אך התובע לא הנפיק לה קבלה בגין קבלת הכספים.
19. לא נחתם כל הסכם שכ"ט בין הצדדים בקשר לטיפול בתיק ההוצל"פ. ועל כן וככל שהתובע טוען כי הדברים סוכמו בע"פ הרי שעליו הנטל להוכיח מה היו תנאי ההסכם והאם הדברים הוסברו לנתבעת.
20. התובע כלל לא קיבל הרשאה לייצג את הנתבעת בהליכי פש"ר ביחס לחייבים או מי מהם ואף לא יידע אותה על כך וממילא לא נחתם הסכם שכ"ט ביחס לטיפול בהליכים אלו.

דיון והכרעה

1. זכאות לשכ"ט בגין הטיפול בתיק בבית הדין לעבודה

אין חולק כי ביום 27.5.16 חתמו התובע והנתבעת על הסכם שכר טרחה ביחס לטיפול התובע בתביעה שהוגשה כנגד מעסיקיה (להלן: "ההסכם").

בסעיף 3.1 להסכם נקבע כי "שכר הטרחה המוסכם הינו 30% מסכום הפסוק ע"י ביה"ד בצירוף מע"מ".

בסעיף 3.4 להסכם נקבע כי "שכר הטרחה אינו כולל טיפול בהוצאה לפועל, ואינו כולל ערעורים..אשר בגינם ייקבע הסכם שכ"ט בנפרד".

בסעיף 4 להסכם שכותרתו 'אופן התשלום' נקבע כי:

"הלקוח מתחייב לשלם את שכר הטרחה באופן כדלקמן:

לאחר קבלת תשלום". (ההדגשה שלי- נ.ט.ב)

לטענת הנתבעת, בשל מצבה הכלכלי לא הייתה לה כל יכולת כלכלית לעמוד בתשלומי שכה"ט  ולכן הוסכם בין הצדדים מראש, ששכר הטרחה ישולם רק מכספים שיגבו, שאם לא כן לא הייתה מתקשרת עם התובע בהסכם.

הנתבעת העידה כאמור הן בתצהיר עדות ראשית והן בחקירתה הנגדית שבין הצדדים הוסכם מפורשות ששכר הטרחה ישולם רק לאחר שהיא עצמה תקבל סכומי כסף בעקבות התביעה שתגיש.

וכך העידה הנתבעת בחקירתה הנגדית לעניין זה:

"ש. האם את יכולה לספר בקצרה אודות חתימת ההסכם?

ת. כן. הגעתי וההסכם היה ערוך בשפה העברית ועורך הדין הסביר לי שההסכם מדבר על שלאחר שאקבל את הכסף לידיים שלי אני אהיה חייבת לשלם לו אחוזים פלוס מע"מ, רק לאחר שאקבל את הכסף לידיי, אילו זה היה אחרת, לא הייתי חותמת" (עמ' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 11.7.21).

ואכן, כעולה מן האמור בסעיף 4 להסכם – הצדדים סיכמו כי שכר הטרחה בגין הטיפול בתביעה בבית הדין לעבודה ישולם ע"י הנתבעת "רק לאחר קבלת התשלום".

התובע אינו מכחיש כי כך סוכם ואף במסגרת כתב תביעתו, בסעיף 9 מציין כי "הנתבעת השיבה כי לא יכולה כעת לשלם שכ"ט עו"ד בשל מצבה הכלכלי הקשה..ועל כן נחתם בין הצדדים הסכם...".

גם בסיכומיו מציין התובע כי "בפגישה שהתקיימה במשרד התובע, הנתבעת סיפרה כי מצבה הכלכלי מאוד קשה וביקשה לשלם שכ"ט לאחר מתן פסק הדין והתובע נענה לבקשתה".

מאחר והתובע, שהינו כאמור עו"ד, לקח בחשבון במסגרת שיקוליו, עת החתים את הנתבעת על שכר הטרחה המתייחס לגבייה באחוזים מן הסכום שייפסק, לאחר ביצוע התשלום בפועל, את הסיכון שלא ייגבו כל כספים מאת הנתבעים, ומאחר ובפועל- הנתבעת אכן לא קיבלה כל תשלום ממעסיקיה, והתובע אף לא טוען אחרת, הרי שלא קמה לתובע הזכות לתשלום שכר טרחה בנסיבות אלו ביחס לטיפול בתביעה בבית הדין לעבודה – וזאת בהתאם ללשונו הברורה של הסכם שכר הטרחה ביניהם, במסגרתו לקחו הצדדים בחשבון את מצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת ואת העדר יכולתה לשלם שכ"ט, בטרם תקבל כספים בפועל בעקבות זכייתה בפסה"ד.

1. זכאות לשכ"ט בגין הטיפול בתיק ההוצאה לפועל

באשר לתיק ההוצאה לפועל, אין מחלוקת כי התובע פעל לביצוע פסק הדין במסגרת הליכי הוצאה לפועל.

אין גם חולק כי בין הצדדים לא נחתם הסכם שכ"ט ביחס לטיפול בתיק ההוצאה לפועל.

ויובהר - הסכם שכר הטרחה שנחתם בין הצדדים ביחס לטיפול בתביעה בבית הדין, החריג מפורשות, בסעיף 3.4 שבו, את הטיפול בהליכי הוצל"פ בקובעו כי "שכר הטרחה אינו כולל טיפול בהוצאה לפועל, ואינו כולל ערעורים..אשר בגינם ייקבע הסכם שכ"ט בנפרד".

חרף האמור בסיפא לסעיף זה, לא נחתם הסכם שכ"ט נפרד בכל הקשור לתיק ההוצאה לפועל.

הלכה פסוקה כי הסכם שכר טרחה הינו חוזה מסוג מיוחד ובשורת פסקי דין נקבע שמן הראוי שהסכם כזה ייערך בכתב:

"בשולי הדברים יש להעיר כי מן הראוי שעורכי-דין יקפידו על עריכת הסכמי שכר טרחה מפורטים בכתב, גם כאשר מדובר בלקוח טוב, כדי למנוע התדיינויות ממושכות ומיותרות סביב נושא זה בבית-המשפט במקרה של מחלוקת". ע"א (ת"א) 3379/01, בן בכור נ' עו"ד רון אורי, מיום 5.4.05. 

כן נפסק, שבמקרה של העדר הסכם שכר טרחה בכתב, יפעל הספק לרעת עורך הדין.

כמו כן נפסק כי החובה לדאוג לעריכת חוזה שכר טרחה בכתב מוטלת בראש ובראשונה על כתפי עורך-הדין שהרי השכלתו מקנה לו יתרון ברור על פני לקוחו - הוא יודע את הדין, ובתוך כך את ההלכה המורה כי מן הראוי שעורכי-דין יקפידו על עריכת הסכמי שכר טרחה בכתב הכוללים את מלוא ההסדר, ובין היתר יפרט את שיעורו, מה יהא הדין אם יופסק הייצוג לפני סיום הטיפול בעניין שנמסר לעורך-הדין או אם הוא תשלומו מותנה בתוצאה.

אמנם אין חובה כי הסכם שכר טרחה בין עורך דין ללקוח יהיה בכתב אולם גישת הפסיקה היא כי זוהי הדרך הרצויה על מנת למנוע חילוקי דעות (ראו: רע"א 4723/05 עו"ד לוי נ'  ברוש, [פורסם בנבו] תק-על 2005(3) 3253)

בעלי הדין תמימי דעים, כאמור לעיל, כי לא נערך הסכם שכר טרחה בכתב ביחס להליכי ההוצאה לפועל בהם נקט התובע לגביית החוב בתיק ההוצאה לפועל שנפתח כנגד מעסיקה של הנתבעת. המחלוקת ביניהם נעוצה בשאלה מה סוכם בפועל ביחס לשכר הטרחה בגין הטיפול בתיק ההוצל"פ.

הנתבעת טוענת כי בנסיבות אלו משלא נכרת הסכם– ולא הוכחו כל הסכמות בין הצדדים לעניין תשלום שכ"ט, ומשלא נגבו כל כספים בתיק ההוצל"פ, הרי שהתובע אינו זכאי לתשלום שכ"ט כלשהו בגין הטיפול בתיק ההוצל"פ.

התובע, בסעיף 16 לכתב תביעתו מציין בעצמו מפורשות כי "הנתבעת ביקשה ממני לפתוח תיק הוצל"פ, לשאת בהוצאות ולהתחיל לגבות את החוב. באשר לתשלום שכ"ט עו"ד עבור ייצוגה בהוצל"פ, היא ביקשה לקבלו מגביית החוב מהחייבים (שכ"ט א'-ב') והסכמתי לכך".(ההדגשות שלי-נ.ט.ע).

בפועל, אכן לא נחתם הסכם שכ"ט בין הצדדים, והתובע מציין בכתב תביעתו כי הנתבעת ביקשה לשלם את שכר הטרחה מתוך הסכום שייגבה מן החייבים ומודה כי הסכים לכך, אלא שבפועל – לא נגבה כל סכום מהחייבים, ועל כן, ומשלא נגבו כל כספים בתיק ההוצל"פ, ומשלא הוכח כל סיכום אחר בין הצדדים ביחס לשכר הטרחה, מעבר לזה שנטען ע"י התובע בעצמו (מתוך גביית החוב בתיק), הרי שאף ביחס לטיפול בתיק ההוצל"פ לא זכאי התובע למעשה לשכ"ט.

התובע טוען ללא כל נימוק כי הוא זכאי לקבלת שכ"ט א' ו-ב' וזאת על אף שלא נגבו כל כספים. התובע לא הוכיח כי כך סוכם, והנתבעת מצידה התכחשה לסיכום מעין זה. בחקירתה הנגדית השיבה כי "לא היו תנאים ולא דובר על זה בכלל". (עמ' 8 לפרוטוקול).

בחקירתו הנגדית טען התובע לראשונה כי בין הצדדים סוכם כי התובע יקבל את שכר הטרחה שייפסק ע"י רשם ההוצאה לפועל וכך ציין בעדותו:

"בזמן שהנתבעת ביקשה ממני לייצג אותה בגביית חוב דרך הוצל"פ, סיכמנו שאקבע את שכר הטרחה שייפסק ע"י ראש ההוצאה לפועל, היה סיכום בעל פה וזהו". (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 11.7.21).

בסיכומיו טען התובע כי "הבהרתי לה את כל ההליכים הכרוכים בהוצל"פ, גם הסברתי שאם אנו פותחים תיק בהוצל"פ המערכת מצרפת ריבית והצמדה ואת כל ההוצאות שהיא משלמת. הדגשתי גם שבהוצל"פ מצרפים גם שכ"ט עו"ד א' ו-ב..הנתבעת ביקשה ממני לפתוח תיק הוצל"פ נגד המעסיקים, התחייבה לשלם הוצאות לגבי שכר טרחה היא ביקשה שאני אקח את שכר טרחה א' ו-ב' שיפסוק ראש ההוצאה לפועל והסכמתי...".

טענה זו, לא זו בלבד שלא בא זכרה בכתב התביעה, וזו הועלתה לראשונה בחקירתו הנגדית של התובע, אלא שזו כלל לא הוכחה והנתבעת כאמור, התכחשה לסיכום מעין זה.

זאת ועוד, לקוח רגיל איננו יודע מה הכוונה בשכר טרחה א' או ב' או ב"שכר הטרחה שייפסק ע"י רשם ההוצאה לפועל".

ככל שעוה"ד מתכוון לחייב את לקוחו גם אם לא ייגבו מהחייב כספים כלשהם, יש צורך להדגיש ולהבליט הדברים בצורה ברורה ומובנת לכל אחד ובנוסף גם להסביר הדברים היטב בעל פה.

לא כל לקוח מבין שגם אם לא יראה פרוטה מהחייב, עדיין יכול ויצטרך לשלם לעורך דינו סכומים ניכרים כשכר טרחה, ולצאת במקרה כזה בהפסד כספי. . חובת הנאמנות של עו"ד כלפי לקוחו מחייבת הדגשה והסבר כזה. ולא השתכנעתי שבענייננו התובע הבהיר והדגיש את הנטען על ידו.

עוד בחקירתו הנגדית, ומשנשאל לעניין הסכמתו כפי שצויינה אף בסעיף 16 לכתב תביעתו, העלה התובע טענה חדשה נוספת ולפיה:

"נכון. אני הסכמתי שאקבל את שכ"ט א' ו-ב' מהסכומים שייגבו. יחד ים זאת הנתבעת הפסיקה לממן את תיק ההוצאה לפועל, אנו עשינו במסגרת הוצל"פ עשרות עיקולים ודיווחתי על כך לנתבעת..וכדי לממש את הכסף אנו זקוקים לבלש..נכון שהסכמתי לא' ו-ב', הנתבעת הפסיקה לממן כדי לגבות את החוב".

טענה זו של התובע ולפיה בעקבות התנהלותה של הנתבעת לא המשיך הטיפול בתיק ההוצאה לפועל, מהווה הרחבת חזית, ובכתב התביעה מטעמו לא הוזכרה ולו ברמז הטענה ולפיה התובע פנה לנתבעת בבקשה שתפנה לעצמה לחוקר על מנת לאתר פרטים או נכסים של החייבים וזו סירבה, וממילא הטענה אינה ברורה שכן התובע הוא שאמון על הטיפול בתיק ונראה כי ממילא כלל ההליכים שבוצעו לא הבינו כל פרי ולא התבצעה גביה בפועל ללא קשר להתנהלותה של הנתבעת.

הנתבעת נשאלה לעניין פנייתו של התובע אליה לצורך העסקת חוקר בחקירתה הנגדית והשיבה "המעסיק לא שילם לי, אני צריכה לשלם על בלש? בשביל מה שכרתי עורך דין"?

באשר לשאלה האם אכן הוסכם ששכר הטרחה ייגבה רק מהסכומים שיגבו מהחייב, הרי לעניין זה מקבל את אני גרסת הנתבעת שאכן כך הוסכם.

אין מחלוקת שלעניין תיק ההוצל"פ לא נערך הסכם שכר טרחה כאשר הלכה היא, כאמור, שעל עורך הדין האחריות לעריכת הסכם כזה. משלא נערך הסכם כזה, אני מקבל את טענות הנתבעת ששכר הטרחה היה אמור להיות משולם מהסכומים שיגבו בתיק ההוצל"פ.

אשר על כן, משלא הוכח כי הצדדים אכן סיכמו כי התובע יהא זכאי לשכר טרחה אף אם לא ייגבה כל סכום בתיק ההוצל"פ, הרי שבהיעדר גבייה של החוב או חלק ממנו בהוצאה לפועל, לא התגבשה זכותו של הנתבע לתשלום שכר הטרחה.

לעניין שכר טרחה אשר נפסק בהוצאה לפועל, בע"א (חי) 2780/01 נחום פרבר נ' קאדרי בסאם, נקבע כי בהתאם לסעיף 10 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ו 1967, "זוכה המיוצג ע"י עורך דין בתיק ההוצאה לפועל זכאי לשכר טרחת עורך דין" ובית המשפט קבע, כי הזוכה אמור להעביר את שכר הטרחה לעורך דינו. אך בפועל, קובע פסק הדין כי שכר הטרחה שנפסק, שייך ללקוח.

בקביעה זו נסמך בית המשפט שם על קביעת כב' השופט סלים גובראן בע"א(חי') 2780/01 נחום פרבר נ' קאדרי בסאם :

"הלכה פסוקה היא, כי שכר טרחה שנפסק ע"י בית המשפט שייך ללקוח. ראו את דברי השופט ברנזון בע"א 541/63, כהן נ' יחיא לוי, פ"ד יח(2), עמ' 120,128:

"שכר טרחת עורך דין, כמו הוצאות משפט אחרות, נפסקות לטובת בעל הדין והן שייכות לו ולא לעורך הדין. ההוצאות נועדות לפצות את בעל הדין על הסכומים שהוציא או שהתחייב עליהם, ולא להעשיר את עורך הדין בנוסף על שכר הטרחה המוסכם עם לקוחו."

יחד עם זאת, קובע סעיף 10 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967, כי "זוכה המיוצג ע"י עורך דין בתיק הוצאה לפועל זכאי לשכר טרחת עורך דין".

היינו, שכ"ט עו"ד נפסק לטובת הזוכה ומשולם לו ע"י החייב, והזוכה אמור להעבירו לידי עורך דינו.

בת.א. (חי) 16558/06 זידאן סוהיר נ' נחלה חביב נפסק:

" לא פסק הדין בע"א 2780/01 לא סעיף 10 לחוק ההוצאה לפועל ולא שום פסק דין אחר המוכר לי קובע כי על הלקוח לשלם לעורך דינו את הסכום הפסוק בתיק ההוצל"פ ( על פי סעיף 10 לחוק ההוצל"פ) כאשר הסכומים לא נגבו בפועל.

בהעדר הסכם (וכמובן רצוי בכתב וחתום) הרי שיש לפרש את ההתקשרות בין עורך דין ללקוח בענין טיפול בגביית כספים בהוצל"פ כהתקשרות בה יש תניה מכללה לפיה שכר הטרחה ישולם מתוך הסכומים שנגבים בפועל.מדובר ב"סיכון" שאותו לוקח עורך דין המקבל עליו טיפול בתיק הוצל"פ וכל עוד לא סוכם אחרת ובמפורש בין הצדדים".

משלא הוכח כי סוכם אחרת, הרי שהתובע לקח על עצמו את הסיכון כי לא יגבה כסף אף במסגרת תיק ההוצאה לפועל, ולא יזכה לשכר טרחה ועל כן ולנוכח כל האמור לעיל אני קובעת כי התובע אינו זכאי לשכ"ט אף בגין היצוג והטיפול בתיק ההוצאה לפועל.

1. זכאות התובע לשכר ראוי

למעלה מן הצורך, ומאחר ובכתב התביעה שהוגש לאחר שניתנה לנתבעת רשות להתגונן, בהתאם להחלטה מיום 2.11.20, הוסיף התובע, מבלי לעתור בבקשה לתיקון כתב התביעה, רכיב של שכר ראוי, הרי שאתייחס אף לטענה זו.

ראשית יצויין כי המדובר בהרחבת חזית אסורה, שכן במסגרת החלטת כב' הרשמת חמו מיום 2.11.20 לא הותר תיקון כתבי הטענות אלא נדרש התובע "להתאים את כתב התביעה לסדר דין מהיר". על כן ביום 24.12.20 הוגשה הודעה מטעם ב"כ הנתבעת כי הוא מתנגד להרחבת החזית מצד התובע, אשר בכתב התביעה המקורי, אשר הוגש בסדר דין מקוצר – לא עתר לקבלת שכ"ט ראוי (אחרת לא הייתה מוגשת התביעה בסדר דין מקוצר), ואילו בכתב התביעה החדש, מיום 24.12.20, תיקן את כתב התביעה, והוסיף ללא שקיבל רשות לכך מאת ביהמ"ש טענה משפטית חדשה ביחס לשכ"ט ראוי.

על כן, ומאחר ומדובר אכן בהרחבת חזית אסורה, ומאחר והתובע לא עתר בבקשה מתאימה לתיקון כתב תביעתו, הרי שהתובע לא יכל להוסיף טענה חדשה באופן האמור ומשכך אין מקום לדון בטענה זו.

מעל ומעבר לאמור, ואף לו היה התובע מקבל היתר לתיקון כתב תביעתו באופן שתתווסף אליה טענה בדבר זכאותו לשכר ראוי בגין פעולותיו, הרי שהנטל להוכחת גובה שכר הטרחה הראוי מוטל על במקרה זה על התובע, בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה.

טענותיו של התובע בעניין העבודות המשפטיות שבוצעו על ידו היו כלליות וחסרות פירוט מספיק. לא הוכח באופן מפורט אילו עבודות משפטיות בוצעו למעט מספר בקשות להטלת עיקולים, מה היקף שעות העבודה שהושקעו בהן ואף לא הוצגה חוות דעת של מומחה ממנה ניתן היה ללמוד מהו השכר הראוי בנסיבות אלו (ראו: ע"א 136/92 הנ"ל; ע"א 499/89 רמת אביבים בע"מ נ' מירון, בן-ציון ופריבס, פ"ד מו(4) 586)..

כבר נקבע לא אחת כי קביעה של השכר הראוי ושיעורו אינם בגדר ידיעה שיפוטית, וכי על בית-המשפט לקובעם על בסיס הראיות המובאות בפניו [ר' למשל, ע"א 9282/02 יכין חק"ל בע"מ נ' עו"ד יחיאל, פ"ד נח(5) 20 (2004)]. בהקשר זה נלקח בחשבון הזמן שהקדיש עורך הדין לטפל בעניינו של הלקוח, מהותו, היקפו ומורכבותו של השירות, שוויו של מושא השירות וכד'.

משלא נחתם הסכם שכ"ט, נדרשת חוות דעת מומחה בשאלת השכר הראוי המגיע, וזו אינה קיימת. כיוון שכך, אין בידי בית המשפט בענייננו היכולת לקבוע, על יסוד הנתונים המצויים בפניו, מהו השכר הראוי המגיע לתובע. הנתונים הקיימים בתיק אינם מאפשרים זאת.

אני סבורה כי היה בידי התובע להביא חוות דעת בדבר שכרו הראוי. כך, למשל, היה בידו ובידי מומחה, עורך דין מנוסה בתחום, להעריך את היקף השעות שהושקעו במתן השירותים המשפטיים על ידו, וכן לחוות דעה לגבי גובה השכר לשעה המקובל במקרים כגון דא, וזו רק אחת האפשרויות שעמדו בפניו. במקרה שלפני התובע לא הביא ראיות כלשהן להוכחת גובה השכר שיש לשלם בעד הטיפול שטיפל בתיק ההוצאה לפועל. לפיכך ניתן היה לומר כי התובע ממילא לא הרים הנטל המוטל עליו להוכיח השכר הראוי המגיע לו. 

1. זכאות לשכ"ט בגין הטיפול בתיק הפש"ר

התובע טען במסגרת כתב תביעתו כי הציע לנתבעת לפנות להליכי פש"ר ולהגיש במסגרתם תביעת חוב וכי הנתבעת לא הגיבה להצעתו והתחמקה.

משנשאל התובע בחקירתו הנגדית האם נחתם בינו לבין הנתבעת הסכם כלשהו לגבי הליך הפש"ר השיב בשלילה:

"ש. כל תביעת החוב שצירפת..אם לא נחתם הסכם שכ"ט, לאיזו מטרה הכנת אותם?

ת. כדי להגיש למנהל המיוחד.

ש. אם לא נחתם הסכם שכ"ט למה הכנת?

ת. היא לא הגיעה. ברגע שהודעתי לה שהנתבעים הכריזו כפושטי רגל היא הבטיחה להגיע והיא לא התייצבה...

ש. אם לא סיכמת איתה תנאי התקשרות אין כל משמעות לטפסים האלה?

ת. ברגע שקיבלנו הודעה לגבי החייבים שהוכרזו כפושטי רגל הודעתי ואמרתי שיש לי אפשרות לקבל דרך ביטוח לאומי והיא אמרה שהיא שמחה מאוד ושאכין את המסמכים ואני הכנתי. אני התקשרתי אליה ואמרה שתגיע והיא הפסיקה לענות לי לטלפונים והודעות. אני הכנתי את המסמכים לפש"ר והיא לא חתמה..." (עמ' 5 לפרוטוקול הדיון).

בסיכומיו טען התובע:

"הסברתי שאני מגיש לבית המשפט המחוזי וכרוכך בכך שכר הטרחה. הנתבעת השיבה כי היא צריכה לשקול את ההצעה..בטלפון אמרה שתגיע ובסופו של דבר הפסיקה לענות לי".

הנה כי כן, התובע הודה בעצמו במסגרת כתב התביעה וכן בעדותו ובסיכומיו כי הנתבעת לא מסרה את עמדתה ביחס להצעתו להגיש בקשות שונות בהליך הפש"ר בעניינם של החייבים, וממילא ברי כי כלל לא נחתם הסכם שכ"ט לעניין הטיפול בהליכים אלו ולא הוכח כי סוכם ביחס לתשלום שכ"ט כלשהו ביחס לייצוגה בהליכים אלו, אשר כלל לא הוכח שהנתבעת נתנה הסכמתה המפורשת בע"פ או בכתב ביחס אליהם.

הנתבעת התייחסה לכך בחקירתה הנגדית וטענה כי "לא ביקשתי מעורך הדין להכריז עליהם. הוא הציע לי והייתי צריכה לשלם 4,500 ש"ח ואמרתי שאחשוב כי לא היה לי סכום לשלם".

בשולי הדברים אציין כי התובע טען עוד במסגרת כתב התביעה שהוגש לאחר שניתנה רשות להתגונן, כי גילה להפתעתו כי התובעת פנתה לעו"ד אחר וגילה כי פנתה לעו"ד אחר לצורך ייצוגה בהליך הפש"ר. אציין כי טענה זו לא הוכחה בפניי כדבעי, והתובע אף לא חקר את הנתבעת בנושא זה בחקירתה הנגדית, ועל כן , טענותיו של התובע (אשר אף הן הועלו לראשונה במסגרת כתב התביעה מיום 24.12.20) ביחס לכך שהנתבעת החליטה להתחמק מתשלום שכ"ט ופנתה לייצוג משפטי אחר על מנת לגבות כספים דינן להדחות אף מאחר וכלל לא הוכחו. זאת ועוד, הנתבעת נשאלה בחקירתה הנגדית אם מעסיקה שילמו לה כספים כלשהם והשיבה בשלילה.

למעלה מן האמור, יצויין אף כי בכתב התביעה התובע כלל לא פירט את הסכום לו זכאי לטענתו בגין רכיב זה ומשנשאל על כך בחקירתו הנגדית השיב "נכון לא ציינתי...טעות שלי".

לפיכך ולנוכח כל האמור לעיל– דין טענות התובע בהתייחס לזכאותו לטיפול בגין תיק הפש"ר להדחות.

1. סוף דבר

אשר על כן ולנוכח כל האמור לעיל – דין התביעה להדחות.

ויובהר – מאחר והסכם שכר הטרחה קובע כי נדחה מועד תשלום שכר הטרחה למועד קבלת תשלומים שתקבל הנתבעת מאת מעסיקיה, הרי שמשלא הוכח כי התובעת קיבלה סכומים כלשהם ממעסיקה, הרי שהתביעה למעשה הקדימה את זמנה ומשכך, ולנוכח כל האמור לעיל היא נדחית.

התובע ישא בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט בסכום כולל של 4,500 ₪.

הסכום ישולם בתוך 30 ימים שאם לא כן, ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ט"ז אב תשפ"א, 25 יולי 2021, בהעדר הצדדים.