1. בפניי תביעת התובעים להחזר כספי עבור תשלומים ששולמו לנתבעת, בגין צריכת מים.
2. אסקור את טענות הצדדים.

טענות התובעים

1. על פי כתב התביעה, ביום 13.7.17 הוחלף מד המים המשמש את דירת התובעים (במסגרת החלפה כוללת של כל מדי המים בבניין התובעים). נטען כי ההחלפה בוצעה ע"י הנתבעת.
2. נטען כי בחשבון התקופתי שהוצא לאחר ההחלפה של מד המים (לחודשים 7-8/17), הצריכה הייתה של 35 קוב, כאשר הצריכה הממוצעת לאורך השנים, היא של 13-15 קוב. התשלום הדו חודשי של חודשים אלו היה 367 ₪.
3. התובעים פנו לנתבעת בטענה לצריכה חריגה, ואלו הציעו להם להזמין אינסטלטור שיבדוק את הברזים. הבדיקה לא הראתה כל נזילה.
4. גם החשבון התקופתי לחודשים 9-10/17 הראה צריכה דומה- 36 קוב. התשלום בגין חודשים אלו היה 381 ₪.
5. לאחר חיוב על חודשים 9-10/17, התובע בדק את מד המים וראה כי תחתית הארון רטובה וישנה נזילה של מים בחיבור הימני של השעון. הנתבעת עודכנה על כך, ונשלח טכנאי שהחליף את השעון. התובעים טענו, כי רצונם היה שהנתבעת תסדר את ההרכבה השגויה ולא שתחליף את השעון.
6. בתאריך 20.11.17 שלחה הנתבעת לתובעים את תוצאות בדיקת מד המים, על פי הבדיקה מד המים נמצא תקין. ביום 23.11.17 נשלח מכתב לתובעים וגם בו צויין, כי תוצאות בדיקת מד המים הראתה שהוא תקין.
7. לטענת התובעים, החיוב התקופתי לחודשים 11-12/17 היה 65.5 ש"ח בגין צריכה של 10 מ"ק, ולחודשים 1-2/18, החיוב היה 58.90 ₪ בגין צריכה של 9 מ"ק.
8. התובעים טוענים, כי החיוב הנכון הוא מה ששולם בחודשים 11/17-2/18, וכי החיוב בגין החודשים 7-10/17 הוא החריג, ונובע מהתקנה לקויה של מד המים שבוצע ע"י הנתבעת.
9. התובעים דורשים החזר עבור גביית היתר של חודשים 7-10/17 (בהשוואה לחודשים 11/17-2/18 שאז הייתה קריאת מים "רגילה" וממוצעת) בסך 550 ₪, סך נוסף של 119 ₪ עבור החזר תשלום בגין החלפת שעון שלא לצורך, סך של 150 ₪ בגין הוצאות נסיעה ועוגמת נפש, ואגרת בית משפט.

טענות הנתבעת

1. הנתבעת טוענת כי האחריות הבלעדית לצריכת מים בנכסים פרטיים, כמו גם האחריות על תקינות הצנרת היא של התושב- התובעים במקרה דנן.
2. הנתבעת מודה כי ביום 12.7.17 פורק מד המים של התובעים והורכב מד חדש. עד לפירוק נצברה צריכה של 6 מ"ק, ובמד החדש נרשמה ביום 22.8.17 צריכה של 29 מ"ק, כך שסך הצריכה לחודשים 7-8/17 אכן הייתה 35 מ"ק.
3. צריכה של 35 מ"ק לחודשים 7-8/17 הינה צריכה חריגה עבור התובעים לעומת השנה הקודמת, וביום 27.8.18 נשלח מכתב לתובעים המודיע להם על הצריכה החריגה.
4. במכתב זה מפורטים סיבות שונות לצריכה חריגה, האפשרויות יכולות להיות שימוש מוגבר בצריכת מים או נזילה. צויין במכתב, כי אם יש חשד לנזילה יש לבצע בדיקות שונות בכדי לאמת חשש זה. במקרה שאכן אותרה נזילה, ניתן לקבל תעריף מיוחד בעבור הכמות שנצרכה עקב הנזילה בלבד, אך זה בהתקיים תנאים המצויינים במכתב.
5. התובע פנה לנתבעת בעקבות המכתב שקיבל, ונמסר לו כי תיערך בדיקה לאור הצריכה החריגה. נערכה בדיקה אך לא נמצא כל ליקוי.
6. ביום 18.10.17 בוצעה בדיקה נוספת, והתברר כי קריאות המים שנלקחו אכן שייכים לתובעים ולא הייתה תקלה בקריאה. באותה בדיקה התגלה נזילה "קטנה", שלטענת הנתבעת היא באחריות התובעים, וזו דווחה לתובעים.
7. ביום 23.10.17 בוצעה קריאה של מד המים עבור חודשים 9-10/17 ונמצאה צריכה דו חודשית של 36 מ"ק. גם צריכה זו הייתה חריגה לעומת השנה הקודמת, וביום 31.10.17 יצא מכתב לתובעים הדומה למכתב שפורט לעיל.
8. ביום 9.11.17 התייצבה התובעת במשרדי הנתבעת, והלינה על הצריכה החריגה. התובעת חתמה על מסמכים שונים לחיוב בסך 119.84 ₪ עבור בדיקת מד המים, וניתנה הוראה לשלוח את מד המים לבדיקה, הנקראת "בדיקת בוררות".
9. ביום 13.11.17 פורק מד המים ונשלח לבדיקת בוררות. באותו מועד הותקן מד מים חדש.
10. בדיקת הבוררות העלתה, כי מד המים תקין (כפי שנכתב לעיל בטענות התובעים).
11. ביום 4.1.18 התייצבו התובעים במשרדי הנתבעת, והלינו על החיוב הגבוה שלהם.
12. הנתבעת מפנה לסעיף 43 (א) לכללי תאגידי מים וביוב (אמות מידה והוראות בעניין הרמה, הטיב והאיכות של השירותים שעל חברה לתת לצרכניה), תשע"א- 2011 (להלן- כללי אמות המידה). על פי סעיף זה "צרכן רשאי לדרוש מחברה לערוך בירור של חיוב בעד צריכת מים בתקופת חיוב כלשהיא, לא יאוחר משלושים ימים מהמועד האחרון שנקבע לתשלום החשבון התקופתי המתייחס לתקופת החיוב...אם סבר שהחשבון התקופתי שגוי". לטענת הנתבעת, התביעה הוגשה זמן רב לאחר חלוף המועד הנקוב בכללי אמות המידה, ולפיכך אין להיזקק לה.

הדיון בבית המשפט

1. בדיון שהתקיים בפניי התייצבו התובעים ונציג התבעת מר מוטי יוגב (להלן- יוגב).
2. יוגב העיד, כי הנתבעת אחראית על מד המים "צרכן שנכנס לבניין חדש בא לתאגיד המים ואנו מגיעים ומתקינים אותו, מרגע זה כל חמש שנים אנו דואגים להחליף" (עמוד 1 ש' 11-12 ).
3. יוגב אישר כי הממוצע הרגיל של התובעים לחודשיים הוא 13 מ"ק (שם, ש' 13 ), וייתכן כי החריגה נבעה מנזילה בניאגרה.
4. יוגב העיד, כי אם הייתה נמצאת תקלה במד המים הם היו מזכים את התובעים.
5. לאחר שהוחלף מד המים ב- 11/17 "לאחר תקופה זו הצריכה חזרה להיות כרגיל באזור 13 קוב" (שם, ש' 18-19 ).
6. יוגב העיד, כי הבודק מטעם הנתבעת שהיה במקום "אמר יש נזילה אבל הוא רואה בשעון שהוא מסתובב לאט שיש נזילה" (שם, ש' 21-22 ).
7. התובעת בעדותה הכחישה כי בבית שלהם הייתה נזילה "בבית שלנו לא הייתה שום נזילה. ביום 13.7.17 החליפו שעון. לפני כן השעון לא היה תקין" (עמוד 2 ש' 3 ).
8. התובע טען כי : "ההחלפה ביום 13.7.17 לא הייתה תקינה. וזה גרם לכך שהייתה נזילת מים מהשעון וזו הסיבה לעליה בצריכה. קיבלנו את הדוח של החודשיים האחרונים. השעון הוחלף לאחר הקריאה של 7-8/17 , אנו טוענים שהשעון שהוחלף לא הורכב טוב וזו הסיבה שגם בקריאה של 9-10/17 הייתה חריגה. ואחר כך הייתה החלפה נוספת החל מהקריאה 11-12/17 הכל חזר להיות בסדר ואפילו ירד ל-10 קוב." (שם, ש' 6-10).

וכן:

"הנזילה לא הייתה בשעון, הנזילה הייתה בחוץ. ראיתי מים שנוזלים החוצה" (שם, ש' 30).

ובעדות התובעת:

"ראיתי מים יורדים מהחיבור של השעון"(שם, ש' 23 ).

1. במענה לטענת התובעים כי ייתכן שההרכבה ב-7/17 לא הייתה תקינה ענה יוגב:

"...ביוני השעונים הוחלפו במסגרת החוק להחלפה. זה נכון שאחרי החלפת השעון שביצענו ביוזמתנו, התחילה לאחר מכן נזילה. השעון הזה שהותקן שם שלחנו ובדקנו ולא מצאנו כלום" (שם, ש' 13-15 ).

1. יוגב שלל את האפשרות כי הייתה בעיה בהרכבה של מד המים: "לא יכול להיות שיש בעיה בהרכבה, כי במקרים כאלה שיש בעיה בהרכבה קבלן ההחלפות שהוא מקצוען. במשך 4 חודשים האלה או 3 חודשים שהיה מעודכן במערכת, אנשים בדקו הצלבה. יש לי אדם שעובד 35 שנה במקום הוא היה מדווח אם הייתה תקלה." (שם, ש' 17-20 ).

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובצרופות שצורפו אליהם, ולאחר ששמעתי את טענות בעלי הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. להלן נימוקיי.
2. אין מחלוקת בין הצדדים כי הצריכה של התובעים בחודשים 7-8/17 ו- 9-10/17 הייתה צריכה חריגה (35 מ"ק ו- 36 מ"ק בהתאמה).נתונים אלו עולים מהחשבונות התקופתיים שהנפיקה הנתבעת לתובעים.
3. הנתבעת שהבחינה בצריכה חריגה זו שלחה מכתבים בעניין זה לתובעים לאחר שני מועדי החיוב. יוגב עצמו העיד כי הצריכה הממוצעת של התובעים היא 13 מ"ק.
4. כמו כן, עולה מעיון בחשבונות התקופתיים לחודשים 11-12/17 ו- 1-2/18 כי הצריכה ירדה לשיעור של 10 מ"ק ו- 9 מ"ק בהתאמה. זוהי הצריכה הממוצעת בקירוב של התובעים, גם לשיטת הנתבעת.
5. מה קרה בתקופה שבין 7/17 ל- 2/18?
6. בתקופה זו הנתבעת החליפה פעמיים את מד המים של התובעים.
7. ההחלפה הראשונה בוצעה ביום 12.7.17. מד המים פורק באופן יזום ע"י הנתבעת (עדות יוגב, עמוד 1 ש' 12 ).
8. יוגב עצמו הודה כי "זה נכון שאחרי החלפת השעון שביצענו ביוזמתנו, התחילה לאחר מכן נזילה" (שם, ש' 14 ).
9. מיד לאחר החיוב השני, התובעים הבחינו בנזילה מתחת לשעון המים.
10. התובעים הכחישו כי הייתה להם נזילה בניאגרה שבבית.
11. בעקבות תלונות של התובעים, פורק שוב מד המים בתאריך 13.11.17 ע"י עובד של הנתבעת, ונשלח לבדיקה. עוד באותו יום הותקן מד מים חדש ע"י איש הנתבעת (סעיפים 37 ו- 39 לכתב ההגנה).
12. הנתבעת לא הביאה לעדות מטעמה, את הבודק שביצע את החלפת מדי המים בחודשים יולי ונובמבר 2017.
13. כאמור הצריכה בחודשים 11-12/17 ובהמשך חזרה להיות לפי הממוצע.
14. צירוף של נתונים אלו מורה, כי בין שתי ההתקנות שבוצעו ע"י הנתבעת, הייתה נזילה שהסתיימה לאחר ההחלפה השניה.
15. התובעים העידו כי הבחינו כי יש נזילה באזור השעון. יוגב הודה בנזילה זו. נציג או נציגי הנתבעת שהתקין או התקינו את השעונים בתקופות השונות, לא בא/באו להעיד ולסתור את טענות התובעים.
16. אני מקבל את טענת הנתבעת כי ביצעה בדיקה והתברר ששעון מד המים תקין. אני גם מקבל את טענת הנתבעת, כי לא הייתה טעות בקריאת מד המים של התובעים. כל זה נכון.
17. אך טענת התובעים היא אחרת: הבעיה לא בשעון, אלא בהתקנה הלקויה שלו ביולי 2017. ההתקנה הלקויה תוקנה בנובמבר 2017 עם ההחלפה השניה, ומאז כמות הצריכה חזרה לממוצע החודשי.
18. צירוף של כל עובדות אלו, מוליך למסקנה, כי עלה בידי התובעים להוכיח ברמה הנדרשת בהליך אזרחי, כי ההתקנה של מד המים בראשונה ע"י הנתבעת הייתה לקויה והיא זו שגרמה לנזילה. התקנה לקויה זו תוקנה בהתקנה השניה, ומאז פסקה הנזילה.
19. כל אלו היו פעולות של הנתבעת, ולכן היא אחראית לרשלנות עובדיה שהביאה לנזילת המים ולצריכה החריגה.
20. לחלופין, יסודות סעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) מתקיימים בענייננו: לתובעים אין ידיעה לסיבת הנזילה, מד המים הוא נכס שלנתבעת שליטה עליו, ונראה יותר כי אכן הנתבעת התרשלה מאשר התובעים, לאור העובדה כי הנזילה החלה לאחר פעולת התקנה של הנתבעת והסתיימה לאחר פעולת התקנה נוספת של נציג מטעמה. בנסיבות אלו, על הנתבעת הראיה להעדר התרשלותה, אך היא לא הביאה את מתקיני מדי המים שיעידו כיצד הם התקינו את מדי המים, מכאן שהנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה והשכנוע המוטל עליה מכח סעיף 41 לפקנ"ז, לאחר שנטל זה עבר אל כתפיה מהתובעים.
21. גם מסיבה זו יש לקבל את התביעה.
22. באשר לטענה כי התובעים לא יכולים להגיש את תביעתם כי חלף הזמן האמור בסעיף 43 (א) לכללי אמות המידה לפיו "צרכן רשאי לדרוש מחברה לערוך בירור של חיוב בעד צריכת מים בתקופת חיוב כלשהיא, לא יאוחר משלושים ימים מהמועד האחרון שנקבע לתשלום החשבון התקופתי המתייחס לתקופת החיוב...אם סבר שהחשבון התקופתי שגוי", יש לדחות טענה זו, במכיוון שעולה מטענות הצדדים, כי התובעים מחו מחאה רבתי בזמן אמת ומיידית כנגד הגביה היתירה שהושתה עליהם.
23. על פי מסמך שהוגש ע"י הנתבעת והמתאר את הפעולות השונות שנעשו בתיק זה עולה כי ביום 27.9.17 "תושב הגיע למחלקה לגבי חשבון 7-8 שיצא גבוה...".

ביום 1.10.17 נכתב: "התושב הגיע למחלקה ניתן לו הצילום של קריאת הפירוק, התעצבן, טוען שלא קוראים נכון את השעונים".

ביום 9.11.17 נכתב "יהודית (היא התובעת- י"ב) הגיע למחלקה לגבי בירור מונה של מד חדש...".

ביום 4.1.18 נכתב: "יהודית ובעלה הגיעו לבירור, עקב תשובת בדיקת בוררות...".

כלומר, התובעים מחו מחאה נמרצת בסמוך לקבלת החשבונות על גביה יתירה, כך שלא ניתן לומר שהוראות סעיף 43 (א) לכללי אמות המידה, חלות בענייננו.

1. סוף דבר: דין התביעה להתקבל.
2. על הנתבעת לשלם לתובעים כדלקמן:

א. סך של 550 ₪ הפרש המדידה שבין הממוצע הרגיל לסך הגביה שבוצע ביתר (אציין כי השוואה בין החודשים 7-8/17 ו- 9-10/17, אל מול חודשים 11-12/17 ו- 1-2/18 נותן סכום מעט גבוה יותר, אך אני פוסק בהתאם לדרישת התובעים בתביעתם).

ב. סך של 119 בגין עלות החלפת השעון שהוחלף ללא צורך.

הסך של שני פריטים אלו: 669 ₪, יישא ריבית והפרשי הצמדה החל מיום 1.10.17 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ג. כמו כן, תישא הנתבעת בהוצאות משפט בשיעור 600 ₪ שישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, הן יישאו ריבית והפרשי הצמדה החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום

ניתנה היום, כ"ה חשוון תשפ"א, 12 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.