1. זוהי תביעה קטנה במסגרתה עותר התובע להורות על ביטול החוב שנטען שנותר לו לנתבעת ולחיובה בסכום של 500 ₪.
2. לטענת התובע, הוא נטל מהנתבעת הלוואה בסכום של 30,000 ₪ בהחזר חודשי של 700 ₪. התובע ציין עוד כי הגיש תביעה לאחר ששילם חלק מהחוב, ובמסגרת התביעה האמורה הוסכם על הפחתת התשלום לסך 303 ₪ בחודש. התובע ציין עוד, כי לאחר ששילם חלק נוסף של החוב, נותר חייב 2,000 ₪ שאף הם שולמו לשיעורין. לטענת התובע, יש מקום להורות על "מחיקת החוב" הנובע מריבית שגבתה הנתבעת.
3. הנתבעת בכתב הגנתה טענה, כי אין כל מקום לכפות עליה, באמצעות פניה לבית משפט, שינוי כלשהו בתנאיי החזר ההלוואה שקיבל מהנתבעת, ובכלל זה מחיקת יתרת חוב לנתבעת.
4. לטענת הנתבעת, תביעת התובע אינה בסמכותו של בית משפט זה, וגם מטעם זה אין מקום להיזקק לה.
5. עוד ציינה הנתבעת, כי לתביעה זה קדמו שתי תביעות קטנות אחרות (20241-11-15 ו-55798-10-17), אותן הגיש התובע כנגדה. שתי התביעות, נטען, נדחו, לאחר שהנתבעת – לפנים משורת הדין ולבקשת בית המשפט – נאותה לשנות את תנאיי ההלוואה והריבית ולהקטין את החזר ההלוואה החודשי.
6. עתה, נטען, מנסה התובע, פעם שלישית, לכפות את מחיקת יתרת חובה. לטענת הנתבעת אין לבית המשפט סמכות להיעתר לסעד המבוקש, שעה שלתובע נותרה יתרת חוב של 1,963 ₪, ועל התובע לסלקה במלואה.
7. בדיון שהתקיים לפני, הגיש התובע מסמכים (ת/1), והוסיף וטען, כי בהתחלה נטל הלוואה בסכום של 5,000 ₪. עוד אישר התובע כי מדובר על תביעה שלישית באותו נושא, כאשר תחילה ביקש להוריד את ההחזר החודשי לחצי, בשל מצב כלכלי קשה במיוחד. הריבית שנקבעה להלוואה, ציין עוד בעדותו, הייתה גבוהה בהתחלה, והוא ביקש להורידה גם כן. עתה, ציין, כל שהוא מבקש הוא למחוק את הריבית, שזה הסכום שנותר להחזר לטענתו.
8. נציגת הנתבעת, ציינה, כי בשנת 2014 נטל התובע הלוואה בסכום של 30,000 ₪, ואכן בחר לתבוע את הנתבעת פעמיים בעבר בבית משפט השלום בתל אביב יפו (הוגשו פרוטוקול והחלטה מבית המשפט בתל אביב יפו – נ/1). גם בתביעות אלה, ציינה, לא יכל בית המשפט להכריח את הנתבעת למחוק את הריבית, והסכמתה להפחתת התשלום החודשי ל-300 ₪ הייתה לפנים משורת הדין. כך גם נהגה הנתבעת, עת הורידה את שיעור הריבית.
9. עתה, ציינה עוד, נותרה יתרה של כ-1,670 ₪ בהתאם ללוח הסילוקין המעודכן (נ/2) וסכום זה כולל יתרת קרן וריבית.
10. התובע סיכם את טענותיו בציינו, כי הטענה לפיה הופחת שיעור הריבית – אינה נכונה, שעה שבית המשפט בתביעה הקודמת פנה לנתבעת בבקשה לעשות כן, ובקשה זו לא נענתה בפועל ולגופו של עניין. עתה כל שהוא מבקש הוא למחוק את החוב.
11. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים אני מורה על דחיית התביעה.
12. ראשית, בית משפט זה – בית המשפט לתביעות קטנות – אינו מוסמך להורות על מתן צווים, זולת צו להחלפת מצרך, וסמכותו מסתכמת בסעדים כספיים בסכום מוגדר (34,000 ₪ נכון לעת עזו: סעיף 60 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984).
13. שנית, הסעד הכספי לו עתר התובע – 500 ₪ – לא הוסבר, והוא בוודאי שאינו הולם את הטענה, כי יש להורות ולקבוע כי החוב הנותר לחובת התובע אצל הנתבעת בטל, או שיש להורות על מחיקתו.
14. שלישית, ובשים לב לטענות הצדדים והמסמכים שהוגשו, טענת התובע מוקשית. כך, שעה שהסכים ליטול את ההלוואה בתנאים ובסייגים שלה, ובכלל זה סכומה, אופן השבתה (לרבות גובה ההחזר החודשי ותקופת ההחזר), והריבית שנגבית עבורה, ושעה שלא נטען לפגם בכריתת החוזה (סעיפים 13 עד 22 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973), ופגם זה בוודאי שלא הוכח, הרי שאין מקום להורות על שינוי תנאי ההלוואה המחייבים בחוזה שנכרת בין הצדדים. מצבו הכלכלי הקשה והנטען של התובע יכול להצדיק פנייה לנתבעת, והסכמתה – שאכן, כטענתה, לפנים משורת הדין – לשינוי מה בתנאיי ההלוואה (סכום ההחזר החודשי, שיעור ההלוואה, שינוי שיעור ההחזר כך שיגדיל את פרק הזמן להשבת ההלוואה) – תיתכן אך ורק בהסכמת הנתבעת עצמה. אין זה דרכו של בית המשפט לשנות מהסכמים שנכרתו בין הצדדים או להכתיב להם שינוי. החוזה הוא כלי לשיתוף פעולה כלכלי בין אדם וחברו (דניאל פרידמן נילי כהן חוזים כרך א 4 (מהדורה שניה, 2018)), ואת תוכנו ותנאים מעצבים הצדדים בעצמם. שעה שעיצבו, כפי שעיצבו, ובהעדר חריג (למשל: חוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1981) – הרי שאין מקום להתערבות בית המשפט בתוכנו של חוזה זה.
15. בהינתן שכך, דין תביעת התובע להידחות וכך אני מורה.
16. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסכום של 300 ₪. הסכום האמור ישולם תוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין, שכן אחרת יישא הצמדה וריבית פיגורים מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
17. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, תוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין.

מזכירות בית המשפט תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתנה היום, ב' חשוון תשפ"א, 20 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.