07 דצמבר 2021

התובע הועסק בתפקיד "ברמן"/אחראי משמרת בבר שמפעילה הנתבעת בפרדסיה במשך כחודשיים, החל מיום 10/12/19 ועד להתפטרותו ביום 6/2/20.

לטענת התובע, שכרו בגין עבודתו בחודשים ינואר – פברואר 2020 שולם לו באופן חלקי, ובגין כך הוא תובע השלמת שכר, וכן הוא תובע פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו לתיק החלטתי היא כדלקמן:

הפרשי שכר

מעדויות הצדדים עולה כי שכרו של התובע בתמורה לעבודתו בבר בשעות הלילה שולם על ידי הנתבעת על בסיס שעתי, כאשר בבר הותקן שעון נוכחות שבו התובע עדכן את כניסתו ויציאתו. עוד הסכימו הצדדים כי בנוסף לתשלום מהנתבעת התובע היה זכאי לדמי שירות "תשר" שהשאירו הלקוחות ואולם סכומי התשר לא נרשמו ולא בוארו (וככל שהנתבעת לא עמדה על רישומם אין לה להלין אלא על עצמה).

התובע העיד בבית הדין כי בחודש עבודתו הראשון (דצמבר 19) הוא קיבל מהנתבעת שכר בסך 30 ש"ח לשעה במכפלת שעות עבודתו, וכי אין לו טענות בעניין השכר בחודש זה.

בכתב התביעה התובע טען כי בגין עבודתו בחודש ינואר 2020 היה זכאי לשכר בסך 6775 אך שולם לו לאחר סיום עבודתו שכר בסך 4000 ₪ בלבד. עוד טען התובע כי בגין עבודתו בפברואר 2020 היה זכאי לשכר בסך 522 ₪ אשר לא שולם כלל. לפיכך הוא תובע הפרשי שכר בסך 3297 ₪ בתוספת פיצוי הלנת שכר.

יאמר מיד, כי בכתב התביעה אין כל פירט ביחס לתחשיב השכר, אך צויין כי בתחילת עבודתו היה שכרו 30 ₪ לשעה ולאחר מכן השכר עלה ל 34 ₪ לשעה.

הנתבעת מצידה לא טענה כי בגין חודשים ינואר ופברואר שילמה לתובע יותר מ 4,000 ₪, אך לטענתה התובע לא היה זכאי לסכום גבוה יותר שכן שכרו עמד על 30 ₪ לשעה ומעולם לא הובטח לו כי שכרו יועלה ל 34 ₪ לשעה וכן ציינה כי התובע נטש את העבודה ללא מתן הודעה מוקדמת ופירטה את הנזקים שנגרמו לה מכך.

בעת עדותו בפנינו התובע התקשה להסביר את החישוב העומד ביסוד הפרש השכר שנתבעו הוא לא חזר על הטענה כי הובטחה לו העלאת שכר לסך 34 ₪ לשעה אך טען כי מגיע לו גמול בגין עבודה ב 40 שעות נוספות לפי 150%, וכן טען כי מגיעות לו עמלות על מכירת שולחנות יום הולדת וכן סכום נוסף בגין עבודות שיווק / פרסום שביצע מביתו. גרסתו של התובע לעניין התשלומים הנוספים לא הייתה קוהרנטית ולא נתמכה בכל ראיה ולפיכך אנו מתקשים לקבלה. יצויין כי התובע טען בעדותו לפנינו כי התשלומים הנוספים שולמו לו גם בחודש דצמבר ופורטו בתלוש השכר אלא שלא הציג תלוש לתמיכה בטענתו.

יחד עם זאת, עיון בדוחות הנוכחות שהגישו הצדדים מלמד כי בחודש ינואר התובע עבד 150 שעות ובחודש פברואר עבד 15 שעות, וכי בשני מועדים (10.1.20 ו-24.1.20) התובע ביצע משמרות ארוכות מהרגיל ולכן בגין 5 שעות מתוך סך שעות עבודתו היה זכאי לתגמול מיוחד ( ארבע שעות לפי 125%, שעה אחת לפי 150%). אשר על כן בגין עבודתו בחודשים ינואר ופברואר התובע היה זכאי לשכר בסך 4845 ₪. ושולם לו שכר בסך 4,000 ₪ בלבד.

יאמר מיד כי בשים לב לתקופת עבודתו הקצרה על פי חוק הודעה לעובד היה על התובע למסור לנתבעת הודעה מוקדמת בת יומיים בלבד. בעת עדותו התובע העיד כי נתן לנתבעת הודעה מוקדמת ולא מצאנו להעדיף את עדות של נציג הנתבעת על פני עדותו של התובע.

לנוכח האמור ליעל בגין הפרשי שכר לחודשים ינואר – פברואר על הנתבעת לשלם לתובע שכר בסך 845 ₪.

מאחר שהתקיימה בין הצדדים מחלוקת לעניין נסיבות סיום עבודתו של התובע והנזקים/ אי הנוחות שנגרמה לנתבעת לא מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בגין הלנת שכר.

הודעה לעובד

התובע ציין כי עובר לתחילת עבודתו לא נחתם איתו חוזה עבודה ולא נמסרה לו הודעה לעובד ובשל כך הוא תובע פיצוי בסך 4,000 ₪.

בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי לכל עובדיה נמסרת הודעה לעובד עובר לתחילת ההעסקה וכך גם לתובע.

בעדותו לפני טען מנהל הנתבעת כי פרץ סכסוך בינו לבין שותפו לניהול הבר וכי האחרון נטל מהבר את הקלסר שבו היו מתויקים כל המסמכים הנוגעים להעסקת העובדים ובכלל זה גם ההודעה לעובד שנמסרה לתובע. עדות זו לא נתמכה בכל ראיה, ואין בה כדי להפריך את טענת התובע כי לא נמסרה לו הודעה כאמור.

יחד עם זאת בשים לב לתקופת העבודה הקצרה ולמכלול נסיבות העניין, אני מורה כי בגין אי מסירת הודעה לעובד הנתבעת תשלם לתובע 1,000 ₪.

הוצאות ההליך

במהלך הדיון טען מר בזק כי מלכתחילה התביעה הוגשה נגדו בהיותו מנהל /בעלים של הנתבעת הגם שלא היתה עילת תביעה אישית נגדו ולפיכך הוא תבע הוצאות משפט.

בתשובה טען התובע כי הגם ששמו של בזק נזכר בכתב התביעה הרי שתביעתו כוונה כנגד הנתבעת בלבד.

בנסיבות העניין לא שוכנעתי כי התביעה כוונה מלכתחילה כנגד בזק באופן אישי מה גם שלא נגרמו לו הוצאות מיוחדות שהרי התייצב לדיון כנציג החברה.

מנגד, התובע הגיש תביעה שמרביתה נדחתה.

בנסיבות העניין לא מצאתי לחייב מי מהצדדים בתשלום הוצאות משפט.

כללו של דבר

בתוך 30 שיום הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:

בגין הפרשי שכר - 845 ₪.

בגין אי מתן הודעה לעובד - 1,000 ₪.

לא ישולמו הסכומים כאמור יתווספו עליהם הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ג' טבת תשפ"ב, (07 דצמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.