לפני תביעה לתשלום נזקים שנגרמו לרכב התובעת באירוע תאונתי מיום 30.6.2019 בו היו מעורבים רכבי הצדדים.

בכתב התביעה נטען ע"י התובעת כי עת עמד רכב התובעת (שיקרא להלן גם : "האוטובוס") בתחנה בעצירה מוחלטת ברחוב אבני נזר במודיעין עילית, לצורך קליטת והורדת נוסעים, לפתע הגיח רכב הנתבעים וסטה לכיוון נתיב נסיעת רכב התובעת בחוסר זהירות, פגע בו וגרם לו לנזקים.

הנתבעת טוענת, מנגד, בכתב ההגנה, כי עת ביצע נהג הנתבעים עקיפה כדין של רכב התובעת, לפתע, ובעת החזרה לנתיב, התפרץ רכב התובעת מהתחנה, ומבלי לשים לב לנעשה בדרך, פגע ברכב הנתבעים וגרם לו לנזקים.

לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, ועיינתי בכל החומר שהובא בפני, ולאחר ששמעתי את עדויות הנהגים הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, שכן עדיפה עלי גרסת נהג רכב התובעת/נהג האוטובוס באשר לאופן התרחשות התאונה על פני גרסת נהג הנתבעים, ואפרט.

נהג התובעת העיד כי : "אני הורדתי אנשים בתוך תחנה והיה ילדים בתוך האוטובוס ואני מסתכל עליהם במראה ופתאום אני שומע משהו נכנס בתוך האוטובוס והסתכלתי, בא רכב שרצה לברוח מרכב שבא ממול. זה מקום שאין בו מפרץ, כביש דו סיטרי. מורידים בתחנה על המדרכה. אני מסתכל על הילדים שירדו ופתאום אני שומע רעש או שריטה ואני מסתכל , סובבתי את הפנים שלי לחלק הקדמי וראיתי רכב בא מולו אז הוא סטה אלי. אני הייתי בעצירה מלאה, דלת אחורית פתוחה, ואי אפשר לזוז בלי לסגור את הדלת האחורית".

(עמ' 2 לפרו' שורות 4-10).

מצאתי לתת אמון מלא בעדות נהג התובעת/ האוטובוס, עדות ברורה ישירה בלתי מתחמקת, המתיישבת עם כלל הראיות והנסיבות ועם הגיונם של דברים, ועדות זו הותירה בי רושם מהימן.

עדותו של נהג התובעת אף מתיישבת עם התמונות שהוצגו בפני במהלך הדיון . שכן בתמונות אלו נראה האוטובוס כשהוא עומד צמוד לשפת המדרכה, ולא בסטייה או הטייה. ואף סימני הפגיעה (שרידי צבע ירוק ) המוטלים על הכביש נראים בסמוך לאוטובוס, דבר המעיד על כך כי התמונות צולמו מיד לאחר התאונה, ולא לאחר שהאוטובוס זז (כטענת הנתבעים).

נהג הנתבעים העיד, מנגד, כי : "אני בצעתי עקיפה של האוטובוס שהוריד נוסעים וכאשר ניסיתי לחזור הוא יצא עם האוטובוס ונתקל בי בצד של המראה. אחר כך עצרנו בצד ונהג האוטובוס אמר לי אם אתה רוצה להסתדר כי אני אשם אני אשלח אותך לקצין הבטיחות והוא יסגור איתך משהו. "(עמ' 4 לפרו' שורות 10-13).

מעדותו של נהג הנתבעים עצמו עולה כי התאונה התרחשה במהלך ניסיון עקיפה שלו.

כאשר נשאל נהג הנתבעים ע"י בית המשפט באם נהג האוטובוס סטה, השיב: "הוא סטה טיפה, הוא נכנס לי בתוך האוטו. לא זוכר אם סטה בדיוק או לא, אני יודע שנכנס לי לתוך האוטו." (עמ' 5 לפרו' שורות 20-21) . באשר לנתיב התרחשה התאונה, השיב נהג הנתבעים כי : "לפי מה שהתובעת מראה זה בנתיב של נהג האוטובוס. אני זוכר שבלט טיפה מהנתיב שלו, הוא סטה טיפה לצד. אני הייתי בסוף העקיפה." (עמ' 5 לפרו' שורות 24-25).

אף בנו של נהג הנתבעים העיד אודות אופן התרחשות התאונה, אך, מטבע הדברים, ומשמדובר בעד שאינו ניטרלי, לא מצאתי ליתן משקל רב לעדותו. ביחוד, כאשר עד נוסף שנכח ברכב הנתבעים, אשר אינו בן משפחה, לא התייצב לעדות על מנת לתמוך בגרסת נהג הנתבעים.

נראה, אם כן, כי אירוע התאונה נגרם בשל עקיפה לא זהירה מצד נהג הנתבעים. שכן המדובר בתחנת אוטובוס ללא מפרץ. לכן אין זה סביר כי נהג האוטובוס יסטה לכיוון רכב הנתבעים כשנדרש להתחיל בנסיעתו, אלא עליו להמשיך ליסוע בנתיבו.

מנגד, על נהג הנתבעים, אשר בחר לעקוף את האוטובוס, לעשות זאת בזהירות ובבטחה ואך לאחר שווידא כי "הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר, וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא" , בהתאם להוראות תקנה 47 (ד) לתקנות התעבורה.

גרסת נהג הנתבעים לפיה לאחר התרחשות התאונה התנצל נהג התובעת ואף נטל אחריות, אינה מתיישבת עם הגרסה שנמסרה על ידו במסגרת כתב התביעה שהגיש בגין אירוע התאונה במסגרת ת"ק (ת"א) 35510-08-20 (בסעיף 4). שם ציין כי "בפניית התובע אל הנתבע לא לקח אחריות".

משלא נסתרה חוות דעת השמאי מטעם התובעת, מצאתי כי עלה בידי התובעת להוכיח נזקה.

לאור כל האמור, הנתבעת 2 תשלם לתובעת סך של 4,825 ₪ , בצירוף אגרת המשפט בסך 760 ₪, שכר העד כפי שנפסק (450 ₪ ), ושכר טרחת עו"ד בסך 2,500 ₪. התשלומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום.

מזכירות בית המשפט מתבקשת לחייב את התובעת באגרת המחצית השניה.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ו ניסן תשפ"א, 08 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.