09 דצמבר 2020

בפני: כב' השופט בועז גולדברג

נציג ציבור (עובדים) מר: אברהם פרקש

נציג ציבור (מעסיקים) מר: מאיר ליבר

פסק דין

לפנינו תביעתו של מר שבתאי שמעון גואטה (להלן: "התובע"), להכיר בפגיעה בעמוד שדרה צווארי כפגיעה בעבודה על פי עילת המיקרוטראומה.

ביום 4.11.19 נדחתה תביעתו של התובע על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע"), מהנימוק ש"לא הוכח קיומם של אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך שהביאו לפגיעה בעמוד שדרה צווארי".

אם כן, המחלוקת בין הצדדים נטושה אודות השאלה – האם הוכח קיומם של אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתו של התובע שהביאו לפגיעה בעמוד השדרה צווארי.

מטעם התובע הוגש תצהירו. שמענו את עדותו ועיינו במסמכים ובסיכומי הצדדים.

העובדות הצריכות לעניין:

1. התובע יליד 19.7.61.
2. התובע עובד בחברת החשמל משנת 1989 ועד היום. התובע עובד כיום כעובד רשת במחלקת החיבורים, שמבצעת בפועל את חיבור הבתים לחשמל, והוא משמש כמנהל עבודה החל מספטמבר 2019.

בשנים הראשונות לעבודתו, עבד התובע שישה ימים בשבוע, וכיום הוא עובד חמישה ימים בשבוע.

1. התובע הגיש תביעה לנתבע להכרה בפגיעה בעמוד שדרה צווארי כפגיעה בעבודה לפי עילת המיקרוטראומה.
2. ביום 19.9.19 התובע נחקר ע"י חוקר מטעם הנתבע. בחקירתו טען התובע כי הוא עובד כיום במשך כ- 11 שעות בממוצע ביום וכי הוא קושר את הפגיעה לעבודתו מהסיבות שלהלן:

1. התובע תיאר את עבודתו בתצהירו. בין היתר תיאר שהוא נוהג לשאת משקלים כבדים, לטפס על סולמות, למתוח כבלים וכיו"ב. אולם, הפעולות החשובות לעניינינו הן אלו המתוארות מסעיף 10 בתצהירו, שם הוא מבקש לתאר את העבודות בהן ביצע "פעולות חוזרות ונשנות של הצוואר למעלה למטה".
2. ואכן, בסעיפים העוקבים, 11-32, מתאר התובע מגוון של עבודות שגרמו לליקוי בעמוד שדרה צווארי ממנו הוא סובל ושבהן ישנן תנועות חוזרות ונשנות עם הצוואר. בין היתר מדובר בטיפוס על סולמות, חיבור כבלי חשמל על עמודי החשמל, משיכת כבלים, וקיבועם לעמוד, הבאת כלי עבודה וחומרים לעובדים, פיקוח על העובדים שנמצאים בגובה. משנת 1997 שימש התובע "ראש קבוצה" ומשנת 2014 שימש מנהל עבודה. במסגרת זו פיקח על העובדים במצעים את העבודות השונות ואף סייע להם.

לטענתו פעולות אלו גרמו היו מלוות בתנועה חוזרת ונשית של הצוואר למעלה למטה.

1. התובע נחקר ארוכות בידי באת כוח הנתבע. למדנו מעדותו שבעבר עסק יותר בחיבור בתים פרטיים לרשת החשמל ובשנים האחרונות נעשים יותר חיבורים לרבי קומות (חיבורים בתעלות). כמו כן למדנו ממנו כיצד נעשית העבודה, אשר אין ספק שחלק ממנה כרוך בעבודה פיזית ובהפעלת הצוואר במנחים לא נוחים בחלק ניכר משעות העבודה.
2. התובע תיאר כי חלק ניכר מהעבודה המבוצעת בגובה, על עמודי החשמל היא עבודה במנח קבוע ולא נוח: על התובע לחבר לעמוד כבל לרשת החשמל. עליו לקלף את החומר המבודד ולחבר בחוזקה את גידי הנחושת למקומם. לפני כן עליו לקבע את הכבל למקומו לאורך עמוד החשמל. גם משימה זו היא במנח קבוע ויציב, אם כי לא נוח. גם המבט למעלה, כאשר עסק בפיקוח על העובדים שביצעו חיבור בראש עמוד החשמל היא מנח לא נוח, ולא תנועות חוזרות ונשנות של הצוואר.
3. בסיכומיו טען התובע כי תנאי עבודתו שלהלן הם הגורמים למיקרוטראומה הנטענת:
4. התובע נדרש לעלות ולרדת מהסולם מספר רב של פעמים וכי תוך כדי עלייה וירידה מהסולם הוא נדרש להניע את הצוואר למעלה ולמטה, כדי להביט על השלבים ועל הצעד הבא.
5. כמו כן טען התובע כי הפעולות שהוא נדרש לבצע על הסולם היו מעל, מתחת או בגובה הפנים כך שהוא נדרש למנח קשה של הצוואר תוך כדי ביצוע תנועות חוזרות של הצוואר.
6. לטענתו, גם כאשר נדרש לתת כלים לעובד אחר או למשוך כבל מתחת לעמוד הוא היה נדרש להביט כלפי מעלה ולהזיז את ראשו למעלה ולמטה.
7. גם בעבודות הפיקוח להן נדרש התובע הוא היה צריך לשמור על קשר עין עם העובד המצוי על עמוד החשמל.
8. גם במהלך העבודה בבורות נדרש התובע, לטענתו, לעמוד מלמעלה ולפקח על העבודה תוך כדי מבט קבוע כלפי מטה, מה שדרש מהתובע להניע את צווארו למעלה ולמטה כל שתי דקות לצורך הרפיית השרירים.
9. כמו כן טען התובע כי במשך 3 שעות ביום הוא עבד עם כלים רוטטים במנח לא נוח של הצוואר, וכי הכלים עצמם גרמו לרטט בכל גופו של התובע כולל הצוואר.

לטענת התובע, בכל הפעילויות שלעיל, "הוא נדרש להזיז את צווארו באופן תדיר וקבוע למטה ולמעלה אחת לכמה שניות או דקות."

1. הנתבע טען כי התובע לא נשא בנטל להוכיח קיומם של תנועות חוזרות ונשנות בכל פעולה ופעולה. ההפך מכך, לטענת הנתבע, מהעדויות שהוצגו עולה כי התובע ביצע פעולות שונות ומגוונות שבהם מנח הראש והצוואר היה שונה. הנתבע אף טען כי מנח לא נוח אינו מהווה קרו לתובע אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתו שגרמו לפגיעתו הנטענת, וכי התובע לא הוכיח קיומו של קשר סיבתי בין עבודתו לפגיעה הנטענת.

דיון והכרעה:

לאחר שבחנו את טענות הצדדים, שמענו את העדויות והראיות, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. להלן טעמינו:

1. ביה"ד הארצי קבע ב- (עב"ל (ארצי) 11841-09-19 רון התלגי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 30.08.20) (להלן: "עניין רון התלגי") את המבחנים הנדרשים לצורך הכרה בפגיעה כלשהי כמיקרוטראומה:

"על מנת לבסס תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה על המבוטח להוכיח קיומן של תנועות חוזרות ונשנות, זהות או דומות במהותן, הפועלות על מקום מוגדר בגוף, ועל קיומו של רצף בביצוע התנועות המשתרע על פני פרק זמן או פרקי זמן משמעותיים במהלך שגרת העבודה. לעניין זה נקבעו בפסיקה העקרונות הבאים:

14.1.  אותן תנועות "חוזרות ונישנות" אינן חייבות להיות זהות, אלא "זהות במהותן", דהיינו "דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר" [עב"ל (ארצי) 313/97 המוסד לביטוח לאומי - אשר יניב, [פורסם בנבו] פד"ע לה 529 (1999)].

14.2.  תדירות התנועות אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, קרי ברציפות וללא הפסקות ביניהן, וניתן לבודד פעולות אילו אצל המבוטח ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו [עב"ל (ארצי) 465/07 עופר יהודאי – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (20.12.2007)], אך עדיין יש להראות כי התנועות חוזרות ונישנות "בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע" [עניין אשר יניב].

14.3.  במקרה של עבודה מגוונת שבה ניתן לאבחן ולבודד תנועת גוף של מבוטח המבוצעת ברצף על פני פרק או פרקי זמן משמעותיים מתקיימת תשתית עובדתית מספקת לעילת המיקרוטראומה [עב"ל (ארצי) 90/06 אמנון כובש – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (17.8.2006)].

14.4.  אין בכוחה של עבודה פיסית וקשה להפוך למיקרוטראומה, שכן "השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים' לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים" [דב"ע (ארצי) מו/64 – 0 אבשלום מיכאלי – המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם) כפי שצוטט בדב"ע (ארצי) 77 – 0  אליעזר מזרחי – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע י"ט 538 (1988)]."

1. מעדותו של התובע לפנינו התרשמנו כי עבודתו היתה מגוונת. כך הוא עבד לעיתים על העמוד עצמו, לעיתים אחרות פיקח על העובד שעבד על עמוד החשמל. התובע ביצע עבודות נוספות שכללו פיקוח על העבודה בבורות, וכן שימוש בכלים רוטטים. כך נראה כי הפעולות שביצע התובע היו שונות ומגוונות וכי אין מדובר בפעולות חוזרות ונשנות הזהות או דומות במהותן.

התובע טען כי כאשר עלה בסולם נדרש להביט מעלה ומטה ומדובר בפעולות חוזרות ונשנות. אנו סבורים כי גם תיאור זה אינו מבסס תנועות חוזרות ונשנות. נציין כי בדרך כלל פעולת הטיפוס על הסולם היא פעולה בה מביטים לאותו כיוון שאליו נעים. אכן, מדי פעם מביטים לכיוון הנגדי ואף לצדדים אך אין מדובר בפעולות חוזרות ונשנות הזהות במהותן.

עוד טען התובע כי עבד עם כלים רוטטים. מעדותו למדנו כי מדובר בעיקר בקידוחים שהיה עליו לבצע בקיר החיצוני של הבית אשר חובר לרשת החשמל. התרשמנו כי לא מדובר בחלק עיקרי של העבודה, אם בכלל, אלא בקידוח קצר של מספר חורים בכל התקנה/חיבור, במקדחה רוטטת רגילה (לא מדובר בכלי מקצועי וכבד במיוחד כמו פטיש אויר או קונגו). כמו כן, בכל אתר מדובר בקיר שונה, בגובה שונה, וממילא לא באותן התנועות. כך שגם בנקודה זו איננו סבורים כי מתקיימת תורת המיקרוטראומה.

התרשמנו כי התובע היה במנח קבוע ולא נוח של הצוואר בחלק מהפעילויות שביצע:

(עמ' 10, ש' 3-8)

כך, ככלל, אין מדובר בתנועה חוזרת ונשנית, אלא במנח לא נוח, שאינו בגדר מיקרוטרואמה.

1. באותו פס"ד בעניין רון התלגי, נדון מקרה דומה של עובד חברת חשמל שעבד בעבודה דומה לעבודתו של התובע בו נקבע כך:

"מקריאת עדותו של המערער, כמו גם צפייה בסרטון, עולה כי גם בעבודה על העמודים ולא רק בעבודת ההשגחה, אין מדובר בביצוע תנועות חוזרות ונשנות בצוואר, אלא בעבודה בתנוחה לא נוחה ומאומצת, ועל כן לא מתקיימת תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה. כידוע, בהתאם לפסיקה, ככלל, תנוחה, גם אם מדובר בתנוחה לא נוחה שעשויה לגרום לנזקים גופניים, אינה מקיימת את יסודות המיקרוטראומה, משלא כרוכות בה תנועות חוזרות ונשנות [עב"ל (ארצי) 19905-01-13 המוסד לביטוח לאומי – מוייז יניפיליז, [פורסם בנבו] (3.7.2014) והאסמכתאות שם; עב"ל (ארצי) 373/08 רינה אדיבי – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] (18.11.2008); . עב"ל (ארצי) 1374-10-11 עפר אבשלום – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] (10.9.2014); עב"ל (ארצי) 25019-08-15 ערוסי נ' המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (30.03.2016); עב"ל (ארצי) 49533-12-10 שלמה ביטון – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (23.1.2012)]"

1. נראה כי התובע היה ער לקושי זה ועל כן הוסיף וטען, בנקודה זו, כי:

(סעיף 23 לתצהירו)

איננו סבורים כי ניתן באופן כזה להיכנס בגדרי היסודות העובדתיים הנדרשים בתורת המיקרוטראומה. זאת, מאחר שכל אחת מהתאונות הזעירות המהוות את התשתית העובדתית צריכה להיגרם ישירות מהפעולות הנדרשות לשם ביצוע העבודה. אם נכיר בפעולה רצונית של שחרור הגוף ממנח לא נוח כפעולה תאונתית, יורחב היקף המקרים שניתן להכניסם בגדרי תורת המיקרוטראומה. למעשה, כמעט ולא יהיה מקרה של מנח לא נוח שלא ניתן יהיה לראותו כמיקרוטראומה, שכן הגוף האנושי נדרש, במרבית הפעמים, לשחרור או מתיחת איברים כתוצאה מתנוחה לא נוחה.

אשר על כן מצאנו לקבוע כי התובע לא נשא בנטל להוכיח כי התמלאו התנאים הנדרשים בתורת המיקרוטראומה ואנו דוחים את התביעה.

1. לא נוכל לסיים מבלי להתייחס לטענה נוספת של התובע: התובע המציא לסיכומיו מסמכים בעניינו של חברו לעבודה, המבצע עבודה זהה לעבודתו של התובע. לטענתו, הנתבע אשר מסרב להכיר בפגיעתו בעמוד השדרה הצווארי כפגיעה בעבודה בעילת המיקרוטראומה, הכיר במקרה של חברו לעבודה באותה פגיעה כמיקרוטראומה, ובכך הפלה הנתבע את התובע, לטענתו.

הנתבע השיב לטענה זו בהודעתו מיום 1.12.20.

אנו דוחים את טענת התובע בעניין זה. להלן טעמינו:

1. התובע הציג מקרה אחד שבו לטענתו, הכיר הנתבע בפגיעה בעמוד שדרה צווארי בתנאי עבודה הזהים או דומים לשלו. ואולם, הצגת מקרה אחד אינה מספיקה לצורך הוכחת טענת אפליה, בוודאי כשמדובר בנתבע כמו המוסד לביטוח לאומי, המטפל בכמות עצומה של תביעות ומקרים. הדברים נכונים במיוחד כאשר ידוע שישנם מקרים אחרים שבהם הנתבע התנגד להכיר בפגיעה בעמוד שדרה צווארי כמיקרוטראומה בנסיבות דומות למקרה דנן – כפי שעולה מפרשת רון התלגי.

במילים אחרות – לא עלה בידי התובע להוכיח שישנה מדיניות של הנתבע להכרה במקרים כמו שלו, או, למצער, שישנם מקרים רבים כאלו. בנסיבות העניין, ובמיוחד לאור פרשת רון התלגי, יש להניח כי גרסת הנתבע לגבי הסיבה מדוע הוכר חברו לעבודה של התובע קרובה יותר לאמת מאשר הפלייתו האסורה של התובע.

1. הנתבע הסביר בהודעתו מיום 1.12.20 כי תביעת חברו של התובע אושרה ע"י פקידת התביעות בהסתמך על שני שאלונים בלבד, וללא שום חקירה או ראיות נוספות. ככל הנראה ניתן ללמוד מהודעת הנתבע שההכרה באותה תביעה נעשתה בטעות, או שלא ביסודיות הנדרשת. ככל שאכן מדובר בטעות אין לדרוש מהנתבע שימשיך לבצע אותה טעות גם במקרים אחרים.
2. התביעה נדחית.
3. בנסיבות העניין איננו עושים צו להוצאות.
4. ניתן להגיש ערעור על פסק הדין לביה"ד הארצי בירושלים תוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, כ"ג כסלו תשפ"א, (09 דצמבר 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.