1. לפני תביעה שהוגשה בסדר דין מהיר בגדרה התובע הוא הבעלים של רכב מספר רישוי 60-614-16 (להלן: "רכב התובע") מבקש להיפרע מאת הנתבעת בהיותה המבטחת של רכב מספר רישוי 71-943-75 (להלן: "רכב הנתבעת") את נזקי הרכוש שנגרמו לרכבו בהתאם לחוות דעת שמאי לרבות שכר טרחת השמאי וכן, הוצאות ואובדן ימי עבודה בסכום כולל של 22,560.2 ₪ בעקבות תאונת דרכים בה היו כלי הרכב מעורבים ביום 7.9.2018 (להלן: "התאונה").
2. בכתב התביעה נטען כי ביום 7.9.2018 עת נהג התובע ברכבו בכביש עירוני דו סטרי כאשר בין המסלולים מפריד קו הפרדה מקוטע, התובע האט את רכבו , אותת שמאלה בכדי להיכנס למפעל אלומיניום ובעת פנייתו שמאלה, רכב הנתבעת עקף את רכבו במהירות מופרזת ובעקיפה מסוכנת בניגוד לתנאי הכביש ובניגוד לחוק ופגע ברכבו של התובע. התובע טען כי בעקבות התאונה נגרם לרכבו נזק בסכום דל 41,301 ₪ וכן, שכר טרחת שמאי בסכום של 2,500 ₪ וכי הנתבעת שילמה לתובע סכום של 34,261.10 ₪ בלבד. התובע מבקש לחייב את הנתבעת בהפרש לפי חוות הדעת בסכום של 8,560.20 ₪, ביתרת שכר טרחת שמאי בסכום של 1,000 ₪, בהוצאות וטרטורים בסכום של 5,000 ₪ ובעוגמת נפש ואובדן ימי עבודה בסכום של 8,000 ₪ ובסה"כ 22,560.2 ₪.
3. הנתבעת הגישה כתב הגנה וטענה כי התובע עצר את רכבו באמצע הכביש מבלי לאותת ולכן המבוטח שלה, שנסע אחריו, עקף אותו כדין מצד שמאל והתובע החל לפנות שמאלה מבלי לוודא כי הנתיב פנוי והתנגש ברכבו של מבוטח הנתבעת. עוד טענה הנתבעת כי התובע פוצה על מלא נזקו בקיזוז 20% אשם תורם.
4. הצדדים חלוקים ביניהם לעניין האחריות לקרות התאונה. הצדדים זומנו לדיון. מטעם התובע העידו התובע ועו"ד מרהג' ומטעם הנתבעת העיד הנהג ברכב הנתבעת בעת התאונה סלמאן זוהיר (להלן: "נהג רכב הנתבעת").
5. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות לרבות התמונות שהוצגו וכן בסיכומים של ב"כ הצדדים, נוכח התרשמותי  הישירה מהעדים במהלך חקירותיהם הנגדיות בבית המשפט, ובשים לב להיגיון שבקרות התאונה ומוקדי הנזקים ברכבים המעורבים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה ואנמק.
6. עדי התביעה:
7. התובע העיד כי נסע ברכבו, רצה לפנות שמאלה למפעל אלומיניום, הסתכל במראה, ראה רכב מאחוריו, האט, אותת שמאלה, יצאה שמאלה ואז הרכב של הנתבעת עקף אותו משמאל במהירות ופגע בו בזווית הדלת בחזית הקדמית בגלגל, דלת וקדימה של הרכב- מכסה מנוע (ראה עדותו עמ' 1 שורה 21-26).
8. בחקירתו הנגדית, התובע העיד כי נהג רכב הנתבעת נכנס בו מהצד, שרט את זווית הדלת, המשיך לכיוון הגלגל , שבר את הגלגל והמשיך לכיוון חזית שמאל . (ראה עדותו עמ' 2 שורה 20-21, 24-27). עוד העיד התובע כי הפגיעה בחזית ובגלגל (ראה עדותו עמ' 2 שורה 32-33). עדותו של התובע הייתה עקבית, ברורה ולא נסתרה בחקירה נגדית .
9. העד עו"ד מרהג', שהעיד כי ישב ליד הנהג (ראה עדותו עמ' 4 שורה 9-10) העיד והדגים כי בעת שהתובע התחיל לפנות שמאלה , בא רכב הנתבעת עקף אותם מצד שמאל ופגע ברכב התובע (ראה עדותו עמ' 4 שורה 2-4) וכי מוקד הפגיעה ברכב התובע הוא חזית קדמית שמאלית וכי המוקד של הנתבע הוא בצד ימין (ראה עדותו עמ' 4 שורה 7-8). עדותו של העד הייתה ברורה, עקבית ולא נסתרה בחקירה נגדית והתיישבה עם עדות התובע ומוקד הנזק ברכב התובע בהתאם לתמונות שהוצגו לעיל.
10. עד ההגנה: נהג רכב הנתבעת העיד כי נסע מאחורי הנהג, הוא האט קצת, ניסה לעקוף אותו וכי הוא פנה שמאלה (ראה עדותו עמ' 4 שורה 19). עוד העיד נהג רכב הנתבעת כי הנהג השני האט, כי הוא ניסה לעקוף אותו ואז הוא נכנס שמאלה וכי ברכבו היה נזק מאחורי הגלגל עד הדלת השנייה מאחורה . נהג רכב הנתבעת העיד כי ראה שרכב התובע מאט, לא ראה אותו מאותת, חשב כי הוא רוצה לעצור ולכן עקף אותו (ראה עדותו עמ' 4 שורה 31-35, עמ' 5 שורה 1-2). נהג רכב הנתבעת העיד כי לא שם לב אם התובע אותת (ראה עדותו עמ' 5 שורה 8-9) והעיד כי "...לא שמתי לב, יכול להיות שאותת. אני לא רוצה לומר לא או כן" (ראה עדותו עמ' 6 שורה 1).

גם מעיון בטופס דיווח על התאונה, עולה כי נהג רכב הנתבעת ציין כי תוך כדי נסיעה בכביש , רכב שנסע לפניו רצה לפנות שמאלה , כי הוא לא שם לב וחשב שעוצר, עקף אותו ופגע בו בצד שמאל חזית קדמית שמאלית.

1. באשר למוקדי הנזקים: מעיון בתמונות הנזק של רכב התובע , שהוצגו בדיון סומנו ת/2-ת/3 , נראה נזק בחלק קדמי שמאלי ברכב התובע. גם מעיון בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה עולה כי הנזק ברכב התובע הוא בחלק קדמי שמאלי כך צוין נזק ב"כנף קדמית שמאלית", "פנס ראשי שמאלי", "תומך לכנף קדמית שמלאית". מעיון בתמונת הנזק של רכב הנתבעת שהוגשה לתיק עולה נזק בחלק ימני של הרכב וגם העד- עו"ד מרהג' העיד כי "במוקד של הנתבע צד ימין" (ראה עדותו עמ' 4 שורה 6). מוקדי הנזקים מתיישבים עם המסקנה כי עת ביקש התובע לפנות שמאלה, רכב הנתבעת עקף אותו משמאל ושני הרכבים התנגשו בחלק קדמי שמאלי של רכב התובע וחלק ימני של רכב הנתבעת.
2. נהג רכב הנתבעת אישר בעדותו כי ראה את רכב התובע, שנסע לפניו, מאט וכי לא שם לב אם הוא מאותת ולמרות זאת במקום להמתין על מנת לוודא את כוונת נהג הרכב שלפניו או על מנת לוודא כי הוא עוצר לפי מה שהוא חשב, מיהר לעקוף אותו ובכך הפר את הוראות תקנה 21(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "התקנות") הקובעת כי "כל עובר דרך חייב להתנהג בזהירות" וכן, הפר את הוראות תקנה 47(ד) לתקנות הקובעת כי "נוהג רכב לא יעקוף רכב, אלא אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר , וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא" ועל כן, עיקר האחריות לקרות התאונה מוטלת לפתחו.
3. אולם, גם על התובע מוטלת אחריות בכביש מכוח הוראות תקנה 21(א) לתקנות לעיל. התובע לא העיד בחקירתו הראשית כי למרות שראה רכב מאחוריו והאט ואותת, המתין בטרם הפנייה שמאלה על מנת לוודא כי הרכב מאחוריו מאט ומבחין בכוונתו לפנות שמאלה ועובדה היא שהפגיעה ברכב התובע הייתה בחלק הקדמי שמאלי ולא בחלק האחורי, ובכך הפר התובע את הוראות תקנה 21(א) לעיל וכן, הפר את הוראות תקנה 41 לתקנות הקובעת כי "נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש".
4. לאור כל האמור לעיל ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי למסקנה כי יש לחלק את האחריות לאירוע התאונה בין הנהגים המעורבים, התובע ונהג רכב הנתבעת באופן שהתובע יישא באחריות בשיעור- 15% ונהג רכב הנתבעת יישא באחריות בשיעור 85%.
5. הנתבעת לא צירפה חוות דעת נגדית לסתירת חוות דעת השמאי מטעם התובע ולא ביקשה לחקור את השמאי מטעם התובע. "כידוע, ויתור על חקירה נגדית של עד מומחה מטעם הצד היריב משמעו, בדרך כלל, כי אין בעל הדין חולק על תוכן חוות הדעת שהוגשה כראיה לבית המשפט (...). בכל מקרה, היעדר חקירה נגדית פועל לטובת מהימנות העד, לרבות העד המומחה, שלא נחקר באופן זה" [ע"א 8291/16 קופת חולים לאומית נ' פלוני (17.10.2018)]. על כן, אני מקבלת את חוות דע השמאי מטעם התובע במלואה.

מעיון במסמך הכולל פירוט תשלום של הנתבעת עולה כי הנתבעת שילמה לתובע מתוך נזקיו, נזק רכוש לפי חוות דעת בסך של 41,301 ₪ ושכר טרחת שמאי בסכום של 1,500 ₪ ובסה"כ 42,801 ₪ , סכום כולל של 34,261.1 ₪ (לאחר בצירוף ריבית) וזאת לאחר ניכוי רשלנות תורמת בשיעור 20% קרי 8,560.2 ₪ .

הנתבעת לא נתנה כל הסבר לכך כי לתובע אושר תשלום בגין שכר טרחת שמאי בסכום של 1,500 ₪ למרות שהוצגה חשבונית מס בסכום של 2,500 ₪ ולמרות שהסכום הוא סביר בנסיבות העניין . על כן, אני מאשרת שכר טרחת שמאי התובע בסכום של 2,500 ₪. באשר לתביעה לתשלום בגין אובדן ימי עבודה, התובע לא צירף מסמכים התומכים בטענה זו לרבות לעניין גובה ההפסד שנגרם לו כטענתו ועל כן, התביעה בגין רכיב נזק זה נדחית. באשר לתביעה להוצאות וטרטורים, נוכח המסקנה אליה הגעתי ונוכח זאת כי הנתבעת שילמה לתובע את מרבית הנזקים שנגרמו לו בסמוך לאחר התאונה, שכן, לפי המסמך שצורף לכתב התביעה, הנתבעת אישרה את התשלום כבר בחודש ינואר 2019, לא מצאתי עילה לחיוב הנתבעת בהוצאות וטרטורים.

1. על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את ההפרש בין החלק היחסי- 85% מתוך הנזק שנגרם לו עקב התאונה (נזק ישיר לרכב ושכר טרחת שמאי בסכום כולל של 43,801 ₪) העומד על סכום של 37,230.85 ₪ לבין הסכום ששולם ע"י הנתבעת בסך כולל של 34,261.1 ₪, דהיינו הפרש בסכום של 2,970 ₪ וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא. כמו כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע אגרות בית משפט בסכום של 760 ש"ח וכן, שכר טרחת עורך דין בסך של 1,800 ₪.
2. המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים באמצעות באי כוחם.

ניתן היום, כ"א אלול תשפ"א, 29 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.