1. בפניי בקשה מטעם הנתבעת להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) אשר קבעה כי נותרה לתובע נכות בשיעור של 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמ"ש צווארי ונכות בשיעור של 10% בגין פציעת שריר הכתף, בעקבות תאונת הדרכים מושא הליך זה, מיום 06.09.18.

2. לפי הנטען בבקשה, נפל פגם בקביעתה המל"ל, שלא נתנה דעתה לספק בדבר הקשר הסיבתי הנטען בין הנכויות בכתפיים לכאורה לבין תאונת הדרכים. לטענת הנתבעת, אילו היתה המל"ל ערה לספק זה, היתה נוהגת במשנה זהירות ופועלת לבחינת מנגנון הפגיעה, הקשר הסיבתי הנטען וממצאי בדיקות הדימות.

לטענת הנתבעת, התנהלות התובע, שהציג בפני המל"ל בדיקת אולטראסאונד פרטית מטעם מכון "דניאל" יצרה בעצם טבעה השפעה בלתי הוגנת ובלתי מאוזנת על רופא המל"ל, בעוד שעל פי סעיף 6ב לחוק הפיצויים, אמור המוסד לביטוח לאומי להיות גוף אובייקטיבי וניטרלי, שאין להגיש בפניו בדיקיות פרטיות שכן כך נפגע השוויון, נוצר חוסר איזון, נכשל בירור האמת וכן נשללות מהנתבעת זכויותיה, משהיא אינה נוכחת בהליכים המנתהלים מול המל"ל.

עוד טוענת הנתבעת כי בחוות דעת של מומחה שניתנה בתיק אחר, הובהר כי ממצא של קרע חלקי בגיד הכתף אופנייני לחבלה במנגנון מתיחה ולא תואמת מנגנון פגיעה של נהג שנפגע בחזית.

הנתבעת רואה טעם לפגם בכך שבפרוטוקל המל"ל אין כל התייחסות למנגנון הפגיעה ולקשר הסיבתי בין התאונה נשוא התביעה לבין הטענה לקרע בגיד ה-SS, ושהחלטת המל"ל התבססה באופן מלא על בדיקת האולטראסואנד הפרטית והתעלמה לחלוטין ממצאי בדיקת ה- MRIאשר שללה פגיעה בגיד ה-SS, אשר ייתכן וכלל לא הוצגה בפניה.

לגישת הנתבעת, מקום שבעל דין הציג בפני המל"ל חוות דעת פרטית, כפי שנעשה במקרה זה, ראוי להיעתר לבקשה להבאת ראיות לסתור.

3. התובע טען בתשובתו כי דין הבקשה להידחות. לטענתו, ככלל יש לנקוט בגישה מצמצת בכל הקשור להיעתרות לבקשה להבאת ראיות לסתור, וכי יש לתת את הדעת בעיקר לשאלה האם הועדה הרפואית בדקה את הנפגע ועיינה במסמכים רפואיים נוספים וכן הפעילה שיקול דעת עצמאי. בנסיבות אלה, כפי גם במקרה הנדון, טען התובע כי אין כל מניעה שיפנה לבצע בדיקות וטיפולים באופן פרטי, וכי על פי הפסיקה העקבית של בתי המשפט, אין הצדקה להיעתר לבקשה להביא ראיות לסתור, רק מחמת העובדה שהוצגה למל"ל בדיקה פרטית מטעם התובע.

4. ההלכה היא, כי הבאת ראיות לסתור בהתאם לסעיף 6ב' לחוק הפלת"ד, ניתנת רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ובמקרים מיוחדים וחריגים בלבד (ר' בר"ע 634/85, אבו עליון עודה נ' "רותם" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4) 505 [1985]).

תמצית ההלכה סוכמה ברע"א 1193/90, מדינת ישראל נ' הפול - חברות הביטוח הישראליות בע"מ, פ"ד מה(4) 230 [1991], ולפיה תתאפשר הבאת ראיות לסתור משני סוגי טעמים עיקריים: האחד - טעמים משפטיים כמו פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, והשני - טעמים עובדתיים כבדי משקל כמו שינוי מהותי במצבו של התובע, וכי "נטל ההוכחה של הנסיבות יוצאות הדופן רובץ לפתחו של הטוען לקיומן."

מפסיקת בית המשפט העליון מהתקופה האחרונה, נלמדת המגמה לצמצם את המקרים בהם תתקבל בקשה להבאת ראיות לסתור (כך למשל, רע"א 683/19, שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית [27.03.2019], וכן רע"א 796/19, פלוני נ' "הפול" - המאגר הישראלי לביטוחי רכב [28.02.2019]).

5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מוצאת לדחות את הבקשה, ואנמק.

6. באשר להצגת חוות דעת פרטית, נקבע לאחרונה ברע"א 2851/20, שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני [15.07.2020] (להלן: עניין שומרה), בפסקה 22, כי "הצגת חוות דעת מטעם הניזוק בפני ועדה רפואית של המל"ל אינה מהווה, כשלעצמה, טעם להביא ראיות לסתור את קביעות הוועדה. זאת, כל עוד לא הוכיח המבקש להביא ראיות לסתור כי הוועדה הרפואית נמנעה מלהפעיל שיקול דעת עצמאי ואובייקטיבי בקביעת נכותו של הניזוק והסתמכה אך על חוות הדעת הפרטית מטעמו בבחינת 'כזה ראה וקדש'. כמו כן, יינתן היתר להביא ראיות לסתור במקרים בהם הוכחו פגמים נוספים בקביעות הוועדה הרפואית, המצטרפים להצגתה של חוות דעת פרטית, ואשר אין בהם, כשלעצמם, כדי להצדיק מתן היתר כאמור – הכול בהתאם לנסיבות העניין הקונקרטיות ולשיקול דעתה של הערכאה המבררת."

על כן, אין בהצגת חוות דעת, או ממצאי בדיקה, שנערכה לתובע באפון פרטי, כדי להצדיק, באופן מוחלט ואוטומטי, מתן רשות להבאת ראיות לסתור, ויש לבחון את הדיון בוועדה ואת נימוקיה.

6. "הלכה ידועה היא כי היתר להביא ראיות לסתור קביעה על-פי דין יינתן רק במקרים חריגים ויוצאי דופן. ואולם, נקבע כי בית המשפט ייעתר לבקשה כאמור, בין היתר, במקרים בהם לא עמד בפני הוועדה של המוסד לביטוח לאומי מידע רפואי חשוב ורלוונטי, אשר ייתכן כי היה בו כדי לשנות מקביעותיה" (דברי כב' השופטת וילנר, רע"א 559/20, הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני [14.07.2020]).

כפועל יוצא, יש לבדוק אם אכן לא היו בפני הוועדה הרפואית המסמכים הרפואיים המלאים, אשר הצגתם היתה יכולה להביא למסקנה שונה בעניינו של התובע.

בענייננו, טוענת הנתבעת, כאמור, שהוועדה לא עיינה בממצאי בדיקת MRI וביססה את מסקנתה על בדיקת US פרטית שביצע התובע. לא אוכל לקבל טענה זו. נכון הדבר, כי בנספח המפרט את המסמכים שעמדו בפני הוועדה, לא נזכרת בדיקת ה- MRI, אולם עיון בדו"ח הועדה הרפואית מלמד כי ב"כ התובע הפנה באופן מפורש לבדיקה זו כאשר פירט את הליקויים מהם סובל התובע (ר' עמ' 2 לדו"ח) והפנה שם באופן ברור לממצאי בדיקת ה-MRI העדכנית.

בגוף הדו"ח, בפרק הממצאים תחת "בדיקה", הוזכרה פעם נוספת בדיקת MRI מיום 28.01.20, ובנסיבות אלו, לא ניתן לקבוע – כפי שמבקשת הנתבעת – כי הממצאים של בדיקה זו לא הוצגו בפני הוועדה, והיא לא היתה מודעת להם.

7. כאמור בהלכת שומרה שהוזכרה לעיל (פסקה 23): "ועדת הערר לא הסתפקה במסמכים אלה או בחוות הדעת הפרטית, אלא הוסיפה וערכה למשיב בדיקה עצמאית, אשר ממצאיה מתוארים בפרק ה"ממצאים" שבדו"ח הוועדה. נוכח האמור, ואף שבפרק ה"מסקנות" צוין רק כי ועדת הערר מקבלת את המלצתו של ד"ר אינספקטור בחוות הדעת הפרטית, אני סבורה כי לא עלה בידי המבקשת להוכיח שהצגתה של חוות דעת זו בפני ועדת הערר פגמה בשיקול דעתה העצמאי באופן המצדיק הבאת ראיות לסתור בענייננו."

כך גם בדו"ח בנוגע לתובע: פורטו הממצאים הקליניים, של הצוואר והכתף. בכלל זה, נבדקו שרירי חגורת כתף ימין, טווח התנועה בכיפוף, באבדוקיה ובסיבוב אחורי. אין המדובר על וועדה רפואית שקבעה נכות על פי ממצאי בדיקת US באופן בלעדי, תוך התעלמות ממסמכים אחרים או מבדיקה קלינית שערכה, בהתאם לשיקול דעתה ומקצועיותה הרפואית. לא ניתן לקבוע, בנסיבות אלו, כי הוועדה התבססה על ממצאי הבדיקה שערך התובע באופן פרטי, או כי היה בעיון במסמך זה כדי לשלול את שיקול דעתה העצמי.

8. אשר על כן, ובשים לב להלכה הפסוקה המחייבת כאמור צמצום המקרים שבהם תינתן רשות להבאת ראיות לסתור, אני דוחה את הבקשה.

9. באשר להוצאות: נתתי דעתי להוראת תקנה 53 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, לפיה, יש לפסוק בכל החלטה בבקשה את הוצאות הבקשה, זולת אם יש טעמים מיוחדים שלא לעשות כן. בענייננו, לא נטען לקיומם של טעמים מיוחדים כלשהם, ועל כן, זכאי התובע להוצאות הדיון בבקשה.

אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בגין בקשה זו בסך של 878 ₪, ללא קשר לתוצאות ההליך. ההוצאות ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, כ"ז טבת תשפ"א, 11 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.