בפני ועדת ערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959

יו"ר הוועדה – כב' השופט אמיר סלאמה

חבר הוועדה – ד"ר אלכס קורת

חבר הוועדה – ד"ר דני קירשנר

האם יש מקום להתערב בהחלטת המשיב שמיאן להכיר בקיום נכות בעמוד שדרה מותני (גב תחתון) אצל המערער עקב אירוע שהתרחש במהלך שירותו הצבאי?

זוהי השאלה בה אנו צריכים להכריע במסגרת הערעור המונח לפנינו, אשר הוגש מכוח חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (להלן – "חוק הנכים").

כללי

1. ביום 12.3.15 היה המערער מעורב בתאונת דרכים במהלך שירותו הצבאי, לאחר שרכב אחר התנגש בחלק האחורי של רכב בו נהג (להלן – "התאונה").
2. בשנת 2016 הגיש המערער בקשה להכרת זכות מכוח חוק הנכים, במסגרתה טען כי הוא סובל ממגבלות בגב ובצוואר עקב התאונה.

המשיב הפנה את המערער למומחה מטעמו בתחום האורתופדי (ד"ר אלפרסון), והאחרון סבר במסגרת חוות דעתו כי לא מתקיים קשר בין התאונה לבין תלונות המערער בגב ובצוואר.

בעקבות כך דחה המשיב, ביום 12.5.20, את תביעת המערער, ועל החלטה זו מונח הערעור שלפנינו.

1. במסגרת הערעור הסתמך המערער על חוות דעת של מומחה מטעמו בתחום האורתופדי (ד"ר דוד קרת), שסבר כי למערער נותרה נכות בעמוד השדרה המותני (גב תחתון) עקב התאונה.
2. המשיב חזר במסגרת ההליך שלפנינו על עמדתו, והגיש חוות דעת משלימה של ד"ר אלפרסון, בה התייחס לחוות דעתו של ד"ר קרת ושלל אותה.
3. על רקע הפער בין חוות הדעת הנ"ל החלטנו למנות את ד"ר מיכאל טנצמן כמומחה מטעם הוועדה בתחום האורתופדי.

בחוות דעתו מיום 4.6.21 סקר ד"ר טנצמן את המסמכים ואת בדיקות הדימות שנעשו למערער; ציין כי בבדיקה קלינית אותה הוא עשה נמצאה הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה המותני; וסבר כי למערער נכות בשיעור 5% אותה יש לייחס לתאונה.

המשיב הפנה לד"ר טנצמן שאלות הבהרה שתכליתן לבחון את קביעתו בעניין הקשר הסיבתי, ובתשובותיו מיום 9.8.21 ציין המומחה כי אצל המערער נמצאה לאחר התאונה עדות לפריצת דיסק; כי ממצא זה יכול להיגרם מאירוע טראומתי; וכי אף שהממצא אצל המערער יכול להתאים גם לגילו, הרי שלאור קיומה של תאונה עם עדות לתלונות על כאבי גב בסמוך אחריה, ובשים לב להעדר מצב קודם ולקיומה של מגבלה קלינית כיום, יש מקום לייחס את הנכות לתאונה.

1. הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחה, וכל אחד מהם הגיש סיכומי טענות בכתב.
2. בסיכומיו טען המשיב כי אין לאמץ את מסקנותיו של ד"ר טנצמן, לאור דלות הממצאים בחדר המיון מיום התאונה ודלות הטיפול לאחר מכן; לאור "הקינמטיקה" הקלה של התאונה; לאור שיעור הנכות המינימאלי שקבע המומחה; לאור העדר ההלימה בין ממצאי המומחה כיום לבין הממצאים בסמוך לתאונה; ולאור התעלמות המומחה מאפשרות היות הממצא הדימותי כממצא הקשור לגילו של המערער.

המשיב ביקש לאמץ את מסקנות ד"ר טנצמן.

דיון והכרעה

1. לאחר שקילת טענות הצדדים מצאנו לאמץ את מסקנות המומחה מטעם הוועדה ולהורות על קבלת הערעור.
2. בפנינו נשטחה מחלוקת רפואית גרידא, בדבר קיום נכות בעמוד השדרה המותני אותה ניתן לשייך לתאונה.

בשים לב לפער בין חוות דעת מומחי הצדדים, מצאנו למנות מומחה מטעמנו, אשר בחן את המקרה וסבר כי למערער נותרה נכות בעמוד השגרה המותני כתוצאה מהתאונה.

1. הלכה היא שלחוות דעת מומחה רפואי מטעם הוועדה יש משקל עודף על פני חוות דעת המוגשות ע"י הצדדים, בהיות המומחה גורם מקצועי ובלתי תלוי, הנהנה מחזקת האובייקטיביות, ואשר משמש זרועה הארוכה של הוועדה.

לוועדה יש אמנם שיקול דעת לסטות ממסקנות המומחה מטעמה ואולם הדבר ייעשה במשורה, כאשר נפל פגם היורד לשורשה של חוות הדעת, באופן שאינו מאפשר את קבלת מסקנותיה, והדבר נאמר מקל וחומר שעה שהמומחה אינו נחקר ע"י הצדדים, כפי המצב במקרה דנן.

1. במקרה שלפנינו ניתנה חוות דעת ע"י מומחה ותיק ומנוסה, הממונה תדיר כמומחה מטעם וועדות בבתי משפט.

המומחה נתן חוות דעת לאחר שהתייחס לכל התיעוד הרפואי שהונח לפתחו; לאחר שניתח ממצאי דימות שונים שהתקבלו ביחס למערער; ולאחר שבדק את המערער בעצמו.

חוות דעת המומחה היא מפורטת ומנומקת, וכך גם תשובותיו לשאלות ההבהרה, ומצאנו את דבריו כמשכנעים ומניחים את הדעת.

כאמור, המומחה לא נחקר על חוות דעתו.

1. לא מצאנו בטיעוני המשיב בסיס של ממש המצדיק סטייה ממסקנותיו של ד"ר טנצמן.

ד"ר טנצמן היה מודע היטב לממצאים הקליניים שהתקבלו בחדר המיון לאחר התאונה ולמסמכים הרפואיים שניתנו לאחר מכן, והוא היה מודע היטב לטיב הממצאים בבדיקות הדימות שנעשו למערער, ולאחר שבחן את כל אלה סבר שיש לקשור בין המגבלה הנמצאת כיום בתנועת עמוד השדרה לבין התאונה.

האמור נכון גם ביחס לסברה אותה העלה המשיב בדבר קשר בין הממצא של בלט או פריצת דיסק לבין גילו של המערער, סברה אשר הונחה ברחל בתך הקטנה בפני ד"ר טנצמן במסגרת שאלות ההבהרה, ואשר אותה הוא לא מצא לאמץ. אכן, ד"ר טנצמן ציין בתשובות אלה כי הממצא בבדיקת הדימות יכול גם להתאים לגילו של המערער, ואולם בהינתן שילוב הנתונים אודות מעורבות המערער בתאונה; קיום ממצאי אחריה; קשר ידוע בין פריצת דיסק לממצא טראומתי; והעדר מצד קודם; יש מקום להכיר בקשר בין המצב הנוכחי לבין התאונה.

נזכור בנדון כי אין צורך באמת מידה של וודאות לקיום קשר סיבתי, ודי בקיום אפשרות של קשר סיבתי בדרגה של "מתקבל מאוד על דעת", שלמעשה דומה למאזן ההסתברויות, ואשר בהחלט מתקיימת בענייננו.

1. לסיכום הדברים, לא מצאנו בטיעוני המשיב כדי לבסס כראוי הצדקה לסטיה ממסקנות ד"ר טנצמן, אותן מצאתנו כמניחות את הדעת וכמשכנעות.

סוף דבר

1. נוכח המקובץ לעיל מצאנו כי מן הדין לקבל את הערעור, בכך שתוכר קיומה של נכות בעמוד שדרה מותני עקב התאונה מיום 2.3.15.

למען הסר ספק מובהר, כי קביעת שיעורה של נכות זו נתון בסמכותה הבלעדית של ועדה רפואית לפי חוק הנכים, וחוות דעתו של ד"ר טנצמן בעניין שיעור הנכות אינה קובעת בנדון.

1. המשיב ישלם למערער שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,000 ₪, ויחזיר לו את עלות הכנת חוות דעתו של ד"ר קרת, וכן את חלקו בשכרו של ד"ר טנצמן (וזאת כנגד המצאת אסמכתאות תשלום מתאימות לשני המומחים), והכל בתוך 30 ימים מיום.

המזכירות תעביר לצדדים ותפעל לסגירת התיק.

ניתן היום, ח' אלול תשפ"ב, 04 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.