1. לפניי תביעה לפיצוי התובע בגין נזק שנגרם לרכבה כתוצאה מתאונה שארעה ביום 26.1.20.
2. על פי הנטען בכתב התביעה רכב הנתבעים עמד ליד חניה ללא איתות, ולאחר שמחצית אוטובוס התובעת חלף על פניו, החל לבצע החניה, סובב את ההגה ופגע בצד הימני אחורי של האוטובוס.
3. בכתב ההגנה נטען כי רכב הנתבעים נסע לשם כניסה לחניה ולפתע הגיח האוטובוס בחוסר זהירות ופגע ברכב התובעת.
4. בדיון שהתקיים בפני העידו נהג רכב התובעת מר בקר אבו עראר והנתבע 1, אשר העיד בשיחת וידיאו.
5. נהג האוטובוס העיד כי היה קרוב לרמזור, עמד כשתי שניות והבחין ברכב העומד בצד ימין של הכביש וכי באפשרותו לעבור. לטענתו עבר את רכב הנתבעים, שמע פגיעה ועצר מטר ממנו. כשהסתכל במראה התברר לו שרכב הנתבעים ביקש לחנות ולשם כך "שבר" את ההגה שמאלה ופגע בחלק הימני האחורי של האוטובוס. עוד העיד כי הנתבע 1 התנצל בפניו לאחר התאונה. נהג האוטובוס הציג צילומים במכשיר הטלפון הסלולרי שלו בהם נראה שפשפוף בחלקו הימני האחורי של האוטובוס ופגיעה בפינה השמאלית הקדמית של רכב הנתבעים.
6. הנתבע העיד כי עמד בנתיב הימני כדי להיכנס בנסיעה לאחור לחניה מצד ימין ופתאום שמע מכה והרגיש "סחיבה". עוד העיד כי כשנסע לאחור לא ראה את האוטובוס. לטענת הנתבע האוטובוס נסע מהר וסטה ימינה. הנתבע שלל את גרסת נהג האוטובוס אך טען שאינו יודע אם פגע.
7. לאחר ששמעתי את העדויות, אני סבורה כי דין התביעה להתקבל מהטעמים שיפורטו להלן:

שני הצדדים מתארים סיטואציה דומה לפיה התאונה התרחשה עת רכב הנתבעים נסע לאחור לשם כניסה לחניה.

נהג האוטובוס הציג גרסה פוזיטיבית לפיה הבחין ברכב הנתבעים עומד בצד הימני של הכביש והיה באפשרותו להמשיך ולנסוע ללא הפרעה. עדות נהג האוטובוס לפיה מחצית האוטובוס חלפה על פני רכב הנתבעים ורכב הנתבעים סובב את ההגנה לבצוע החניה מתיישבת עם מוקד הנזק באוטובוס וברכב הנתבעים. בנסיבות אלה העובדה כי לא הבחין ברכב הנתבעים בעת קרות התאונה מתיישבת עם הגיונם של דברים שכן כבר חלף עליו. בנוסף, עדות נהג האוטובוס לפיה יכול היה להמשיך בנסיעה מתיישבת עם תיאור הצדדים את הכביש כבן שני נתיבים.

מנגד הנתבע העיד כי לא הבחין באוטובוס טרם התאונה באופן שאינו מתקבל על הדעת. שכן, ככל שהנתבע ביצע את החניה בנסיעה לאחור בזהירות, היה עליו להבחין באוטובוס המגיע בנתיב השמאלי מאחוריו ולהמתין עד שיחלוף טרם ביצוע החניה. משהנתבע לא הבחין באוטובוס נראה כי ביצע החניה בחוסר תשומת לב. בנוסף, עדותו כי האוטובוס נסע במהירות או כי סטה ימינה אינה אלא הנחה. זאת ועוד, כשנשאל הנתבע מי אשם בתאונה, תשובתו הייתה מהוססת ומעיון בטופס ההודעה עולה כי לא ידע לציין מי האשם.

1. סיכומו של דבר, אני מקבלת את גרסת התובעת לאופן קרות התאונה, וקובעת כי מלוא האחריות לתאונה רובצת לפתחו של הנתבע.
2. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת נזקיה למעט בגין רכב ימי השבתה שלא הוכח, סך של 12,050 ₪, בצירוף אגרת בית משפט כפי ששולמה בסך 380 ש"ח, שכר העד כפי שנפסק בדיון בסך 600 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, ד' ניסן תשפ"א, 17 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.