לפניי בקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' צ'רקה) מיום 31.5.2020 בת"א 6234/06.

1. בבית משפט השלום בירושלים מתנהלת מזה שנים ארוכות (מאז שנת 2004) תביעה לפירוק שיתוף בין אחים שהנם יורשיו של אביהם המנוח, וזאת לגבי ארבעה נכסי מקרקעין בירושלים. ההליך שלפניי נוגע לנכס מקרקעין המכונה על-ידי הצדדים: "בית צפפה הגדול" (להלן: הנכס). נכון להיום, חלקו של המשיב בזכויות בנכס הוא 86%, וחלקו של אחיו המבקש הוא 14%.

2. לצורך החלטה זו, אין צורך לעמוד על מלוא פרטי השתלשלות העניינים בפרשה בכללותה. בתמצית בלבד ובאופן בלתי ממצה, אציין כי בשנת 2011 ניתן פסק-דין בבית משפט השלום בירושלים המורה על פירוק שיתוף בנכס באמצעות התמחרות פומבית. הליכים ערעוריים שהוגשו על כך לבית המשפט המחוזי בירושלים ולבית המשפט העליון, נדחו. דא עקא, ביצוע המכירה התעכב במשך שנים, מסיבות שלא כאן המקום לפרטן. ביום 23.4.2014 קבע בית משפט השלום כי יש לבצע התמחרות לגבי הנכס באמצעות כונס נכסים, כאשר תוקפה של כל הצעה מותנה בהפקדה של 10% מגובהה הכולל. ביום 22.10.2017 מונה עו"ד וסים דכוור ככונס נכסים חיצוני לגבי הנכס (להלן: הכונס). ביום 10.4.2019 קבע בית משפט השלום כי הכלל הנו שמכירת נכס במסגרת פירוק שיתוף תיעשה בדרך של התמחרות פומבית, בעוד התמחרות פנימית היא החריג נוכח השאיפה להגן על המיעוט מפני הרוב. בהתחשב בכך, נקבע כי בהעדר הסכמה אחרת בין הצדדים, אין לחרוג מהכלל ועל הכונס להמשיך בהליכי ההתמחרות הפומבית של הנכס. בהודעת עדכון של הכונס מיום 17.2.2020 נכתב כי במסגרת התמחרות פומבית לגבי הנכס, הוגשה הצעה אחת בלבד – היא הצעתו של המשיב שהוגשה בצירוף שיק לפקודת הכונס בסך 10% מגובה ההצעה.

3. בדיון האחרון שהתקיים בבית משפט השלום ביום 7.5.2020, העמיד בית משפט השלום לפני הצדדים שתי דרכי הילוך אפשריות: האחת, עריכת התמחרות פנימית ביניהם; והשנייה, חקירה של שמאי לגבי הצעת המשיב, בהיותה ההצעה היחידה שהוגשה בהתמחרות הפומבית שערך הכונס (זאת בהתאם להחלטה קודמת שניתנה בעניין זה ביום 8.9.2019). לאחר הפסקה בדיון, הסכימו הצדדים לביצוע התמחרות פנימית ביניהם באמצעות הכונס (בכפוף לזכותו של המבקש להגיש הליך ערעורי על דחיית בקשתו לעיכוב הליכים בבית משפט השלום - עניין שאינו נמצא לפניי). בית משפט השלום קבע כי תנאי לקיומה של התמחרות פנימית, הוא שהמבקש יפקיד אצל הכונס המחאה בנקאית מטעמו כאילו הגיש הצעה לרכוש את הנכס במחיר שהציע המשיב, וזאת עד יום 30.5.2020. בנוסף נקבע כי עד אותו מועד, הצדדים רשאים להעביר הערותיהם להסכם המכר ששלח הכונס. בהמשך לכך נקבע כי ככל שהמבקש יפקיד המחאה בנקאית עד יום 30.5.2020, ההתמחרות הפנימית תבוצע עד יום 14.6.2020. ככל שהמבקש לא יפקיד המחאה בנקאית עד 30.5.2020, תאושר מכירת הנכס למשיב.

4. ביום 27.5.2020 הגיש המבקש בקשה דחופה לבית משפט השלום, במסגרתה ביקש להאריך את המועד להפקדת ההמחאה הבנקאית מטעמו כתנאי לקיום ההתמחרות הפנימית בין הצדדים. באותה בקשה נטען כי נוכח מצב החירום במשק בשל נגיף הקורונה; נוכח אשפוז המבקש בבית חולים; ונוכח חודש הרמדאן – המבקש התקשה לעמוד בסד הזמנים שקבע בית משפט השלום להפקדת הערבות הבנקאית. עוד נטען כי המבקש החל במגעים מול צד ג' שמיוצג על-ידי עו"ד דוד ארמון, לצורך בדיקת אפשרות למימון רכישת הזכויות בנכס באמצעות אותו צד ג'. בהתחשב בכך, המבקש עתר לאורכה בהפקדת הערבות הבנקאית עד יום 13.6.2020 – יום לפני המועד שנקבע לביצוע ההתמחרות הפנימית. בהתייחס לבקשה זו, החליט בית המשפט קמא באותו היום בזו הלשון (להלן: ההחלטה מיום 27.5.2020 או: ההחלטה הראשונה):

"לתגובת הנתבעים (המשיב) עד יום 3.6.2020. אני מאריכה את המועד (להפקדת הערבות הבנקאית) עד החלטה אחרת, ולא יאוחר מיום 10.6.2020".

(ההדגשה אינה במקור-ד.כ.ל)

5. ביום 28.5.2020 הגיש המשיב לבית משפט השלום בקשה שכותרתה: "בקשה בהולה ביותר לעיון חוזר בהחלטה מיום 27.5.2020". בבקשתו האמורה, עתר המשיב לכך שבית משפט השלום יעיין פעם נוספת בהחלטתו הראשונה וידחה כליל את בקשת המבקש להארכת מועד להפקדת ההמחאה הבנקאית. בעקבות בקשה זו, נתן בית משפט השלום החלטה שנייה ביום 31.5.2020 – היא ההחלטה נושא ההליך הערעורי שבכותרת, אשר המבקש עותר לעיכוב ביצועה לפניי (להלן גם: ההחלטה מיום 31.5.2020 או: ההחלטה השנייה). וזה נוסח ההחלטה:

"הנתבע (המבקש) רשאי להפקיד את הערבות הבנקאית שהיא תנאי לקיומה של ההתמחרות (הפנימית) עד ליום 3.6.2020. ככל שתופקד הערבות עד מועד זה, ההתמחרות הפנימית תתקיים במועדה. במידה ועד למועד זה לא תופקד הערבות, רשאי התובע (המשיב) להשלים את עסקת רכישת חלקו של הנתבע (המבקש) בלא צורך להמתין. הכונס יודיע ביום 4.6.2020 אם הופקדה הערבות הבנקאית על ידי הנתבע (המבקש), או מי מטעמו".

6. על החלטה זו הגיש המבקש ביום 3.6.2020 את בקשת רשות הערעור שבכותרת, ועמה בקשה לעיכוב ביצוע.

בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי בית המשפט קמא טעה כאשר קיבל את בקשת המשיב לעיון חוזר, והורה על קיצור בן שבוע ימים של האורכה (מיום 10.6.2020 ליום 3.6.2020). זאת למרות שהבקשה לעיון חוזר לא נתמכה בתצהיר, ולמרות שטרם ההכרעה בבקשה מטעם המשיב לעיון חוזר, לא התבקשה תגובה מטעם המבקש. עוד נטען כי המבקש הסתמך על ההחלטה הראשונה של בית משפט השלום, במסגרתה נקבע כי המועד להפקדת הערבות הבנקאית יוארך "עד החלטה אחרת ולא יאוחר מיום 10.6.2020". לטענת המבקש, הוא כלכל צעדיו בהתאם ונערך להפקדת ערבות בנקאית ביום 10.6.2020, בין היתר באמצעות ניהול מגעים למימון רכישת הנכס מול צד ג' המיוצג על-ידי עו"ד דוד ארמון. לפי הנטען, ההחלטה השנייה מיום 1.6.2020 שקיצרה את האורכה מיום 10.6.2020 ליום 3.6.2020, נפלה על המבקש "כרעם ביום בהיר" (כך בלשון בא-כוחו). לפי טענת המבקש, נוכח מכלול הטעמים שפורטו בבית המשפט קמא (תקופת מצב החירום המיוחד, אשפוזו של המבקש בבית חולים וימי חג הרמדאן) היה מקום לאזן בין האינטרסים המתנגשים. לפיכך, בבקשת רשות הערעור המבקש עותר לכך שבית משפט זה יורה על ביטול ההחלטה השנייה של בית משפט השלום מיום 31.5.2020.

כאמור, לצד בקשת רשות הערעור הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע – היא הבקשה המונחת להכרעתי. המבקש עותר לעיכוב ביצוע ההחלטה השנייה של בית משפט השלום מיום 31.5.2020, וכן לעיכוב ביצוע פגישת ההתמחרות הפנימית שנקבעה אצל הכונס ליום 14.6.2020. הכל, עד להכרעה בהליך שבכותרת. נטען כי דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע תסב למבקש נזק כבד ובלתי הפיך, שכן הדבר ימנע ממנו את האפשרות להפקיד ערבות בנקאית כתנאי להגשת הצעה מטעמו במסגרת התמחרות פנימית. המשמעות תהיה שהנכס יימכר באופן מיידי למשיב.

7. הבקשה לעיכוב ביצוע הועברה לטיפולי כשופטת תורנית. ביום הגשתה (3.6.2020) ניתנה החלטתי כדלקמן:

"1. לאחר שעיינתי בחומר שהוגש וכדי למנוע מצב בלתי הפיך, אני מורה על צו ארעי במעמד צד אחד כמבוקש..., וזאת עד מתן החלטה אחרת אך בכל מקרה לא יאוחר מיום 10.6.2020.

2. המשיבים יגיבו לבקשה לעיכוב ביצוע עד יום א' 7.6.2020 בשעה 12:00.

...".

(ההדגשה אינה במקור-ד.כ.ל)

8. בתגובתו מיום 7.6.2020 התנגד המשיב נחרצות לבקשה לעיכוב ביצוע. נטען כי סוף סוף, לאחר שנים ארוכות, נמצא הליך כינוס הנכסים לגבי נכס המריבה בישורת הסופית והאחרונה, ואין לעכבו ולו ביום נוסף אחד. עוד נטען כי לרשות המבקש עמד זמן ארוך כדי לפעול לרכישת הנכס במסגרת ההתמחרות הפומבית שהכונס פרסם בתחילת שנת 2020, כאשר לא הוצג נימוק משכנע מצד המבקש מדוע החל במאמצים לגיוס הכספים רק לאחר הדיון האחרון בבית משפט השלום ביום 7.5.2020. בהקשר זה, המשיב ציין כי מצבו הרפואי של המבקש אינו בגדר נסיבה חדשה, וכי ממילא המבקש פועל באמצעות בנו. בהתחשב בכל אלה, נטען כי סיכוייו של ההליך הערעורי קלושים, וכי בית משפט השלום היה רשאי לשנות מהחלטתו הראשונה מיום 27.5.2020. כך, הן מאחר שמדובר בהחלטת ביניים לא סופית שניתנה בלא תגובה מקדימה מצד המשיב; והן מאחר שבית המשפט קמא שמר לעצמו בהחלטה הראשונה אפשרות לקיצור האורכה. המשיב הוסיף וטען כי עו"ד ארמון המייצג את אותו צד ג' אשר באמצעותו ניסה המבקש לגייס כספים לרכישת הנכס, הודיע בכתב ביום 3.6.2020 כי מרשו מושך ידיו מעסקה עם המבקש (נספח י' לתגובת המשיב מיום 7.6.2020). בהתחשב בכך, לטענת המשיב אין ביכולתו הכלכלית של המבקש להפקיד את הערבות הבנקאית שנקבעה, וכל מטרתו של המבקש היא להאריך את הקץ שכן הוא מחזיק בחלקים מהנכס ועושה בהם שימוש לצרכיו. לחלופין, נטען כי אם בית משפט זה יחליט לעכב ביצוע, יש לחייב את המבקש בהפקדת ערובה משמעותית לשיפוי המשיב בגין כל נזק שייגרם לו בגין כך.

9. בתשובת המבקש מהיום (8.6.2020) ביקש בא-כוחו להותיר את הצו הארעי על כנו על-מנת שלא לייתר את ההליך הערעורי. עוד נטען כי על-אף מכתבו של עו"ד ארמון שהוזכר לעיל (נספח י' לתגובת המשיב), המבקש צופה כי בימים הקרובים ייחתם הסכם עם צד ג' למימון רכישת הנכס על-ידו.

10. בחנתי את טענות הצדדים. בנסיבות העניין, לא מצאתי צורך לקבוע מסמרות בנוגע לסיכוייו של ההליך הערעורי. די בכך שאומר כי הסעד לו עותר המבקש במסגרת בקשת רשות הערעור שבכותרת, הוא ביטול ההחלטה השנייה של בית משפט השלום מיום 31.5.2020, בה נקבע כי האורכה להפקדת הערבות הבנקאית היא עד יום 3.6.2020. בהתחשב בסעד המבוקש הנ"ל, הרי אם בקשת רשות הערעור תתקבל וההחלטה השנייה תבוטל, משמעות הדבר תהיה כי ההחלטה הראשונה של בית משפט השלום מיום 27.5.2020 תיוותר על כנה. כזכור, בהחלטה הראשונה נקבע כי האורכה להפקדת הערבות הבנקאית תהיה "לא יאוחר מיום 10.6.2020". ודוק, המבקש לא הגיש הליך ערעורי על ההחלטה הראשונה הנ"ל והוא אינו תוקף אותה. יתרה מזאת; אחת הטענות העיקריות של המבקש בבקשת רשות הערעור, היא כי הוא הסתמך על המועד 10.6.2020 שצוין בהחלטתו הראשונה של בית משפט השלום (שם, פס' 16). מכאן שאם נלך לפי שיטת המבקש עצמו, הרי נדרש לו עיכוב ביצוע לצורך הפקדת ערבות בנקאית לכל המאוחר עד יום 10.6.2020. כך אמנם קבעתי בצו הארעי עליו הוריתי ביום 3.6.2020 (לנוסח החלטתי ראו: פס' 7 לעיל).

11. כידוע, השיקול בעל מעמד הבכורה במסגרת בחינת בקשה לעיכוב ביצוע, הוא מאזן הנוחות. בהקשר זה, ניתן להבין ללבו של המשיב אשר רוצה לברך על המוגמר ולרכוש את הנכס בהתבסס על הצעתו היחידה בהתמחרות הפומבית, וזאת לאחר שנים ארוכות של התדיינויות עם המבקש לגבי חלקת המריבה. מצד שני, במשקפי השיקול של מאזן הנוחות, אורכה בת שבוע ימים לצורך הפקדת הערבות הבנקאית על-ידי המבקש (10.6.2020 אל מול 3.6.2020), היא כשלעצמה לא תגרום נזק משמעותי למשיב אשר בדיון האחרון בבית משפט השלום ראה להסכים לעריכת התמחרות פנימית בין הצדדים. לעומת זאת, דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע עלולה לגרום נזק מהותי למבקש, מבחינה זו שתחסם לפניו האפשרות להפקיד ערבות בנקאית מטעמו עד המועד שנקבע בהחלטה הראשונה של בית משפט השלום, ובכך תחסם בפניו האפשרות לעריכת התמחרות פנימית בניסיון לרכוש את הנכס בעצמו. השיקול של מאזן הנוחות מטה, אפוא, את הכף לטובת עיכוב ביצוע ההחלטה השנייה של בית משפט השלום, אולם קו פרשת המים יהיה יום 10.6.2020. זאת בשים לב לסעד שהתבקש בהליך שבכותרת ובשים לב לנימוקיה של בקשת רשות הערעור כמבואר בפס' 10 לדבריי לעיל.

12. אשר על כן, ונוכח הטעמים שפורטו, עיכוב הביצוע הארעי עליו הוריתי ביום 3.6.2020 יוותר על כנו עד יום 10.6.2020. אם המבקש יפקיד את הערבות הבנקאית עד יום 10.6.2020, עיכוב הביצוע יוארך עד למתן הכרעה בבקשת רשות הערעור שבכותרת. מנגד, אם המבקש לא יפקיד את הערבות הבנקאית עד יום 10.6.2020, עיכוב הביצוע הארעי יפקע מאליו ללא צורך בהחלטה נוספת (במצב דברים כזה, ניתן יהיה לפעול בהתאם לאמור בהחלטה השנייה של בית משפט השלום מיום 31.5.2020).

המזכירות תמציא החלטה זו לב"כ הצדדים בהקדם.

ניתנה היום, י"ז סיוון תש"פ, 09 יוני 2020, בהעדר הצדדים.