1. בפניי תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע מ.ר. 6707832 (להלן: רכב התובע), בתאונה מיום 19.3.2018 בה היה מעורב רכב מ.ר 9329587 המבוטח על ידי הנתבעת 1 (להלן: הגורר), אליו מחובר נגרר מ.ר 9867072 המבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: התאונה).

המחלוקת וטיעוני הצדדים בתמצית.

1. אין חולק כי האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחו של נהג הנתבעות. המחלוקת בין הנתבעות באשר לשאלת האחריות והחבות הגורר אל מול הנגרר. באי כוח הנתבעות ביקשו, כל אחד מהם לאמץ את הגישה המקלה עמו. בא כוח הנתבעת 1 סבר כי יש לחלק האחריות באופן שווה בין הגורר לנגרר, בעוד שבא כוח הנתבעת 2 ביקש כי החבות כולה תוטל על הנתבעת 1.

דיון והכרעה

1. כידוע, נושא חלוקת האחריות בין הגורר לנגרר טרם הוכרע על ידי בית המשפט העליון והפסיקה בנושא אינה אחידה. אפרט בקצרה את הגישות השונות.
2. גישה אחת דוגלת באחריות הגורר בלבד. הגורם האנושי הוא המצוי בגורר, הוא החלק האקטיבי הנוהג בו בעוד הגורר הוא החלק הפיסי, חסר חיות משל עצמו בבחינת "הולך הוא אחרי הנגרר". לכן, בכל מקרה בו התרחשה תאונה בין הנגרר לצד ג' שהרי לראותו כמי שנגרר לתאונה ועל המבטחת של האחרון לשאת בנזק במלואו (ראו ת"א 75712/00 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' גדנסו; ת"א 93291/00 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' מכלוף (7.2.2002); ת"א 48540/03 עמק חפר אגודה שיתופית חקלאית של משקי עובדים להובלה נ' עלי (12.10.2004); ת"א 66183/03 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ביאטרה (10.2.2005); ת"א 1490/05 כרמלי נ' חלף (4.1.2006)).
3. הגישה האחרת סוברת כי יש לראות את הנגרר והגורר כיחידה גרעינית אחת (למעט אם הוא מנותק מהגורר), ולו מן הטעם שהם מתופעלים על ידי גורם אנושי אחד – הנהג שנותן ליחידות אלה חיות בהתאם לאופן בו נוהג. לכן, בדרך כלל יהיה מקום לחייב את המבטחים לשאת בנזק באופן שווה. עם זאת, אם נגרמה התאונה מחמת ליקוי בנגרר, מידת האחריות תיגזר ממידת התרומה של הנגרר התקול לתאונה, בשים לב לרמת סבירות הנהיגה בעת התרחשותה. לדוגמה: ת"א (ת"א) 52724/07 הפניקס הישראלי בע"מ נ' זחלקה (19.3.2009), שם נקבע כי אי אפשר להפריד בין הגורר ובין הנגרר הפרדה מלאכותית שכן הפכו ליחידה אחת. עוד נקבע כי אם הרכב על שני חלקיו היה מעורב בתאונה, בין אם נגרם הנזק על ידי מגע עם הנגרר ובין אם על ידי מגע עם הגורר, קיימת חבות משותפת לשני המבטחים. באותו מקרה, כתב בית המשפט כי אין לנגרר חיות בפני עצמו, ואין ליחס לו התנהגות רשלנית: "נגרר אינו גורם לתאונה ואינו חוטא בנסיעה רשלנית בפני עצמו, וכל פעולה או תנועה שהוא עושה בכביש, יש לייחס לנוהג ברכב הגורר".
4. גישתי זהה לזו האחרונה, ועל כן אני קובעת כי אין מקום לייחס אחריות בלעדית לגורר או לנגרר, כי אם אחריות משותפת לנזק, בשיעור של 50% לכל אחת מן החברות המבטחות.

תוצאה

1. לפיכך אני מורה לכל אחת מהנתבעות לשלם לתובעת סך של 6,036 ₪, אגרת בית משפט בסך 190 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 1,059 ₪.
2. הסכומים האמורים לעיל ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים על פי הכתובות בכתבי הטענות.

ניתן היום, י"ב טבת תשפ"ב, 16 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.