1. בקשת המבקש לביטול צו למניעת הטרדה מאיימת שניתן ביום 4.6.20 בהעדר התייצבות (להלן: "הצו").
2. לטענת המבקש הצו לא הומצא לו במועד ולכן לא התייצב לדיון וכן נטען כי אין בסיס חוקי לצו ודינה של הבקשה היה להידחות מלכתחילה.
3. הצדדים הינם שכנים בבית משותף.
4. כנגד המבקש ניתנו שני צווים קודמים לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001 (להלן: "החוק" או "חוק למניעת הטרדה מאיימת").
5. צו אחד ניתן ביום 23.10.18 על-ידי כב' השופט עבאס עאסי בה"ט 50611-10-18, בהעדרו של המבקש.
6. בצו מיום 23.10.18 נאסר על המבקש להטריד את המשיבים ובני משפחתם, בכל דרך ובכל מקום; לאיים על המשיבים ובני משפחתם; לבלוש אחר המשיבים ובני משפחתם, לארוב להם, להתחקות אחר תנועותיהם או מעשיהם, או לפגוע בפרטיותם בכל דרך אחרת. כמו כן, הובהר בהחלטה מיום 23.10.18 כי הפעלת מוזיקה בווליום גבוה אחרי השעה 22:00 ובערב שבת, יהווה הטרדה האסורה על פי הצו.
7. צו נוסף ניתן ביום 11.10.19 על-ידי כב' השופט גורדון בה"ט 17780-10-19. עיקר הטענות שהועלו ביסוד הבקשה שבכותרת הועלו גם בפני כב' השופט גורדון, אשר לא מצא ליתן צו ביחס לרובן, וניתן צו מצומצם האוסר על המבקש להטריד את המשיבים בדרך של השמעת מוזיקה בעצמה מופרזת בשבתות (לרבות ערב שבת) ובמועדי ישראל וכן אוסר עליו ללכלך באופן יזום את כניסת המבנה.
8. להשלמת התמונה יצוין כי בין מי מהמשיבים למבקש מתקיימים הליכים משפטיים נוספים, ביניהם, תביעה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") שהגיש המבקש כנגד המשיבה 2 ובן זוגה, והליכים בפני המפקחת על בתים משותפים. לטענת המבקש, קיימות בקשות תלויות ועומדות לפי פקודת בזיון בית משפט לפני המפקחת על בתים משותפים, בשל אי קיום החלטות על-ידי מי מהמשיבים.
9. עיקר טענת המשיבים שעמדה ביסוד הבקשה שעל סמכה ניתן הצו בהעדרו של המבקש נגעה להפעלת מוזיקה בשבתות ומועדי ישראל בעוצמה גבוהה; לכלוך חדר המדרגות ומאידך ניקוי חדר המדרגות בחומרים חזקים; הצבת מטהר אוויר מצניח; טריקת דלת ביתו של המבקש באופן חוזר ונשנה; שבירת קירות הרכוש המשותף; תליית תמונות מפחידות על דלת ביתו; הצקה לילדי השכנים; מעקב אחר השכנים ופרסום התבטאויות אנטישמיות בפייסבוק.
10. למעט הטענה לשבירת קירות וטריקת הדלת, כל הטענות הועלו כבר בבקשות שנדונו על-ידי כב' השופט עבאס עאסי וכב' השופט גורדון.
11. עיקר טענת המבקש הינה כי הוא ואמו מתגוררים בבית המשותף מזה עשרות שנים, וכי הטענות כנגדם החלו לעלות עם הגעת המשיבים לבניין, אשר אורח חייו של המבקש אינו מתאים לאורחות חייהם, ועיקר ההתנכלות כלפי המבקש הינו על רקע השתייכותו לקהילה הלהטבי"ת. המבקש טען כי הוא המוטרד, וכי יש ליתן צו כנגד המשיבים. לטענת המבקש, הוא הותקף על-ידי מי מהמשיבים או בני זוגם, ואף הוגשה בגין כך תלונה למשטרה, אך התיק נסגר וערר כנגד הסגירה תלוי ועומד. כן טען המבקש כי הוא מוטרד על-ידי המשיבים, הנוהגים לצעוק לעברו קריאות גנאי.
12. המבקש הכחיש את הטענות המופנות כלפיו. עיקר טענתו הינה, כי הוא משמיע מוזיקה בעוצמה סבירה, כשם שהמשיבים שרים שירי שבת ושירתם נשמעת מחוץ לדירותיהם. מכל מקום נטען, כי ככל וקיימת תלונה על מוזיקה בעוצמה לא סבירה, אין הדבר נכנס לגדרי החוק. בנוסף, נטען כי יתר טענות המשיבים עניינם להידון לפני המפקחת על בתים משותפים, ככל שהדבר נוגע לשימוש ברכוש המשותף, או במסגרת הליך לפי חוק איסור לשון הרע, ככל שהבקשה מופנית לפרסומים שפרסם המבקש. המבקש לא התנגד להסרת מטהר האוויר, אשר הושם, לטענתו, לפי הוראת העירייה. באשר ללכלוך חדר המדרגות ולפיזור פסולת המעורבת בצואה שנטען על-ידי המשיבים, נטען על-ידי המבקש כי הוא אכן נוהג להניח שקיות אשפה ליד דלת ביתו עד ליציאתו מהבית, כפי שנוהגים שכנים אחרים, וטענת המשיבים מתמצית באירוע חד פעמי שהשקית נקרעה והפסולת התפזרה. באשר לתמונות המפחידות שנטען כי המבקש מניח על דלת ביתו, נטען על-ידי המבקש כי הוא נוהג לחגוג את ליל כל הקדושים וכי בסמוך למועד זה הושמו על דלת ביתו התמונות האמורות. המבקש הכחיש כי הוא טורק את דלת ביתו במזיד, וטען כי דלת ביתו הינה דלת נטרקת.
13. כבר בפתח הדברים ייאמר כי לפי סעיף 6 לחוק למניעת הטרדה מאיימת סך התקופה שניתן לשוב ולהאריך צווים לא יעלה על שנתיים, ובכל מקרה, הארכת תוקף צו מעבר לשנה מותנית בפירוט נימוקים מיוחדים.
14. בצו מיום 23.10.18 לא צוין למשך איזו תקופה הוא יעמוד. הבקשה שביסוד הצו הוגשה בחלוף כחודשיים מיום מתן הצו השני שניתן ביום 11.10.19 ושתוקפו עמד עד ליום 11.4.20. אינני מקבלת את טענת המשיבים כי הבקשה שביסוד הצו מושא הבקשה שבכותרת הינה בעילות אחרות שאינן קשורות לצווים הקודמים. עיון בבקשות הקודמות מעלה, כי בעיקרן, הן נסמכו על אותן טענות, למעט, כאמור, טריקת הדלתות ושבירת הקירות. כן נטען ביסוד הבקשה שבכותרת להשלכת פסולת המעורבת בצואה, עליה אעמוד בהמשך.
15. לפיכך, הבקשה שבכותרת תידון תוך מתן משקל לתקופות בהן כבר היו תלויים ועומדים צווים ולנוכח הוראת החוק שלפיה הארכת הצו תותנה בנימוקים מיוחדים.
16. מעדויות העדים עלה כי הטענות שביסוד הבקשה נוגעות לאירועים שלא קרו בסמוך להגשת הבקשה שביסוד הצו, והראיה – שרובן פורטו עוד בבקשה הראשונה שהוגשה ביום 22.10.18. האירועים הנוספים להם נטען שעניינם בהשלכת הפסולת ושבירת הקירות, כאשר מעדויות העדים עלה כי אירוע השלכת הפסולת המעורבת בצואה, שלה ייחסו המשיבים משקל רב, הינו אירוע נקודתי שבו התפזרה פסולה משקית שהונחה מחוץ לדלת ביתו של המבקש.
17. מעדות השכנה קהת עולה כי סוגיית שקית האשפה היתה אירוע חד פעמי (פרו' עמ' 17, ש' 1). המשיבה 2 העידה שלא היתה עדה לאירוע זה (פרו' עמ' 10, ש' 22-31). גם השכנה קאופמן לא ראתה את המבקש מניח את שקית הפסולת עם הצואה בבניין (פרו' עמ' 14, ש' 14-17).
18. המשיב 1 העיד שלא ראה את המבקש שובר קירות (פרו' עמ' 12, ש' 5-6). גם השכנה קאופמן לא ראתה אירוע זה וטענה כי לדעתה הדבר אירע לפני שהגיעה לגור בבניין (פרו' עמ' 14, ש' 14-17).
19. בניסיון לעמוד על אותה הטרדה נטענת כנגד המבקש עלה כי עיקר הטענה הינה למוזיקה המושמעת בשבתות וחגים, שכאמור, נדונה עוד בבקשות הקודמות.
20. השכנה קאופמן ציינה בעדותה "אנו מבקשים להרחיק את ההפרעה המתמשכת לחיים שלנו". כאשר נשאלה העדה מהי אותה הפרעה, ענתה: "המוזיקה" (פרו' עמ' 14, ש' 3-6). כאשר נשאלה העדה אם פנתה למבקש בבקשה להפחית את עוצמת המוזיקה, ענתה: "אני לא מעוניינת ליצור קשר עם מישהו שרוצה לפגוע" (פרו' עמ' 14, ש' 33).
21. אף שהטענה לאיומים והפחדת ילדי השכנים נטענה עוד בפני כב' השופט גורדון, אשר, כאמור, לא מצא ליתן צו בעניין זה, יצוין כי כאשר נשאלה השכנה קאופמן האם המבקש באיזה שהוא שלב פנה אליה או לילדיה באיומים או הערות, ענתה העדה: "אני לא בטוחה שאיומים אבל היתה פעם אחת שהילד שלי בן 10 מזכיר פעמים רבות שהוא עלה במדרגות והוא התחיל לומר לו שלא ילכלך למרות שהבן שלי לא מלכלך. מעבר לזה לא היתה אינטרקציה, הוא סיפר את זה לי ולאמא שלי" (פרו' עמ' 15, ש' 3-6).
22. השכנה פרידמן התייחסה בעדותה למוזיקה בשבתות, להשארת הלכלוך וחסימת המעבר בבניין. כאשר נשאלה פרידמן על חסימת המעבר ענתה "יש מקום ליד תיבת הדואר ולפעמים עומדות שם עגלות" (פרו' עמ' 16, ש' 11).
23. כן העידה השכנה קהת על ניקיון בחומרים שעושים ריח רע (פרו' עמ' 17, ש' 34-35). לדברי העדה: "אם לא היו את הבעיות של הרעש והריח הייתי סופגת את הלכלוך" (פרו' עמ' 18, ש' 3).
24. כאשר נשאלה השכנה קאופמן על יסוד מה היא סבורה שהריח הנטען הינו מכוון ענתה העדה "אני מעריכה" (פרו' עמ' 14, ש' 13).
25. באשר לטענה כי המבקש שם מוזיקה בכוונה בשבתות, ציין המבקש כי הוא לא נמצא בבית במהלך השבוע (פרו' עמ' 18, ש' 21-24). באשר לטענה כי המבקש חוסם מעבר ציין המבקש כי הוא מניח עגלת עבודה בשטח הבניין שאינו מטופל (פרו' עמ' 18, ש' 28-29). המבקש טען כי הניח סמרטוטים בכניסה לבניין כדי לנגב את הרגליים, אך אלה נגנבו על-ידי אשת המשיב 1 (פרו' עמ' 18, ש' 29-30). לגבי טריקת הדלתות נטען כי דלת ביתו של המבקש הינה דלת נטרקת וכי מי שטורק דלתות הינה משפחת המשיב 1 (פרו' עמ' 19, ש' 1-2).
26. המבקש הוסיף וטען כי המשיבים בונים סוכה בכוונה מול ביתו, וכאשר הוא יוצא הם תוקפים אותו בטענה שהוא מפריע להם לשבת בסוכה. כן טען המבקש כי יש השחתה של רכוש וכי אין כמעט יום שלא מושלך דבר לדלת ביתו. בנוסף נטען על-ידו כי: "חברים של הילדים שלהם עושים לי אצבע משולשת. צועקים לי הומו, סוטה, פסיכופט... " (פרו' עמ' 19, ש' 16-18).
27. אמו של המבקש העידה כי דלת ביתם הינה דלת נטרקת, כן התייחסה אמו של המבקש לגניבת השטיח על-ידי אשת המשיב 1 ולריחות ורעשים שנשמעים מכיוון חדר האמבטיה של הגב' קהת, אשר לא מצאה להגיש בגינם תלונה, וציינה כי: "זה בית שחיים בו, אי אפשר להצר את צעדנו, לא לשים זבל, לא לשמוע מוזיקה, אני 60 שנה גרה שם, מאז שנכנסו אשכנזי התחילו הבעיות... שיתנו לנו לחיות בבית שלנו. פעם אחת בקשה לצאת מהבית שלי נתתי לה. אם היו דופקים בדלת ומבקשים שננמיך את המוזיקה לא היינו עושים את זה? ככה מיד לרוץ לבית המשפט עם תלונה על הטרדה מאיימת? משטרה? איזה בני אדם הם? " (פרו' עמ' 23, ש' 32-36, עמ' 24, ש' 1-7).
28. מסיכום כל העדויות עולה, כי הבקשה שהוגשה מלכתחילה על-ידי המשיבים נפרסה הרבה מעבר לגבולות החוק למניעת הטרדה מאיימת והיא נוגעת בעיקרה לאופן השימוש ברכוש המשותף.
29. מכל מקום, טענות המשיבים שביסוד הבקשה, נדונה כבר לפני כב' השופט גורדון, אשר לא מצא ליתן צו בגינם.
30. באשר לטענות לפרסומים אנטישמיים, יצוין כי אף כב' השופט עבאס עאסי לא מצא ליתן צו בעניין זה, כמו גם כב' השופט גורדון. אף אני סבורה כי פרסומים אנטישמיים, לשיטת המשיבים, אינם עולים כדי הטרדה לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת.
31. אף שגם טענת המשיבים לפרסומים המתייחסים לשכנים ספציפית נדונו על-ידי כב' השופט גורדון, ולא נתקבלו, יצוין כי המשיבים הפנו לפרסום אחד מיום 13.12.18 שבמסגרתו ציין המבקש "עכשיו ברור מאיפה השכנים המנוולים שלי ימח שמם וזכרם מקבלים את הליגיטמציה להתנהג אלי כפי שהם מתנהגים. המיץ של הזבל של האנושות. העיקר הסמרטוט על הראש" (צורף לתגובת המשיבים לבקשה לביטול הצו). פרסום זה נעשה תוך שיתוף תמונת הרב עמאר, שלגביו טען המבקש כי התבטא כנגד הקהילה הלהטבי"ת. פרסום נוסף שבו אוזכרו השכנים הינו מחודש יוני 2020 שבו שיתף המבקש פוסט פוליטי שלפניו נרשם "ספרו את זה לשכנים המנוולים שלי. יצוקים מאותו חרא כמו הביב...".
32. לא מצאתי כי יש בפרסומים אלה כדי להוות איום או הטרדה לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת, ובמיוחד שעה שהכיתוב הנוגע לשכנים נעשה אגב שיתוף בעמדה כזו או אחרת של המבקש לגבי סוגיות אחרות.
33. גם הטענות הנוגעות לאופן השימוש ברכוש המשותף, בכלל זאת מטהר האוויר (שלפי דברי המבקש הושם בהוראת העירייה, ומכל מקום המבקש מוכן להסירו, בכפוף לאישור העירייה), ניקיון חדר המדרגות בחומרים המדיפים ריח רע, נדונו על-ידי כב' השופט גורדון, אשר לא מצא ליתן צו בגינם.
34. מכל מקום, טענות אלה, כמו גם הטענה להנחת עגלת העבודה של המבקש ברכוש המשותף והטענה לשבירת קירות שנטענו בבקשה זו, חורגות מגדרי בקשה לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת, ועניינם אופן השימוש ברכוש המשותף. כאמור, בפני המפקחת על בתים משותפים, התנהלו הליכים בין הצדדים, ולטענת המבקש, שלא נסתרה, תלויות ועומדות כנגד המשיבים בקשות לפי פקודת בזיון בית משפט. במקום שבו קיימים לצדדים סעדים להם הם יכולים לעתור לפי דין, אין מקום למתן צו לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת, ובמיוחד, לאור התקופה שבה כבר עמדו צווים כנגד המבקש (ר' בעניין זה פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 3.3.20 בעא 64537-01-20).
35. מעבר לכך, כאמור, מעדויות העדים עולה, כי עיקר הטענה נוגע למוזיקה בשבתות, טריקת הדלתות, לכלוך וריח והפחדת ילדי השכנים.
36. כאמור, כב' השופט גורדון לא מצא ליתן צו הנוגע להפחדת ילדי השכנים ולריח, ואף אני לא מצאתי כי קמה עילה למתן צו, ובמיוחד שלא נטען, וממילא שלא הוכח, כי האירועים הנטענים קרו לאחר הבקשה שנדונה לפי כב' השופט גורדון.
37. למעלה מן הצורך יצוין, כי מעבר לתליית התמונות, לא עלה מדברי העדים על יסוד מה נסמכת הטענה להפחדת ילדיהם. מעדותה של קאופמן עלה כי ההפחדה היתה בדרך של הערה לבנה שלא ילכלך. השכנה קהת העידה כי לא ראתה את המבקש עושה תנועות מגונות כלפי ילדי השכנים, וכי רק שמעה על כך מפי אשכנזי.
38. הטענה להפחדת ילדי השכנים בדרך של תליית תמונות גולגולת על דלת ביתו של המבקש, לא נתקבלה על-ידי כב' השופט גורדון. כאמור, לטענת המבקש התמונות נתלו לרגל ליל כל הקדושים. יש ממש בטענת המבקש כי תחפושות פורים והמסכות שנהוג לשים באותו החג, עשויות להפחיד באותה המידה.
39. באשר לריח הנובע משימוש בחומרים חריפים בעת ניקיון חדר המדרגות, יצוין, ואף זאת למעלה מן הצורך לאור האמור בפיסקה 36 לעיל, כי בכל מקרה מדובר בסוגיה החורגת מגדרי הבקשה לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת, שגם לגביה לא מצאו מי מהמותבים הקודמים ליתן צו.
40. משהוברר במעמד הדיון כי אירוע הלכלוך של שקית הזבל והצואה הינו אירוע נקודתי, שבמהלכו ככל הנראה נקרעה שקית אשפה שהונחה מחוץ לדלת ביתו של המבקש, לא מצאתי כי קמה עילה למתן צו בגין אירוע זה.
41. נותרה אם כן, הטענה למוזיקה שבגינה מצאו שני המותבים האחרים ליתן צווים והטענה לטריקת דלתות.
42. באשר למוזיקה - לא ניתן שלא להתרשם מעדויות העדים, כי עיקר הטענה היא לעיתוי השמעת המוזיקה – בשבתות ובחגי ישראל, ולא לעוצמת המוזיקה.
43. ככל שהטענה היא להשמעת מוזיקה בשבתות ומועדי ישראל, אף שהדבר עשוי לפגוע ברגשותיהם של המשיבים, איני סבורה כי יש בכך בלבד כדי להעלות לכדי הטרדה לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת, ובוודאי לא כזו שיש נימוקים מיוחדים המצדיקים להוסיף וליתן צו נוסף על הצווים הקודמים. יש ממש בטענת המבקש, כי באותה המידה המשיבים שרים זמירות שבת, והדבר פוגע ברגשותיו.
44. ככל שהטענה מכוונת לעוצמת המוזיקה בידי המשיבים לפעול לפי תקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש), תשנ"ג-1992, ולא מצאתי כי קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים הסדרת נושא זה באמצעות צו לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת, לנוכח התקופה שבה כבר היו צווים תלויים ועומדים ולאור הוראת סעיף 6 לחוק.
45. באשר לטענה לטריקת דלתות, המבקש ואמו העידו כי דלת ביתם היא מסוג דלת נטרקת. נראה כי לא ניתן ליתן מענה לכך במסגרת צו לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת, בוודאי לא לאור התקופה שכבר חלפה ולאור הוראת סעיף 6.
46. סופו של יום, לא ניתן שלא להתרשם כי המחלוקות בין הצדדים נוגעות בעיקרן לאורח החיים השונה שהם מנהלים, וטוב יעשו הצדדים אם יפתרו את המחלוקות ביניהם בדרך של הידברות. חוק למניעת הטרדה מאיימת נועד למנוע הטרדות ואיומים, ולא להוות תחליף או פלטפורמה לניהול בתים משותפים כמקובל.
47. מצאתי לציין לפני סיום כי לאחר שהמבקש הגיש את סיכומיו שחרגו מן ההיקף שנקבע בהחלטה מיום 16.6.16, הגישו המשיבים בקשה למחיקת סיכומי המבקש. בהחלטה מיום 9.7.20 נדחתה בקשת המשיבים תוך שצוין שחריגת המבקש מהיקף העמודים בסיכומיו קיבלה מענה בהחלטה מיום 6.7.20 במסגרתה הוקנתה למשיבים הזכות להגיש סיכומי תשובה, אף שזכות זו לא הוקנתה להם מלכתחילה. דבר זה לא מנע מהמשיבים להגיש סיכומי תשובה בהיקף שעלה על שהותר להם. בניגוד לשצוין בפתח סיכומי התשובה, החריגה לא הייתה "במקצת" אלא ביותר מכפול, והמשיבים הסתפקו בבקשה שהועלתה בפתח הסיכומים לאשר החריגה. סברתי שמא יש בכך כדי לחזק את טענת המבקש ביחס לחלקים מן הבקשה שעמדה ביסוד הצו, שלפיה המשיבים מבקשים לאסור על המבקש את שמותר להם, אך לנוכח התוצאה אליה הגעתי, לא מצאתי להידרש לטענה זו.
48. במכלול האמור, דין הבקשה להתקבל.
49. הצו מיום 4.6.20 מבוטל.
50. מאחר ועדות השכנות נשמעה, ולנוכח התוצאה אליה הגעתי, לא מצאתי להידרש לבקשת השכנות להצטרף לבקשה, שממילא הוגשה רק בפתח הדיון בבקשה לביטול הצו.
51. המשיבים יישאו בהוצאות המבקש ובשכר טרחת עו"ד בסך של 3,500 ₪.

ניתנה היום, א' אב תש"פ, 22 יולי 2020, בהעדר הצדדים.