1. בפני תביעה כספית על סך 8,929 ₪ בגין תאונת דרכים שהתרחשה ביום 22.9.2019 בין רכב התובע לבין רכב נתבע 1 המבוטח אצל הנתבעת 2.

2. על פי הנטען בכתב התביעה, תוך כדי נסיעה בכביש דו סטרי עמוס, רכב הנתבעים פגע ברכבו בצד ימין. כתוצאה מהתאונה נבדק רכב התובע ובהתאם לחוות הדעת השמאי נגרמו לרכב נזקים לאורך צד ימין.

4. בכתב ההגנה נטען, כי יש לדחות את התביעה ממספר טעמים: ראשית, רכב התובע נבדק בחלוף זמן של מספר חודשים מיום התרחשות התאונה ובכך נותק הקשר הסיבתי. שנית, התאונה התרחשה בזמן שנתבע 1 נסע בפקק , לפתע שמע צעקות והבחין במראות ברכב התובע מנסה לעקוף מכשול שהיה בנתיבו ובכך פגע עם חלקו הקדמי הימני בחלק האחורי של דופן שמאלית של רכב הנתבע 1.

5. בדיון שהתקיים בפני היום, העידו שני הנהגים והוצג סרטון שאינו מתעד את אופן התרחשות התאונה, אלא את שני הנהגים אחרי התאונה.

6. כהוראת תקנה 214 ט"ז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית.

7. הצדדים חלוקים על נסיבות התרחשות התאונה ועל האחריות לה.

8. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ואת עדויותיהם, עמדתי על נסיבות קרות התאונה ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי כי יש להעדיף את גרסת הנתבעים על פני גרסת התובע ולדחות את התביעה מהטעמים הבאים, ואנמק.

ראשית, התובע העיד בפני כי הוא לא ראה את אופן התרחשות התאונה. לפיכך, אין ביכולתי לקבל את תיאור התאונה שמסר בעניין זה (פרוטוקול הדיון עמ' 3 ש' 13) ואני מעדיפה את גרסת הנתבע 1 אשר העיד בצורה קוהרנטית וחזר על תיאור את אופן התרחשות התאונה במדויק כפי שמסר יומיים לאחר התאונה בהודעה על תאונה שנמסרה למשטרה (נ/1).

שנית, גרסת התובע עוררה תמיהות בעיקר בעניין בדיקת הרכב ומסירת ההודעה על תאונה למשטרה ביום 19.5.20 לאחר שחלפו מספר חודשים מיום התרחשות התאונה. לעומתו, הנתבע הגיש ביום 24.9.2019 הודעה למשטרה על אופן התרחשות התאונה (נ/2). גרסתו במשטרה זהה לגרסה שמסר אותה בבית המשפט, לפיה תוך כדי ניסיון עקיפה של התובע , פגע ברכב הנתבע.

שלישית, רכב התובע נבדק ביום 14.1.20 ואילו התאונה התרחשה ביום 22.9.2019 , הרי שגם אם הייתי מגיעה למסקנה, כי קמה, בנסיבות, אחריות מצד הנתבע לתאונה, הרי שלאור חלוף הזמן בין התאונה לבין מועד בדיקת הרכב על ידי השמאי, נותק הקשר הסיבתי בין התאונה לבין ממצאי השמאי, וייתכן כי במהלך התקופה אירעה תאונה נוספת באופן המחייב את דחיית התביעה. לפיכך, הרי שלא עלה בידי התובע להוכיח נזקיו. בהקשר זה, אני מפנה לפסיקת בית המשפט בע"א (מחוזי תל אביב) 8104-11-14 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שלמה תחבורה (2007) בע"מ (23.11.2015), בו נקבע כי –

"הלכה היא כי כאשר מדובר בנזקי רכוש (פח) כתוצאה מתאונת דרכים, דו"ח השמאי חייב להיערך בסמוך למועד הפגיעה, וככל שהבדיקה נעשית במועד מאוחר יותר למועד התאונה, כך מתעורר קושי להסתמך על בדיקת השמאי, ויש בחלוף הזמן בין מועד התאונה לבין מועד הבדיקה על ידי השמאי כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנזק הנטען כתוצאה ממנה, כאשר הפסיקה מתייחסת לתקופות קצרות בהרבה מהתקופה שבענייננו (כשנה וחצי) כמשך זמן המוביל לניתוק את הקשר הסיבתי. הרציונל בקביעה זו הינו כי ככל שמדובר בפגיעות זניחות יחסית שלא משביתות את הרכב, הרי שבתקופה שעד הבדיקה יכול הרכב לספוג פגיעות נוספות, ואין באפשרות השמאי לאבחן בין הפגיעות השונות".

רביעית, עיון בתמונות הנזק שצולמו על ידי הנהגים (נ/1; נ/3 ות/1), אשר צולמו מיד לאחר התאונה , מלמד כי מוקדי הנזק ברכבים מתיישבים עם גרסת נתבע 1 ולא כפי שנטען ע"י התובע.

9. אשר על כן, ולאור מכלול הנימוקים שפורטו לעיל, אני קובעת כי האחריות לתאונה רובצת על התובע וכי דין התביעה להידחות .

10. כל צד יישא בהוצאותיו.

מזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתנה היום, כ"ו אלול תש"פ, 15 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.