12 ינואר 2021

1. עסקינן בשני ערעורים שהגישה המערערת כנגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית), מיום 5.1.2020, אשר קבעה לה דרגת נכות יציבה בשיעור 75% מיום 1.8.2018, וכן כנגד החלטת ועדת העררים לאי כושר, מיום 18.2.2020, אשר קבעה למערערת דרגת אי כושר בשיעור 65% מיום 1.8.2018.

2. המערערת ילידת 1962.

3. ועדה רפואית מדרג ראשון התכנסה ביום 14.10.2018 וקבעה למערערת דרגת נכות רפואית בשיעור 68% מיום 1.8.2018. המערערת הגישה ערר על החלטה זו.

4. בחוות דעת לעניין כושר השתכרות מיום 25.10.2018 עובדת השיקום המליצה לראות את המערערת כמי שאיבדה 60% מכושרה להשתכר. בסיכום חוות הדעת צוין כך:

"לפי חוו"ד רופא מוסמך לא חל אובדן כושר השתכרות מתאריך 1.1.18, מסוגלת לעבודה מלאה בקרבת שירותים, ללא מאמץ גופני ניכר עם יכולת לארוחות תכופות ולניטור תכוף של רמות סוכר בדם, ללא הליכה ועמידה ממושכים ללא לחץ נפשי מוגבר, ללא הפעלה רבה של כתף שמאל.

להערכתי נוכח מכלול בעיותיה הרפואית והשלכותיהן התפקודיות וההחמרה שחלה במצבה, בשילוב עם כישורים אישיים ותעסוקתיים מצומצמים, מגבילים את יכולתה להשתלב בעבודה מלאה, ולכן הנני ממליצה לראות בה כמי שאיבדה את כושרה להשתכר בשיעור 60% לתקופת תוכל לעבוד בטיפול בקשישים שאינו סיעודי".

החלטת הוועדה הרפואית לעררים

5. ביום 5.4.2019 נבדקה המערערת על ידי יועץ לוועדה מומחה בפסיכיאטריה, אשר הקשיב לתלונותיה וערך לה בדיקה קלינית. היועץ המומחה בפסיכיאטריה קבע למערערת נכות בשיעור 20% בגין הפרעת הסתגלות עם מרכיב דיכאוני, לפי פריט ליקוי 34(ב)(3) מיום 1.1.2018.

6. ביום 16.4.2019 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים לדון בערר המערערת, בהרכב מומחה באורטופדיה, מומחה בנוירולוגיה ומומחה ברפואה פנימית. המערערת הופיעה בליווי עובדת מטעם הרווחה, והוועדה רשמה בסעיף 6 לפרוטוקול את תלונות המערערת ודברי המלווה. הוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית, שממצאיה פורטו בפרוטוקול. הוועדה הפנתה את המערערת לבדיקת יועץ מומחה בכירורגית כלי דם בנושא חסימה של עורק הקרוטיד והאם מדובר בסיבוך סכרת. כמו כן, המערערת הופנתה לבדיקת יועץ מומחה עיניים בשאלה של ליקוי בשדה ראייה על רקע אירוע מוחי.

7. המערערת נבדקה על ידי יועץ מומחה כלי דם ביום 22.5.2019, אשר הקשיב לתלונותיה, בדק אותה וקבע בחוות דעתו, כי "מבחינת כלי דם אין נכות. אין לחסימה הידועה לעובדה שהינה סכרתית כל קשר ישיר".

8. המערערת נבדקה על ידי יועץ לוועדה מומחה עיניים ביום 9.12.2019. היועץ בדק את המערערת וקבע ש"אין פגיעת שדה ראיה מזכה בנכות", ולכן נכות בתחום העיניים.

9. הוועדה הרפואית לעררים התכנסה ביום 5.1.2020, עיינה בחוות דעת היועצים ואימצה את מסקנותיהם. לאחר שעיינה בבדיקת EEG מיום 26.7.2019 קבעה הוועדה שהתרשים תקין, אין עדות קלינית ולא אלקטרוציפוגרפית למחלה, ולכן אין נכות בגין מחלת אפילפסיה. למערערת נקבעה נכות רפואית משוקללת בשיעור 75% בגין הליקויים הרפואיים הבאים:

10% נכות בגין בעיה רדיקולרית, לפי פריט ליקוי 32(1)(א)(I).

10% נכות בגין מצב לאחר אירוע מוחי, לפי פריט ליקוי 29(1)(א).

20% נכות בגין סכרת+אינסולין, לפי פריט ליקוי 4(ג).

10% נכות בגין יתר לחץ דם, לפי פריט ליקוי 9(3)(ב)(I).

20% נכות בגין השמנת יתר, לפי פריט ליקוי 14א(4).

10% נכות בגין מחלה פפטית, לפי פריט ליקוי 12(3)(ב)(II).

10% נכות בגין הגבלה קלה עמוד שדרה מותני, לפי פריט ליקוי 37(7)(א).

0% נכות בגין הגבלה כתף ימין, לפי פריט ליקוי 41(4)(א).

אין נכות עמוד שדרה צווארי

15% נכות בגין הגבלה כתף שמאל, לפי פריט ליקוי 41(4)(ב).

10% נכות בגין דחיפות בהטלת שתן, לפי פריט ליקוי 23(2)(א)(II)

20% נכות בגין הפרעת הסתגלות עם מרכיב דיכאוני, לפי פריט ליקוי 34(ב)(3).

10% נכות בגין נוירופתיה פריפרית סכרתית, לפי פריט ליקוי 29(6)(א)-(ב).

אין נכות כלי דם.

אין נכות עינית.

החלטת ועדת העררים לאי כושר

10. בחוות דעת רופא מוסמך לעניין כושר השתכרות מיום 5.1.2020 נקבע שהמערערת מסוגלת לעבודה בתנאים מיוחדים ללא לחץ נפשי ומאמץ פיזי.

11. ביום 18.2.20 התכנסה ועדת העררים לאי כושר, ובסעיף 3 לפרוטוקול תיארה את דברי המערערת ותלונותיה:

"אינה עובדת כיום וככה מזה 3 שנים.

מתקשה מאוד בהליכה, כמעט כל היום במצב שכיבה במיטה, מתקשה לבצע פעולות פשוטות כגון מקלחת. כמעט ולא יוצאת מביתה. סובלת מכאבים בכל הגוף. סובלת מסכרת – כאשר עולים ערכי הסוכר מרגישה חולשה ולחץ דמה עולה.

כשנתיים חסרת יכולת לכלכל את עצמה וחיה על חסדיהם של אחרים.

מחזיקה ברישיון נהיגה על אוטובוס. אינה יכולה לעבוד כנהגת עקב התקפי פרכוסים לדבריה. חסרת יכולת ריכוז.

לדברי הבן – אינה תפקודית כלל ואינה מסוגלת לעבוד".

הוועדה קיימה דיון בעניינה של המערערת וקבעה כך:

"בהופעתה בפני הוועדה, תיארה את השלכות ליקוייה על יכולתה לעבוד להשתכר, כפי שמופיע בסעיף 3 דלעיל.

נכון להגבלות הנובעות מהליקויים ולהשפעותיהן על יכולתה לעבוד, הוועדה מציינת כדלקמן:

מבחינת סכרת מטופלת באינסולין והשמנת היתר – מסוגלת התובעת לעבודה ללא מאמץ גופני חריג, ללא גובה, ללא הרמת משאות כבדים ועם אפשרות לארוחות סדירות.

מבחינת הגבלת ע"ש מותני – מסוגלת לעבוד במגבלות שנרשמו לעיל.

מבחינת ליקויים בעיה רדיקולרית ומ/א אירוע מוחי ונוירופתיה פריפרית סכרתית, מסוגלת לעבודה במגבלות שנרשמו לעיל.

מבחינת הגבלה בכתף שמאל – מסוגלת לעבודה ללא צורך בהרמת יד שמאל מעל גובה כתף.

מבחינת תכיפות במתן שתן – מסוגלת לעבודה עם נגישות לשירותים.

מבחינת הפרעות הסתגלות, בשיעור 20%, מסוגלת לעבודה שלא בתנאי לחץ נפשי.

באשר לתלונות על מחלת אפילפסיה, שבגינה אין אחוזי ליקוי, מתבססת הוועדה על הפרטים האנמנסטיים המצויין בור"ע מיום 16.04.19.

נכון לאמור לעיל, ניתן להבחין בין סך אחוזי הנכות הרפואית בשיעור 75% לבין המצב התפקודי ודרגת אי הכושר.

הבחנה זו מבוססת על כך שבחלק מהליקויים יש חפיפה תפקודית, כפי שצוין לעיל ובחלק אחר שם יש אחוזי ליקוי ניתן שהתובעת תעבוד בהם בתנאים שצוינו.

באשר לדרגת אי הכושר, הוועדה לוקחת בחשבון את ההחמרה שחלה במצבה לעומת העבר, את גילה ונתוניה האישיים ומשום כך קובעת הוועדה כי כושרה של התובעת לעבוד בעבודה קלה, חרושתית, בלתי מקצועית וכן ליווי קשישים הינו חלקי, אך דרגת אי הכושר הינה מעל לדרגת אי הכושר החלקית הבסיסית, קרי הערר מתקבל ונקבעת לתובעת דרגה חלקית בשיעור 65%.

קביעה זו לוקחת בחשבון את המלצת עובדת השיקום, יחד עם כך שדרגת אי הכושר הנקבעת היא מעל זו שממליצה עליה עובדת השיקום".

דיון והכרעה בערעור כנגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים

12. בערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים המערערת טענה בעצמה, ובהודעת הערעור טענה נגד קביעות הוועדה בנוגע למחלת האפילפסיה ובריחת שתן. לאחר שעיינתי בפרוטוקולי הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי, ונתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות.

13. מחלת אפילפסיה: לטענת המערערת, היא סובלת ממחלת אפילפסיה ולא נקבעה לה נכות בגין מחלה זו, כאשר היא מטופלת תרופתית ובעקבות הטיפול אינה סובלת מהתקפי פרכוסים. לטענת המשיב, הוועדה נדרשה אל הטענה לליקוי מסוג אפילפסיה ובהחלטה מנומקת דחתה את הטענה, עת קבעה שאין עדות קלינית ולא אלקטרוציפוגרפית למחלה.

14. אשר לדעתי: הוועדה, שבהרכבה נמנה מומחה בנוירולוגיה, בדקה את המערערת בישיבתה ביום 16.4.2019 וציינה, כי "אין בתיקה הרפואי ולא בסיפור שמסרה ממצאים חד משמעיים לגבי קיומה של מחלה זו. אין מעקב רפואי תואם". לנוכח האמור ביקשה הוועדה "המצאת מסמכים התומכים בקיומה של אפילפסיה, כולל בדיקת EEG בשינה (שעל התובעת לבצע לבדה) ורצף של מעקב נוירולוגי הקשור למחלה זו". בישיבתה המסכמת ביום 5.1.2020 עיינה הוועדה בבדיקת EEG מיום 26.7.2019, וציינה ש"התרשים תקין; אין עדות קלינית ולא אלקטרוציפוגרפית למחלה, ולכן עבור תלונה זו אין נכות". מדובר במסקנה רפואית ברורה וסבירה, המבוססת על התיעוד הרפואי בתיקה של המערערת, ממצאי בדיקת הוועדה ובדיקת EEG. אי לכך, לא מצאתי מקום להתערבות בית הדין בקביעת הוועדה שאין נכות בגין מחלת אפילפסיה.

15. הנכות בגין בריחת שתן: המערערת טענה שהוועדה התעלמה מליקוי זה כאשר היא משתמשת בטיטול. המשיב טען מנגד, שהמערערת לא עררה על קביעתה הוועדה מדרג ראשון, אודות נכות בשיעור של 10% בגין דחיפות בהטלת שתן.

16. דין הטענה להידחות. המערערת לא טענה בערר או בהופעתה לפני הוועדה על הנכות שנקבעה לה בתחום זה בוועדה הרפואית מדרג ראשון. לכן, הוועדה הותירה את הנכות בשיעור 10% בגין דחיפות בהטלת שתן, לפי פריט ליקוי 23(2)(א)(II). הואיל ונקבעה למערערת נכות, אין מקום לטענה שהוועדה התעלמה מליקוי זה, והמערערת לא הצביעה על פגם משפטי בפעולת הוועדה.

17. סיכומו של דבר: נדחה הערעור כנגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים.

דיון והכרעה בערעור כנגד החלטת ועדת העררים לאי כושר

18. בערעור על החלטת ועדת העררים לאי כושר יוצגה המערערת על ידי עו"ד במינוי מטעם הלשכה לסיוע משפטי וטענת הערעור העיקרית היא שהמערערת אינה מסוגלת לבצע עבודות עליהן המליצה הוועדה, היינו עבודות חרושתיות וליווי קשישים. לפי הטענה, הוועדה קבעה שהמערערת אינה מסוגלת להרים את יד שמאל מעל גובה הכתף, ובפועל היא אינה מסוגלת לטענתה להרים את שתי הידיים, ולכן לא תוכל להשתלב בעבודות שהציעה הוועדה.

19. לטענת המשיב, הוועדה נתנה דעתה למכלול הליקויים מהם המערערת סובלת ולהשפעתם המצטברת על כושר עבודתה. לפי הטענה, הוועדה קיבלה את הערר ונוכח ההחמרה שחלה במצבה של המערערת, וכן לנוכח גילה ונתוניה האישיים, נקבעה למערערת דרגת אי כושר בשיעור 65%.

20. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

21. למקרא פרוטוקול הוועדה עולה שהוועדה הקשיבה לתלונות המערערת ורשמה אותן בהרחבה. הוועדה התייחסה לדברי המערערת שתיארה את מצבה הרפואי, ליקוייה ועברה התעסוקתי כנהגת אוטובוס. הוועדה דנה במנומק בליקוייה הרפואיים של המערערת וקבעה, כי מבחינת מחלת הסוכרת והשמנת היתר המערערת מסוגלת לעבודה ללא מאמץ גופני חריג, ללא גובה, ללא הרמת משאות כבדים ועם אפשרות לארוחות סדירות. מבחינת הגבלה בעמוד שדרה מותני, בעיה רדיקולרית, מצב לאחר אירוע מוחי ונוירופתיה פריפרית סכרתית, הוועדה מצאה שמדובר באותן מגבלות שצוינו לעיל. מבחינת הגבלה בכתף שמאל הוועדה קבעה שהמערערת מסוגלת לעבודה ללא צורך בהרמת יד שמאל מעל גובה כתף. מבחינת תכיפות במתן שתן נקבע שהמערערת מסוגלת לעבודה עם נגישות לשירותים. מבחינת הנכות הנפשית הוועדה ציינה שהמערערת מסוגלת לעבודה ללא לחץ נפשי. הוועדה היתה ערה לתלונות המערערת על מחלת אפילפסיה, אולם מאחר שלא נקבעה נכות בגינה הדגישה הוועדה כי נקודת המוצא לקביעת דרגת הנכות התפקודית היא הליקויים הרפואיים שנקבעו בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 5.1.2020. הוועדה היתה ערה לכך שדרגת הנכות התפקודית שקבעה בשיעור 65% נמוכה מדרגת הנכות הרפואית המשוקללת שנקבעה בשיעור 75%. הוועדה הסבירה פער זה בכך שלחלק מהליקויים הרפואיים יש השפעה תפקודית חופפת, ולגבי חלק אחר מהליקויים המערערת מסוגלת לעבודה בתנאים ובמגבלות שצוינו.

22. לאחר שבחנה את מצבה האישי של המערערת בדגש על גילה, עברה התעסוקתי וניסיונה המקצועי, קבעה הוועדה שהמערערת מסוגלת לעבודה בהיקף חלקי וקבעה לה דרגת אי כושר בשיעור 65%. בכך קיבלה הוועדה את הערר ודרגת אי הכושר שנקבעה אף גבוהה מהמלצתה של עובדת השיקום. לדעת הוועדה המערערת מסוגלת לעבוד באופן מצומצם בעבודה חרושתית קלה, לא מקצועית. הוועדה הוסיפה וקבעה שהמערערת מסוגלת לעבודה של ליווי קשישים. מדובר בעבודות שאינן דורשות הכשרה מיוחדת וניתן ללמוד אותן תוך כדי ביצוע העבודה. מכאן שהוועדה שקלה גם את השכלתה של המערערת ועברה התעסוקתי. נדחית הטענה בנוגע לסוג העבודות שהציעה הוועדה, שכן הוועדה לעררים היא גורם אובייקטיבי ומקצועי, ולחבריה יש את המומחיות הדרושה (בתחום התעסוקה והשיקום) להכריע בשאלת אי כושרה של המערערת. קביעת הוועדה בדבר סוגי העבודות התואמות את מגבלותיה של המערערת הינה קביעה מקצועית המצויה בסמכותה הבלעדית של הוועדה. בעניין זה לא מצאתי מקום להתערבות בית הדין בהחלטת הוועדה.

23. המערערת הוסיפה וטענה, שהוועדה לא התייחסה לתוכן המסמכים הרפואיים שמתארים את מצבה הקשה, כולל שני אירועים מוחיים. מקובלת עלי טענת המשיב, כי הוועדה אינה נדרשת להתייחס למסמכים רפואיים ודרגת הנכות התפקודית מבוססת על הערכת הנכות של הוועדה הרפואית לעררים.

24. לנוכח כל האמור, לא שוכנעתי שנפל פגם משפטי בפעולת הוועדה. החלטת הוועדה סבירה ומנומקת ואין מקום להתערב בה. הערעור כנגד החלטת ועדת העררים לאי כושר – נדחה אף הוא.

סוף דבר

25. לנוכח כל האמור, הערעורים נדחים.

26. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

27. לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, כ"ח טבת תשפ"א, (12 ינואר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.