1. בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בנתניה (כב' הש' ס. קולנדר-אברמוביץ) מיום 5.4.20 בת"א 18661-04-17, במסגרתה נעתר ביהמ"ש לבקשת המשיבים לפיצול סעדים.

2. בתמצית יתואר, כי ביום 9.4.17 הגישו המשיבים, נציגות הבית המשותף ודיירי הבניין ברחוב פייר קניג 7 א' בנתניה (להלן: "הבניין"), תביעה חוזית, כספית, נזיקית וצו עשה כנגד המבקשות – החברה הקבלנית ויזמית הפרויקט, שעניינה ליקויי בנייה ברכוש הציבורי של בניין.

3. ביום 11.2.20 הגישו המשיבים "בקשה בכתב לפיצול סעדים", במסגרתה טענו, כי חלה החמרה משמעותית בכל הנוגע לבעיות הרטיבות ברכוש הציבורי של הבניין ועל כן עתרו, כי כל עניין הרטיבויות והליקויים בברכות הבניין, לא ידון בתיק זה. בהחלטתו מיום 5.4.20, קבע ביהמ"ש, כי מאחר וראשי הנזק טרם התגבשו, הוא נעתר לבקשה. מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.

4. לטענת המבקשות, בתמצית, המשיבים הטעו את ביהמ"ש קמא ובמכוון הציגו תמונה עובדתית מטעה וחסרה, במסגרת בקשה שהוגשה ללא תצהיר; ביום 12.3.20, בטרם ניתנה החלטת ביהמ"ש נשוא בר"ע זו, הגישו המשיבים תביעה נוספת נגד המבקשות, שכוללת בדיוק את אותם הנזקים, שנטען בבקשה שטרם גובשו, ואף צרפו במסגרתה חוו"ד מומחה מהשנים 2017-2018; מומחה בתיק דנן הביע עמדתו, כי אין ממש בטענות המשיבים ביחס לרטיבויות הנטענות על ידם ועל כן, יצרו המשיבים "מסלול עוקף למומחה הקיים", שיאפשר להם לטעון טענותיהם בפני מותב אחר, עם גורם מקצועי אחר; מדובר באותה עילה – נזקי רטיבות וליקויים בבריכת הבניין, כולם ברכוש הציבורי, שהוא מהות התביעה בתיק דנן; פיצול סעדים הוא חריג לכלל ויינתן במקרים חריגים בלבד; ההחלטה איננה מנומקת כנדרש והיא מוטעית, שכן היא איננה עולה בקנה אחד עם ההלכה הנוהגת.

5. לאחר עיון בבקשה, מצאתי לדחותה, אף ללא צורך בקבלת תגובת המשיבים.

ראשית, עסקינן בהחלטה דיונית, המצויה בשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית. כידוע, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות דיוניות באשר לאופן ניהול ההליך, במיוחד ביחס להליכים מקדמיים, וערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בהחלטות מסוג זה, אלא אם כן ההחלטה ניתנה בניגוד לדין או גורמת לעיוות דין – ר' רע"א 2829/14 שי לבנת נ' אמיר אדלר, 30.6.14; רע"א 3588/12 ד"ר משה וינברג נ' מרדכי בלזר, 14.3.13; רע"א 3222/15 אליהו שני נ' בנק מזרחי-טפחות בע"מ, 20.7.15.

שנית – קביעת ביהמ"ש קמא בהחלטתו, לפיה "ראשי הנזק טרם התגבשו", הנה קביעה עובדתית וערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאי עובדות – ר' ע"א 2254/09 צ.נ. בנייני איכות בנתניה בע"מ נ' עו"ד גונן קסטנבאום, 3.1.11 ו- ע"א 351/16 שבתאי ברכה נ' יעקב חנוביץ, 14.2.17.

נכון הדבר, כי ראוי היה שהחלטת ביהמ"ש קמא תהא מנומקת ומפורטת יותר, ואולם, כאמור, ביהמ"ש- אשר יש לו שיקול דעת רחב בעניין זה- ביסס החלטתו על קביעתו לפיה ראשי הנזק טרם התגבשו וזאת לאחר שהונחו לפניו טענות מפורטות מטעם שני הצדדים. נראה כי אכן די בכך על מנת להצדיק מתן צו לפיצול סעדים. ר' נ. זלצמן "מעשה בית דין בהליך האזרחי" תשנ"א- 1991, עמ' 89-90.

הנה כי כן, לא מצאתי כי העניין שבפני נכנס לגדר החריגים המצדיקים התערבות ערכאת ערעור.

6. הבקשה נדחית.

משלא נדרשה תגובת הצד שכנגד, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ה סיוון תש"פ, 17 יוני 2020, בהעדר הצדדים.