ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' הרשמת הבכירה ש' צור-גינור) בתא"מ 69165-02-19 מיום 27.2.20

1. בתביעה שהגישה המשיבה נגד המערערים היא טענה, כי המערער 1 הזמין ממנה עבודת קידוח כלונסאות, במסגרת בניית ביתו בישוב נורית. הזמנת העבודה נעשתה באמצעות המערער 2, ששימש מפקח על עבודת הבניה מטעם המערער 1. עבודת הקידוח נעשתה, אלא שתמורתה לא שולמה. מכאן התביעה.

2. המערערים התגוננו בטענה, כי מעולם לא הזמינו מהמשיבה עבודת קידוח. את העבודה הזמינה מהמשיבה החברה שבנתה את ביתו של המערער 1, שמה קוזו הום בע"מ (להלן – חברת קוזו או החברה). המערער 2, כך טענו המערערים, הוא הבעלים והמנהל של החברה הנ"ל. נוסף על כך טענו המערערים, כי תמורת העבודה נמוכה בהרבה מזו שנתבעה, ומכל מקום היא שולמה.

3. בית המשפט קמא קבע כי המערערים הזמינו את העבודה מהמשיבה ולא שילמו לה. על כן קיבל את התביעה, וחייבם לשלם למשיבה יחד ולחוד כמעט את מלוא סכום התביעה.

4. על פסק הדין מלינים המערערים בהודעת ערעור שהניחו לפניי, ובה הם חוזרים על הטענות ששטחו בפני בית המשפט קמא. המשיבה מבקשת להותיר את פסק הדין, שרובו ככולו מושתת על ממצאים שבעובדה, על כנו.

דיון והכרעה

5. כעולה מעדויותיהם של עדי המשיבה, היה זה המערער 2 שפנה אליה כדי להזמין את עבודת הקידוח. הטענה כי הוא פעל כשלוחו של המערער 1 לא הוכחה בכל דרך שהיא, כפי שלא הוכחה הטענה כי המערער 2 היה המפקח על העבודה ופעל בשם המערער 1. יתרה מכך, החשבונית שהוציאה המשיבה בגין עבודת הקידוח אינה מציינת את שמו של המערער 1, כי אם זה של המערער 2.

6. על דברים אלה אוסיף, כי שני המערערים העידו שאת בניית ביתו של המערער 1 עשתה החברה הקבלנית הנ"ל, שהמערער 2 הוא בעליה ומנהלה. דברים אלה לא נסתרו על ידי המשיבה, וכשלעצמם – אין הם מופרכים כי אם מתיישבים עם המציאות, לפיה בעליו של מגרש מתקשר עם חברה קבלנית (דוגמת חברת קוזו הנ"ל) שתבנה את ביתו. החברה פעלה באמצעות בעליה/מנהלה, משמע המערער 2, שגם הזמין מהמשיבה – בשם החברה – את עבודת הקידוח.

7. את התביעה נגד המערער 1 יש לדחות, אפוא. אנו נותרים עם המערער 2, שהעיד, כמו שהעיד המערער 1, כי את בניית ביתו של המערער 1 עשתה חברת קוזו. הוא העיד כי את עבודת הקידוח הוא הזמין בשם החברה שבבעלותו ובניהולו.

בית המשפט קמא קבע, כי לא הוצג בפניו כל מסמך המעיד על כך שקוזו היא שעשתה את העבודה, ולכן לא נכון היה לקבל את גירסת המערער 2.

קביעה זו של בית המשפט קמא אינה נקיה מספק. באותה מידה שהמערערים לא הציגו מסמכים על קיומה של חברת קוזו ועל כך שהיא שבנתה את ביתו של המערער 1, כך יש לומר גם על המשיבה, שלא הציגה כל מסמך שהוא התומך בתביעתה, גם לא כזה המבסס את הקשר החוזי עם המערער 2 וההזמנה שעשה – לפי טענתה – בשם המערער 1. מכל מקום, בערבו של יום בחרתי שלא להתערב בתוצאה לפיה המערער 2 חייב כלפי המשיבה, משום שעדי המשיבה, שזכו לאמונה של כב' הרשמת קמא, העידו כי הקשר החוזי נקשר עם המערער 2 האיש, ולא ידעו כי הוא פועל בשמה של חברה.

8. המערער 2 חייב, אפוא, למשיבה עבור העבודה שבוצעה. הוא טען כי הוסכם על תמורה בסך 5,000 ₪ ומע"מ לכל יום של עבודה, בלא קשר למספר הקידוחים. מכיוון שעבודת הקידוח נמשכה יומיים, המשיבה זכאית ל-10,000 ₪ ומע"מ, וסכום זה שולם לה. המשיבה טענה, מצידה, כי הוסכם על מחיר עבור כל קידוח, בלא קשר למשך העבודה, שמכל מקום ארכה שלושה ימים ולא יומיים.

9. כאמור, בית המשפט קמא קיבל את גירסת המשיבה, כשהוא מטעים את מסקנתו בכך שגירסת המשיבה היתה מפורטת, בניגוד לזו של המערער 2.

הנמקה זו אין בידי לקבל. שני הצדדים נתנו פרטים אודות דרך החישוב. על בסיסו של הבדל זה לא ניתן היה להכריע במחלוקת. המחלוקת צריך שתוכרע על פי ראיות ועל פי נטל השכנוע. משהנטל מוטל על כתפי המשיבה כתובעת, היה עליה להוכיח כי הצדדים הסכימו על תשלום לפי מסר הקידוחים. הם לא הציגו ולו בדל ראיה לכך, ובעיקר לא הציגו הצעת עבודה, הזמנה או כל כיוצא באלה מסמכים הנהוגים בעבודה מן הסוג המדובר. בעדות בעלמא, שלא באו לה כל תימוכין, אין כדי להוכיח את תוכן ההסכם (מחיר לפי קידוח) ואת מספר הקידוחים שנעשו. במאמר מוסגר אציין, כי החשבונית שהציגה המשיבה אין בה כדי להוכיח את תוכן החוזה שנכרת בין הצדדים, ואת היקף העבודה שנעשתה. החשבונית יצאה חודשים ארוכים לאחר שנסתיימה עבודה, לאחר שלפי גירסתה של המשיבה הוליך אותה המערער 2 בכחש וסירב לשלם לה. נהיר כי היא נקבה בסכום שנראה בעיניה, ובכך אין כדי להוכיח כי הצדדים הסכימו על תמורה שכזו.

10. משלא הוכיחה המשיבה את התמורה ואת דרך חישובה, אנו נותרים עם גירסתו של המערער 2, שהיא בבחינת הודאה שלו אודות דרך חישוב התמורה, קרי 5,000 ₪ ומע"מ לכל יום של עבודה. המשיבה זכאית לתשלום זה מאת המערער 2. מחלוקת נותרת בכל זאת בכל הנוגע למספר הימים שנמשכה העבודה, כאשר המשיבה טוענת לשלושה ימים והמערער 2 טוען ליומיים. במחלוקת זו אני נכון לקבל את הגירסה של המשיבה, בשל כך שהעדויות מטעמה זכו לאמון הרשמת קמא באופן כללי.

11. מן המקובץ עולה, כי על המערער 2 היה לשלם למשיבה סך 15,000 ₪ ומע"מ. הוא טען כי שילם לה את התמורה. טענתו זו לא נתמכה בדבר לבד מעדותו, אותה לא קיבלה הרשמת הנכבדה, ובכך אין כל מקום להתערבותי.

12. סיכומם של דברים

א. אני מקבל את ערעורו של המערער 1 ודוחה את התביעה נגדו.

ב. אני מקבל באופן חלקי את ערעורו של המערער 2. הוא ישלם למשיבה סך 15,000 ₪ ומע"מ.

ג. בנסיבות אלה, והואיל והמערערים יוצגו יחדיו על ידי אותו עורך דין (גם בהליך הערעור), בחרתי שלא להוסיף לחיוב הנ"ל שכר טרחה והוצאות, בשתי הערכאות. למען הסר ספק, ההוצאות ושכר הטרחה שנפסקו בבית המשפט קמא – בטלות.

ניתן היום, כ"ד חשוון תשפ"א, 11 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.