לפניי תביעה כספית שהועמדה על ידי התובעת על סך של 25,000 ₪.

התובעת, חברה העוסקת בסחר ברכבים, נקשרה בעסקת חליפין עם הנתבעות (הנתבעת 2 רשומה כבעלת רכב, וייפתה את כוחה של ביתה, הנתבעת 1 – שלהלן תיקרא לבדה "הנתבעת" – המשתמשת בו בפועל, למכור אותו לתובעת). במסגרת עסקת החליפין הועבר רכב ג'יפ מסוג קרייזלר גרנד צ'ירוקי, נושא מ"ר 40-393-73 מן הנתבעות לתובעת.

התובעת טענה כי הנתבעת הסתירה ממנה תאונה שהביאה לירידת ערכו של הרכב (ולהנחה של 25,000 ₪ שנאצלה התובעת לתת בדיעבד לרוכש הרכב ממנה), ועל הנתבעות לשאת בנזקיה כתוצאה מכך.

הנתבעת טענה כי לא הסתירה דבר, ומסרה את כל הידוע לה על עברו של הרכב, כשהוסבר לה שאין צורך לפרט על פגיעות שהן פגיעות פח בלבד.

הנתבעת מסרה כי הרכב עבר רק תאונת פגוש קלה – מה שמסרה למנהל התובעת, אחר שהאשים אותה בהסתרת פרטים, כעולה מתכתובת בינה לבין מנהל התובעת.

הנתבעת הציגה חוות דעת המלמדת כי מאותו אירוע קל, שלא הסתירה ולא התכוונה להסתיר לטענתה, כלל לא נגרמה ירידת ערך. עוד טענה הנתבעת כי התובעת עוסקת בסחר ברכב, ואם לא בדקה בפועל את הרכב (באמצעות מנהלה במועד הרכישה), אזי יכולה הייתה לבדוק אותו בנקל.

בהסכמת הצדדים ניתן פסק דין זה על דרך הפשרה בהתאם להוראות סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

אחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולחומר המונח לפניי בתיק, מצאתי להורות כי הנתבעות ישלמו לתובעת סך של 6,000 ₪.

לשני הצדדים אני מבהיר – בהמשך לדברים שנאמרו בשלהי הדיון עצמו – כי אין בקביעתי זו כדי לקבוע דבר נגד מהימנותו של מי מהם, "ויפה כח פשרה מכח הדין" (בבלי, סנהדרין ה ע"ב).

המזכירות תסגור את התיק, תוך פטור מיתרת אגרה.

ניתן היום, כ"ד תשרי תשפ"ג, 19 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.