הנתבעת מבקשת לבטל את פסק-הדין שניתן נגדה ביום 20.7.2020, בהיעדר הגנה. התובע מתנגד לכך. עיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה. דין הבקשה להידחות. להלן יובאו הטעמים לכך.

1. התובע הגיש נגד הנתבעת תובענה כספית בסך 29,000 ₪. התובענה נסבה על הפרת הסכם שכירות מיום 23.11.2019, על-פיו השכיר התובע לנתבעת בית פרטי ברח' הדגן 14 בקציר לתקופה שמיום 1.12.2019 עד יום 30.11.2020, לא כולל אופציה. בהסכם השכירות התחייבה הנתבעת לשלם דמי-שכירות חודשיים בסך של 5,000 ₪; נטען כי היא לא שילמה דמי-שכירות במשך חצי שנה וצברה חוב בגין המושכר לחברת החשמל.

2. הנתבעת לא התגוננה מפני התביעה במועד שנקצב לכך בדין, זאת לאחר שכתב-התביעה הומצא לה במסירה כדין ביום 16.6.2020. אשר על כן עתר התובע ליתן נגדה פסק-דין בהיעדר הגנה על-פי כתב-התביעה.

3. ביום 20.7.2020 נעניתי לבקשת התובע וניתן פסק-דין לפי כתב-התביעה; הנתבעת חוייבה לשלם לתובע את סכום התביעה בצירוף אגרת משפט (להלן פסק-הדין).

4. ביום 10.8.2020 הוגשה הבקשה דנן. נטען בה כי הנתבעת לא הגישה כתב-הגנה במועד בשל טעות בחישוב מניין הימים שעמדו לרשותה לשם כך. עוד נטען שיש לקבל את הבקשה בשל העובדה שהנתבעת ביקשה להגיש כתב-הגנה באיחור של ימים אחדים בלבד ומאחר ש"בפי הנתבעת טענות הגנה ממשיות וכבדות משקל ביחס לטענות שהועלו בכתב-התביעה".

5. בתשובתו התנגד התובע לביטול פסק-הדין והטעים שבקשת הנתבעת אינה מקיימת אחר אמות-המידה שנקבעו בדין על-מנת לגרום לביטולו. תגובת הנתבעת לתשובה לא חידשה דבר מעבר למה שנטען בבקשה גופה.

6. הבקשה אינה מראה עילה מוכרת בדין לביטול פסק-הדין, ולו גם בדוחק.

7. אין מחלוקת על כך שכתב-התביעה הומצא לנתבעת, במסירה כדין, ביום 16.6.2020. אין מחלוקת שהנתבעת לא הגישה כתב-הגנה במועד הקבוע בדין, וכי פסק-הדין ניתן בחלוף התקופה שעמדה לרשותה לשם הגשת כתב-הגנה. לא מדובר אפוא בפסק-דין שיש לבטלו מחמת שיקולי צדק, אלא מדובר בביטול שנתון לשיקול-דעתו של בית-המשפט.

8. בטענה שהנתבעת אחרה אך ימים ספורים בהגשת כתב-הגנה, וביקשה לעשות כן רק אחרי שפסק-הדין כבר ניתן, אין ולא כלום. נתבע שאינו מגיש כתב-הגנה במועד הקבוע בדין, או בתוך מועד שהוארך בהחלטה שיפוטית, מסתכן בכך שיינתן נגדו פסק-דין בהיעדר הגנה על-פי כתב-התביעה. הדין אינו מחייב מתן התראה נוספת לנתבע שאינו מתגונן בטרם יינתן נגדו פסק-דין. בקשה למתן פסק-דין בהיעדר הגנה, המוגשת לאחר שכתב-התביעה הומצא כדין והמועד להגשת כתב-הגנה חלף מבלי שהנתבע התגונן, הינה בקשה הנדונה מעצם טיבה ומהותה במעמד צד אחד בלבד. כך עולה גם מתקנה 97 בתקנות סדר הדין האזרחי שהיא הרלבנטית לענייננו.

9. כאשר בביטול פסק-דין שבשיקול-דעת בית-המשפט עסקינן, נושא הנתבע בנטל להראות כי חרף מראית פני הדברים, לא נבע המחדל שביטויו באי-הגשת כתב-הגנה במועד מהיעדר עניין בהליך או מהסכמה למתן הסעד אלא מטעם מבורר ומניח את הדעת. עוד נדרש מבקש הביטול להראות שבפיו טענת הגנה לכאורית הראויה להישמע ושיש בה, אם תינתן לו הזדמנות להתגונן, להטות את הכף לטובתו ולהביא לתוצאה שונה מזו שנקבעה בפסק-הדין שניתן רק על-פי כתב-התביעה. בין שני התנאים הללו, קיומה של הגנה לכאורה הוא העיקר [רע"א 2694/92 אינג' פבר נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל (1992); רע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח בע"מ (2000); ע"א 3521/04 רוזנפלד נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (2005)].

10. לעת הזו, אין בתיק כתב-הגנה שהוגש כדין. לפיכך היה על הנתבעת להתכבד ולפרט את הגנתה בגוף הבקשה דנן. ודוק: כל עוד לא בוטל פסק-הדין, אין הנתבעת רשאית להסתמך על תוכנו של כתב-הגנה שהמועד להגשתו חלף ושנדרשה רשות מאת בית-המשפט על-מנת להגישו באיחור [רת"ק (מח' חי') 3536/08 השטיח המעופף נ' גוזמן, פסקה 9 והאסמכתות הנזכרות שם (2009)].

11. הנתבעת לא פעלה על-פי אמות-המידה הללו ולא הצביעה על כל הגנה לכאורית הראויה להישמע כנגד התביעה. טיעונה הסתפק באמירה כללית, סתמית ודלה כי יש בפיה טענות הגנה ממשיות וכבדות משקל ביחס לטענות התביעה. ההגנה כלל לא פורטה ונותרה בגדר נעלם: כך בבקשה, כך בתצהיר שניתן לתמיכתה וכך גם בתגובה לתשובת התובע.

בתשובה הצביע התובע ברחל-בתך-הקטנה על כשלונה של הנתבעת לפרט את הגנתה. לשון אחר: היה ביכולתה של הנתבעת להשלים בתגובה את שהחסירה בבקשה, בכל הנוגע לקיומה של עילת הגנה ופירוטה, אלא שהיא נמנעה מלעשות כן, באופן שיש ליתן לו את מלוא המשקל והמשמעות.

12. מתווספת לכך העובדה שהטעם שנתנה הנתבעת לאי-הגשת כתב-הגנה במועד הוא מהדלים ביותר ולמעשה, לאו טעם הוא. כתב-התביעה הומצא לה, ודבר לא מנע ממנה להגיש כתב-הגנה בחלוף שבועיים ימים לאחר מכן, בלי שתמתין לתום התקופה ותשגה במניינה. טעות בחישוב מניין הימים בדרך כלל לא תיחשב 'טעם מיוחד' שמצדיק הארכת מועד שנקבע בחיקוק, ומועד להגשת כתב-הגנה בכלל זה [ב"ש 1038/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נ' עומר גלבוע - חברה לבנין ועבודות עפר בע"מ (בפירוק), פ"ד מ(1) 57 (1986); בש"א 6402/96 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ראשון לציון נ' מיכקשווילי, פ"ד נ(3) 209 (1996)].

13. די באמור לעיל כדי להוביל לדחיית הבקשה ואין צורך להידרש לטענות נוספות מעבר לכך.

14. הבקשה נדחית אפוא.

15. הנתבעת תשלם לתובע את הוצאות הבקשה בסך 500 ₪ תוך שלושים יום מן המועד בו תומצא לה ההחלטה, שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההחלטה ואילך עד יום התשלום בפועל.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד אלול תש"פ, 13 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.