לפניי התנגדות שהגיש המבקש כנגד ביצוע 5 המחאות שנמשכו מחשבונה של המשיבה, לפקודת המבקשת, שערכן המצטבר עולה כדי 179,717 ₪ (להלן: "ההמחאות").

דיון בבקשה התקיים לפניי מוקדם יותר היום, לאחר שהוסכם על התובעת שהמועד להגשת ההתנגדות יוארך ויתקיים דיון לגופה של ההתנגדות.

אין חולק כי במודעים הרלוונטיים הייתה המשיבה בעלת עסק לשיווק מוצרי מזון וניקיון וכי ההמחאות נמסרו על ידה ו/או על ידי מי מטעמה לידי התובעת, בתמורה למוצרי מזון ומוצרים נוספים שהזמינה ממנה.

טענתה המרכזית של המבקשת היא שלא ניתנה כל תמורה עבור ההמחאות כאשר, בלשונה "עם הפקדת השיק הראשון מס' 8060 ז"פ 1.2.15 והוא חולל מסיבה של א.כ.מ., ביטלה המשיבה את ההזמנות ולא סיפקה כל תמורה עבור השיקים" (סעיף 9 לתצהירה).

כן נטען ל"שיהוי ניכר ובלתי סביר" שגם לפי הטענה לנזק ראייתי למבקשת.

בדיון נחקרה המבקשת ובעדותה עלו מספר קשיים.

הקושי הראשון נוגע לכך שתצהירה של המבקשת, הן זה שצורף להתנגדות והן זה שצורף לבקשה להארכת מועד נוסחו שניהם בלשון זכר ("אני אזרח ישראלי", "אני מכחיש מכל וכל שקיבלתי לידיי את האזהרה", "אני מכחיש כי האזהרה נמסרה לבן משפחתי") ואף אימות החתימה בשוליהם כולל את הביטוי "מר אבו סמור עאטף". גם ההתנגדות עצמה והבקשה להארכת מועד נוסחו שתיהן בלשון זכר. לפשר מצב דברים זה לא ניתן הסבר של ממש, לא מפי המבקשת עצמה ולא מפי בא כוחה. ודוק, אין מדובר בעניין טכני גרידא, אלא בעובדה המעלה שאלה מהותית בדבר עצם היות המבקשת מי שיכולה להעיד מידיעה אישית על העובדות הרלוונטיות לתביעה, וכן על מידת המשקל שניתן לייחס לטענות העובדתיות הכלולות בתצהיר, שהרי חזקה על המבקשת, שככל שעיינה בתצהיר ואישרה אותו, שהייתה מסבה את תשומת לב בא כוחה לכך שההתייחסות אליה במסגרתם היא בלשון זכר. הרושם הוא כי התצהירים והבקשות נוסחו מתוך הנחה שהעד הנחוץ הוא ממין זכר, והדעת נותנת כי המדובר בבעלה של המבקשת, שכן המבקשת בעדותה מסרה גרסה מתפתחת ולא עקבית, ביחס לתפקידו של בעלה בעסק. תחילה טענה כי היא זו שהלכה לקנות את הסחורה אצל המשיבה (2, 10), וכי היא ניהלה את העסק. לאחר מכן כשנשאלה האם הייתה אצל התובעת השיבה "מישהו אחר" ומייד לאחר מכן ציינה "אני הלכתי לקנות סחורה" (2, 14). לאחר מכן, הוצג לה כעובדה כי בוצעו רכישות סחורה בסך של כמיליון ₪, כאשר 750,000 ₪ נפרעו, והיא השיבה "אני לא זוכרת את זה". בהמשך, הוצגה לתובעת תמונה ע"ג מכשיר הסלולר של ב"כ המשיבה והמבקשת זיהתה בה את תמונת בעלה. המבקשת נשאלה האם נכון שבעלה הוא זה שמשך סחורה מן המשיבה "אני קיבלתי סחורה פעם אחת ... אמרו לי שרוצים כסף, שלחתי את בעלי לשלם והשיק הראשון חזר והם לא שלחו לי את הסחורה והם לא חזרו אלי" (3, 5). אך כשנשאלה שוב האם נכון שבעלה הוא זה שהיה בקשר כל העת עם המשיבה, ביקש את הסחורה, הביא את ההמחאות של המבקשת, וחלקן אף נפרע, השיבה "לא זוכרת" (3, 11). בהמשך נשאלה המבקשת האם נכון שבעלה "יודע יותר טוב" אודות העסק שלה, השיבה "לא יודעת. העסק שלי" (עמ' 4, 8). הרושם המתקבל מן האמור, והוא מתחזק משמעותית מעצם העובדה שהבקשות והתצהירים נוסחו באופן עקבי ושיטתי בלשון זכר כאמור, הוא שהעובדות הרלוונטיות, לפחות בחלק ניכר שלהן, מצויות בידיעת בעלה של המבקשת. העובדה שבתיק לא מצוי תצהיר של הבעל, שאף המבקשת מסכימה למעשה כי הוא זה שהיה בקשר, לפחות בחלק מן הזמן, עם התובעת, וממילא הוא זה שיכול היה להעיד בשאלה האם קיבל סחורה אם לאו, יש לזוקפו לחובת המבקשת.

בנוסף, בפי המבקשת לא הייתה תשובה לשאלה מדוע, לשיטתה, לאחר שחזרה ההמחאה הראשונה מסיבת אכ"מ והמשיבה חדלה מלספק סחורה, מדוע לא פעלה המבקשת לביטול ההמחאות הנוספות, שאף הן סורבו מסיבת אכ"מ. כן לא היה בפי המבקשת הסבר לשאלה על יסוד מה נרשמו בהמחאות סכומים שונים, לא "עגולים", בה בעת שמדובר בהמחאות שנמסרו כולן יחדיו, מראש עבור סחורה שטרם סופקה, ולכאורה, מתקבלת יותר על הדעת ההנחה שהסכומים בהן נרשמו בהתאם לעלות סחורה שכבר סופקה ושסכומה המדויק היה ידוע.

בנוסף, יש לזכור שעסקינן בשטרות -המחאות שאין כל טענה לכך שהיה פגם במסירתן או פגם אחר בזמן אמת וחזקה כי האוחז בהן נתן בעדן תמורה. ממילא, הנטל להוכיח כי קיים פגם באחיזה בהמחאות או שאין חובה לפורען, מונח על כתפי הטוען זאת – המבקשת (ראה סיכום ההלכה בהקשר זה בתט (מחוזי ת"א) 40438-02-13 פורטה משה נ' אמבר מכון תערובת - אגודה שיתופית חקלאית מרכזית בע"מ).

מאידך, לא ניתן לומר שההגנה שהציגה המבקשת היא בבחינת הגנת בדים. המבקשת טוענת לכך שלא התקבלה סחורה בגין ההמחאות הרלוונטיות, ואין בפניי ראיות ישירות לכך שהסחורה נמסרה, למעט חשבוניות מס שלטענת המשיבה (ראה תצהיר מנהלה שצורף לתגובה לבקשה להארכת המועד), שמטבע הדברים אינן כוללות אישור של המבקשת, או מי מטעמה, על קבלה בפועל של הסחורה. כמו כן, ב"כ הנתבעת העלה שאלות ביחס לכרטסת שצורפה לתצהיר מנהל המשיבה וכן לחשבוניות שצורפו, ובכלל זה רישום "יתרת זכות" בשולי החשבוניות, ואכן, מדובר בעניינים הדורשים בירור עובדתי, לרבות בעניין התשובות שמסר ב"כ המשיבה בהקשרן של שאלות אלה, ולא ניתן לערוך בירור שכזה במסגרת זו של התנגדות לביצוע שטר.

בכל הנוגע לטענה לשיהוי, לא מצאתי בה ממש. מדובר בהמחאות שהוגשו לביצוע תוך תקופת ההתיישנות ואף שנים קודם לסיומה. המבקשת לא הציגה כל ראיה שהיא לכך שנגרם לה נזק כלשהו מן ההשתהות בפתיחת תיק ההוצל"פ ולא פירטה אלו ראיות היו בידיה וכעת אינן. במצב דברים זה אין לתת לטענת השיהוי משקל כלשהו במסגרת החלטה זו.

נוכח הפסיקה הנוהגת, האמור מוביל למסקנה שיש לקבל את ההתנגדות ולהעניק למבקשת רשות להתגונן מפני שהמחאות הרלוונטיות. עם זאת, בהתחשב בקשיים שעלו בגרסת המבקשת, אני סבור שאת הרשות יש להתנות בהפקדת ערובה, מכוח הסכמות המסורה לבית המשפט על פי תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984.

בכל הנוגע לסכום הערובה, טען בא כוח המבקשת כי "אין למבקשת שקל". טענה זו היא בבחינת חרב פיפיות, שהרי מטרת התניית הרשות להתגונן בהפקדת ערובה היא להבטיח כי ככל בבוא היום תזכה התובעת בתביעה השטרית, היא לא תמצא עצמה מול שוקת שבורה כאשר תפעל לגבות את פסק הדין ואת הוצאותיה מן המשיבה. ממילא, עת באה המבקשת ומכריזה כבר בשלב מוקדם זה כי אין לה כל יכולת כלכלית שהיא, הרי שהיא במו פיה מחזקת את הצורך בהעמדת ערובה. יוסף עוד, כי מלבד טיעון בעלמא מפי בא כוח המבקשת, לא הוגשה כל ראיה שהיא ביחס למצבה הכלכלי וממילא קשה לייחס לטענה משקל ראייתי של ממש.

בנסיבות העניין, בשים לב לאמור, ועל מנת שלכל הפחות הוצאות שעלולות להיגרם לתובעת כתוצאה מניהול ההליך תובטחנה במידה משמעותית, ועל מנת מנת שיינתן ביטוי מסוים לאפשרות שעם חלוף הזמן יקטן פוטנציאל הגביה של המשיבה מן המבקשת, אני מורה כי הרשות להתגונן תותנה בכך שעד ליום 7.1.21 תפקיד בקופת בית המשפט את הסך הכולל של 25,000 ₪.

לחילופין יופקד הסך של 10,000 ₪, אולם בד בבד תגיש המבקשת לתיק ערבות של שני צדדי ג', ע"ס של 20,000 ₪ כ"א, להבטחת גביית פסק הדין ככל שיינתן לטובתה בבוא היום, כאשר הערבים יהיו בעלי משרת שכיר קבועה, עם שכר חודשי של 8,000 ₪ לפחות, שלא ננקטים כנגדם הליכי הוצל"פ או חדל"פ כלשהם. לערבות יצורפו תלושי שכר של הערבים, בגין שלושה חודשים אחרונים.

ניתנת אפוא רשות להתגונן אך זאת בכפוף למילוי התנאים כפי שנקבע לעיל. ככל שלא ימולאו התנאים, תידחה ההתנגדות ללא כל הודעה נוספת.

התיק יובא לעיוני ביום 10.1.21.

ניתנה היום, כ' כסלו תשפ"א, 06 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.