בתיק דנן מתבררת תביעה לפירוק שיתוף וכן תביעה שכנגד שעניינה גם סעד הצהרתי בבעלות במקרקעין.

הצדדים העלו טענות בנוגע לסמכות עניינית והתיישנות התביעה שכנגד וכן ביחס לאופן ניהול התביעה דהיינו פיצול התביעות או עיכוב הליכים. בסוף דיון קדם משפט שהתקיים הוריתי לצדדים להשלים טענותיהם בכתב ביחס לנושאים אלה ועם השלמת טיעונים כאמור ניתנת בזאת החלטתי להלן.

התביעה והליכים קודמים:

1. בתיק זה מתבררת תביעה לפירוק שיתוף בחלקת מקרקעין בעפולה.
2. שני התובעים רשומים כבעלים במקרקעין של מחצית מהזכויות החלקה. בבעלותו של כל אחד מהתובעים 1/4 מזכויות הבעלות בחלקה. מר גרונר אדולף ז"ל רשום כבעלים של מחצית מזכויות הבעלות בחלקה. הנתבעים הם יורשיו ויורשי יורשיו של אדולף ז"ל.
3. מאחר ובמרשם רשום מר גרונר ז"ל ללא ציון מס' זהות, התובעים הגישו בשנת 2018 תביעה לפירוק שיתוף נגד עזבונו, באמצעות האפוטרופוס הכללי על מנת שהוא יאתר את היורשים הפוטנציאליים. הליך איתור היורשים ארך זמן רב, במהלכו עוכבה התביעה לפירוק שיתוף למשך שנתיים.
4. בחודש 9/19 הגישו התובעים תביעה נוספת לפירוק שיתוף נגד היורשים שאותרו על ידי האפוטרופוס עד אותו מועד. מאחר וגם אז טרם אותרו כל היורשים, התובעים הגישו בקשה להורות על עיכוב הליכים בתיק למשך חצי שנה ולקבוע כי זה יהיה העיכוב האחרון; ככל שלא יסתיים הליך האיתור בחלוף חצי שנה, האפוטרופוס ייכנס בנעלי היורשים שטרם אותרו וכן ימונה מודד מטעם בימ"ש בנוגע לפירוק השיתוף לחלוקה בעין. ביום 28.11.2019 ניתן לבקשה האמורה תוקף של פסק דין (כב' השופטת יפעת מישורי).
5. בחודש 5/20 הודיע האפוטרופוס כי הליך האיתור הושלם וביהמ"ש הורה לתובעים להגיש כתב תביעה מתוקן שיכלול את כלל היורשים שאותרו. בהתאם להחלטה האמורה הוגשה התביעה דנן.
6. התיק נותב תחילה לכב' שופטת מישורי במוקד האזרחי ובהמשך הועבר לטיפולי.
7. הנתבעים 1-4 הגישו כתב הגנה בו טענו כי לתובעים אין זכויות במקרקעין. הם מסבירים כי זכויות התובעים הן מכוח עזבון המנוחה זלמה גרונר, גרושתו של אדולף גרונר המנוח. לטענתם, עוד בשנת 1949 זלמה ז"ל העבירה את זכויותיה לאדולף ז"ל במסגרת הליך הגירושין ביניהם ואף חתמה על ייפוי כוח מתאים. לפיכך הקרקע מושא התביעה כלל אינה חלק מעזבונה. בהתאם הם מבקשים את סילוק התביעה על הסף.
8. לחלופין, מבקשים להעביר את התביעה לבימ"ש לענייני משפחה בחיפה או בת"א (מאחר וכל הצדדים נמצאים באזור המרכז).
9. נתבעים 5-16 טוענים כי אדולף ז"ל נפטר בשנת 1959, ולא היו לו ילדים. הנתבעים 1-4 הם יורשי יורשים של אלמנתו של אדולף (אישתו השניה) והנתבעים 6-15 הם יורשי יורשים של ארבעת אחיו של אדולף. נתבע 5 הוא בנו של נתבע 7 שעודו בחיים ולפיכך אין לנתבע 5 כל מעמד בתביעה ויש למחוק אותו ולחייב בהוצאותיו.
10. עוד הם טוענים כי המקרקעין הם אדמת מירי ולכן סדר הירושה בהם נקבע לפי דיני הירושה שנהגו באותה עת ביחס לאדמת מירי ולא על פי הצוואה שהותיר המנוח.
11. עוד טוענים נתבעים 5-16 כי הסמכות העניינית היא לבימ"ש לענייני משפחה בחיפה משום שעילת התביעה היא סכסוך בקשר לירושה. גם נתבעים אלה טוענים כי גב' אסתר סגל, אמם המנוחה של התובעים, לא יכולה הייתה לרשת את המקרקעין מגב' זלמה גרינר. זאת משום שזלמה ז"ל העבירה את זכויותיה במקרקעין לאדולף עובר לגירושיהם ביולי 1949 בעבור תמורה ראויה, ואף מסרה לשם כך ייפוי כוח בלתי חוזר. למעשה, מדובר בסכסוך בין יורשים של בני זוג שהתגרשו לצד מחלוקת בנוגע לזכויות הבעלות של יורשיה של זלמה במקרקעין.
12. לצד כתב ההגנה הגישו הנתבעים 6-15 תביעה שכנגד להצהיר על הבעלות הנכונה במקרקעין. בתביעה שכנגד נתבקש סעד הצהרתי לגבי הבעלות במקרקעין – כך שבמקום שמחציתם תהיה רשומה על שמו של אדולף ומחציתם על שם התובעים – לרשום אותם בשלמות על שמו של אדולף (בהתאם להסדר הגירושין בשנת 1949) ולחלופין על שמם של יורשיו. כן נתבקש סעד של פירוק שיתוף בחלקה על דרך של מכירה.
13. הנתבעים מבקשים לדון בתביעות במאוחד מאחר והן נובעות מאותן נסיבות, ולהעביר את שתיהן לביהמ"ש לענייני משפחה. עוד עם טוענים כי הסמכות העניינית היא לבימ"ש לענייני משפחה משום שמדובר בסכסוך בענייני ירושה ובנוגע להיקף עזבונם של זלמה ואדולף. מבחינה מקומית מבוקש להעביר לבימ"ש בחיפה, משום ששם היה מקום מגוריהם האחרון של בני הזוג אדולף וזלמה ומקום פטירתו של אדולף. התביעה שכנגד הוגשה גם כנגד יתר הנתבעים בתביעה העיקרית.
14. הנתבעים שכנגד (התובעים) מבקשים לדחות את התביעה שכנגד על הסף מחמת התיישנות. הם טוענים כי התובעים שכנגד מסתמכים על ייפוי כוח בלתי חוזר משנת 1949 שלא ברור אם הוא אותנטי והוא חסר ערך ראייתי. לא הוגש מסמך מקורי או העתק נאמן למקור, הוא הוגש שלא באמצעות עורכו. בנוסף, לא הוכח קיומו של הסכם להעברת זכויותיה של זלמה לאדולף וכן לא הוכח כי קוים בפועל ובכלל זה כי הועברה תמורה בגינו. מדגישים כי רישום הזכויות לא שונה והמקרקעין נותרו רשומים על שמם של אדולף וזלמה בחלקים שווים. בנוסף, בעניינו של אדולף נוהל תיק עיזבון במחוזי חיפה ובמסגרתו לא עלו טענות לקיומו של ההסכם הזה.
15. התובעים והנתבעים שכנגד טוענים כי ירשו את זכויותיהם במקרקעין כדין והן חלוטות ואין מקום לערער עליהן כעת. הטענות לאכיפת התחייבות לכאורית של זלמה משנת 1949 לא יכולות לעמוד והתביעה בעניינן התיישנה. עילת התביעה לגביהן נוצרה במועד כריתת ההסכם הנטען להעברת זכויות ממנה לאדולף, בשנת 1949. לחלופין, עילת התביעה נולדה עם פטירתו של אדולף בשנת 1959 וניהול תיק העיזבון שלו. בהתאם, לפי חוק ההתיישנות התביעה התיישנה בחלוף 27 שנים ממועד יצירת הזכות (הארכה פעמיים בשנה בעקבות הורשת הזכות). לכן, גם אם תקופת ההתיישנות תיספר ממועד פטירתו של אדולף, הרי שהיא חלפה בשנת 1986.
16. אשר לסמכות העניינית טוענים הנתבעים שכנגד כי התביעות ההדדיות אינן לפי חוק הירושה או שעילתן סכסוך בקשר לירושה ולפיכך אין סמכות לבימ"ש לענייני משפחה. עילת התביעה לסעד הצהרתי שהגישו התובעים שכנגד נוצרה עובר לפטירתו של אדולף. לכן בענייננו מדובר בסכסוך אזרחי ולא סכסוך ירושה הנוגע לזהות היורשים או להיקף הירושה. משכך מדובר בתביעה אשר בסמכות בית משפט אזרחי.
17. לצד כתב ההגנה הגישו הנתבעים שכנגד בקשה לסילוק התביעה שכנגד על הסף מחמת התיישנות.
18. נטען כי אדולף נפטר בשנת 1959 וסמוך לאחר פטירתו הגישו יורשיו בקשה לצו קיום צוואה. לטענת הנתבעים שכנגד בבקשה למתן הצו צוין כי המקרקעין רשומים על שם המנוח ועל שם צד שלישי ויש ייפוי כוח שמבטיח העברת זכויות. עולה אפוא כי יורשיו של אדולף ידעו על קיומה של ההתחייבות הנטענת ולכן לא מתקיימות הנסיבות לעצירת מירוץ ההתיישנות. הם מוסיפים כי הן במסגרת תיק העזבון והן משך כל עשרות השנים שלאחר מכן, לא הוגשה בידי היורשים של אדולף אף בקשה או תביעה לאכיפת ההתחייבות הנטענת להעברת זכויות מזלמה לאדולף. משהתיישנה התביעה שכנגד , אין מקום לבררה לגופה ולפיכך מבוקש לדחות אותה על הסף.
19. הנתבעים והתובעים שכנגד טוענים כי עצם החתימה על ייפוי הכוח ע"י זלמה בשנת 1949 מהווה עסקה מוגמרת במקרקעין ולא התחייבות לעשות עסקה וזלמה קיבלה תמורה ראויה בגינו. עם החתימה על ייפוי הכוח הפך אדולף מבחינה מהותית לבעלים של הזכות הנעברת גם אם היא עדין לא נרשמה על שמו. מאחר וייפוי הכוח הוא בלתי חוזר ולא ניתן לביטול, הוא מחייב את יורשיה של זלמה.
20. עוד טוענים התובעים שכנגד כי התביעה שכנגד נובעת מאותן נסיבות שבבסיס התביעה העיקרית ולפיכך היא מוחרגת מטענת התיישנות בהתאם לס' 4 לחוק ההתיישנות.
21. לטענת התובעים שכנגד מרוץ ההתיישנות כלפי היורשים של אדולף החל רק ביום 10.1.21 עם הגשת כתב ההגנה בתביעה שכנגד שכן רק אז ניתן לראות כפירה של הנתבעים שכנגד במעמדם כנאמנים. הם מסבירים כי אדולף קיבל מזלמה זכות קניין שביושר כאשר זלמה היא הנאמן ואדולף הוא הנהנה ורק עם כפירתה של זלמה או יורשיה בחובתה כנאמן התחיל מירוץ ההתיישנות. זלמה ואדולף עשו שימוש בייפוי הכוח והוא לא היה בבחינת אות מתה .
22. לטענתם אף קיימת נאמנות קונסטרקטיבית ורק עם הכפירה של התובעים בבעלותם קמה עילת התביעה. מטעם זה טוענים כי אין התיישנות. ביחס לטענה זו טוענים התובעים והנתבעים שכנגד כי הנטען ביחס לנאמנות לא אוזכר בתביעה שכנגד והינו בגדר הרחבת חזית. ממילא לא מתקיימים לטענת הנתבעים שכנגד התנאים לקיומה של נאמנות קונסטרוקטיבית.
23. התובעים שכנגד טוענים גם כן להתיישנות שלא מדעת על סמך ס' 8 לחוק ההתיישנות. אף אחד מהנתבעים והתובעים שכנגד לא היה צד להליך קיום הצוואה של אדולף בשנת 1959. התובעים והנתבעים שכנגד אף נזקקו לאפוטרופוס כדי לגלות את זהות היורשים ולאתרם.
24. התובעים והנתבעים שכנגד טוענים בתגובה לטענה זו כי אין מקום להחלת סעיף 8 כאמור ומרחיבים כי לכל היותר ניתן להאריך את תקופת ההתיישנות במקרה של ירושה , בהתאם לסעיף 18 לחוק התיישנות , לתקופה של שנה נוספת אחת, תקופה שחלפה מזמן גם היא.
25. עוד הם טוענים כי שאלת ההתיישנות מצריכה בירור עובדתי ולא מדובר בעניין משפטי. מטעם זה אין מקום לסילוק על הסף. בין היתר גם נדרשים בדיקות ובירורים נוספים בביה"ד הרבני ורשויות המס ביחס להעברת הזכויות מזלמה ז"ל ואדולף ז"ל.
26. עוד הם טוענים כי הנתבעים שכנגד לא תמכו את הבקשה בתצהיר למרות שמועלות בה טענות עובדתיות רבות. די בכך כדי לדחות את הבקשה או לכל הפחות למנוע את הדיון בה כטענת סף. יש לשמוע עדים וראיות בטרם מוכרעת הטענה.
27. התובעים והנתבעים שכנגד טענו בנוסף כי הנתבעים והתובעים שכנגד התנהלו בצורה קלוקלת שעה שהגישו את התביעה שכנגד אף לשיטתם מדובר בתביעה שאינה בסמכות של בית משפט אזרחי.
28. התובעים והנתבעים שכנגד טוענים כי יש להורות על סילוק התביעה שכנגד והמשך ניהול התביעה העיקרית שעניינה פירוק השיתוף.
29. נתבעים 6-16 והתובעים שכנגד סבורים כי הזכות לבקש פירוק שיתוף היא נגזרת של הבעלות של השותף בחלקה. בטרם תידון תביעת פירוק השיתוף יש לדון תחילה בשאלת הבעלות. לשיטתם התובעים מבקשים פירוק שיתוף בנכס שאינו בבעלותם כלל. הכרעה בשאלת הבעלות אינה בסמכותו של בית משפט זה. נתבעים 6-16 סבורים כי הסמכות היא של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, לשם יש להעביר את התביעה שכנגד וגם את התביעה העיקרית לפירוק השיתוף. שכן לטענתם פירוק השיתוף הוא נגזרת של סכסוך בני הזוג. אין יעילות ותועלת בפיצול הדיון לשתי הערכאות. הם מדגישים כי מדובר בשתי תביעות הנוגעות לאותן נסיבות ואותם צדדים. לחילופי חילופין שתי התביעות יידונו בבית משפט זה, יחדיו.

דיון והכרעה:

1. אומר כבר עתה כי החלטתי להורות על מחיקת התביעה העיקרית וכן התביעה שכנגד בתנאים שיקבעו להלן. להלן אביא את הנמקתי.
2. תחילה אתייחס לשאלת הסמכות העניינית. התביעה העיקרית היא תביעה לפירוק שיתוף והיא נמצאת בסמכותו של בית משפט השלום ולא בבית המשפט לענייני משפחה.
3. על מנת להקנות סמכות לבית המשפט לענייני משפחה נדרשים שני תנאים: התנאי הראשון הוא כי התביעה תוגש על ידי אדם או עזבונו נגד בן משפחתו או עזבונו של משפחתו. התנאי השני הוא כי מדובר בסכסוך משפחתי שתרם תרומה משמעותית לגיבוש עילת התביעה. ראו פסק הדין המנחה ברע"א 6558/99 חבס נ' חבס, פ"ד נד(4) 337 (2000), 344 גם אם ניתן לראות בבעלי הדין כעזבונם של בני הזוג , התנאי השני ביחס למהות הסכסוך כלל אינו מתקיים. ביחס למהות הסכסוך נקבע בפסק הדין בעניין חבס כך:

"נראה לי כי אמת-המידה לקביעת הקשר בין עילת התביעה לבין הסכסוך בתוך המשפחה היא שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה. נמצא, כי מחד גיסא לא די בקשר רחוק וזניח. מאידך גיסא לא נדרש שהסיבה היחידה והבלעדית להיווצרותה של עילת התביעה הוא הסכסוך המשפחתי. די בכך שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה נכבדה וחשובה להיווצרותה של עילת התביעה, כדי שנראה את עילתה של התובענה בסכסוך בתוך המשפחה."

בהתאם למבחן לגבי עילת התביעה, הסכסוך במקרה זה הוא סכסוך אזרחי רגיל ואין להיותם של הצדדים צאצאים של בני הזוג לשעבר כל קשר לעילת התביעה. אומר למעלה מהצורך כי ספק אם גם התנאי הראשון לגבי מהות הקשר בין הצדדים מתקיים אף הוא. שכן, חלק מבעלי הדין אינו חלק מעזבונו של אדולף ז"ל כי אם יורשים של יורשיו.

1. כמו כן, התביעה לפירוק שיתוף אינה קשורה בסכסוך ירושה כנטען גם אם בעלי הדין הינם צאצאים של מי שהיו בני זוג עד שנת 1949. לסכסוך בתביעה לפירוק שיתוף אין כל קשר לסכסוך בירושה. אני מפנה לרע"א 5267/14 אמיר לוין ואח' נגד דליה שיוביץ (5.10.2014). בית המשפט העליון הדגיש את המבחן של אופיו של הסכסוך כסכסוך ירושה לצורך ההכרעה בשאלת הסמכות העניינית. נקבע כי תובענה שעילתה סכסוך ירושה תבוא גם תובענה בדבר היקף העזבון "ובלבד שהסכסוך הירושתי תרם תרומה ממשית ליצירתה של עילתה התביעה .....ככל שעילת הסכסוך ומקורו בעניינים הקשורים בקשר הדוק יותר לענייני ירושה , כך גובר הצידוק לרכז בבית המשפט לענייני משפחה את הדיון בתובענה זו יחד עם היבטים אחרים הקשורים לסכסוך בקשר לאותה ירושה. ככל שהיווצרותה של עילת התביעה נוגעת לאספקטים אזרחיים , שאינם קשורים לירושה ואינם במומחיותו של בית המשפט לענייני משפחה, כך פוחת הצידוק להכיר בסמכותו לדון בתובענה זו" (ראו סעיף 23 לפסק הדין).
2. כעת אתיחס לתביעה שכנגד. בתביעה שכנגד מבוקש סעד הצהרתי להכריז כי המקרקעין במלואם הם בבעלות אדולף ז"ל או יורשיו. לצד סעד זה מבקשים הם גם פירוק שיתוף בין בעלי הזכויות האמיתיים בחלקה.
3. הסעד ההצהרתי לגבי הבעלות אשר נתבע בתביעה שכנגד אינו בסמכותו של בית משפט השלום. אם התביעה לסעד בעניין הבעלות במקרקעין היא נגזרת של סכסוך שעניינו ירושה או סכסוך בענייני משפחה אזי הסמכות לדון בתביעה תהיה נתונה לבית משפט לענייני משפחה. אם מדובר בסכסוך אזרחי רגיל, אזי הסמכות לדון בתביעה לסעד בעניין בעלות במקרקעין נתונה לבית המשפט המחוזי. בשני המקרים, בין אם מדובר היה בסכסוך אזרחי רגיל ובין אם מדובר בסכסוך ירושה או משפחה, בשני המקרים לבית משפט השלום אין סמכות לדון בתביעה שעניינה בעלות במקרקעין.
4. על כן אני קובעת כי לבית משפט זה אין סמכות עניינית לדון בתביעה שכנגד שעניינה בעלות במקרקעין.
5. לנוכח הפסיקה שהבאתי לעיל בעניין חבס ולוין ומהות הסכסוך בין הצדדים, ספק בעיניי אם התביעה שכנגד נמצאת בסמכותו של בית משפט לענייני משפחה. יחד עם זאת, אינני קובעת מסמרות וסבורה אני כי קביעה זו צריכה להיעשות על ידי בית המשפט אשר ידון בתביעה שכנגד.
6. אני סבורה כי במקרה דנן יש להורות על מחיקת התביעה שכנגד והגשתה מחדש בבית המשפט על ידי התובעים שכנגד בבית המשפט המוסמך לשיטתם.
7. היה ובית המשפט אליו תוגש התביעה יחליט כי אינו מוסמך לדון בה כי אז יורה על העברת התביעה לבית המשפט המוסמך לפי החלטתו. אם אורה כעת על העברת התביעה לבית משפט אחר, אזי במקרה זה, ובמידה ובית המשפט הנעבר יגיע למסקנה כי אינו מוסמך לדון בתביעה הוא לא יוכל להעביר את התביעה לבית המשפט המוסמך עקב הכלל "לא יעבירנו עוד" אשר בסעיף 79 (ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד-1984.
8. הדרך הנכונה במקרה דנן היא למחוק את התביעה שכנגד ולא להעבירה לבית משפט אחר. שאלת הסמכות העניינית (מחוזי או משפחה) תוכרע על ידי בית המשפט אליו תוגש התביעה בענין הבעלות. ראו לעניין זה ברע"א 3930/14 ורסנו נ' ניניו (26.6.2014) סעיף 9 להחלטתו של כבוד השופט עמית שקבע כי בנסיבות מסוימות יש להורות על מחיקת התביעה ולא העברתה לבית משפט מוסמך אחר בגלל סעיף 79 (ב) לחוק בתי המשפט.
9. אחר שהוריתי על מחיקת התביעה שכנגד נשאלת השאלה כיצד יש לנהוג בתביעה העיקרית לפירוק השיתוף, מקום שבמסגרת תביעה לפירוק שיתוף מועלית טענה ביחס לבעלות. בפסיקה ניתן למצוא גישות שונות. בגישה אחת בית המשפט הורה על מחיקת התביעה לפירוק השיתוף עד לבירור שאלת הבעלות בבית המשפט המוסמך-לא השלום. בגישה אחרת תביעת פירוק השיתוף עוכבה עד להכרעה בתביעת הבעלות בבית המשפט המוסמך.
10. ברע"א 7214/20 וולטר גוטליב נגד דבורה אוסדיטשר (16.11.2020) כב' השופט סולברג אישר את קביעת בית המשפט המחוזי ובקשת רשות ערעור שהוגשה נדחתה. באותו מקרה בית המשפט המחוזי קבע כי בטרם תידון תביעת פירוק השיתוף יש להכריע ביחס לבעלות במקרקעין בתביעה נפרדת שתוגש תוך 60 יום. התביעה לפירוק שיתוף נותרה תלויה ועומדת והוחלט כי "לאחר שינתן פסק דין בתביעה האמורה , ישקול כל צד את המשך צעדיו"
11. בר"ע 8142/19 נחום מאיר רוטנברג נגד אליהו מרקוביץ (27.1.2020) כב' השופטת ברק ארז אישרה בהחלטתה קביעה של בית משפט המחוזי שאישרר החלטה של בית המשפט השלום. באותו מקרה בית המשפט הורה על מחיקת התביעה לפירוק שיתוף עד אשר תינתן הכרעה בתביעה ביחס לבעלות במקרקעין , במקום לעכב את התביעה לפירוק שיתוף. זאת מטעמים של יעילות שכן יתכן והכרעה בבעלות תייתר את התביעה וזאת משום שתביעה לפירוק שיתוף אינה מתיישנת. כבוד השופטת ברק ארז בהחלטתה דחתה את בקשת רשות הערעור שהוגשה תוך שהיא מדגישה כי "מאחר שתביעה לפירוק שיתוף איננה מתיישנת וניתן להגישה בהמשך, אף אין לומר שדחיית הבקשה דנן תוביל לעיוות דין"
12. להדגיש כי בשני פסק הדין הגישה היא כי יש לדון תחילה בזכויות הבעלות בטרם תידון התביעה לפירוק השיתוף. השוני בין שתי הגישות הוא ביחס לעיכוב ההליכים או מחיקת התביעה לפירוק שיתוף.
13. במקרה דנן, אני סבורה כי אין כל תועלת בעיכוב ההליכים בתביעה לפירוק שיתוף ויש להורות על מחיקתה. כפי הנראה כי כל הצדדים מסכימים כי פירוק השיתוף יעשה בדרך של מכירה. המחלוקת בין הצדדים בעיקרה ביחס לבעלויות בחלקה. עם הכרעה בשאלת הבעלות, יוותר הליך הפירוק טכני בעיקרו. לעומת זאת, ההכרעה בתביעה בבעלות היא הליך יותר מורכב ובגדרו גם נטענה טענת התיישנות. במקרה דנן, בשונה מהמקרה שנדון בעניין גוטי=ליב בו עוכבה התביעה, טרם ניתנו החלטות כלשהן בפירוק שיתוף והתביעה נמצאת בתחילתה והטענות המקדמיות של הצדדים הועלו עוד בתחילת הדיון בתביעה.
14. כפי שנקבע בעניין רוטנברג הנ"ל, מחיקת התביעה לפירוק שיתוף לא תפגע בזכויות התובעים. היה וטענותיהם יתקבלו בתביעה לבעלות, יוכלו לשוב ולהגיש את תביעתם לפירוק שיתוף. להדגיש כי תביעה לפירוק שיתוף אינה מתיישנת. עיכוב התביעה לפירוק שיתוף עד לאחר קבלת הכרעה בתביעת הבעלות אין בו כל תועלת. זאת ועוד, היה ותתקבל טענתם של הנתבעים שכנגד כי התובעים אינם בעלים בחלקה, הרי שהתביעה מתייתרת.
15. לפני סיום אתייחס לשאלת ההתישנות אליה התייחסו הצדדים. מטענות הצדדים עולה כי שאלה זו מצריכה בירור עובדתי. אין מקום להכריע בשאלת זו על סמך טענות הצדדים במסגרת הבקשה לסילוק על הסף. זאת גם ביחס לטענות התובעים שכנגד לגבי תחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות. הכרעה בסוגיית ההתיישנות תינתן על ידי בית המשפט המוסמך אשר ידון בתביעה הבעלות.
16. למען הסר ספק, ושעה שקבעתי כי יש להורות על מחיקת התביעה לפירוק שיתוף בתביעה העיקרית, החלטה זו נכונה גם ביחס לסעד של פירוק השיתוף בתביעה שכנגד ומאותם נימוקים.
17. סיכום:
18. אני מורה על מחיקת התביעה העיקרית שעניינה פירוק שיתוף. על הנתבעים שכנגד להגיש את תביעתם ביחס לבעלות לבית המשפט המוסמך וזאת תוך 60 יום מהיום. היה ולא תוגש תביעה כאמור בתוך המועד, יחשב הדבר כויתור הנתבעים על טענותיהם ביחס לבעלות כפי שהם העלו אותן בתביעה שכנגד. במקרה זה התובעים יוכלו להגיש תביעתם לפירוק שיתוף מחדש וכאמור לא תוכל להישמע עוד טענה כי התובעים אינם בעלים בחלקה.
19. במידה ותוגש תביעה כאמור לבית המשפט המוסמך ובמועד שנקבע לעיל כי אז , לאחר הכרעה בתביעה בשאלת הבעלות ובהתאם לתוצאותיה, יוכלו הצדדים להגיש את התביעה לפירוק שיתוף מחדש.
20. בנסיבות אלה, ולנוכח קביעתי לעיל, אני מורה על החזר אגרה מלא גם בתביעה העיקרית וגם בתביעה שכנגד. החזר אגרה יהיה באמצעות בא כוחם. כמו כן, אני לא עושה צו להוצאות.

ניתן היום, ז' שבט תשפ"ב, 09 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.