1. הצדדים בתיק זה חלוקים בנוגע לדרך קרות תאונה שבה היו מעורבים שלושה כלי רכב: רכב איסוזו של התובעים והנתבעים שכנגד בתא"מ 23479-06-20 (להלן: התובעים); רכב טויוטה של הנתבעים והתובעת שכנגד בתא"מ 23479-06-20 (להלן: הנתבעים); ורכב הונדה של התובע בתאד"מ 10697-09-20. לשיטת התובעים, התאונה אירעה כשרכב הטויוטה ביצע עקיפה של רכב האיסוזו משמאל, עלה בחלקו על אי תנועה ותוך כדי כך התנגש ברכב האיסוזו, דבר שהביא להתהפכות רכב הטויוטה ולהדיפת רכב האיסוזו אל עבר רכב ההונדה שחנה בנתיב הימני. הנתבעים טוענים מנגד כי מהלך העניינים היה שונה. לדידם, רכב הטויוטה נסע בנתיב השמאלי כשלפתע רכב האיסוזו שנע מהנתיב הימני לנתיב השמאלי התנגש בו מאחור בחלקו האחורי ימני, דחק אותו אל עבר אי התנועה וגרם להתהפכותו. כל אחד מן הצדדים הצטייד בחוות דעת של בוחן תנועה מטעמו, לתמיכה בגרסתו.
2. לאחר שבחנתי את טענת הצדדים, האזנתי לעדויות ועיינתי בחוות הדעת, מצאתי כי גרסת הנתבעים משכנעת יותר וכי התובעים לא עמדו בנטל להוכיח כי התאונה אירעה באופן שטענו. בתמצית, להלן טעמיי:
3. ראשית, בעדותו עמד נהג התובעים על כך שמיד לאחר שיצא ממעגל התנועה, ובעת התאונה הוא נסע בנתיב השמאלי (פ/עמ' 2, ש' 19-18). באמצעות טענה זו, ביקש נהג התובעים לשכנע כי ההתנגשות אירעה כשרכב הטיוטה ביקש לעקפו משמאל ועלה על אי התנועה. ברם, בעדותו אישר בוחן התנועה מטעם התובעים כי רכב האיסוזו עבר מהנתיב הימני לנתיב השמאלי של הכביש (פ/עמ' 6, ש' 33-17), דבר העולה בקנה אחד גם עם דברי בא כוחו במהלך חקירתו הנגדית את נהג הנתבעים (פ/עמ' 5, ש' 19, 21). נתון זה משתלב גם עם תוואי הכביש הנראה בתמונות, שלפיו מיד לאחר מעגל התנועה שני נתיבי הנסיעה פנויים, ואולם מספר מטרים לאחר מכן נחסם הנתיב השמאלי על-ידי מכוניות חונות, דבר אשר חייב את נהג התובעים לסטות מנתיב זה לנתיב השמאלי. המעבר מהנתיב הימני לנתיב השמאלי, מתיישב עם טענת הנתבעים שלפיה נהג הנתבעים נסע בנתיב השמאלי ונהג התובעים התנגש בו מאחור, בצדו הימני אחורי.
4. שנית, בעדותו וכן בחוות דעת המומחה מטעמו, טען נהג התובעים כי רכב הטויוטה עלה על אי התנועה כדי לעקפו. בכך ביקש נהג התובעים ליישב את טענתו כי רכב הטויוטה עקף אותו משמאל, עם תוואי הכביש שלא הותיר די מקום לביצוע עקיפה מעין זו. ואולם הטענה כי רכב הטויוטה עלה אי התנועה במטרה לבצע עקיפה, טענה שהוכחשה על-ידי הנתבעים, לא הועלתה בכתב התביעה או בכתב ההגנה לתביעה שכנגד, ואף לא בדיווח של נהג התובעים לחברת הביטוח ("בזמן נסיעה, רכב מסוג טויוטה עקף אותי ופגע בי בצד שמאל של הרכב ודחף אותי על רכב שחנה (מוסג הונדה). היינו כבר אחרי הכיכר. אני יצאתי לפניו מהכיכר!!") או בשרטוט הזירה שערך נהג התובעים במסגרת דיווח זה. תחת זאת, נשמעה טענה זו לראשונה מפי נהג התובעים אך בעדותו לפניי (לאחר שהועלתה בחוות דעת המומחה מטעמו). לכך יש להוסיף כי עיון בתמונות מזירת התאונה שצורפו לכתבי הטענות ולחוות הדעת, מעלה כי בתוואי אי התנועה היו עמודי פרסומת ועמודי תאורה, במרחק של מספר מטרים זה מזה. נתון זה אינו מתיישב עם טענת התובעים כי נהג הנתבעים עלה על אי תנועה (ונסע עליו) במטרה לבצע עקיפה, שהרי לו עשה כן לאורך מספר מטרים היה מתנגש בעמוד. בכל האמור יש כדי להפחית ממשקל טענת התובעים כי רכב הטויוטה עלה על אי תנועה, כמו גם ממשקל הגרסה כולה.
5. שלישית, עדותו של נהג התובעים לא הייתה אחידה ועוררה קשיים. כך למשל, בעדות מסר הנהג כי בשעת ההתנגשות רכב הטויוטה לא עבר אותו (פ/עמ' 2, ש' 31-20). טענה זו אינה מתיישבת עם מיקומי הנזק – בחלק הקדמי שמאלי של רכב התובעים ובחלק האחורי ימני של רכב הנתבעים, דבר המלמד כי רכב הנתבעים עבר את רכב התובעים בעת קרות התאונה. קושי אחר נוגע לטענת נהג התובעים כי היה רק נתיב אחד בתוואי הדרך שלאחר מעגל התנועה ("את נכנסת ישר לנתיב. יש נתיב אחד") טענה התומכת בגרסתו כי נהג בנתיב השמאלי כשרכב הנתבעים ביצע עקיפה על אי התנועה (פ/עמ' 2, ש' 17-8). ברם, כאמור, טענה זו אינה מתיישבת עם דברי המומחה מטעם התובעים ואף לא עם תמונות הזירה לפיהם מיד לאחר מעגל התנועה ניתן לנסוע בשני הנתיבים (פ/עמ' 1 ש' 19 – עמ' 2, ש' 17) ורק לאחר מכן "נתפס" הנתיב הימני על-ידי מכוניות חונות, דבר שחייב את נהג התובעים לעבור מן הנתיב הימני לשמאלי. מעבר לכך, בכתב התביעה ובכתב ההגנה שכנגד, טענו התובעים כי נהג התובעים נסע בנתיב הימני (סעיף 3 לכתב התביעה; סעיף 4 לכתב ההגנה שכנגד), טענה הסותרת את דבריו בעדות כי נסע בנתיב השמאלי. לבסוף, נהג התובעים לא ידע ליישב את טענתו כי נהג הנתבעים עלה על אי תנועה עם קיומם של עמודים על אי התנועה – טענה המשתקפת גם בתמונות. דבריו כי "שם לא היה עמוד" וכי "העמוד בצד השני" (פ/עמ' 3, ש' 6-1), אינם מתיישבים עם מצב הדברים העובדתי העולה מן הראיות.
6. רביעית, לאחר שהאזנתי לעדויות הצדדים מצאתי כי עדות נהג הנתבעים אמינה יותר. בתוך כך, לא ראיתי לזקוף לחובת נהג הנתבעים את העובדה שבעוד שבעדותו מסר כי לא ידע מהיכן הגיע רכב האיסוזו, בדבריו לחברת הביטוח אמר שנהג התובעים יצא מחניה. בשים לב לטענתו כי רכב התובעים פגע בו מאחור, הרי שהאפשרות שלא ראה אותו קודם לתאונה היא אפשרות סבירה, ודבריו בעדות כי "הוא כנראה, אני מניח, יצא מחניה", אין בהם כדי להחליש מגרסתו.
7. חמישית, עדות נהג הנתבעים משתלבת היטב גם עם חוות דעת המומחה מטעם הנתבעים. כך, בין היתר, היא העובדה שבשל הרכב החונה, היה על נהג התובעים לסטות מנתיב נסיעתו הימני שמאלה; כך הוא מיקום התנגשותו ברכב ההונדה, כשחזיתו הימנית פוגעת במוקד אחורי שמאלי של ההונדה, והוא בנטייה שמאלה; וכך הם מוקדי הנזק ברכב הטיוטה, המצביעים על פניהם על כך שנהגה נסע ישר לפני שרכב האיסוזו התנגש בו בחלקו האחורי ימני, דבר שהביא לעלייתו על אי התנועה ולהתהפכותו. לעניין זה, לא ראיתי לקבל את טענת התובעים, שהשתקפה בחקירה הנגדית של מומחה הנתבעים, כאילו לא ייתכן מצב שבו שלושת כלי הרכב – ההונדה, האיסוזו והטיוטה עמדו זה לצד זה בכביש, בשים לב לרוחב הכביש ולרוחבן של המכוניות (פ/עמ' 10, ש' 20). כפי שעולה מהשרטוט של מומחה הנתבעים (עמ' 17 לחוות דעתו) ההתנגשות בין רכב התובעים לרכב הנתבעים התרחשה בקטע הכביש שלפני חניית רכב ההונדה. כלי הרכב הגיעו לנקודה שבה מצוי היה רכב ההונדה רק מעט מאוחר יותר, לאחר ההתנגשות אשר הביאה להדיפת רכב האיסוזו אל עבר רכב ההונדה ולהתנגשות בין חלקו הקדמי ימני של רכב האיסוזו לחלקו האחורי שמאלי של רכב ההונדה.
8. על יסוד האמור, מצאתי לדחות את תביעת התובעים ולקבל את התביעה שכנגד. בד בבד מתקבלת תביעת התובע בתאד"מ 10697-09-20 נגד חברת כלל, הנתבעת 2, היא המבטחת של רכב האיסוזו. סכומי הפיצוי הם כדלקמן:

התובעת שכנגד בתא"מ 23479-06-20 תפוצה בסך של 31,000, נוסף על שכ"ט עו"ד בסך 4650 ₪, עלות חוות דעת בכפוף לאסמכתא, שכר העדים כפי שנפסק והאגרה כפי ששולמה.

התובע בתאד"מ 10697-09-20 יפוצה על-ידי הנתבעת 2 בסך של 8560 ₪ (סך הסכום בניכוי הסכום המפורט בסעיף 7.4 לכתב התביעה, שלא הוכח), נוסף על שכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪ ואגרה כפי ששולמה.

ניתן היום, י"ח אדר ב' תשפ"ב, 21 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.